הליך מנהלי פגום צו מניעה

פסק דין זוהי תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר את העברתה של התובעת מתפקיד חוקרת לתפקיד אחר. כן לקבוע, כי החלטת מנהל סניף חיפה מיום 5.2.99 בטלה הואיל והתקבלה בהליך מינהלי פגום ובלתי ראוי וללא מתן זכות טיעון. כן נתבקש ביה"ד להורות לנתבע להימנע מכל פעולה שיש בה כדי לפגוע במעמדה של התובעת ו/או בזכויותיה וגם בתפקידה הנוסף כמזכירת ועדות רפואיות בנתבע. להלן עובדות המקרה: 1. 1. התובעת עובדת בנתבע משנת 1988 והינה עובדת קבועה. בשנת 1994 עברה לתפקיד חוקרת והוכשרה לתפקיד זה. 2. 2. בתקופת עבודתה פקדו אותה ואת משפחתה שני ארועים קשים -בתה נפגעה קשה בתאונת דרכים בשנת 1991 ותהליך החלמתה נמשך חדשים ארוכים; בעלה של התובעת נפטר באופן פתאומי באוקטובר 1997. 3. 3. בתאריך 2/5/99 נקראה התובעת למשרדו של מנהל סניף חיפה של הנתבע, ושם נאמר לה בנוכחות מנהלה הישר ומנהלת האמרכלות, כי תועבר מתפקיד חוקרת לתפקיד אחר. הגרסאות השונות לאשר התרחש במהלך האירוע הנ"ל יפורטו במסגרת טענות הצדדים. 4. 4. בגבוי ועד העובדים המקומי ומועצת פועלי חיפה לא נענתה התובעת להוראה לעבור מתפקידה לתפקיד אחר, ופנתה לביה"ד בבקשה לצו מניעה זמני שיאסור את העברתה מתפקידה. בתאריך 30.6.99 בתיק בש"א 6294/99 ניתן צו מניעה זמני האוסר את העברתה של התובעת מתפקידה, והיא ממשיכה לעבוד בתפקידה כחוקרת עד היום. להלן טענות התובעת: 5. 5. בכל שנות עבודתה במחלקת חקירות היתה שביעות רצון הדדית הן לתובעת והן לממונים עליה. הסכסוך בין הצדדים פרץ בתקופה לאחר שנתאלמנה באוקטובר 1997, כאשר חובותיה למשפחתה בגין שלושה ילדים שפרנסתם וחינוכם עליה, לא איפשרו לה להמשיך לעבוד את היקף שעות העבודה שנתבעו ממנה כ- 11 שעות ביום. בנוסף לכך צריכה היתה לעבוד כמזכירת ועדות רפואיות לצורך השלמת הכנסתה. 6. 6. בנובמבר 1998 אישר מנהל המחלקה רק חלק מהיקף השעות הנוספות בגלל שלא סיימה את החקירות במכסת התיקים שנקבעה לה. בדצמבר 1998 נדחתה המלצת מנהלה הישיר להכיר בה כעובדת מצטיינת בגלל עניין העבודה של השעות הנוספות הלא מספיקות. 7. 7. באפריל 1999 התערב מנהל הסניף אישית בעבודתה, וחייב אותה להשלים את הטפול במספר תיקי אבטלה שנותרו מחודש מרץ. אז חשה התובעת, כי מנהל הסניף "מחפש" אותה ולוחץ עליה בנושא ההספק בעבודה. 8. 8. באפריל 1999 מבוטח התעלף, או התחזה למתעלף, במהלך חקירה במשרדה. הנ"ל הגיש תביעת נזיקין נגדה ונגד הנתבע בביה"ש לתביעות קטנות, וב"כ הנתבע הגיש גם בשמה כתב הגנה. 9. 9. על מקרה זה נתלו הממונים עליה וטענו, כי הוא משקף את צורת חקירותיה ומכאן שאינה מתאימה לתפקידה. טענות אלו אינן עולות בקנה אחד עם העובדה, כי פעמים רבות התלווה אליה בחקירות הממונה עליה, ולא היו לו בקורות והערות כלשהן אליה. כן יש לציין, כי מדובר במספר קטן של תלונות שהוגשו נגדה, כמו נגד חוקרים אחרים, במהלך שנות עבודתה בחקירות. בתום חקירת התלונות קבע מנהל הסניף, כי לא נמצא דופי בפעולותיה. 10. 10. התובעת אישרה בביה"ד, כי עבודת החוקרים היא קרקע פוריה לצמיחת תלונות בגלל מידת הלחץ בו נתונים הנחקרים, ולכן אין חוקר שלא מגישים נגדו תלונות. בתיקה האישי של התובעת אין אתראות או נזיפות או כל התייחסות שלילית לעבודתה או להתנהגותה. נהפוך הוא, מנהלה ומנהלי מחלקות, המקבלים את תוצאות עבודתה, שבעי רצון ומלאי תשבוחות על החקירות המקצועיות והיסודיות שביצעה. 11. 11. יחסיה עם הממונה עליה היו טובים מאוד "אף אם לא קלים", והם שבו להיות כאלה גם לאחר שבית הדין הורה להשיבה לעבודתה כחוקרת. 12. 12. בתאריך 2.5.99 נקראה במפתיע למנהל הסניף לפגישה, בלא לדעת במה מדובר, בפגישה נכחו גם מנהלה הישיר ומנהלת כ"א. בדרך לפגישה ביקשה ממנהלה הישיר שיאמר לה במה מדובר ונענתה בשלילה, מחוץ לחדר המתינו מנהלי מחלקות הגמלאות והאבטלה. 13. 