פסק דין 1. ביום 15.7.02 הגישה המערערת ערעור כנגד החלטתה של הועדה הרפואית לעררים מ-4.6.02, שקבעה לה 47.13% החל מ-1.4.98 לצורך תביעתה למס הכנסה. טוענת המערערת כי נפגעה בתאונת דרכים ב-15.6.97 וכי מומחים אובייקטיביים שמונו ע"י ביהמ"ש לפי חוק הפלת"ד קבעו לה נכויות לצמיתות, שבאופן משוקלל עומדות על 49.81%. עוד טענה כי בדרך חישוב נכונה עפ"י הפסיקה זכאית היא ל-52.05%. אף שההודעה מתייחסת לתביעה למס הכנסה, הגישה המערערת תביעה לענין מס רכישה בהתאם לתקנות מס שבח. המערערת עתרה לחיוב המשיב לחשב נכותה כעתירתה, להתייחס לכתב הערעור ככתב ערעור לענין מס רכישה ולהעניק למערערת את הפטורים המגיעים לה עפ"י החוק והתקנות הרלבנטיים. 2. בהודעת המשיב מ-30.7.02 נטען כי קביעת הנכות נעשתה לבקשת מס הכנסה, המל"ל אינו צד לקביעות אלה ואין בסמכות ביה"ד לדון בערעורים על קביעת אחוזי נכות למס הכנסה. לאור האמור עתר המשיב למחוק הערעור. 3. ביום 3.12.02 התקיים דיון לטיעון בפני כבוד הרשמת ש. ולך. טענה המערערת כדלקמן : א. מדובר בזכות קונסטיטוציונלית שלא ניתן למונעה מנבדק בועדה רפואית, רק בגלל שרשות אחת (המל"ל) עשתה טובה (כך במקור) לרשות אחרת (מס הכנסה). מאותה סמכות שכך פעלו, הסכימו שהוראות הערעור חלות עליהם. ב. נדרש חוק כדי לשלול זכות ערעור. ג. במל"ל כשבדק ב"כ, אין יודעים למי הסמכות לערער על ועדה לענין מס הכנסה. בהעדר גוף כזה על ביהמ"ש לפרש החוק כך שיקנה זכות ערעור לביה"ד. ד. הועדה היא של המל"ל, הרופאים יושבים בועדות רפואיות של המל"ל והפרוטוקול כמו פרוטוקול בועדות של המל"ל, המערערת נשלחה ליועצים שמייעצים לועדות של המל"ל, התשובה נשלחה ע"ג טופס של המל"ל וע"י מזכירת ועדות של המל"ל, תוך ציון "בשורה קטנה" שזו תביעה למס הכנסה, ואין בכך לגרוע מזכות הערעור שלפי סעיף 122, 123 לחוק הביטוח הלאומי או סעיף 10. ה. מדובר בענין משפטי (אופן החישוב). ו. אין זה המקרה לפנות לסמכות השיורית של בג"צ, כשהמגמה היא להוריד תיקים לערכאות נמוכות יותר. ז. ביה"ד יכול לפעול בלי להחזיר התיק לועדה ולבצע החישוב הנכון. המשיב עתר לדחייה על הסף של הערעור מחוסר סמכות עניינית והנמקותיו הן אלה : א. אין מדובר בתביעה לפי חוק הבטל"א וביה"ד לא קנה סמכות. בועדות ניידות, המל"ל הוא שנותן הזכויות ולכן יש הצדקה בהיות ההליך בביה"ד. בענייננו - המל"ל אינו מעניק זכויות. ב. הדרך והפורום לערעור נקבעים בחוק שעפי"ו תובעים הזכויות ולמל"ל או לביה"ד אין סמכות. ג. היות הענין "פשוט או אריתמטי" אינו מקנה סמכות. ד. בענין סמכות היה מקום להגיש תביעה שתידון במנ"ת רגיל ולא במנ"ת ערעורים. 4. לאחר עיון בטיעוני הצדדים - להלן הכרעתנו : א. משאין מדובר בערעור על ועדה רפואית, אלא בשאלה היורדת לשורשו של ענין, לענין הסמכות - ניתן פסק הדין במותב מלא. ב. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע הסמכות היחודית לביה"ד לעבודה בעניינים המנויים בסעיפי המשנה באותו סעיף. ולענייננו, סעיף 24 (א) (5) קובע : "בכל ענין שמוענקת לבית הדין האיזורי סמכות בו על פי התיקונים לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, ולחוקים אחרים, כמפורט בתוספת הראשונה או בכל חוק אחר". זכויות עפ"י חוק מס הכנסה או חוק מס שבח או מס רכישה - אינן בין אלה. די באמור כדי לדחות על הסף את הערעור שהוגש. למען הסר ספק נבהיר כי בענייננו טען המשיב לשאלת הסמכות, וממילא, ביה"ד היה נדרש לענין הסמכות אף מיוזמתו. מדובר בסמכות יחודית, ובכזו אין ביה"ד פועל באופן שיורי! ג. יתר על כן, חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הבטל"א") קובע בסעיף 391 (א) את הסמכות היחודית לביהד"ע בעניינים הנמנים בו, כהאי לישנא : "לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה למעט בתובענה לפי פרק ח' - 1) של הזכאי לגמלה... 2) (א) של המוסד נגד המבוטח... (ב) של המוסד נגד התובע גימלה... 3) של מבוטח...". ס' 392 קובע מיהם בעלי הדין בתובענות הנדונות. עיון בסעיפים אלה ילמד בבירור כי קבעו הם סמכות לביה"ד אך בעניינים המנויים בהם, בתביעות בהן מכריע המל"ל עפ"י חוק הבטל"א, ביחסים בין מבוטח, בין זכאי לגימלה למל"ל. תכליתן של הוראות אלה, המסמיכות את ביה"ד לעבודה, היא כי ביה"ד יעביר תחת שבט ביקורתו פעולות שעושה המל"ל עפ"י חוק הבטל"א. זה ותו לא. כך, אגב הכרעה בתביעה שבסמכות המל"ל, כסמכות נגררת, יכול המל"ל (וכך ביה"ד) להכריע, לדוגמא, בענין קביעת גיל (סעיף 385), או לקבוע בענין אבהות - קביעות אלה, עפ"י תכלית החוק - לא תהוונה השתק, אלא, נפקותן אך לצורך חוק הבטל"א. כך, ראוי להפנות אף לתקנות ביהד"ע (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ולתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל-1969 - ולהזכיר כי עוסקות הן בתביעות נגד המל"ל, הפועל עפ"י חוק הבטל"א, או בפעולת המל"ל עפ"י חוק אחר שהמל"ל הוסמך עפי"ו לפעול. המערערת אינה מפנה להוראת חוק כאמור, ולא בכדי. נבהיר עוד כי ועדה רפואית אינה גוף של המל"ל ואינה "ועדה של המל"ל", אלא ועדה רפואית הפועלת עפ"י חוק הבטל"א - וה"אכסנייה" היא המל"ל. כך גם רופאי הועדות אינם רופאי המל"ל. עוד נזכיר כי פקידת המל"ל הודיעה על החלטתה של הועדה, כ"מצוות אנשים מלומדה", כ"נימוס", אך הדגישה כי הודעה מפורטת תועבר ע"י נציבות מס הכנסה. ד. משהגישה המערערת תביעה למס שבח או מס רכוש - ממילא, "תרופתה" תמצא באותו חוק. העובדה כי המל"ל "מעמיד הוועדות" הפועלות עפ"י חוק הבטל"א "עבור" שלטונות מס הכנסה או עפ"י החוק עפי"ו פועלים שלטונות המס (הרלבנטיים), העובדה כי מדובר ברופאים המכהנים גם בוועדות הפועלות עפ"י חוק הבטל"א, או כי הפרוטוקול מתנהל ע"ג טפסים של המל"ל (לוועדות רפואיות), או כי נשלחה המערערת ליועצים המשמשים ככאלה לוועדות הפועלות עפ"י חוק המל"ל, "ולמצער" - אף לעובדה כי הודעה למערערת נשלחה ע"ג נייר לוגו של המל"ל ונחתם ע"י מזכירת וועדות רפואיות במל"ל - בין כל אלה נאים או "חמורים" - לבין סמכות - אין ולא