החלטה בענין הסעד הזמני בלבד הרקע הדיוני למתן החלטה זו 1. ביום 13/11/97, פנתה משיבה מס' 1 (שתיקרא להלן: "העירייה"), לבית דין זה בבקשה למתן סעדים זמניים בסכסוך קיבוצי כנגד מבקשת מס' 1 (שתיקרא להלן: "ההסתדרות" ), וכנגד חברי מבקש מס' 2 (שייקרא להלן: "ועד העובדים"). בבקשתה דאז (שנדונה בתיק 7/97-41), עתרה העירייה למתן סעד כנגד שביתה של עובדי העירייה. הדיון בבקשה האמורה התנהל בפני מותב בראשות כב' השופט הראשי חיים סומך, ובסופו של דבר, הסתיים בהסכם בין הצדדים לאותה בקשה, הסכם מיום 26/11/97, אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 30/12/97. 2. בהסכם מיום 26/11/97, נאמר, בין השאר, כך: "1. עפ"י הצהרת רה"ע עירית טבריה תקפיד על שמירת התקנים. כל תכנית אשר מטרתה להבטיח את זכויות העובדים תתקבל בברכה. 2. ועד העובדים יחדם עם המנגנון יגבשו עמדה משותפת לגבי אותם חלק מעובדי חברת כח אשם שאמורים וניתן לשלבם בתוך העיריה. ... 4. כל עובד עיריה שיתאים לתפקיד התפוס ע"י עובד חברות כ"א יועדף לאותו תפקיד. ...". 3. ביום 5/7/98, הגישו המבקשים בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט (ס"ק 1019/98), בה טענו כי העירייה איננה מקיימת את ההסכם מיום 26/11/97, בכך שלטענת המבקשים העירייה מסרבת להכליל 12 עובדים במצבת עובדי העירייה ולדון בתום לב בהעברת 21 עובדים ברשימה שצורפה לבקשה למצבת עובדי העירייה. ביום 16/5/99, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים מיום 25/4/99. בהסכם הפשרה האמור נרשם, בין השאר, כך: "1. תערך בדיקה שמית של עובדי חב' כ"א בעירית טבריה ולעובדי העיריה תנתן עדיפות לאיוש המשרות והעבודות אשר מבוצעות ע"י עובדי חברת כ"א. 2. כל עבודה ו/או משרה תקנית ו/או ייעודית תאוייש ע"י עובדים שיהיו עובדי עיריה מן המניין למעט, עובדי שיקום שכונות ועובדי הרווחה החינוכית. 3. עובדי הרווחה החינוכית המתוקצבים שמועסקים ברציפות בתקופה של שנתיים ימים, יהיו עובדי עיריה מן המניין ולכשיסתיים התקציב עובדים אלו יפוטרו מהעיריה. 4. בתום שנה מיום אייוש משרות אחרות אשר מאויישות ע"י חברת כ"א, העובדים יהיו עובדי עיריה והמשרות יאויישו ע"י עובדי עיריה בלבד. ...". 4. ביום 14/6/99, נחתם בין הצדדים הסכם קיבוצי שנוגע לתוכנית הבראה של העירייה. ההסכם הקיבוצי האמור (שייקרא להלן: "תוכנית ההבראה"), נרשם בפנקס ההסכמים הקיבוציים (ומספרו 461/99). בתוכנית ההבראה, נרשמו בין השאר התנאים הבאים: "... במהלך חודש יולי 1999, יתקיים ויסתיים דיון פרטני לכלל עובדי העיריה, ע"מ להתאים / להשוות את תנאי שכרם של העובדים בהתאם לתפקידם ומעמדם ... ויפעלו במשותף, בתום לב ובהגינות לקביעת קריטריונים אחידים ולמניעת אפליה בקרב העובדים. עבודות קבלניות אשר מבוצעות ע"י גופים קבלניים חיצוניים ועבודות עתידיות, וכאלו שניתן לבצען באמצעות עובדי העירייה הקיימים, יבוצעו באמצעות עובדי העיריה. ... במידה והעיריה תאלץ, במסגרת שיפור השרות הניתן לתושבים, להעסיק קבלנים ו/או עובדי חברות כ"א, ההעסקה תהיה בהסכמה בלבד, מתוך שמירה על מעמדם קידומם וארגונם של עובדי העיריה. נוהל קבלת עובדי חברות כ"א וקבלן יהיה בהתאם לנוהל קבלת עובדים ברשויות המקומיות תוך תיאום והסכמת ועד העובדים. ... הצדדים הגיעו להסכמה, לקיים תוכנית הבראה בעירית טבריה אשר תמשך עד לחודש דצמ' 2000. ... עובדי חברות כ"א - העיריה תצמצם את העסקתם של עובדי חברות כ"א ותתן עדיפות לאיוש המשרות הנ"ל באמצעות עובדי העיריה הקיימים ו/או ע"י העברתם לעובדי עיריה מן המניין. ...". 