13. הפגישה החלה בדברי מנהל הסניף מר אריה גיל שאמר, כי למנהל המחלקה מר דוד זייד יש בעיות עם ההספק שלה בעבודה. מנהל מחלקתה המשיך לפרט תוך הקראה מדף נייר את תלונותיו על ההספק ואז קבע מנהל הסניף, כי התובעת תעבור לעבוד במחלקה אחרת. משניסתה להגיב - הושתקה בבוטות. נוכח פני הדברים פרצה בבכי בנוכחות כולם ושמעה את מנהל הסניף שואל אותה אם היא מסכימה להעברה. בסערת רגשות אמרה למנהל הישיר, כי "אם אתה מתייחס אלי כך, גם אני לא רוצה לעבוד איתך יותר". 14. 14. בשלב זה הוכנסו מנהלי המחלקות שהמתינו בחוץ ובעודה מתייפחת בקול רם והודיעו על הסכמתם לקלוט אותה. ממררת בבכי ומושפלת מאוד פלטה לעברם "בסדר" ורצה בוכה לחדרה. לאחר זמן מה בחדרה החליטה להילחם על תפקידה, על כבודה ועל פרנסתה ולהתנגד להעברתה הכפויה, שמשמעותה גם הפחתה משמעותית ביכולת ההשתכרות שלה. 15. 15. מפניה לועד העובדים למחרת הבינה, כי הועד עודכן שהיא מסכימה להעברה. משהוברר שאין אלו פני הדברים החלה חליפת מכתבים בין נציגי העובדים וההנהלה. ההנהלה דרשה מהתובעת לעזוב את תפקידה במחלקת חקירות, להחזיר את הציוד ולעבור לעבוד במחלקה אחרת, ואילו היא, בהוראת נציגות העובדים וההסתדרות העובדים הכללית נשארה במחלקתה. 16. 16. אחרי ימים אחדים כצעד של ענישה, הופסקה עבודתה הנוספת כמזכירה של ועדות רפואיות, למרות שמדובר בעבודה אחרת מעבודתה המרכזית כחוקרת. 17. 17. במחלקת חקירות התקבל עובד אחר במקומה לאחר שהודחה מתפקיד קשה ומקצועי הזוכה למעמד בכיר ומשמש מדרגה לקידום. למרות שעשתה עבודתה בצורה טובה, גם לדעת הממונים עליה, הודחה בבושת פנים וללא יכולת להתנגד וכבודה האישי והמקצועי נרמס. לטענת התובעת - מלבד השפלתה, הצעד של הנתבע גורם לה גם נזק כספי כבד, כי בעבודתה בחקירות זכתה לתגמול כספי ייחודי, שאין ביכולתה לקבל בכל תפקיד אחר בנתבע. 18. 18. התובעת צרפה לתצהירה את ההתכתבויות בין הנהלת הנתבע לנציגות העובדים, הוראות שקיבלה, מכתבים בין רשויות הנתבע ועוד. 19. 19. בעדותה בביה"ד ספרה התובעת על מחלת אסתמה שתקפה אותה ומנעה ממנה לעבוד בכלל, או שהגבילה אותה בעבודות חוץ מסוימות הכרוכות במאמץ גופני. התובעת הכחישה טענות הממונה עליה מר דוד זייד בתצהירו, כאילו דווחה דווחי שווא על עבודות חוץ בשעות נוספות. כן אישרה, כי רק בתחילת עבודתה העיר לה הממונה על סגנון דיבורה אבל לאחר מכן חדל מכך. כן ספרה על אופי עבודתה הכולל עבודה בכפרי מיעוטים וכן גם בכרמל או בשכונות בעיר, שם היא נתקלת באוכלוסיות מצוקה קשות. 20. 20. בחקירה נגדית מסרה התובעת פרוט על אופי העבודה - מעקבים, צלומים, חקירות לסוגיהן וסדרי גבית העדויות, שמרביתן מתבצעות בתוך בתי הנחקרים או במקומות העבודה ולא במשרדה. כן הסבירה מתי היא חוקרת את המבוטח תחת "אזהרה" ומהן ההנחיות בע"פ בעניין זה, וזאת בהעדר הנחיות וכן לביצוע החקירות בכתב משום שלא קיבלה הנחיות כאלה, אם אכן קיימים. האזהרה של הנחקר נועדה, לדבריה, למקרה בו הנתבע עלול להגיש תלונה במשטרה בגין מעשי המבוטח ודיווחיו לנתבע. 21. 21. התובעת הכחישה טענות, כי היא משתמשת במלים "שקרן" ו"רמאי" כלפי מבוטחים והוסיפה, כי תמיד זכתה לגיבוי הממונה עליה בחקירות ולא היו תלונות נגדה. רק בתחילת הדרך, כשהיתה לה מוטיבציה רבה להצליח בעבודה הפגינה כנראה, נוקשות, אך בהמשך הדרך ההתייחסות לנחקרים השתנתה, למרות שהמוטיבציה לא פחתה. במהלך השנים הבינה שלא כל נחקר מרמה או משקר וכך גם השתנה יחסה לנחקרים. 22. 22. עוד הוסיפה התובעת בחקירתה הנגדית, כי מאז מותו הפתאומי של בעלה נאלצה לצמצם את היקף שעות העבודה הנוספות. רק בדצמבר 1998 ארע מקרה בודד בו לא אושר לה מלוא הדווח שלה על שעות נוספות. בכל התקופה מאז מות בעלה ועד הניסיון להעבירה מתפקידה, אושר הדווח שלה על שעות עבודה פרט לארוע משנת 1998. לשאלת ביה"ד הסבירה, כי היקף השעות הנוספות נקבע עפ"י מספר התיקים שטופלו ולא לפי מהות התיק וכמות העבודה בו. 23. 