פסק דין התובעת היא אחות מוסמכת במקצועה שעבדה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") במשך 20 חודשים, באיוש מוקד שרות רפואי דחוף, מוקד המשרת את לקוחות המעביד. התובעת עבדה לפי משכורת חודשית קובעת של 4,951 ₪. התובעת התפטרה מעבודתה ביום 24.11.97 לאחר שהתבשרה על ידי המעביד כי מאותו היום ואילך היא לא תועסק עוד ב"מוקד השרות", ותועבר לשרת שלא במקצועה במחלקה אחרת אצל המעביד. התובעת שרגזה מאוד, התפטרה בו במקום מעבודתה אצל הנתבעת לפי מכתב נ/4. אולם שעות אחדות לאחר מכן היא ביקשה לחזור בה מאותה ההתפטרות (עמ' 1, שורה 17 לפרוטוקול). המעביד סירב לקבל את "החזרה מההתפטרות", ערך לתובעת "גמר חשבון" ומכתב "קבלה ושיחרור" שנחתם על ידה ביום 26.11.97 (נ/7). המעביד סירב לשלם לתובעת "פיצויי פיטורים" בטענה שמדובר בהתפטרות שאינה מצדיקה תשלום פיצויים. לדבריו הכוונה היתה להעביר את התובעת לשמש כמזכירה רפואית, כלומר, בתפקיד מינהלי. התביעות המונחות לפני ביה"ד הן תביעות ל"פיצויי פיטורים" ו"תמורת הודעה מוקדמת", בטענה שיש לראות את נסיבות המקרה כפיטורים ולא כהתפטרות. ההכרעה: אין חולק כי עבודה ב"מוקד השירות" היא עבודה מקצועית שסיפוק וקידום בצידה, בעוד שכל עבודה אחרת שהיתה באה בחשבון לעיסוק התובעת אצל המעביד (כמו מזכירה), אינה כזו. מכיוון שכך, העברת התובעת לתפקיד אחר השונה מהותית מתפקיד שבו עסקה על פי הסכם העבודה המקורי שלה, מהווה שינוי מהותי של תנאי עבודתה וגם פגיעה בזכותה לחופש העיסוק. הזכות היסודית ל"חופש עיסוק" טומנת בחובה חופש עיסוק בתפקיד שבו חפץ העובד לעבוד, ולא רק בחירת זהות המעביד. מדובר בחופש עיסוק "פנים ארגוני" שהוא שונה מחופש עיסוק "חוץ ארגוני" שעניינו העסקה אצל מעבידים אחרים. העברת עובד מתפקיד לתפקיד, שעה שיש שוני מהותי באופי וסיכויי הקידום המקצועי בו, מהווה פגיעה ב"חופש העיסוק" של אותו עובד. במקרה דנן, אין מדובר בשינוי תפקידו של העובד במסגרת ארגון מחדש של המפעל (ר' להשוואה: עע 300248/98 אבן שושן נ' מד"י, סע' 8 (ח'-ט') לפס"ד מיום 13.6.01), אלא בחסימת דרכה של העובדת המסויימת הזאת, היא התובעת, להתקדם בעבודתה כאחות. בית הדין הארצי לעבודה, כבר קבע כי "טול מעובד את האפשרות להתקדם מעבודתו ומקצועו ופגעת בחופש עיסוקו" (עס"ק 400024/98 ההסתדרות הכללית נ' צים בע"מ, סעיף 12 ו' לפסק דין מיום 28.6.00). ובמקום אחר הדגיש ביה"ד (מפי סגנית הנשיא ברק), כי: "עובד אינו חפץ שניתן להעבירו ממקום למקום ... עובד אינו קניינו של המעביד" (עע 375/99 החברה הכלכלית כפר מנדא בע"מ נ' עבד אלחמיד גאבר עמ' 10 לפס"ד מיום 13.7.00). במיוחד הדברים יפים לגוף כמו הנתבעת, שתפקידה ליתן שירות לציבור (ר' להשוואה: שם בפסה"ד של החברה הכלכלית כפר מנדא, בעמ' 13). התוצאה היא שהשינוי המהותי אותו ביקשה הנתבעת לעשות, בקשר לתנאי העסקת התובעת, מהווה פגיעה ב"חופש העיסוק" של התובעת. אולם, פגיעה כזו היא אפשרית לאור זכות הקניין של הבעלים לנהל את עסקו; זכות קניין מעוגנת גם היא בחוק יסוד שהוא חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. נותרנו