5. ביום 18/6/01, הגישו המבקשים בקשת צד בסכסוך קיבוצי (ס"ק 1007/01), כנגד המשיבות. לבקשה זו ייקרא להלן: "התיק העיקרי". בבקשתם, שנדונה בפני מותב בראשות כב' השופט הראשי חיים סומך, טענו המבקשים כי העירייה הפרה את ההסכם מיום 26/11/97 וכן את תוכנית ההבראה, בכך שלא צמצמה את העסקת עובדי הקבלן, לא העבירה עובדים להיות עובדי עירייה, קלטה עובדי קבלן בלא הסכמת ועד העובדים, ועוד. כן טענו המבקשים כי הקשר בין העירייה לבין עובדי חברות כח האדם המועסקים בפועל אצל העירייה, אמור להיות מושפע מהתיקון לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, שפורסם ביום 28/7/00. בקשר לכך, טענו המבקשים כי העירייה מפרה את חובותיה מכח אותו תיקון לחוק. על סמך טענותיהם, עתרו המבקשים לכך שיינתנו הסעדים הבאים: א. סעדים הצהרתיים על כך שהעירייה מפרה הוראות החלות עליה, ב. סעד הצהרתי המצהיר כי עובדי קבלן המועסקים בפועל אצל העירייה הם עובדי העירייה מן המנין, או צו המורה לעירייה לקבל את אותם עובדים כעובדי עירייה. (סעדים אלה נחלקו - לגבי המועדים שלהם - על פי חלוקה לסוגים שונים של משרות). ג. צו המורה לשתי המשיבות להחיל על העובדים את המתחייב מהתיקון בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם. ד. צו המונע קליטת עובדי קבלן כח אדם ללא הסכמת ועד העובדים. העירייה הגישה תגובה לבקשה בתיק העיקרי, בה העלתה טענות מקדמיות שונות וכן טענות לגופה של הבקשה. 6. ביום 8/7/01, התקיים דיון בבקשה בתיק העיקרי, בפני מותב בראשות כב' השופט הראשי חיים סומך. בתום הישיבה, נתן המותב שדן בתיק העיקרי החלטה שלפיה יש לאפשר לצדדים פסק זמן נוסף לצורך ניהול מו"מ לישוב הסכסוך בהסכמה. בהתאם לכך, ניתנו בהחלטה מיום 8/7/01, הוראות לצדדים בדבר ניהול מו"מ במשך 3 שבועות, תוך חיובם של הצדדים להודיע עד ליום 1/8/01 מה התרחש במו"מ. 7. ביום 18/7/01, בטרם חלף המועד שהקציב בית הדין לקיומו של המו"מ, הגישו המבקשים בקשה למתן סעדים זמניים (ס"ק 1012/01), במסגרת הדיון בתיק העיקרי. בבקשתם, טענו המבקשים כי העובדים הרלוונטיים (המועסקים בפועל על ידי העירייה ורשומים כעובדי משיבה מס' 2, שתיקרא להלן: "תגבור"), החלו לקבל מכתבי פיטורים, וזאת ללא קבלת הסכמת נציגות העובדים, בלא הליך של שימוע ושלא בהתאם למוסכם בענין המנגנונים לישוב חלוקי דעות. לאור טענותיהם, עתרו המבקשים לסעד של מניעת פיטוריהם של העובדים שבהם מדובר (50 עובדים, ששמותיהם מפורטים בנספח מב/3 לבקשה בתיק העיקרי). המשיבה הגישה תשובה לבקשה בתיק ס"ק 1012/01, בה חזרה על טענותיה המקדמיות שהועלו גם כנגד הבקשה בתיק העיקרי, וכן העלתה טענות לגופה של הבקשה. 8. הדיון בבקשה לסעד זמני בתיק ס"ק 1012/01, נקבע ליום 29/7/01, והתקיים באותו מועד בפני מותב בראשות כב' השופט הראשי חיים סומך. במהלך הישיבה הגיעו ב"כ הצדדים להסדר שלפיו (בקווים כלליים), העירייה מסכימה לקבל כעובדים מטעמה 29 עובדים בתפקידים שהוסכמו ופורטו ברשימה. כן הסכימה העירייה שאם היא תזדקק לעובדים נוספים, מתוך הרשימה שצורפה לבקשה בתיק העיקרי, היא תנהל מו"מ עם ההסתדרות, במסגרת ההסכם מיום 26/11/97 ובמסגרת תוכנית ההבראה. ההסדר בין הצדדים קיבל תוקף של החלטה, וב"כ הצדדים התבקשו לעדכן את בית הדין בהתפתחויות, עד ליום 21/8/01. 9. הבקשה שבפנינו הוגשה ביום 15/8/01. בבקשתם הנוכחית טוענים המבקשים כי העירייה הפרה גם את ההסכמה מיום 29/7/01, בכך שקיבלה החלטה חד-צדדית בענין הפרטה. לאור טענותיהם, עתרו המבקשים לתת סעדים זמניים בין השאר, בעניינים הבאים: המשך העסקת העובדים שבהם מדובר, מניעת העברת עבודות הנקיון והתחזוקה במוסדות החינוך להעסקה עצמית, מניעת הפרטה בלא קבלת הסכמת ועד העובדים. 10. הבקשה נקבעה לדיון בפנינו ביום 20/8/01. לקראת הדיון בבקשה, הגישה העירייה בקשה (בש"א 3018/01), לסלוקה על הסף של הבקשה שבפנינו. בבקשתה, חזרה העירייה על הטענות המקדמיות שהעלתה בשתי תגובותיה הנזכרות לעיל, וכן טענה טענות לגוף בקשתם של המבקשים. 