23. בהמשך הסבירה, כי נקבעו מדדי הספק לחקירות והם עומדים על 3 תיקים ליום ו- 60 תיקים לחודש עבודה מלא והוסיפה שבדרך כלל עמדה במטלה זו. כן אמרה שכאשר משווים את ההספק בין העובדים השונים - יש לקחת בחשבון את ימי העבודה בפועל וימי היעדרות בגין מחלה וחופשה, ואז לערוך את ההשוואה. 24. 24. מהמשך החקירה הנגדית התברר, כי תקופה מסויימת נעדרה התובעת מעבודתה עקב מחלה וחופשה, ולאחר חודש עבודה משרדית שבה לעבודת שטח, משום שזו מהות עבודת החקירות. 25. 25. התובעת אישרה, כי מפעם לפעם היא מוזמנת להעיד בביה"ד על חקירה שבצעה, והכחישה שנאמר לה ע"י מאן דהוא שהיא פנתה למבוטח בכינויים שקרן או רמאי או צעקה עליו. 26. 26. עוד אמרה התובעת, כי מנהלה מר דוד זייד, אמר לה, כי הוא ממליץ עליה כעובדת מצטיינת, אך היא אינה יודעת אם אכן המליץ בפועל. באשר לתלונות אמרה התובעת, כי היו תלונות מספר נגדה אבל יש כאלה גם נגד חוקרים אחרים, אך בדר"כ אין היא יודעת מה הנהלת הסניף משיבה למתלוננים. 27. 27. בסיכומיה מבקשת ב"כ התובעת לקבוע, כי הרקע האמיתי לרצון הנתבע להעבירה ממחלקת חקירות הוא אי יכולתה להתמיד בעבודה רצופה עם שעות נוספות מרובות, והארוע בו התעלף נחקר או התחזה כמתעלף לא היה אלא תרוץ. 28. 28. כן מבקשת ב"כ התובעת לקבוע, כי התובעת זומנה במפתיע לפגישה כאשר סרבו לאמר לה מראש את הנושא לדיון, הקריאו לה מתוך דף נייר תלונות על הספק לקוי בעבודה, והודיעו לה על העברתה מתפקידה. השיחה הזו נפלה עליה כרעם ביום בהיר, ובתוספת ההאשמות נגדה, ולכן התובעת נקלעה לסערת רוחות ולבכי בנוכחות אחרים. ההשפלה במעמד והפגיעה העתידית בשכרה הביאו אותה לערב את נציגות העובדים ביחס להשתלשלות העניינים כפי שתואר לעיל. 29. 29. ב"כ התובעת מבקשת לקבוע, כי נמנעה מהתובעת זכות הטעון ונפגעו מעמדה, כבודה ופרנסתה שכן בתפקיד חוקרת היא זכאית לתוספות כספיות משמעותיות בתוקף העבודה המיוחדת שהיא מבצעת. 30. 30. זכות הטיעון על מנת להגן על עצמה נמנעה מהתובעת כאשר לא ידעה מראש את הטענות כלפיה. מה גם שההחלטה להעבירה נתקבלה מראש עוד לפני הפגישה. כן יש להוסיף, כי לפגישה לא זומן וגם לא נכח נציג העובדים והמידע שנמסר לו לאחר הפגישה היה, שהיא מסכימה כביכול לעבור לתפקיד אחר. 31. 31. באין מענה לאלו, בחר הנתבע להציג את התובעת כעובדת לא מתאימה שמדווחת דווחי שווא על היקף עבודתה כדי לזכות בתשלום שעות נוספות, מתנהגת בצורה לא נאותה כלפי מבוטחים ונחקרים וצברה תלונות מרובות, ובסה"כ מדובר בעובדת בעייתית מאד. 32. 32. התובעת אינה מתעלמת מזכותו של המעסיק לנהל את עסקו, אך הדבר אינו יכול להיות ע"י קיפוח יסודי של זכויות העובד. בסכומם של דברים מתבקש ביה"ד "להורות כי כל החלטה שיש עמה פגיעה במעמדה ו/או בתפקידה של התובעת לא יעשה ע"י מר זייד ו/או מנהל הסניף אלא ע"י גורם אוביקטיבי מחוץ לסניף המקומי". להלן טענות הנתבע: 33. 33. מר דוד זייד, מנהלה של התובעת כתב בתצהירו, כי התובעת עבדה כחוקרת ממרץ 94, הוא זה שלימד אותה ונילווה אליה לרוב החקירות עד שביקש להפסיק את עבודתה. 34. 34. מר זייד הסביר, כי מדובר בתפקיד של אמון, שכן רוב העבודה מתבצעת בשטח כאשר החוקר נמצא לבדו וללא פיקוח. האינטרס של הנתבע הוא שכל חוקר יבצע מקסימום חקירות ביום עבודה, כאשר עדיף לבצע את החקירות בשטח ולא במשרד, כדי לאמת עובדות ולבחון את התביעות לאשורן. 35. 35. מאחר והתלווה לתובעת בחקירות רבות, התרשם, כי היא נוקטת סגנון בוטה, קיצוני, בלתי מנומס בעליל ותוקפני, וזאת למרות הדרכתו האישית כיצד בנועם ובחיוך ניתן להשיג מידע, הסגנון של התובעת לא השתנה. כן נוכח לדעת, כי יש פערים בין סיכומי ממצאיה לבין הכתוב בדו"חות וכאשר עומתה עם הנתונים הסתבר שהיא באמת מאמינה, כי מטרת רוב הנחקרים לשקר ולרמות ולנצל את הנתבע, ולכן סיכומיה לא היו אובייקטיבים. 36. 36. בעקבות השיחות עמה הביעה התובעת נכונות לשנות ממנהגה, אך הסתבר, כי מדובר במס שפתיים בלבד. באשר להספק שלה בעבודה נראה, כי היא מבצעת כ- 20% פחות חקירות מכל חוקר אחר, וזהו נטל כבד על המחלקה, הנמצאת ממילא במחסור בכח אדם מול גידול עצום במספר התיקים, בהם יש לטפל. 37. 