כלום. סמכות, ודאי לבימ"ש בו עפ"י חוק מוקנית סמכות יחודית, אינה נרכשת בהבל פה או באופן אגבי. המהות - התכלית הם העיקר ולא ה"כסות". לא בכדי הפנה ב"כ המל"ל לענין חוק ביטוח בריאות. באותם עניניים בו עפ"י חוק זה הוקנתה סמכות לביה"ד - נקבע הדבר במפורש. לביה"ד הוקנתה סמכות יחודית ואין נתונה לו סמכות שיורית. ה. יתר על כן, הענין גופא אינו בתחום סמכותו של המל"ל. משכך, אין המל"ל המשיב הנכון, אין בינו למערערת יריבות, ולא יכול שביה"ד יתן סעד (אף לו שוכנענו כי בסמכותנו הוא) כנגד המל"ל - שהרי לא יעלה על הדעת כי על דרך של אקט שכולו "VOID" נורה למל"ל - כעתירה - לא רק לתקן החישוב והשקלול, אלא גם "להעניק למערערת (תוקנו טעויות הסופר שבמקור) את הפטורים המגיעים לה". האמנם אגב היות פגיעתה של המערערת תאונת דרכים - נאמר כי הסמכות בערעור על ועדה נתונה, לדוגמא, לביהמ"ש הדן בתביעת הנזיקין?! ו. איננו מבקשים לחלוק על זכות כזו או אחרת של המערערת. לא לנו לומר אם ניתן למנוע ממנה מלהבדק ע"י ועדה רפואית. זכות זו (אם נתונה למערערת) אינה נפגמת משום שהמל"ל העמיד שירותיו, כך או אחרת, לשלטונות המס! יתכן, כהקש מטענות המערערת, כי ההליך כולו נעדר סמכות שבדין והחלטות הועדות הרפואיות לענין מס הכנסה, שמא, "בטלות" הן - אלא שמכך (מטענתה זו), לא תבנה המערערת, שכן לא יקנה בי"ד זה סמכות. כדי שתקנה המערערת את זכות הערעור, נדרשת הוראה מפורשת בחוק, ודאי כך באשר לסמכות בימ"ש, שנקבעה בדין כסמכות יחודית. ככל שמגעת ידיעתנו, וככל שעסקינן בסמכות לפי פקודת מס הכנסה והתקנות עפי"ה (תקנות מס הכנסה - קביעת אחוזי נכות) - נקבע בתקנות כי החלטתה של הועדה לעררים סופית היא (ראה גם בג"צ 296/83 וייס נ' הועדה, פד"א י"ב, 95). לא לנו לקבוע, אך, לכאורה, זכות הערעור, לא הוקנתה למערערת, באותם הליכים. ודאי אין בהם סמכות לבי"ד זה! ז. בי"ד זה דן בתחום סמכותו בפיטורי עובדים. דא עקא, פיטורי סוהר או שוטר אינם בסמכותנו (היחודית). הוא הדין בענין הנדון - אין מדובר ב"ברירת מחדל" או ב"הפעלת כלים" מתחום משפטי אחר. מדובר במסד, בסמכות, ואלה אינם מוכרעים, בכל הכבוד, גם לא עפ"י המגמה (הנטענת) להוריד תיקים לערכאות נמוכות. באשר לטענה בהקשר לועדות של משרד הבריאות עפ"י הסכם הניידות - אין הדבר דומה, שהרי עפ"י הסכם הניידות שבין המל"ל לאוצר המדינה משלם המל"ל הגמלאות ומטפל בייצוג המשפטי בערעור על החלטות הועדות (ראה בג"צ 264/77 ליאור משה נ' המל"ל פד"י לב (1) 678). ח. במאמר מוסגר נעיר כי פרוצדורת הדיון בהליך בביה"ד אינה העיקר והוא ענין פנימי - ענין שבנוהל בביה"ד. הקושיא שהונחה לפתחנו היא מהותית ולא דיונית. ומנגד - אם ידעו, אם לאו, פרקליטי המל"ל למי נתונה הסמכות - גם בכך אין כל רבותא, משאין המערערת חולקת כי פנייתה ועתירתה אינן מבוססות על חוק הבטל"א ואין קמה בו זכות כלשהי למערערת. ט. נכון נהגו פרקליטי המל"ל שלא עתרו לחיוב בהוצאות - ומשכך, אין ניתן צו להוצאות. הערעור נדחה. מיסיםנכותמס רכישהביטוח לאומי