11. בעת הדיון, ביום 20/8/01, ניסינו להביא את הצדדים להסכמה לגופו של ענין, אך הדבר לא עלה בידינו. נסיון נוסף שלא עלה בידינו - הוא לנסות לשכנע את הצדדים להעביר את ההתדיינות בסכסוך שביניהם למקום אחר, באופן שלא יהא צורך בהכרעה שיפוטית. בסופו של דבר, ולאחר התלבטות ממושכת בין הצדדים לבין עצמם, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הם יחדשו את המו"מ ביניהם, במטרה להגיע להסכמה שתפתור את הסכסוך, עד ליום 22/8/01. הצדדים ובאי כחם היו מציאותיים, ולכן צפו מראש את האפשרות שלא יגיעו להסכמה כאמור. במקרה כזה, הסכימו הצדדים שההחלטה בבקשות שבפנינו תינתן בלא דיון בעל פה בבית הדין, אלא לאחר השלמת טיעונים. אכן, הצדדים לא הגיעו להסכמה, ולפיכך, נותר הצורך לתת החלטה זו, אשר ניתנת לאחר שהצדדים השלימו את טיעוניהם, על פי המוסכם ביניהם. תמצית מקוצרת של הרקע העובדתי 12. טרם הבאת מספר עובדות העולות מהמסמכים שבפנינו אשר נחוצות למתן ההחלטה, נעיר כי מטבע הדברים, וכתמיד כאשר מדובר בסעד זמני - העובדות שנביא להלן, הינן לכאוריות בלבד, ואין בהן כדי לקשור את המותב שיתן את פסק הדין בסעדים הקבועים שהתבקשו בתיק העיקרי. בנוסף, אין בכוונתנו לפרט את מלוא העובדות העולות מהמסמכים, אלא רק את החלק הנוגע לבקשות שבפנינו, שהן - בקשה למתן סעדים זמניים, בלבד ובקשה נגדית - לסלוקה על הסף של הבקשה לסעדים זמניים. 13. העירייה התקשרה עם תגבור בחוזה לפיו עובדים שונים של תגבור יועסקו בתפקידים שונים (נקיון ואחזקה) במוסדות חינוך, תפקידים שמוטל על העירייה לדאוג להם. העירייה המשיכה להעסיק עובדים באמצעות תגבור, למרות האמור בהסכמי הפשרה מיום 26/11/97 ומיום 25/4/99 ולמרות האמור בתוכנית ההבראה, ולמעשה - בלא להתייחס לאמור בהסכמים אלה בענין זה. 14. ביום 31/5/01, לאחר שועד העובדים נוכח לדעת שהעירייה איננה קולטת את העובדים שהיו מיועדים להיקלט כעובדי עירייה על פי ההסכמים האמורים לעיל, כתב יו"ר ועד העובדים מכתב אל גזבר העירייה, שבו נרשם כך: "הנדון: העברת עובדי חברות כ"א לעובדי עיריה מן המנין. רצ"ב רשימת עובדי חברות כ"א, אשר מועסקים במחלקות שונות בעירית טבריה. בהמשך לפס"ד ולהסכם הקיבוצי הקיים, אודה לך באם תפעל להעסיק את העובדים כעובדי עיריה מן המניין.". הרשימה שצורפה לאותו מכתב היא הרשימה שעליה דובר בסעיף 7 לעיל. כפי הנראה - העירייה לא טרחה להשיב על אותו מכתב. 15. ביום 12/7/01, כלומר לאחר הגשת הבקשה בתיק העיקרי, ולאחר הדיון שקויים ביום 8/7/01, אך בטרם הגשת הבקשה בתיק ס"ק 1012/01 - שלח יו"ר ועד העובדים מכתב אל ראש העירייה. במכתב זה נאמר כך: "הנדון: סק 1007/01 - עובדי תגבור. בהמשך להחלטת ביה"ד לעבודה בנצרת, בנושא העבר עובדי תיגבור לעובדי עיריה מן המניין ... אודה לך באם תקבע ישיבה עם ועד העובדים וההסתדרות ליישום החלטת כבוד השופט סומך.". בו ביום, הודיע מזכיר העירייה, מר ישראל ענתבי, ליו"ר ועד העובדים, כי העירייה החליטה לסיים את החוזה שלה עם תגבור. יו"ר ועד העובדים הבין מכך שמשמעות החלטתה של העירייה היא פיטוריהם של כל העובדים שבהם מדובר, וטען בפני מזכיר העירייה כי ההחלטה החד-צדדית של העירייה, מנוגדת להחלטת בית הדין מיום 8/7/01. הודעה נוספת על החלטתה של העירייה נמסרה לועד העובדים ביום 15/7/01, על ידי מנהל משאבי אנוש בעירייה, מר מאיר לוי. 16. לאור החלטתה של העירייה, שכפי הנראה נודעה לתגבור, שלחה תגבור מכתבי פיטורים לעובדים שבהם מדובר. 17. עקב כך - הוגשה הבקשה לסעדים זמניים בס"ק 1012/01 (הנזכרת בסעיפים 7 ו-8 לעיל). 18. ביום הגשת הבקשה בתיק ס"ק 1012/01 (כלומר, ביום 18/7/01), שלח מזכיר העירייה מכתב אל יו"ר ועד העובדים. במכתב זה, הוזמנו נציגי ועד העובדים לישיבה במשרדו של מזכיר העירייה ביום 29/7/01. ברור שישיבה זו לא התקיימה, שכן ביום 29/7/01, התקיים הדיון בבית הדין בתיק ס"ק 1012/01. 19. ביום 1/8/01, בעקבות הדיון בבית הדין מיום 29/7/01, שבו הגיעו הצדדים להסכמה כמפורט בסעיף 8 לעיל, שלחה ב"כ המבקשים מכתב לראש העירייה. במכתבה של ב"כ המבקשים נאמר, בין השאר, כך: "בהתאם להסכם שקיבל תוקף של החלטת ביניים ... הינך מתבקש לפעול לקידום קליטתם של עובדי חברת 'תגבור' בעיריה שאמורים להתחיל לעבוד כעובדי עיריה מן המנין החל מיום 01/09/2001. כמו כן בהתאם להחלטה הנ"ל על העיריה לנהל מו"מ עם נציגות העובדים לגבי קיומו של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ... ושל הסכם ההבראה ... בנושא של קליטת עובדי חברות כוח-אדם בעיריה. למרבה הצער עד היום טרם נוהל מו"מ רציני עם נציגות העובדים בעניין הנ"ל. על מנת לנסות ולמנוע הצורך בפניה חוזרת לבית הדין, הגיעה העת כי הטעון תיקון יתוקן ויתנהל מו,מ רציני וכן ...". 