פסק דין 1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 13.2.01. הועדה קבעה כי דרגת נכותו הרפואית היציבה של המערער, כתוצאה מפגיעה העבודה (חשיפה לקור), עומדת על 0%. 2. בכתב הערעור טען ב"כ המערער כי מדו"ח הועדה עולה כי היא עיינה בשתי חוות דעת של ד"ר וזאנה שעמדו בפניה (31.7.00 ו-19.11.99), וכי הנמקתה של הועדה מדוע אינה מקבלת חוות דעת אלו, או אולי דווקא כן מקבלת אותן, מבולבלת ואינה ברורה (אף כתב היד אינו קריא). עוד טוען ב"כ המערער כי חסרה הנמקה מדוע הועדה סברה שתלונותיו של המערער אינן קשורות לממצא של ד"ר וזאנה ומדוע, על אף קביעתה של הועדה שמדובר בתסמונת מנהרת שורשי כפות הידיים, הועדה בדעה שתלונותיו של המערער אינן קשורות לממצא זה. עוד נטען כי על אף שהועדה מתייחסת לחוות דעתו של ד"ר אנגל, המומחה היועץ - הרפואי שמונה מטעם ביה"ד בהליך שנוהל בתיק נג/1106-0, היא אינה מסבירה מהם הספקות שיש לועדה לגבי התסמונת האמורה ומדוע אין קשר בין תלונות המערער למחלה. ב"כ המערער מציין כי המומחה שמונה מטעם ביה"ד, ד"ר אנגל, קבע כי המערער סובל ממחלת C.T.S (תסמונת המערה הכפית), כתוצאה מחשיפה לקור במסגרת עבודתו. 3. בדיון שקויים בפני כב' הרשמת איש שלום השיבה ב"כ המוסד כי חוות דעתו של ד"ר אנגל ניתנה לעניין עצם ההכרה במחלה בפגיעה בעבודה. לטענתה -אין חוות הדעת עוסקת בקשר בין המחלה לעבודה. הועדה ביקשה את חוות דעתו של ד"ר וזאנה, אשר שללה מחלת פרקים ו- R.S.D. הועדה בדעה כי המערער אינו סובל מ-C.T.C (תסמונת התעלה הקרפלית), ולא ביטלה את קביעת בית הדין. תפקיד הועדה לקבוע אם יש קשר בין הנכות שנותרה לעבודה. 4. מעיון בפרוטוקול הדיון הראשון בועדה, שקויים ב-10.9.98, עולה כי הועדה עיינה בבדיקת E.M.G מ-13.5.98, על פיה הממצא הוא "תסמונת מנהרת שורשי כפות הידיים תחושתית בלבד יותר מימין". הועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית ורשמה ממצאיה. לדעתה הממצאים שמצאה בבדיקתה "מעידים על שינויים ניווניים ביד שמ'...". למרות זאת, הועדה מסכמת כך: "מקריאת פס"ד מתברר שאין כאן כל עדות לתסמונת מנהרת שורשי כפות הידיים וגם בבדיקה הקלינית מהיום אין עדות לכך, בדיקת E.M.G אומנם מדווחת על תסמונת זאת תחושתית בלבד אך הועדה לא התרשמה שאכן מדובר בתיסמונת זו". לדעתה, דיווחיו של המערער בבדיקה על הגבלה בתנועות האצבעות, כאבים במרפקים, כתפיים וברכיים - אין להם כל קשר לתסמונת שורשי כפות הידיים. לדעתה - מדובר במחלה סיסטמית, "כפי שמוכיח מיפוי העצמות המתאים לתלונותיו ולא במחלה מקומית הנובעת מסיבות כרוניות". לפיכך מבקשת הועדה לקבל יעוץ רומטולוגי ואזי לסכם את הדיון. 5. ביום 13.2.01 שבה והתכנסה הועדה, כאשר בפניה שתי חוות דעת של ד"ר וזינה. על פי חוות הדעת הראשונה, מציינת ד"ר וזינה כי בדיקת E.M.G שבוצעה ב-21.7.01 מצביעה על תסמונת קלה של התעלה הקרפאלית. לאחר עיון בצילום כפות ידיים ומיפוי עצמות ועריכת בדיקה קלינית מציינת ד"ר וזאנה כי התמונה הקלינית "אינה ברורה". ישנם מאפיינים של R.S.D.S, אם כי המהלך והממצאים בבדיקה הרפואית אינם אפיניים. ד"ר וזינה ביקשה עריכת מיפוי עצמות דינאמי לכפות הידיים בשאלה של RSDS, צילום כפות ידיים עדכני וכן בדיקות מעבדה. לאחר קבלת תוצאות כל הבדיקות ועיון בהם מסכמת ד"ר וזינה, בחוות דעתה הנוספת, כי "ככל הנראה לא מדובר ב- R.S.D או במחלת פרקים דלקתית. קיימת אפשרות שהנ"ל סובל מהתקפים של אנגינדמה, אם כי הדבר אינו מסביר את כל התופעות עליהם מתלונן והתמונה אינה אופיינית". ד"ר וזינה מסכמת לפיכך כי אין נכות. 6. הועדה בישיבתה מ-13.2.01, לאחר שעיינה בשתי חוות הדעת של ד"ר וזינה, קובעת כי ד"ר וזינה שוללת אפשרות של מחלת פרקים ומעלה אפשרות ל - Angconevrotic Oedema. הועדה מציינת (לא ברור אם לחיוב או לשלילה): "אך כל החלטות אלה נעשו על בסיס של בדיקת חוזרת שהמליצה הפנימאית". מכל מקום הועדה בדעה כי לאור תלונותיו של המערער "ועל אף שמדובר בתסמונת שורשי כפות הידיים שמאל יותר מאשר ימין, הועדה בדעה שתלונותיו אינן קשורות לממצא הנ"ל. (ההדגשה אינה במקור, מ.