37. התובעת היתה מבצעת חקירה בודדת ביום - במקום שלוש - וכך עומס נוסף היה מוטל על עמיתיה, משום שלא התגברה על מלאי התיקים שבאזורה. 38. 38. היתה הצדקה לצמצום השעות הנוספות שאושרו לתובעת לעבוד היות ולא ניתן לאשר לה תשלום עבור שעות נוספות שלא בוצעו, כי "יש בכך ניסיון להוציא כספים במירמה ע"י דיווח שקרי". התובעת בילתה הרבה שעות עבודה במשרד ודווחה על יציאה לשטח וגם דרשה אש"ל, וזאת בנוסף להספק הנמוך ודווח שווא על שעות נוספות. כאשר לא אושר מלוא דווח השעות נוספות שלה, לא התלוננה, כי ידעה את המצב לאשורו. 39. 39. היו מקרים של תלונות על התנהגותה של התובעת בזמן חקירות מבוטחים. לדוגמא: 1. רו"ח עדואן בשנת 1996. 2. יוסף אבירם בשנת 1999, ולכן לא היה מנוס מפניה למחלקת הביקורת של הנתבע והדבר הועבר לטיפולה של מנהלת מחלקת הבקורת בנדון. המקרה עם המבוטח יוסף אבירם הוליך לתביעת נזיקין בביה"ד לתביעות קטנות. הנתבע לא יכול להרשות לעצמו כגוף ציבורי מקרים נוספים כמו זה של אבירם. 40. 40. הספק העבודה של התובעת לא ירד אלא היה תמיד נמוך מהמקובל, וזאת גם כאשר הוגמשו התביעות כלפיה בנושא ההספק, ועודף העבודה הוטל על שכמם של עמיתיה לעבודה. חרף מוסר העבודה הנמוך התלונות המרובות, נמנעה ההנהלה מלהכניס הערות לתיקה האישי ע"מ לא לפגוע בקידומה. יחד עם זאת לא היתה כל המלצה מצידו להכיר בה כעובדת מצטיינת מאחר ואינה כזו כלל. 41. 41. באשר לארוע בו התעלף המבוטח יוסף אבירם ופונה לביה"ח הרי התנהגותה של התובעת וטענתה, כי מדובר בהתחזות היא מרושעת, מזלזלת, צינית ואינה במקומה. כשמדובר בעובד ציבור הרי זוהי "התנהגות מזעזעת" ו"בלתי אנושית" כלפי אזרח. 42. 42. התובעת מעולם לא הופלתה לרעה, נהפוך הוא, היא זכתה להתחשבות וליחס "מיוחד" במשך כל התקופה, אלא שהדבר לא הועיל. עם השנים התברר, כי התובעת "אינה דוברת אמת ואינה אמינה", והיא זו "שדרסה את כבוד המקצוע, נוכח רמת העבודה הנמוכה שהפגינה". 43. 43. מר זייד צרף לתצהירו שורה של מסמכים בהם דווח על כמות תיקים לפי חוקרים לשנת 1998. 44. 44. בעדותו בביה"ד אמר מר זייד, כי בנוסף לתלונות בכתב, היו נגד התובעת גם תלונות בע"פ שהתייחסו לסגנון חקירותיה, ויחסה כלפי המבוטחים. העד הסביר שהיה נילווה אליה לחקירות ונוכח בסגנון בוטה, מעליב ותוקפני, לכן דיבר על ליבה והינחה אותה כיצד לנקוט דרכי נועם, אך ללא הואיל. לדבריו - חקירה תחת אזהרה של מבוטח יש לעשות רק כאשר מבוטח "מודה" בעבירה, ולא כאמצעי של איום בחקירה שגרתית. גם נגד חוקרים אחרים יש תלונות, אבל לא מסוג התלונות שהוגשו נגד התובעת. 45. 45. מר זייד אישר שלא אמר לתובעת מה נושא הפגישה עם מנהל הסניף. הוא לא הציע לה להזמין נציג העובדים ועד, ואכן הקריא רשימה של תלונות כלפיה במהלך הפגישה, מתוך דף שהיה ברשותו ושהכינו מראש. מר זייד אמנם אישר בביה"ד, כי לא הודיע לתובעת לפני הפגישה שבכוונתו להמליץ להעבירה מתפקידה "כי אינו מאיים על עובדים", אבל לדעתו, אדם סביר היה מבין מיד לאחר אין ספור השיחות ביניהם, כי זו הכוונה ומטרת הפגישה. 46. 46. לדבריו - התובעת אמנם לא קיבלה הזמנה בכתב מראש לפגישה, אבל התקיים דיון ענייני וניתן לה זמן להגיב על הטענות כלפיה. העד לא ידע אם מנהלת מחלקת הבקורת הזמינה את התובעת לשיחה. מר זייד הכחיש שאי פעם אמר לתובעת, כי ימליץ עליה כעובדת מצטיינת. 47. 47. העד אישר, כי גם נגדו היו תלונות ספורות של נחקרים, והיה גם מקרה אחד בו חוקר הועבר מתפקידו, וכיום הוא עובד בסניף אחר בתפקיד מקביל לזה של העד זייד. העד אישר, כי מנהל הסניף מתעניין בנעשה במחלקת החקירות, אך כמעט ואינו מתערב בעניין סיום החקירות בתיקים ושעות עבודה נוספות. 48. 48. מנהל הסניף מר אריה גיל כתב בתצהירו, כי מנהל המחלקה מר זייד יזם את העברת התובעת מתפקידה עקב אי-התאמה לתפקיד, וכן בגלל אי מילוי הוראות ויחס בוטה ומשפיל לנחקרים. בתום שיחה ביניהם, סוכם "על דעתה של גב' שמש", כי תשוב לעבוד במדור הקודם בו עבדה לפני העברתה למחלקת חקירות. 