20. ראש העירייה השיב על מכתבה של ב"כ המבקשים במכתב מטעמו, המתוארך 6/8/01, אך התקבל אצל ב"כ המבקשים רק ביום 13/8/01. במכתבו של ראש העירייה נאמר כך: "את מכתבך הייתי מגדיר כלא מדוייק (בלשון המעטה) ותמוה. מזכיר העיר וגם אני עצמי עומדים בכל עת לרשות מועצת הפועלים והועד לניהול משא ומתן - והקצב של המשא ומתן תלוי בהם בלבד.". 21. מה שלא נאמר במכתבו של ראש העירייה הוא שעוד 5 ימים לפני שהוא כתב את מכתבו, כלומר, ביום 1/8/01, נערכה אצל העיריה פגישה שהוכתרה בכותרת "פגישת עבודה בנושא שיבוץ כח אדם לשנה"ל תשס"ב". מזכרון הדברים המתייחס לפגישה זו, שנערך על ידי העירייה ביום 2/8/01, התברר כי בפגישה ישבו נושאי תפקידים שונים של העירייה (מזכיר העירייה, גזבר העירייה, מנהל משאבי אנוש, מנהל מחלקת החינוך ומנהל מדור בתי הספר), אך לא ישב בה כל נציג של ועד העובדים או של ההסתדרות. באותה ישיבה התקבלו החלטות לגבי בתי הספר השונים בתחומי העירייה; לגבי חלק נרשם כי הם יעברו ל"העסקה עצמית", לגבי חלק נרשם כי יישארו עם עובדי עירייה, וכן הלאה. דובר בהחלטה על עבודות של ניקיון, סייעות, מזכירות, ועוד. 22. המידע על ההחלטה מיום 1/8/01, הגיע ליו"ר ועד העובדים. במכתבו מיום 5/8/01, שהופנה לראש העירייה, יצא יו"ר הועדה כנגד אותה החלטה, וטען כי האופן שבו היא התקבלה וכן תוכנה של ההחלטה מנוגדים להחלטות שניתנו בבית הדין. לאור זאת, ביקש יו"ר ועד העובדים לבטל את ההחלטה מיום 1/8/01 ולדאוג להשבת עובדי חברות כח האדם לעבודה כפי שהיה טרם ההחלטה. 23. גם מזכיר הסתדרות הפקידים במועצת הפועלים, מר איתן גבאי, שלח לראש העירייה מכתב ברוח דומה (מכתב מיום 6/8/01). 24. כתוצאה מהחלטתה של העירייה, מיום 1/8/01, המשיכה תגבור לשלוח מכתבי פיטורים לעובדים שבהם מדובר. 25. ביום 9/8/01, שלח מזכיר העירייה מכתב אל ראש העירייה. במכתבו (שאליו, כפי הנראה, צורפו מסמכים שלא הומצאו לנו), מסר מזכיר העירייה למעשה את תוכן ההחלטה מיום 1/8/01. קשה לנו להבין את הכוונה האמורה במכתב, בלא שצורפו לנו הנספחים, אך מתוכן המכתב נראה כי מזכיר העירייה התכוון - לאחר קבלת אישורו של ראש העירייה - לזמן את יו"ר ועד העובדים לשם "ביצוע" התוכנית בחלק ממוסדות החינוך (הכוונה לזמן את יו"ר ועד העובדים התייחסה רק לחלק ממוסדות החינוך). 26. לאחר הדיון שהתקיים בפנינו, ביום 20/8/01, ובעקבות הסכמתם של הצדדים לשוב ולנהל מו"מ, התקיימה ביום 21/8/01 פגישה בין ראש העירייה, מזכיר העירייה ויו"ר ועד העובדים. בסיום הישיבה רשם ראש העירייה מסמך שכותרתו: "נקודות לסיכום". לגרסת העירייה (בסעיף 12 להשלמת סיכומיה) המסמך האמור כולל "את כל ההסכמות ונקודות הסיכום שהושגו בין הצדדים", אלא שלאחר מכן יו"ר ועד העובדים חזר בו מהסכמתו. ב"כ המבקשים הודיעה (בהודעתה מיום 22/8/01) כי הצדדים לא הצליחו לגשר על כל חלוקי הדעות שביניהם. אין אנו יכולים לדעת אם מדובר במחלוקת עובדתית לענין מה שהיה בישיבה מיום 21/8/01 או אם אין מחלוקת כזו (נראה לנו שיש), אך מכל מקום, מעצם הגשת הודעת ב"כ המבקשים ומעצם הגשת טיעוניהם המשלימים של הצדדים, ניתן ללמוד שעדיין (למרבה הצער), נדרשת הכרעה שיפוטית בסכסוך שבפנינו. בנוסף, עיון במסמך שנרשם על ידי ראש העירייה ביום 21/8/01, מלמד שהאמור בו איננו מכסה את כל העניינים השנויים במחלוקת בין הצדדים בבקשה שבפנינו ובתיק העיקרי, כך שברור שבין אם גרסת העירייה נכונה ובין אם לאו - לא הושג בין הצדדים סיכום המייתר את הצורך בהכרעה שיפוטית. הטענות המקדמיות שהעלה ב"כ המשיבה 27. בטרם נתייחס לבקשתם של המבקשים, שומה עלינו לבחון אם אכן מוצדק לקבל את בקשת העירייה, בבש"א 3018/01, ולסלק על הסף את בקשת המבקשים. עם זאת, נעיר כי על פי ההלכה הפסוקה, ראוי להימנע ככל האפשר מסילוק על הסף של תובענות, ובמיוחד כך הדבר כשמדובר בסכסוכים קיבוציים. להלן נבחן את הטענות המקדמיות שהועלו בבש"א 3018/01. 