פסק דין השופטת נ' ארד: 1. בפנינו ערעור (לאחר מתן רשות בר"ע 1362/01) על החלטתו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (סק 1054/01 (סק 1053/01); השופט הראשי מ' כליף, נציגי ציבור: מר ג' אהוד וגב' א' בכר) לפיה נעתר בית דין האזורי לבקשתה של המשיבה 1 (להלן - ההסתדרות) והורה על מתן צווים זמניים האוסרים על ביצוע פעולות בנוגע לעיסקה של מכירת מניות שאמורה הייתה להתבצע בין המערערים 1-5 והמשיבים הפורמליים לבין אחרים (להלן - ההחלטה). 2. ייאמר כבר עתה, כי בישיבת קדם דיון שנועדה ביום 15.8.01 הוסכם בין הצדדים, כי תבוטל ההחלטה ויבוטלו הצווים שהוצאו מכוחה. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין חלקי, ונשוב להידרש אליה בהמשך הדברים. עוד הוברר, כי ביום 20.8.01 הגישה ההסתדרות בקשה למחיקת ההליך העיקרי בבית הדין האזורי. למרות כן, והגם שלמעשה הפך הערעור להיות תיאורטי, עומדים המערערים על ערעורם. השאלה שבפנינו היא, איפוא, האם בנסיבות העניין נידרש לדיון ולהכרעה בערעור. בעלי הדין 3. המערערת מס' 2 היא חברת ציבורית הנסחרת בבורסה (להלן - חברת תעשיות או החברה הסבתא). בין היתר היא מחזיקה ב-80% ממניותיה של המערערת מס' 4 (להלן - החברה האם) שאף היא חברה ציבורית הנסחרת בבורסה. זו האחרונה מחזיקה באופן מלא במערערת מס' 1 (להלן - החברה הנכדה" או "המעבידה" או "המפעל"). המערערת מס' 3 (להלן - "חברת ההשקעות") מחזיקה ב-15% ממניותיה של החברה הסבתא. המערער מס' 5 (להלן - המערער) והמשיבים הפורמליים 3 - 20 מחזיקים אף הם במניותיה של החברה הסבתא. בעלי מניות בחברה הסבתא ובחברת ההשקעות, בהם המערער והמשיבים הפורמליים, ניהלו מו"מ עם משקיע, או משקיעים חיצוניים, למכירת מניותיהם בחברות אלה, בעיסקה משולבת שערכה נאמד בעשרות מיליוני שקלים (להלן - העיסקה). החברה הנכדה היא מפעל לייצור לוחות חשמל, שנאים ופסי צבירה שונים הפועל מאז 1969, בבעלותו ובניהולו של המערער. במפעל מועסקים כ-85 עובדים ויחסי העבודה בו מוסדרים בהסכם קיבוצי מיוחד. ההליך בבית הדין האזורי 4. משנודע לעובדים על דבר מגעים שהתנהלו בקשר לעיסקה פנו הם ונציגיהם אל ההנהלה לקבלת מידע ופרטים אך לא נענו. משגבר חששם לעתיד המפעל ולעתידם כעובדים בו בשל העיסקה הנרקמת, הגישו ההסתדרות וּועד העובדים של המפעל (להלן - המבקשים) ביום 29.7.20001 בקשת צד בסכסוך קיבוצי לבית הדין האזורי בבאר שבע נגד המערערים דכאן, בה התבקשו סעדים קבועים למתן צווים המכוונים לשמירת זכויותיהם במפעל, על דרך של גילוי מסמכי העיסקה, שיתוף, היוועצות וניהול מו"מ עמם בקשר לעיסקה, שפרטיה לא נמסרו להם. בד בבד התבקש בית הדין האזורי ליתן בידי המבקשים סעדים זמניים דחופים המכוונים לאסור על המשיבים (הם המערערים בענייננו) לבצע כל פעולה בקשר לעיסקה ולהמנע מכל פעולה שיהיה בה כדי לסכל את הסעדים המבוקשים בהליך העקרי. 5. לפי העולה מן ההחלטה, התרשם בית הדין האזורי כי יש ממש בטענות המבקשים, בכך שהמשיבים מונעים מהם מידע על הפעולות העתידות להתבצע בנוגע לעיסקה ככל שהיא נוגעת, בין היתר, להעברת המניות ו/או הבעלות במפעל, וכי נהגו בעמימות ובחוסר שקיפות. דבר זה נלמד גם מדחיית הצעתו של בית הדין האזורי להסדר של היוועצות עם העובדים ומסירת מידע להם בנוגע לעיסקה, ככל שהיא נוגעת למפעל ולגורל עובדיו. ביום 31.7.01, דחה בית הדין האזורי את טענותיהם של המשיבים לרבות אלה בדבר חוסר סמכות ונעתר לבקשה לסעדים זמניים. הערעור 6. בחלוף תשעה ימים מיום מתן פסק הדין, ב - 9.8.01 הגישו המערערים לבית דין זה בקשת רשות ערעור דחופה בסכסוך