ל.). לדעת הועדה, חוות דעתו של ד"ר אנגל "מתאימה לספקות שיש לועדה לגבי התסמונת הנדונה אין קשר בין תלונותיו למחלה. אין קשר בין תסמונת שורשי כפות הידיים ותלונותיו". 7. ממושכלות היסוד הוא כי הנמקתה של הועדה צריך שתהיה כזו שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטתה, אלא שגם בית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק. (דב"ע נה/17-01 חיים כהן נגד המוסד, פד"ע כח 535). זאת, מאחר שרק החלטה מנומקת מאפשרת לרשות השיפוטית למלא את תפקיד הפיקוח השיפוטי שהוטל עליה. (דב"ע שם / 1694- 01 יוסף מלמד נ' המוסד, פד"ע יג 327) 8. בעניינו של המערער, צר לי לקבוע כי לא התקיימה דרישה זו. לא ניתן במקרה זה להבין את החלטתה של הועדה ולעקוב אחר הלך מחשבתה, בקבעה כי אין קשר בין תלונות המערער לבין הממצא (שאף הועדה לכאורה אינה חולקת על קיומו) של תסמונת התעלה הקרפלית בשתי הידיים, "שמאל יותר מאשר ימין", כלשונה של הועדה עצמה. זאת, במיוחד כאשר נשללו אפשרויות אחרות על ידי הרופאה שהועדה ביקשה לקבל חוות דעתה טרם סיכום הדיון בעניינו של המערער. 9. זאת ועוד, קיומו של ממצא תסמונת התעלה הקרפלית עלה בבדיקות E.M.G, הן מ-13.5.98 והן מ-21.7.01, כמצויין הן על ידי הועדה והן על ידי ד"ר וזינה בחוות דעתה. 10. הועדה מתייחסת בהחלטתה לספקות שהעלה פרופ' אנגל בחוות דעתו וקובעת כי חוות דעתו "מתאימה לספקות שיש לועדה לגבי התסמונת הנדונה". בחוות דעתו ציין פרופ' אנגל כי התסמונת אובחנה בבדיקה האלקטרומיוגרפית, על פיה עולה האטה של המוליכות העצבית של העצב המדיאני באזור שורש כף היד. עם זאת, ציין פרופ' אנגל כי חסרו סימנים אפייניים לתסמונת בבדיקה הקלינית. סימן טינל וסימן פלן. פרופ' אנגל מעלה אפשרות כי מדובר שמא בתסמונת רנו, אשר לדבריו, "דומה ומטעה וגורמת לרופאים המטפלים לחשוב על תסמונת מנהרה כפית". יחד עם זאת, נוכח תוצאות הבדיקה האלקטרומיוגרפית - מסיק פרופ' אנגל כי מדובר בתסמונת מנהרה כפית וקובע כי קיים קשר סיבתי בין התסמונת לבין חשיפתו של המערער לקור בעבודתו. הועדה לא התמודדה בהנמקתה עם מסקנתו של פרופ' אנגל, כי על בסיס הממצא בבדיקה האלקטרמיוגרפית מדובר אכן בתסמונת התעלה הקרפלית. 11. מהנמקת הועדה עולה לכאורה כי היא מכירה (נוכח תוצאות ה-E.M.G). בקיומה של התסמונת אצל המערער ובכל זאת קובעת הועדה כי תלונותיו אינן קשורות למחלה ואף מסכמת: "אין קשר בין תסמונת שורשי כפות הידיים (כך במקור, מ.ל.) ותלונותיו". 12. משקבעה הועדה קיומה של תסמונת התעלה הקרפלית אצל המערער, משדבר קיומה נקבע גם בפסק הדין שניתן בהתבסס על חוות דעתו של פרופ' אנגל, (שמונה כרופא - יועץ מומחה לבית הדין), משנקבע גם הקשר הסיבתי בין המחלה לעבודה (כחלק בלתי נפרד מהקביעה השיפוטית בדבר היותה של המחלה בגדר פגיעה בעבודה - "תוך כדי" ו-"עקב"), ומשלא ניתן בהחלטת הועדה הסבר ברור, מדוע אין לקשור בין תלונותיו לגבי הידיים לתסמונת שאובחנה - לא ניתן לקבוע כי הועדה מילאה אחר חובת ההנמקה הנדרשת על פי הדין. משכך - נפלה טעות משפטית בהחלטתה. 13. בהתאם לכך יוחזר עניינו של המערער לועדה, על מנת שזו תבהיר ותנמק מדוע, על אף קיומו של ממצא תסמונת שורשי כפות הידיים, כפי שהועדה עצמה קבעה בהחלטתה, אין קשר בין תלונותיו של המערער, לגבי ידיו, למחלה. הועדה רשאית כמובן, על פי שיקול דעתה, לשנות מהחלטתה הקודמת בעניינו של המערער. סוף דבר: א. הערעור מתקבל. ב. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו. ג. המוסד ישא בהוצאות המערער ושכ"ט עו"ד, בסך כולל של 1,500 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק. נכותביטוח לאומי