28. הטענה בדבר ריבוי ההליכים בלא היתר לפיצול סעדים אנו דוחים טענה זו, ומאמצים את עמדת ב"כ המבקשים (בסעיף 30 להשלמת טיעוניה), על כך שאין מקום להעלאת טענה כזו במסגרת סכסוך קיבוצי. תקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט-1969, אינן כוללות הוראה דוגמת זו האמורה בתקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. (לא ברור לנו מדוע בחר ב"כ העירייה, בסעיף 8 לבקשתו, להרחיק לכת עד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). יתרה מכך, אף אם היה צורך כלשהו בבקשת היתר לפיצול סעדים במסגרת של סכסוך קבוצי, הרי שלא היה מקום לדרוש זאת כאן, שכן כל אחד מההליכים שהגישו המבקשים כנגד העירייה, נסמך על עילה אחרת; אין מדובר בבקשות המבוססות על אותה עילה. הבקשה שבפנינו לא היתה יכולה להיוולד אלמלא ההחלטה שניתנה ביום 29/7/01. הבקשה בתיק ס"ק 1012/01 - לא היתה באה לעולם אלמלא ההחלטה מיום 8/7/01. הבקשה בתיק העיקרי לא היתה באה אלמלא הסכמי הפשרה משנת 1997 ומשנת 1999 ואלמלא תוכנית ההבראה. כאשר טענת המבקשים כנגד העירייה היא שהעירייה מפרה את ההחלטות הניתנות, חדשים לבקרים, הרי שכל טענה נוספת על הפרת החלטה חדשה, היא טענה הנולדת מעילה שונה מזו הקודמת. ניתן להבין את העירייה על כך שהיא איננה מרוצה מריבוי ההליכים נגדה, אך הדרך למנוע זאת, איננה באופן של העלאת טענת סרק בדבר הצורך, כביכול, בהיתר לפיצול סעדים, אלא הדרך הנכונה למנוע את ריבוי ההליכים, היתה בהקפדה של העירייה על קיום ההחלטות הקודמות שניתנו בבית הדין ועל קיומם של הסכמי הפשרה ותוכנית ההבראה. משהעירייה לא הקפידה כך - הרי שהיא תיטיב לעשות אם היא תפנה כלפי עצמה את הטרוניה על ריבוי ההליכים. 29. הטענה שלפיה אין מדובר בסכסוך קיבוצי טענת העירייה על כך שאין מדובר בסכסוך קיבוצי, נסמכת על טענתה שפג תוקפו של ההסכם הקיבוצי בין ההסתדרות לבין תגבור. גם טענה זו איננה מקובלת עלינו. ייתכן שהיה מקום לשמוע טענה דומה אילו היתה מועלית מצד תגבור, אך אין כל מקום לקבל טענה כזו מפיה של העירייה. העירייה וההסתדרות הם שני צדדים ליחסי עבודה קיבוציים. הבקשה שבפנינו נסמכת, בין השאר, על הסכמי פשרה שקיבלו תוקף של החלטה ושל פסק דין, ועל הסכם קיבוצי בין הצדדים (תוכנית ההבראה), שבכולם נטלה על עצמה העירייה מחוייבות כלפי עובדים שמועסקים אצלה בפועל, באמצעות קבלני כח אדם (לרבות תגבור). משהעירייה התחייבה כלפי ההסתדרות לפעול באופן מסויים בענייניהם של עובדים המועסקים באמצעות קבלני כח אדם, הרי שהיא היתה אמורה להיות מודעת לכך שזמן פרעונה של ההתחייבות אכן יגיע, ושייתכן שההסתדרות תפנה גם לבית הדין לשם אכיפת התחייבותה של העירייה. נסיונה של העירייה להתחמק מדיון ענייני בבקשה שהוגשה כנגדה, באמצעות נסיון לסלק על הסף את הבקשה תוך טענה שאין מדובר בסכסוך קיבוצי, הוא נסיון שדווקא אותו יש לסלק על הסף. בנסיבות אלה, טענת העירייה כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי - היא טענה מקוממת. 30. הטענה בדבר העדר יריבות או העדר סמכות לייצג טענה זו דומה לטענה על כך שאין מדובר בסכסוך קיבוצי, וגם אותה יש לדחות. כאמור לעיל, ההסתדרות היא בעלת דינה של העירייה ליחסי העבודה הקיבוציים. ההליך שבפנינו הוגש במסגרת היחסים הקיבוציים שבין הצדדים. אין מדובר כאן בהליך של סכסוך היחיד שבו ההסתדרות, כביכול, מתיימרת לייצג עובדים של תגבור. מדובר בסכסוך קיבוצי שבו ההסתדרות מבקשת לאכוף על העירייה את התחייבויותיה של העירייה (ואף את הוראות החוק). בין העירייה לבין ההסתדרות יש יריבות ישירה, וההסתדרות זכאית לבקש בבית הדין את אכיפת חובותיה של העירייה מכח יחסי העבודה הקיבוציים. משעשתה זאת, אין לסלק על הסף את בקשתה של ההסתדרות בשל טענה על העדרה, כביכול, של "סמכות לייצג". 