49. 49. מר גיל הזכיר את הוראות התקש"יר, לפיהן ניתן להעביר עובד לתפקיד אחר באותו דרוג ואין צורך בהסכמת העובד. נכון שבמדור אחר ממחלקת חקירות, אין העובד זכאי לתוספות ייחודיות, אך מצד שני אין לו גם הוצאות הכרוכות בעבודת שטח. 50. 50. מר גיל הזכיר את האירוע עם המבוטח יוסף אבירם אשר בעקבותיו הוגשה תלונה במשטרה נגד התובעת ותביעת נזיקין נגד הנתבע, ומחלקת הביקורת בנתבע הורתה לא להמשיך להעסיק את התובעת כחוקרת וכן בעבודה במגע עם קהל. 51. 51. מר גיל אישר, כי הפסיק את עבודת התובעת בועדות רפואיות בגלל סירובה למלא אחר הוראתו לעבור לתפקיד החדש. עוד הוסיף, כי קבלת עובד חדש למחלקת חקירות לא תמנע החזרתה למחלקה אם ביה"ד יורה כך. 52. 52. בעדותו אמר מר גיל, כי בעקבות מכתבו של מר זייד בעניין התובעת החליט לזמנה אליו לפגישה. הזימון נעשה בע"פ, ולא ידוע לו אם נמסר לה נושא הפגישה. לא הועברו אליה מראש מסמכים כלשהם על הטענות כלפיה, וכן לא הוזמן ועד העובדים ולא נתנה הסכמת הועד, להעברתה מתפקידה. 53. 53. לדבריו - לא היה מדובר בהליך שימוע אלא בברור, במהלכו הסתבר שהתובעת לא תוכל להמשיך לעבוד עם הממונה עליה. התובעת אמנם לא קיבלה זימון בכתב, אבל היה גם דיון ענייני, במהלכו הסתבר שהתובעת והממונה עליה אינם מעוניינים לעבוד יחד אחד עם השני, ואז נתקבלה החלטת השיבוץ מחדש. 54. 54. העד לא ידע לומר במדויק איזה חומר הועבר למשרד הראשי בירושלים בעניינה של התובעת, והביע סברה, כי למכתבו צורף המכתב של הממונה ותלונה נגד התובעת. 55. 55. לדעתו - התובעת והממונה עליה לא יכולים לעבוד ביחד בגלל משבר אמון ביניהם, במיוחד לנוכח העובדה, כי מדובר בתפקיד המחייב מערכת יחסי אמון מיוחדת. התובעת עובדת טובה אבל לא בחקירות. הממונה עליה עובד ותיק ועושה עבודתו למופת, ויש להתחשב גם בו כאשר הוא טוען שאינו יכול להמשיך לעבוד עם התובעת בגלל משבר אמון ביניהם. 56. 56. לדבריו הוגשו נגד התובעת 4 - 5 תלונות שחלקן נמצאו מוצדקות "אבל בגלל הרגישות שגילינו כלפי התובעת בזמנים קשים, שהיא עברה בתחום האישי, "החלקנו" את התלונות האלה ולא טיפלנו בהן כמו שצריך". 57. 57. ב"כ הנתבע טוענת, כי העברת התובעת מתפקידה נעשה בגלל ליקויים בתפקוד, וזאת עפ"י הוראות התקשי"ר. מנהל הסניף שמע אותה ואת מנהלה וזימן שני מנהלי מחלקות כדי לדון עמה לאיזו מהן תעבור לעבוד. התובעת הסכימה לעבור וטענותיה בדבר סערת נפש, בכי והשפלה באו לעולם רק לצורך התביעה. 58. 58. לתובעת לא היו תשובות ענייניות לטענות נגדה ונימוקיה לבטול ההעברה היו בגלל אופן ניהול ההליך עצמו בגין - העדר שמוע והעדר נציג ועד העובדים בישיבה. גם בפסיקה אין חובת היוועצות עם העובד בעניין שיבוצו מחדש כאשר מדובר בבחינת אי-התאמתו לתפקיד. 59. 59. העברתה של התובעת מתפקידה אינה כרוכה בשינוי דרוג, או בפגיעה בשכר, אלא בהפסקת תגמולים יחודיים הכרוכים באופי המיוחד של העבודה כחוקרת. אין לשלול ממנהל את הפררוגטיבה לפעול לפי צרכי המערכת. תקופה ארוכה התובעת נעדרה מהעבודה מסיבות רפואיות ומששבה, אזי עבודתה היתה מוגבלת בגלל סיבות בריאות. 60. משני תיקים בהם היתה התובעת מעורבת כחוקרת וכעדה בביה"ד לעבודה וכנתבעת בתביעת נזיקין בבימ"ש השלום, עולה כי התייחסה למבוטחים בגסות רוח ופגעה בהם. 61. מנהלה הישיר היה סבלני מאוד כלפיה והתחשב במצבה האישי המיוחד, שוחח עמה וקיווה שתשנה את התנהגותה, אבל הדבר לא הועיל היות והתובעת לא הפנימה את הביקורת כלפיה. הנתבע לא יכול להמשיך לגבות את התובעת ואת יחסה השלילי לנחקרים. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כדלקמן: 62. תיק זה נסב על הליך העברתה של עובדת מתפקיד אחד למשנהו בנתבע, שהוא רשות סטטוטורית שכללי התקש"יר חלים עליו. 63. צודק ב"כ הנתבע בשתי טענות בסיסיות והן: א. א. יש לאפשר למנהל לנהל את המערכת עליה הוא מופקד, וזו הפררוגטיבה שלו. ב. ב. עפ"י התקשי"ר ניתן להעביר עובד לתפקיד אחר באותה דרגה גם ללא הסכמתו. בכך מסתכם הצידוק המהותי של הנתבע, כאשר החליט להעביר את התובעת מתפקידה כחוקרת לתפקיד שונה. 64. הנתבע טען, כי מנהלה של התובעת מר דוד זייד נלווה אליה לחקירות במשך כל תקופת עבודתה כחוקרת, נכח ביחס נוקשה ובוטה כלפי נחקרים ו- "דיבר על ליבה", אך לא נקט בשום צעד אחר, כי הוא "לא נוהג לאיים על עובדים". כמו-כן מר זייד מצא לטענתו סתירות בין דו"חות החקירה שעשתה לבין המסקנות שהסיקה, אבל לא הובהר לנו מה נעשה במקרים הללו. לדברי מר זייד - אזי אין ספור פעמים "דיבר על ליבה" והנחה אותה - אבל היא שבה לסורה בצורת חקירותיה האגרסיביות. יש לציין, כי התובעת עבדה חמש שנים תחת פיקוחו ואחריותו של מר זייד, ואין הוכחה לקיומו של מכתב אתראה אחד בתיקה, או תזכיר על ברור ענייני בנוגע לתיפקודה, או תלונה נגדה. מדוע המתין מר זייד כ- 5 שנים, אם נכח כדבריו כבר מתחילת עבודתה של התובעת, כי היא נוקשה מדי עם הנחקרים? על כך לא הצלחנו לקבל תשובה מהעד. 65. גם מעדות התובעת בביה"ד התברר, כי אין נוהלים בכתב ביחס לצורת חקירת מבוטחים אלא רק הנחיות בע"פ. חייבים לקבוע נהלים ברורים בכתב מתי יש לגבות הודעה מנחקר שהינה עדות בלבד, ומתי יש להזהיר את הנחקר ולגבות ממנו עדות תחת אזהרה כחשוד בביצוע עבירה. מנהל המחלקה מר דוד זייד העיד על נוהלים בעל-פה ביחס לחקירת עדים וחשדות כלפיה. אין זה סביר, בעינינו, כי בגוף ציבורי גדול כל כך כמו של הנתבע, שבו נבדקים ונחקרים אלפי תביעות של מבוטחים - לא יהיו נהלים מסודרים בכתב. לא יתכן שנושא החקירות לא יהיה מעוגן בנוהלים ברורים בכתב ויהיה נתון לגחמותיו של כל חוקר וחוקר במחלקת החקירות. חייבים להיות נוהלים ברורים בכתב, כדי שכל חוקר וחוקר ידע בצורה חד משמעית מהם חובותיו כחוקר ומהם זכויותיו של הנחקר, כיצד יש לחקור את הנחקר ומתי צריך לחוקרו תחת אזהרה ומתי אסור לעשות זאת. 66. מר דוד זייד העיד בביה"ד, כי חקירה תחת אזהרה יש לבצע כאשר המבוטח "מודה" בביצוע עבירה. טענה זו אינה נכונה מבחינת נוהלי חקירה פליליים. הרי חלק גדול מהחשודים בביצוע עבירות פליליות נחקרים תחת אזהרה, וזאת ללא כל קשר אם הם מודים בביצוע העבירה או לאו. חקירה תחת אזהרה יש לבצע כשאדם נחשד לכאורה בביצוע עבירה פלילית כלשהי, וזאת ללא כל קשר ל"הודאה" כדברי מר זייד. טענה זו מוכיחה בעליל, כי במחלקת החקירות של הנתבע - אין יודעים כנראה כראוי את נוהלי החקירה הפליליים. עובדה זו מפתיעה בלשון המעטה - כי הרי מדובר במחלקת חקירות שזהו למעשה אחד מתפקידיה העיקריים. . 67. מנהל סניף חיפה של הנתבע - מר גיל העיד, כי "החליקו" תלונות נגד התובעת בגלל מצבה האישי המיוחד. "ההחלקה" התבטאה במכתב תשובה שנשלח למשל למתלוננת - גב' אודלמן - בזו הלשון - "בבדיקת תלונתך לא נמצא כל דופי בהתנהגותה של החוקרת גב' כרמלה שמש". מדוע לתת תשובת "החלקה" כדברי מר גיל לאזרח - אם לדבריו - הוא אכן צודק בתלונתו, כפי שטען מר גיל בביה"ד? האם זו התנהגות נאותה של גוף ציבורי? 68. גם מר גיל וגם מר זייד טענו, כי נגד התובעת הוגשו תלונות רבות בכתב ובע"פ אבל רק שתיים נמצאו בתיקה. לא ברור מדוע רק אחרי חמש שנים של יחס בוטה, נוקשה ופוגע, ושל חקירות לא אוביקטיביות כטענתם - החליטו מנהליה למצות עמה את הדין, האם זה קרה בגלל "ההתעלפות" של מר אבירם ? לא כל "התעלפות" של נחקר מתרחשת באשמת החוקר - לעיתים לנחקר עצמו קיימת בעיה רפואית שיכולה לגרום לכך, וזאת ללא כל קשר סיבתי לחוקר עצמו. יתר על כן, אין ספק בדבר, כי חקירה של מבוטח צריכה להעשות בצורה תרבותית והוגנת ואסור לפגוע בו או להעליבו, אך עצם החקירה והמעמד, שלעתים הוא מביך ולא נעים, ואולי גם מלחיץ יכול לגרום לתגובה בריאותית בלתי צפויה של הנחקר, כמו - אולי במקרה של אבירם. 