קיבוצי על ההחלטה, כאשר עיקר מבוקשם לקיים דיון דחוף ולצוות לאלתר על ביטול ההחלטה והצווים הזמניים שיצאו מכוחה. זאת, בעיקר ובראש ובראשונה, בשל הנזק הרב העלול להגרם להם כתוצאה מן העיכוב בביצוע העיסקה, וסיכולה כתוצאה מהצווים האוסרים על השלמתה. בנוסף העלו המערערים טענות בנוגע להיבטים המשפטיים שבהחלטה, שלטעמם שגויה היא, והשלכותיה מרחיקות הלכת - לטעמם - על מערכת יחסי העבודה. עוד הודיעו המערערים, כי למעלה מן הנדרש, קיימו בינתיים גם את חובת ההיוועצות עם העובדים ונציגותם. במאמר מוסגר יצויין, כי בבקשה למתן רשות ערעור לא בא זכרה של עתירה שהוגשה לבג"צ ביום 9.8.01, בבד בבד עם הגשת הבקשה לבית דין זה. העתירה (בג"צ 6270/01) הוגשה על ידי חמישה בעלי מניות בחברה הסבתא נגד בית הדין האזורי בבאר שבע, ונגד חלק מן הצדדים בעניינו: המערערות, ההסתדרות, וחלק מן המשיבים הפורמליים בעלי מניות אחרים במערערות. 7. ביום 13.8.2001, לאחר קבלת תגובתה של ההסתדרות, החליט הנשיא ס' אדלר ליתן רשות ערעור וביום 15.8.2001 התקיימה בפני ישיבת קדם דיון בערעור. לישיבת קדם הדיון התייצבה גם המשיבה מס' 21 (להלן - החברה הרוכשת) אשר צורפה לבקשתה ובהסכמה כ"צד דרוש להליך", בהיותה - כפי שהעידה על עצמה - החברה הציבורית עימה ומטעמה מתנהלת עיסקת רכישת המניות, מושא הצווים וההחלטה שבערעור. במהלך הדיון ולאחר מגעים שהתקיימו בין החברה הרוכשת לבין ההסתדרות, מסרו ההסתדרות והחברה הרוכשת את ההודעה הבאה: "אנו מבקשים לתת תוקף של פסק דין להסכמה כדלקמן: המשיבה 1 מבקשת למחוק את בקשת הצד בסכסוך קיבוצי שהגישה בבית הדין האזורי בבאר שבע בתיק 1053/01 ו-1054/01. בהתאם מבקשים אנו לבטל את החלטתו של בית הדין האזורי בבאר שבע מיום 31.7.2001 ואת צווי המניעה שיצאו מכוחה. אנו נגיש בקשה לעניין המחיקה לבית הדין האזורי ובכך יסתיים מבחינתנו גם ההליך העיקרי בבית הדין האזורי בבאר שבע". המערערים מטעמם הודיעו: "אנו מסכימים לביטול ההחלטה והצווים בלבד". 8. בהתאם יצא מלפני בית דין זה, ביום 16.8.2001 פסק דין חלקי, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים, כאמור לעיל. לאור בקשתם של המערערים והסכמתה של ההסתדרות, עושים אנו במסגרת זו של פסק הדין הסופי תיקון בפסק הדין החלקי לאמור: "הרינו נותנים תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, אליה הגיעו במהלך ישיבת קדם הדיון ביום 15.8.2001, ולפיה תבוטל החלטת בית הדין קמא מיום 31.7.01 לרבות צווי המניעה שהוצאו מכוחה." 9. בכך תם, לכאורה, ההליך אך לא נשלם. שכן, המערערים עומדים על מבוקשם להתמיד בערעור שהגישו על ההחלטה. זאת, בעיקר, בשל הקביעות העקרוניות שנקבעו בה, לדעתם, ושיש בהן, בין היתר השלכות רחבות היקף על משפט העבודה בישראל, כמו גם על מהלכים עתידיים במפעליהם למקרה של עסקאות ממין זו מושא הערעור. ההסתדרות, אשר הגישה לבית הדין האזורי בקשה למחיקת ההליך העיקרי, טוענת, כי משהסתיים הסכסוך המהותי, אין עוד להדרש לשאלות תיאורטיות שמעלים המערערים. מה גם שאלה האחרונים באו על סיפוקם במסגרת הסעדים האופרטיביים אשר לא כללו, מלכתחילה, סעד הצהרתי המתבקש, לכאורה, כיום. אלה גם אלה, עומדים על צידקת טענותיהם במישור המשפטי והעובדתי, כפי שבאו לידי ביטוי במהלך ההתדיינות בבית הדין האזורי ובפנינו. 10. לאחר הדברים האלה, הוגשה ביום 16.8.2001, "הודעת הצטרפות מטעם התאחדות התעשיינים ובקשה למתן רשות תגובה לטענות הצדדים בערעור". אין אנו רואים להיעתר לבקשה זו, אשר באה בתום ההליכים כולם. לגוף הדברים, בהיותה מכוונת נגד ההחלטה אשר בוטלה בינתיים, אין בבקשה, כשלעצמה, כדי להוסיף או לשנות מן הטענות שהועלו על ידי המערערים. ככלל, לא יידרש בית הדין לערעור תיאורטי 11.