31. הטענה בדבר העדר עילה הטענה בדבר העדר עילה חוזרת למעשה, במלים שונות, על הטענה בדבר העדר יריבות והעדר סמכות לייצג. לפיכך, מהטעמים האמורים לעיל - אנו דוחים גם אותה. 32. הטענה בדבר תום תוקפה של תוכנית ההבראה טענה זו איננה אמורה להיחשב טענה מקדמית, המצדיקה את סלוקה של הבקשה על הסף. זו טענת הגנה, שאם העירייה תעמוד עליה - יהיה מקום לדון בה במסגרת הדיון בתיק העיקרי. במאמר מוסגר, נמליץ לעירייה לשקול היטב אם לעמוד עליה וזאת, בשל כל אחד מהטעמים הבאים: א. תוכן תוכנית ההבראה איננו מלמד, לכאורה, שהתחייבויותיה של העירייה בקשר לעובדי קבלן, מוגבלות בזמן. ב. עצם הטענה (המשתמעת מסעיף 44 להשלמת טיעוני העירייה), על כך שאף אם העירייה הפרה את מה שסוכם עליו - הצד השני כבר מנוע מלטעון זאת מאחר שלא הזדרז לעשות זאת עד חודש דצמבר 2000 - היא טענה שהדעת איננה סובלת שתהיה מועלית על ידי רשות שלטונית. ג. העובדה שכפי הנראה יש כבר פלוגתא פסוקה בענין, כאמור בסעיף 7 לפסק הדין בתיק ס"ק 1004/01. 33. הטענה שלפיה ההסכמים בין הצדדים, לרבות תוכנית ההבראה, כבר מוצו גם טענה זו, איננה בבחינת "טענה מקדמית", אלא היא יכולה להיות טענת הגנה כנגד הבקשה לגופה, ומקומה אמור להיות במסגרת הדיון בתיק העיקרי. (נעיר כי אנו מתקשים להבין כיצד יכולה העירייה לטעון שההסכמים האמורים כבר מוצו, כל עוד מסתבר שהיא לא קיימה את ההתחייבויות שנטלה על עצמה במסגרת אותם הסכמים, אך אם אכן תעמוד המבקשת על טענה זו, כטענת הגנה במסגרת התיק העיקרי, חזקה על המותב שידון בתיק העיקרי - שיביע את דעתו בקשר לטענה). 34. הטענה בדבר "תביעה מוקדמת" קשה מאד להבין כיצד מתיישבת טענה על כך שההסכמים הקיבוציים והאחרים כבר מוצו עם הטענה על כך שהבקשה היא בבחינת "תביעה מוקדמת", אך נראה שהנייר, כמו המקלדת והמדפסת - אכן סובלים הכל. מכל מקום, כשהעובדים שבהם מדובר, ואשר היו צפויים להיקלט כעובדי עירייה מקבלים מכתבי פיטורים מתגבור, וזאת בלא שהעירייה מודה שעליה להעסיק אותם ואף תוך שהעירייה טוענת שהיא איננה מחוייבת לעשות זאת, וכאשר העירייה מקיימת, בינה לבין עצמה, ישיבה שבה היא מחליטה על מערך כח האדם שהיא תפעיל ולאחר מכן היא מציגה את עצמה כמוכנה לשבת עם המבקשים ולקיים כל משא ומתן - לא ניתן להתייחס ברצינות לטענה שהבקשה היא בבחינת "תביעה מוקדמת". 35. לאור כל המפורט בסעיפים 34-27 לעיל - אנו דוחים את כל הטענות המקדמיות שהועלו על ידי העירייה. העירייה היתה מיטיבה לעשות אלמלא היתה מעלה אותן, ואם לא היתה מנסה למנוע את ההתדיינות בבקשה לגופה. הדיון בבקשה לגופה 36. מהעובדות הלכאוריות שפירטנו לעיל, וכפי שהן משתקפות גם מהפירוט בדבר ההליכים הקודמים בין הצדדים וההסכמים שביניהם, הרי שאנו סבורים שיש בסיס לקבל את הבקשה ולתת סעדים זמניים על פי חלק מהמבוקש בבקשה שבפנינו. בסעיפים שלהלן נביא בקצרה את טעמינו לכך. 37. ככל שאנו יכולים להיווכח על סמך המסמכים שבפנינו (וכמודגש מספר פעמים לעיל - מדובר בעובדות לכאורה), העירייה לא נהגה בתום לב בקיום התחייבויותיה כלפי המבקשים. לא פלא שהמבקשים מצאו את עצמם מחוייבים לפנות, שוב ושוב, לקבל סעד בבית הדין. לא נראה שהיה הסכם אחד שהעירייה קיימה את התחייבויותיה בו כלפי המבקשים בכל הנוגע לקליטת עובדי חברות כח אדם, החל מן הסכם הפשרה מיום 26/11/97, עבור דרך הסכם הפשרה מיום 25/4/99, ודרך תוכנית ההבראה וכלה בהסכם הפשרה מיום 29/7/01. 38. ברור כי הטענות המדוייקות של הצדדים בענין הפרות ההסכמים אמורות להתברר במסגרת התיק העיקרי, אך לאור התנהגותה של העירייה, כפי שהיא מסתברת מהראיות שבפנינו, אין מקום לסמוך עליה שלא תנצל את הזמן שיחלוף עד לסיום הסכסוך בתיק העיקרי, כדי להביא למצב בלתי הפיך; הרי העירייה טוענת שהיא כבר איננה מחוייבת לקיים את ההסכמים שהמבקשים נסמכים עליהם. אם זו גישתה של העירייה, סביר מאד להניח שכל עוד לא יינתן צו המשמר את המצב הקיים (או משיב על כנו את זה שהיה אמור להמשיך להיות קיים), הרי שהעירייה תעשה כל שביכולתה כדי להימנע מהאפשרות שהיא תחוייב לקיים משהו שהיא טוענת שהיא כבר איננה חייבת לקיים. 