69. חמורה במיוחד טענת המנהל הישיר מר זייד, כי התובעת דווחה דווחי שווא על היקף עבודתה, ובכך ניסתה להוציא כספים מהמעביד ללא הצדקה. מעשה כזה של עובד הוא מעשה מירמה, ולא ברור אלו אמצעים ננקטו ע"י הנתבע כמענה הולם ומחייב, אם אכן זה מה שקרה. כמו-כן לא הוכח בביה"ד, כי התובעת אכן ביצעה את המעשים הללו. קל מאוד לטעון טענות חמורות כנ"ל כלפי עובד - אך חובה להוכיחן ולא רק להסתפק באמירתן. 70. ב"כ הנתבע הגיש לביה"ד שני פס"ד בהם היתה מעורבת התובעת כחוקרת. בביה"ד לעבודה קבע המותב שאין הוא משוכנע שהמבוטחת אכן שיקרה כדעתה של החוקרת. למותב ביה"ד יש את שיקול הדעת לקבל גרסה זו או אחרת, ואין בכך כדי להוכיח כי גרסתה של החוקרת שקרית ו/או לא נכונה. מחובתו של חוקר לחקור, ואת המסקנות מהחקירה צריך להסיק פקיד התביעות ו/או מותב ביה"ד. המלצה או חוות דעת חיובית או שלילית של חוקר על תוצאות החקירה לגבי נחקר, אינה מחייבת את פקיד התביעות, אשר מחובתו להפעיל שיקול דעת עצמאי. בוודאי שאין להביא המלצה או חוות דעת כזו בפני מותב ביה"ד, ומבחינת ביה"ד - היא חסרת משמעות לחלוטין. 71. באשר לתביעת הנזיקין בהן נתבעו במשותף שני הצדדים בתיק זה ע"י מבוטח, מוטב לו הגורמים המוסמכים בנתבע היו קוראים בעיון את כל פסה"ד שניתן בבימ"ש השלום. מקריאתו עולה לא רק גירסאות המבוטח והנתבעים, אלא גם את דעתה של כב' השופטת ח. לפין בבימ"ש השלום באשר להתייחסותו של הנתבע כלפי התובעת בתיק שלפנינו. מיותר להזכיר, כי מנהל הנתבע העיד באותו תיק נזיקין מטעם התובע!!! 72. יש בתקשי"ר הנחיות ברורות לטפול בעובד שאינו מתאים לתפקידו. הנתבע לא נהג לפי הוראות אלו אלא נקט בהליך בזק של העברת התובעת מתפקידה ועוד טען, כי התובעת "הסכימה" אחרי ברור לעבור מתפקידה. 73. הצדדים בתיק שלפנינו לא חלוקים על העובדות שלהלן: א. התובעת זומנה במפתיע לשיחה עם מנהל הנתבע - מר אריה גיל. ב. התובעת לא ידעה במה מדובר, לא נמסר לה דבר בכתב וגם לא בע"פ. ג. המנהל הישיר מר דוד זייד הקריא לה מן הכתב שורה של האשמות, שבסכומן נקבע שאין למנהלה הישיר אמון בה. ד. בסערת רוחות וגם בבכי השיבה התובעת שגם לה אין אמון בו ובכך "הסכימה" להעברתה. ה. כשחזרה התובעת מהסכמתה לעבור לעבוד במחלקה אחרת, וזאת בגיבוי נציגות העובדים, ננקטו איומים כלפיה, קוצצו לה השעות הנוספות. התובעת נאלצה לפנות לביה"ד ולבקש צו מניעה זמני נגד המשיב והצו ניתן בתאריך 30/6/99 בתיק בשא 6294/99. 74. עדי הנתבע וכן באת כוחו הפליגו בטעוניהם, כי התובעת אינה מתאימה לתפקידה, מתייחסת בחשדנות, בבוטות ובאיומים כלפי נחקרים, ואין היא ראויה לייצג את הנתבע כלפי הקהל הבא עמו במגע, שמא יתרחש מקרה נוסף כזה של המבוטח אבירם. חמש שנים המתינו לארוע כזה, שגם כב' השופטת בביהמ"ש השלום בחיפה חנה לפין כינתה אותו "כהתעלפות מדומה או אמיתית..... (ש) אין הוכחה לנזק רפואי או אחר". 75. מן הראוי להזכיר, כי באותו משפט נזיקין העידו העדים מטעם הנתבע בתיק שלפנינו, ולא חסכו האשמות כלפי התובעת והתנהגותה, וציינו את רצונם להעבירה מתפקידה. 76. תשומת לב מיוחדת יש לייחס למכתב של מר זייד למנהל הסניף - מר גיל, אשר בעקבותיו זומנה התובעת לשיחה, שבמהלכה הוקראו לה, ארבעה מתוך חמישה הסעיפים העוסקים בסדרי עבודה - תפוקות, הספק, סדור עבודה, קיום הנחיות, ולבסוף - היחס לנחקרים. הסעיף השישי הוא סיכום עם "נוסחת פלא" שאינה מחייבת הסבר או הוכחה כאשר לדבריו של מר זייד "אין לי אמון בעבודתה". מהטענות האלה די ברור כעת מדוע התובעת טוענת שהיא מועברת מעבודתה בגלל היקף שעות נוספות שהיא לא יכולה לבצע. 77. באשר לנושא השעות הנוספות, נוכחנו לדעת, כי אין מדובר בשעות רשומות בפועל, אלא בנוסחה מסויימת המחברת בין מספר תיקים שחוקר משלים בחודש לבין מכסת שעות שמאושרת לו. טענתו של מר זייד כאילו ניסתה התובעת לרמות את המעביד בדווחיה על שעות נוספות, מוטב שלא היתה מועלת כלל, כי אין לה כל סימוכין בחומר העובדתי שהיה בפני ביה"ד. באשר לפרשנותו של מר גיל לסיבות שהעלתה התובעת כעילות לסרובה