תפקידו של בית הדין הוא להכריע בסכסוכים. ככלל, אין בית המשפט - ובית הדין לעבודה בכלל זה - נדרש לבירורה של סוגיה אקדמית או תיאורטית. כמאמרו של השופט י' זמיר: "בדרך כלל, בית המשפט אינו מוכן לדון בעתירה, אף אם היתה אקטואלית, משעה שנעשתה תיאורטית. כלומר, אם המקרה הנדון בעתירה נפתר, מעצמו או בהחלטה, אין בית המשפט מוכן יותר לדון בשאלה המשפטית שהתעוררה באותו מקרה." (בג"צ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הבטחון דינים עליון, כרך נו, 981, סעיף 3 להלן - עניין צמח). וכדברי השופט ברק בפרשת כך: "אמת הדבר, בית-משפט זה אינו דן בשאלות שאינן אקטואליות, ואין הוא נותן חוות-דעת אקדמית גרידא בשאלות בעלות עניין תיאורטי..." (בג"צ 73/85 סיעת "כך" נ' יו"ר הכנסת, פ"ד לט(3), 141, 146, להלן - פרשת כך). אכן, ישנם מקרים בהם יסטה בית המשפט מן הכלל ויכנס לעובי הקורה גם כשנותרה לדיון הסוגיה האקדמית בלבד. כזאת ייעשה, כאשר בפניו עתירה שלעולם תהא מוקדמת מדי או מאוחרת מדי, ולעולם לא ניתן יהא להגיע לכלל דיון בסוגיה המועלית בה שלעיתים מוצגת כשאלה כללית שאינה קשורה במקרה מסויים (ראה פרשת כך); או במקרים בהם מועלית "שאלה חשובה הנוגעת לעקרונות יסוד של שלטון החוק" כגון "שאלת הסמכות לפגוע בחירות האישית בדרך של מעצר שאינו שיפוטי" (ראה עניין צמח), כמו גם בסוגיות חוקתיות אחרות, או בשאלות שאין מנוס מהכרעה בהן, למרות שהובאו בפני בית הדין בשלב התיאורטי. בכל מקרה ומקרה ייתן בית הדין דעתו לכלל לנסיבותיו של המקרה הספציפי, לסכסוך בו מדובר, להיקפו, להשלכותיו, לרקע העובדתי והדיוני ההולם הכרעה בסוגיות הנדונות, ולצורך בחריגה מגבולותיה של ההכרעה בעצם הסכסוך, אל עבר התחום התיאורטי עיוני. חריגה מעין זו תיעשה, כאמור, במקרים היוצאים מן הכלל בלבד. עד כאן כללם של דברים ומכאן לענייננו. 12. החלטתו של בית הדין האזורי התקבלה על רקע לכאורי, בלבד, להנחת דעתו בהליך הזמני, מבלי שהגיע כל עיקר לבירור הסכסוך לגופו, או לידי ליבון והכרעה סופית בו. בהתאם, עיקר טעמה של רשות הערעור שהתבקשה ושניתנה נעוץ היה בצווים האופרטיביים שבהחלטה ובהשלכותיהם. ההסכמה אליה הגיעו הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין, נתנה פתרון מיידי לדרישותיהם של המעורבים בסכסוך. בנסיבות אלה, שקלנו את טענותיהם של המערערים ונתנו את הדעת לכך שאין דעתם נוחה מעצם הידרשותו של בית הדין לסכסוך שנתגלע בינם לבין העובדים במפעל, כמו גם לנימוקיה של ההחלטה. אולם, כאמור, ההליך בבית הדין האזורי ובערעור נקטע באיבו עוד טרם שהבשיל לכלל דיון והכרעה בעומקן של הסוגיות אשר עלו והתפוגגו מעצם ביטולה של ההחלטה ומביטולו של ההליך כולו. אשר לחששם של המערערים מפני השלכות הגלומות בהחלטה שנגוזה על הגבלת פעילותם בעתיד לבוא - לכך יינתן המענה בעיתו ולעניינו. המקרה שבפנינו, בנסיבותיו, אינו מצדיק פסיקה תיאורטית אשר יותר מכפי שתואיל, עלולה להביאנו לסטיה מדרך המלך של יישוב הסכסוך הקיבוצי הקונקרטי, על דעת הצדדים ובדרכי שלום. אין הדעת נותנת כי מכאן והלאה נפליג אנו ונעשה להעצמתו של הסכסוך, מתוך שנרד לנבכיה של החלטה אשר חלפה ובטלה מן העולם. 13. סוף דבר - הערעור נדחה. אנו נותנים תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, כאמור בסעיף 8 לעיל. בשים לב לכך שהמדובר בסכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות. צו מניעה זמנידיני חברותמניותצוויםצו מניעה