39. צרמה לנו במיוחד התנהגותה של העירייה בכך ש-3 ימים לאחר שגובש הסכם פשרה שקיבל תוקף של החלטה ביום 29/7/01, הסכם שהיה אמור להביא לא רק לקליטת 29 עובדים (שלטענת העירייה - נקלטו), אלא גם למשא ומתן בתום לב בין הצדדים, ישבה העירייה בינה לבין עצמה, והגיעה להחלטה על תוכנית פעולה המתייחסת לעניינים שלגביהם היה על העירייה לנהל מו"מ עם המבקשים, וזאת בלא לערב כלל את המבקשים. לאחר מכן, עוד מצא ראש העירייה לנכון, במכתבו מיום 6/8/01, לטעון כנגד ב"כ המבקשים כי מכתבה הוא זה, שכביכול, איננו מדוייק, וכי דלתו תמיד פתוחה בפני נציגות העובדים, מכתב שמתעלם לחלוטין מכך שמספר ימים לפני כן כבר התקבלה החלטה אצל העירייה, בלא לנהל כל מו"מ. לא זו בלבד, אלא שגם מעמדתה של העירייה לאחר הגשת הבקשה, נראה כי העירייה איננה מוצאת כל פסול באופן שבו התנהגה. אדרבא, העירייה מנסה ללמוד ממכתבו של מזכיר העירייה, מיום 9/8/01, כאילו מדובר בהתנהגות תמת לב של ניהול מו"מ ענייני עם נציגות העובדים, וזאת - בהתעלם מכך שהעירייה כבר קיבלה החלטה ביום 1/8/01, בהתעלם מכך שגם הדברים שאמורים להיות מובאים בפני יו"ר ועד העובדים על פי המכתב מיום 9/8/01, נוגעים רק לחלק ממה שכבר הוחלט עליו, ובהתעלם מכך שעל פי המכתב מיום 9/8/01, מה שמתכוון מזכיר העירייה לעשות לאחר קבלת אישורו של ראש העירייה, הוא לזמן את יו"ר ועד העובדים "לביצוע" (ולאו דווקא לשם ניהול מו"מ, או אף דווקא לא לשם ניהול מו"מ, אלא לשם ביצוע ההחלטה שתקבל את אישורו של ראש העירייה. 40. מעביד, במיוחד כזה הפועל בתחום המשפט הציבורי, אשר מתכוון באמת ובתמים לנהל מו"מ ענייני עם נציגות העובדים, איננו יכול להתנהג כפי שהתנהגה העירייה בהחלטותיה מיום 1/8/01, במכתב ראש העירייה מיום 6/8/01 ובמכתב מזכיר העירייה מיום 9/8/01. 41. כל האמור בסעיפים 40-37 לעיל, ממחיש את הצורך בכך שיינתן צו זמני כדי למנוע התקדמות למצב בלתי הפיך אשר יכול לייתר את הדיון בתיק העיקרי. 42. גם מבחינת מאזן הנוחות - נוטה הכף לטובת המבקשים. טענת העירייה (בפיסקה השלישית וכן בסעיפים 48.3 ו-48.3 להשלמת טיעוניה), כי מתן צו כנגדה יביא להשבתת מערכת החינוך העירונית - לא זו בלבד שאיננה מבוססת כלל על מה שניתן להסיק מהמסמכים שבפנינו, אלא שהיא יוצרת את הרושם (שאנו מקווים שהוא מוטעה) שהעירייה מוכנה להעלות כל טענה, ותהא דמיונית כאשר תהא - כדי לנסות לשכנע כי אין מקום לתת צו כנגדה. העירייה נסמכת בטענתה זו, על כך שמאחר שהחוזה עם תגבור הגיע לקצו, כבר אין עובדי נקיון לכ-12 בתי ספר בעיר, והדבר יביא בהכרח לסגירתם של אותם בתי ספר עד למציאת פתרון. בטענתה זו, מתעלמת העירייה מכך שהבאת החוזה עם תגבור לקצו נעשתה על ידי העירייה לאחר הגשת הבקשה בתיק העיקרי, כשועד העובדים עמד וביקש לקיים עמו את המו"מ שהתחייב מההחלטה שניתנה ביום 8/7/01. יתרה מכך, טענתה זו של העירייה היא למעשה אבסורדית; משמעות הטענה היא שכביכול, אם יינתן צו המורה על המשך העסקתם של עובדי הנקיון בבתי הספר, אזי לא יהיה מי שיוכל לנקות את בתי הספר, ולעומת זאת - אם יישארו פיטוריהם בתוקף - הרי שיהיה מי שינקה את בתי הספר. 43. העירייה היא זו שבחרה מלכתחילה להתקשר עם קבלן כח אדם כדי לבצע מטלות המוטלות עליה. העירייה היא זו שלא השכילה לנצל את הזמן שחלף מאז הסכם הפשרה מיום 26/11/97 כדי לקיים את המתחייב ממנו (ומההסכמים שבאו אחריו) ולהעביר את פעולות הנקיון בבתי הספר לביצוע על ידי עובדי העירייה. העירייה היא זו שלאחר הגשת הבקשה בתיק העיקרי בחרה לנקוט צעד חד-צדדי ולהודיע לתגבור על הפסקת ההתקשרות עמה. העירייה היא זו שלאחר שהגיעה להסכמה מחודשת, בדיון מיום 29/7/01, החליטה (בצעד חד-צדדי נוסף), על יישום ענין שנקרא "העסקה עצמית" (ענין שלכשעצמו איננו ברור). לאחר כל אלה, באה העירייה וטוענת שלאור המצב שנוצר (ושכביכול אין לה יד בדבר), אם יינתן צו על המשך העסקתם של העובדים, הדבר יביא להשבתת מערכת החינוך. ברור שלא ניתן לקבל טענה מעין זו. 44. דווקא טענתה של העירייה על כך שבנסיבות שנוצרו אין לתת צו כנגדה, ממחישה שוב את הצורך במתן הצו, שכן אם לא יינתן צו כזה, ולאחר מכן יתקיים דיון בתיק העיקרי, הרי שהעירייה שוב תוכל לבוא ולטעון שלאור הזמן הנוסף שחלף (ומי יודע אילו צעדים חד-צדדיים מתכננת העירייה לבצע במשך אותו זמן) - כבר לחלוטין לא ניתן לקבל את הבקשה בתיק העיקרי, והדבר יביא לא רק להשבתת מערכת החינוך העירונית אלא גם להשבתת שירותי הנקיון והתברואה. 