לעבור מחלקה כאילו הן טכניות בלבד גם היא מוטב שלא היתה נטענת, כי בכל הטענות הללו אין כל ממש. 78. אנו קובעים, כי הנתבע לא קיים הליך תקין מסודר באשר לתיפקודה של התובעת וכוונתו להעבירה מתפקידה. הפגישה עמה לא היתה בגדר הליך שימוע וגם לא הליך של ברור, בנסיבות שבו נעשה. הזימון נעשה בחטף, הסיבה לו לא נמסרה לתובעת, הנושאים שיידונו בפגישה לא נמסרו מראש, לא בע"פ ולא בכתב. לאור משקלם של הדברים שאמורים היו להידון באותה פגישה והמשמעויות שעלולות היו לנבוע מהם כלפי התובעת - אזי אין כל ספק בדבר, כי לא ניתנה לתובעת כל אפשרות להכין את עצמה ולהתכונן לשימוע הבזק הנ"ל. כמו-כן נמנעה מהתובעת האפשרות לבקש מנציג העובדים להתלוות אליה ולהיות מעורב בעניינה מבעוד מועד. 79. טענות הנתבע כאילו התובעת הסכימה להעברה נשענות על "כרעי תרנגולת" בלשון המעטה. מדובר ברגע של פגיעה נפשית קשה בתובעת, כשהיא נמצאת בסערת רגשות מובנת, כאשר ברור, כי שיקול הדעת הקר, המוביל להחלטות רציונליות נפגם אצלה. יתרה מכך, כבר למחרת, לאחר שהצליחה להירגע ולנתח את מצבה, הודיעה התובעת כי היא "חוזרת מהסכמתה" למעבר. יתר על כן - עפ"י הוראות התקשי"ר החל גם על עובדי הנתבע, אזי העברת עובד מתפקיד לתפקיד מותרת רק לאחר שניתנה זכות הטיעון לעובד להתנגד להעברה. 80. אי אפשר להציג את המקרה הנוכחי כהעברה "רגילה" של עובד מתפקיד לתפקיד באותו דרוג. אומנם מדובר כאן במתח דרגות זהה אך המשמעויות האחרות הכרוכות בכך מרחיקות לכת. קיים הבדל משמעותי מבחינה כספית, שכן מדובר בתוספות כספיות יחודיות, הניתנות רק לתפקיד חוקר, אותו מילאה. נכון שאין לראות בתפקיד מסויים קניינו של עובד וזכותו של מעביד לנהל כראוי וכראות עיניו את מפעלו ולקבוע את מי לשבץ בתפקיד ומי להעביר ממנו. אבל פררוגטיבה זו של המעביד מתאזנת מול זכויות יסוד של העובד כזכות קניין, למשל גובה שכרו או כבודו או למשל לעבוד בתפקיד ייחודי ואולי יוקרתי אליו הגיע כדין ובו שרת תקופה ארוכה, או הזכות המיוחדת לדעת במה מאשימים אותו, לאפשר לו להתכונן ולהכין תגובה עניינית ולקבל את מטריית ההגנה של נציגות ועד העובדים במקום עבודתו. 81. כל אלו נמנעו מן התובעת בגלל שיקול דעת לקוי של המנהלים בנתבע. לאחר שחזרה בה התובעת מההסכמה לעבור לעבוד בתפקיד אחר, יכלו מנהלי הנתבע לבצע חצי צעד לאחור ולפעול בהתאם לתקשי"ר וכמתחייב ממהותו של הנתבע כמעביד ציבורי, או לפחות גוף דו-מהותי, שהפסיקה קבעה, כי חובת תום-לב מיוחדת חלה עליו. בודאי נכון הדבר כשמדובר בחובה לקיים הליך שימוע עפ"י כל הכללים המקובלים בפסיקה כיום. 82. מיותר לציין, כי אם טעות בשיקול דעת הולידה את הליכי העברתה הראשונים של התובעת מתפקידה, אזי משנעצרו ההליכים הללו אפשר היה, כאמור, להמשיך ולתקנם בדרך אחרת ונכונה עפ"י הדין. מנהלי הנתבעת המשיכו לנהוג בחוסר תום לב כלפי התובעת במיקרים הבאים: א. העדויות נגד התובעת במשפט אבירם בבימ"ש השלום בחיפה, כאשר שם פורסם כל המאבק להעברתה מתפקידה, שעה שהיא ממשיכה לעבוד תחת צו של בית דין אחר. ב. העדות לפיה מנחים מתלוננים להגיש בכתב את תלונותיהם עליה. 83. סיכומו של דבר, אנו מקבלים את בקשת התובעת לצו מניעה קבוע וקובעים כי החלטת מנהל סניף חיפה מיום 5/2/99 מבוטלת בזאת, ואוסרים את העברתה של התובעת מתפקידה כחוקרת. צו זה אינו מהווה כמובן חיסיון מפני הליכים מסודרים של בירור בעניין תיפקודה של התובעת בתפקידה כחוקרת בנתבע, אם אכן יהיה צורך בכך, וכן בהמשך דרכה במקום עבודתה בעתיד. כן אנו אוסרים על הנתבע לפגוע במעמדה של התובעת ו/או בזכויותיה, וכן בתפקידה הנוסף כמזכירת ועדות רפואיות בנתבע. 84. כן מקבלים אנו את בקשת התובעת וקובעים, כי כל הליך שיינקט נגדה, שיהיה בו כדי לפגוע במעמדה ו/או בתפקידה כחוקרת יבוצע ע"י גורם אוביקטיבי מחוץ לסניף בו היא עובדת, נוכח השתלשלות העניינים שהתרחשה עד כה. 85. אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. צו מניעהצווים