אפוא עם התנגשות של שתי זכויות יסוד. "חופש העיסוק" של התובעת מצד אחד ו"חופש הקניין" של המעביד מצד שני. כשקיימות שתי זכויות יסודיות מתנגשות, מחובתו של המעביד לפעול באופן שייאזן בין שתי הזכויות. איזון נכון, אפשרי באמצעות נקיטה בדרך של ניהול נכון. ניהול השואף לאיזון, מבצע את מימוש זכות הקניין של המעביד באמצעות שמיעת עמדתו של העובד טרם שינוי מהותי של מיקומו בארגון. הדבר לא נעשה במקרה דנן. הממונה על התובעת מר יצחק שטאובר הודה בבית הדין כי ההחלטה להעביר את התובעת לתפקיד אחר נמסרה לה בשיחה טלפונית, או כלשונו: "אני התקשרתי אליה בטלפון ואמרתי לה שהיא לא מתאימה לעבוד כאחות" (עמ' 7 לפרוטוקול). לאחר מכן הזמין מר שטאובר את התובעת לשמוע קלטות של שיחות שנערכו במוקד (שיחות עם לקוחות) המחזקות את החלטתו להפסיק את עבודתה במוקד (ר' בהמשך עמ' 7 לפרוטוקול). זאת אומרת, במקום לשמוע את עמדת התובעת בקשר לכוונה לשנות מהותית את תפקידה, וממילא כאמור לפגוע ב"חופש העיסוק" שלה, התובעת הוזמנה כדי לשמוע את המעביד. מר שטאובר, הממונה על הנתבעת, לא פעל כפי שמחייבים דיני העבודה דהיום. אלו מחייבים לשמוע את העובד טרם פגיעה ב"חופש עיסוקו". אלו אינם מחייבים שהעובד הוא זה שיתן למעביד "זכות שימוע" לנימוקיו למעשה שעשה. במילים אחרות, גם לפי דיני העבודה הנוהגים היום, זכותו של המעביד לנהל את עסקו על פי הבנתו, אולם, דני העבודה מן הזמן האחרון, מדגישים את זכותו של העובד להשמע טרם שמעבידו ייממש את הזכות לנהל את העסק על פי הבנתו, שעה שמימוש החלטת המעביד פוגעת בזכות יסודית של העובד. במקרה דנן, המעביד לא היה קשוב לדברי התובעת, קודם שמימש את החלטתו הניהולית הפוגעת בעובדת פגיעה קשה ומהותית. נסיונות המעביד לפייס את העובדת "לאחר מעשה" - אין בהם כדי לרפא את הפגם שבהתנהגתו הראשונית. לפיכך, התפטרותה של התובע ב"עידנא דריתחא", וחזרתה מאותה ההתפטרות תוך זמן סביר, אינה התפטרות (ר': דב"ע לה/41-3 יעקב היגר נ. דינה שווארץ, פד"ע ז' 24, 28) מדובר בהפסקת עבודה שמשמעותה כפיטורים. פיטורים מחייבים בתשלום פיצויי פיטורים. עם זאת נסיבות המקרה, אינן מצדיקות פסיקת חלף "תמורת הודעה מוקדמת". שכן, בעיקרו של דבר מדובר ב"התפטרות שדינה כפיטורים" ולא פיטורים שנעשו והוכרו מלכתחילה ככאלו. יתר על כן, הויתור הכתוב של התובעת - נ/7 - אינו יכול להוות ויתור על זכות לפי חקיקת מגן (פיצויי פיטורים). הוא יכול להוות ויתור על זכות אחרת כמו תמורת הודעה מוקדמת, זכות שבאותה העת לא היתה מעוגנת בחוק (הפסקת העבודה בוצעה במהלך נובמבר 1997). אין גם מקום ל"פיצויי הלנת פיצויי פיטורים", משים שמחלוקת ממשית הובילה לעיכוב בתשלומם. סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן שהתובעת תזכה בפיצויי פיטורים בסך של 8,252 ₪ (12: 4,951 ש"ח X 20 חד'), צמודים למדד ונושאים ריבית חוקית מיום 1.12.97 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת גם תשא בהוצאות ההליך המשפטי, ותשלם לתובעת סכום נוסף של 1,500 ₪ בצרוף מע"מ, כשכ"ט עו"ד. ניתן לבקש רשות ערעור תוך 15 יום. שאלות משפטיותהתפטרות