45. לעומת זאת, אם ניתן את הצו המבוקש, כל שיהיה בכך הוא כדי להשיב על כנו את המצב שהיה בעת שהוגשה הבקשה בתיק העיקרי. מתן צו זמני כמבוקש לא יתן למבקשים כל יתרון דיוני במסגרת הדיון בתיק העיקרי, יתן לעירייה די כח אדם כדי להתמודד עם המטלות המוטלות עליה, ולא נראה כי הדבר יוכל להביא לפגיעה כלשהי בעירייה. 46. את טענותיה של העירייה בדבר מאזן הנוחות, יש להבין כטענות על כך שאין לתת צו זמני, שכן, כביכול, מדובר ב"מעשה עשוי", לאור העובדה שההתקשרות בין העירייה לבין תגבור - הסתיימה. בהתחשב ברקע שעליו באה טענה זו, הרי שאם לא ניתן סעד זמני לפי המבוקש הדבר יביא למצב שבו צדדים מתדיינים יעדיפו להזדרז לשנות את המצב לרעת הצד שכנגד, במהלך ההתדיינות, ותוך כדי ניצול העובדה שלא ניתן סעד זמני אלא הומלץ לקיים משא ומתן. דחיית הבקשה תהווה מתן גושפנקא מעשית לפעולות חד-צדדיות במטרה לסכל דיון בסכסוכים המובאים לבית הדין. 47. ראוי לזכור שתקציבה של העירייה הוא חלק מהקופה הציבורית. העירייה היתה מוכנה, במשך שנים, להעסיק עובדים באמצעות קבלני כח אדם, באופן שחלק מהתקציב - שנועד לצרכים ציבוריים, יגיע לכיסיהם הפרטיים של קבלני כח האדם. ההזדמנויות שניתנו לעירייה (בצורת התחייבויות שנטלה על עצמה, החל מהסכם הפשרה מיום 26/11/97) להפסיק את העסקת העובדים באמצעות קבלני כח האדם, לא נוצלו על ידיה. במהלך הדיון בתיק העיקרי, יש לקוות שהעירייה תשכיל לבחון מחדש האם אכן קיימה את ההתחייבויות בנושא זה שקיבלה על עצמה, ולאור התנהגותה הנוכחית, הסיכוי שהיא תעשה כך במקרה שלא יינתן סעד זמני - נראה לנו קלוש. 48. בשל כל הטעמים שלעיל, הרי שגם מאזן הנוחות נוטה בבירור לזכותם של המבקשים. ל ס י כ ו ם 49. לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הבקשה למתן סעד זמני, בעיקרה. עם זאת, לא מצאנו לנכון לתת את חלק מהסעדים המבוקשים, בין משום העובדה שחלקם חוזר על עצמו והוא כלול למעשה בסעדים העיקריים שהתבקשו, ובין משום העובדה שחלקם איננו מתאים להיות סעד זמני, אלא הוא אמור להידון בתיק העיקרי. 50. אנו מורים לעירייה לפעול כאמור להלן: א. על העירייה לדאוג לכך שכל העובדים המפורטים ברשימה שצורפה למכתבו של יו"ר ועד העובדים מיום 31/5/01, אשר פוטרו על ידי תגבור לאחר הגשת הבקשה בתיק העיקרי - ימשיכו להיות מועסקים על ידי העירייה, בין באופן ישיר ובין באמצעות תגבור, באותם תפקידים ובאותם מקומות שבהם הועסקו טרם הגשת הבקשה בתיק העיקרי. ב. על העירייה להימנע מלהוציא אל הפועל את החלטתה מיום 1/8/01, ככל שיש בה משום השפעה על אופן עבודתם של העובדים המוזכרים בה. 51. האמור בסעיף 50 לעיל, לא יחול לגבי כל עובד אשר למרות שיהיה מודע להוראות החלטה זו, יביע במפורש את הסכמתו שהאמור בהחלטה לא יחול עליו. 52. תוקף הצווים האמורים בסעיף 50 לעיל, הוא עד לסיום הדיון בתיק העיקרי, או עד למתן החלטה שיפוטית נוגדת. 53. אנו ממליצים לצדדים להביא לכך שלא יהיה צורך בדיון בתיק העיקרי; ייתכן שהרעיונות שהועלו במסמך שנרשם על ידי ראש העירייה, ביום 21/8/01, הם בסיס טוב לפיתוח מו"מ נרחב יותר (אם כי לא ברור לנו מדוע הצדדים אמורים להיזקק לבורר חיצוני, כאשר חלה עליהם חוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות, שקבעה מנגנון ליישוב סכסוכים). מכל מקום, ברור כי אם ישכילו הצדדים להגיע להסכמה ביניהם, הדבר יביא לשיפור מערכת יחסי העבודה אצל העירייה והוא עדיף על פתרון הסכסוכים באמצעים של החלטות חיצוניות. 54. מאחר שמדובר בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות. 55. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על החלטה זו, תוך 7 ימים מיום שתומצא לו. 56. למען היעילות, נשלח עותק של ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר אלקטרוני. עם זאת, מדובר בקובץ שאיננו מוגן בדרכי אבטחת מידע כלשהן ואיננו חתום, ולפיכך מובהר בזה כי הנוסח המחייב הוא זה המודפס, אשר יימצא בתיק ואשר יישלח על ידי המזכירות לצדדים, בדואר. סעד זמניהסכם קיבוציסכסוך קיבוציסכסוך