החלטה בקשה זו הוגשה ע"י המוסד לביטוח לאומי בהתאם להוראות סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. המוסד לביטוח לאומי עותר לקבלת כספים מתוך קופת הכינוס וזאת בשים לב לחוב בגין תשלום מזונות שחב החייב לשלם למוסד לביטוח לאומי. ביום 24/10/96 ניתן ע"י בית משפט זה (כב' השופט גרשון, תיק המרצה 32529/96) צו למינוי כונס נכסים לנכסי החייב. ביום 5/1/98 ניתן בבית הדין הרבני האזורי בחיפה תוקף של פסק דין להסכם גירושין. בהתאם לסעיף 4 בהסכם הגירושין שקיבל תוקף של פסק דין חב החייב בתשלום מזונות ילדיו, הכל כמפורט בהסכם. החייב לא עמד בתשלום המזונות והמוסד לביטוח לאומי משלם את המזונות לידי גרושתו. ביום 6/5/98, לאחר שניתן פסק הדין בעניין אישור הסכם הגירושין ותשלום המזונות, הוכרז החייב כפושט רגל. במסגרת הליכי פשיטת הרגל מונה גם נאמן . הנאמן בדק את תביעות החוב שהוגשו. סה"כ אושרו תביעות חוב בסכום של 3,033,233 ₪, מהם אושר סך של 338,298 ₪ בדין קדימה למס ההכנסה. מנגד, הצטבר בקופת הכינוס עד למועד הדיון בבקשה זו (17/1/02) סך של 39,600 ₪ בלבד, סכום שיש בו כדי תשלום של 1.3% בלבד מהחובות המאושרים. (יצוין כי בינתיים ניתן צו במסגרת בש"א 1198/02 המורה לחברת הביטוח "המגן" להעביר לקופת הכינוס כספים שהוחזקו של בפוליסת ביטוח על שם החייב ואולם אין לבית המשפט נתונים על גובה הסכום. כמו כן תלויה ועומדת בקשה להעברת כספים המגיעים לחייב, לכאורה, מחברת הביטוח ציון, כך שסה"כ סכום הכספים בקופת הכינוס צפוי לגדול). המוסד לביטוח לאומי מציין בבקשתו כי חוב החייב עומד על סך של 25,523 ₪ נכון ליום הגשת הבקשה, כאשר לחייב חוב מזונות חודשי בסכום של 2,301 ₪. בהתאם, הגיש המוסד לביטוח לאומי בקשה, על-פי הוראות סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, וביקש להקצות לו כספים לכיסוי החובות הנ"ל. יצוין כי קודם להגשת בקשה זו לא פנה המוסד לביטוח לאומי בעניין זה לבית המשפט, לכונס הנכסים הרשמי ו/או לנאמן ולא תבע כספים המגיעים לו, לטענתו. כונס הנכסים הרשמי הציע כי בנסיבות אלו יפסוק בית המשפט למוסד לביטוח לאומי תשלום בגובה 10% מהסכומים שנצברו בקופת הכינוס וכן 10% נוספים מכל סכום שישולם בעתיד ע"י החייב לקופת הכינוס. המוסד לביטוח לאומי הודיע בדיון בפני כי בנסיבות העניין יסכים לפסיקת סכום השווה ל- 15% מקופת הכינוס ומהתשלומים שישולמו לקופת הכינוס. הנאמן מתנגד לעמדת המוסד לביטוח לאומי ולעמדת כונס הנכסים הרשמי וטוען כי בכך תהיה פגיעה בלתי סבירה ביתר נושי החייב. בהתאם, מבקש הנאמן כי בית המשפט יקבע כי החוב למוסד לביטוח לאומי יגבה מתוך הכנסותיו של החייב בשעורים כפי שימצא בית המשפט לנכון ולא מתוך קופת הכינוס או מכספים המשולמים לקופת הכינוס. החייב, שיוצג בדיון, לא טען כל טענה בעניין זה. סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, שענינו הקצבה לזכאי למזונות, קובע כדלקמן: "(א) לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון. (ב) הקצבה לפי סעיף קטן (א), דינה כדין תשלום על פי פסק הדין." (ההדגשה הוספה. ר.ש.) החוק נקט בביטוי "רשאי" ולא בביטוי "חייב" ולא בכדי. ההלכה היא כי לבית המשפט שיקול דעת בקביעת הסכום שיפסק לטובת מי שזכאי לתשלום מזונות מהחייב, וזאת בשים לב למכלול הנתונים שבפניו, תוך התייחסות לטובת כל הנוגעים בדבר. ראה: ע"א 357/79, המוסד לביטוח לאומי נ. כונס הנכסים הרשמי, תל אביב, פ"ד ל"ה (1) 393; בש"א (נצרת) 905/98, אבירם אהוד נ' עו"ד יצחק מירון, תק-מח 98(4), 1634 ,עמ' 1636. בשים לב להלכה שבע"א 357/79 הנ"ל אין הצדדים חולקים על עצם זכותו של המוסד לביטוח לאומי לקבלת כספים ולא טענו בעניין זה בפני. כמו כן לא הועלתה כל טענה כי הסכם המזונות נעשה בכוונה ליצור העדפת נושים, בדרך של תשלום מזונות, וזאת על אף שהסכם הגירושין קיבל תוקף של פסק דין לאחר שמונה לחייב כונס נכסים, אם כי בטרם הוכרז פושט רגל. בהתאם, ובהעדר כל טענה לעניין זה, יש לבחון את צדקת טענות המוסד לביטוח לאומי במסגרת מעמדו כנושה, אל מול יתר נושי החייב בפשיטת הרגל ועמדת הנאמן. מערכת הדינים החלה על המוסד לביטוח הלאומי יוצרת, במקרה זה, מצב בו המוסד לביטוח לאומי הינו נושה של החייב בפשיטת רגל כאשר מעמדו שונה מיתר הנושים. מהצד האחד אין הוא נושה מובטח לעניין חוב אותו הוא גובה בהתאם להוראות סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל ולתביעתו אין כל דין קדימה. מטרתו של חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב1972- הייתה להבטיח את תשלום המזונות לזכאי מכוח פסק דין. אין כוונה בחוק לשנות את מצבו של החייב לטובה או לרעה (ראה: ע"א 357/79 הנ"ל). אין בחוק זה ו/או בדבר חקיקה אחר הוראה הנותנת למוסד לביטוח לאומי מעמד עדיף על פני נושים אחרים של החייב במסגרת הליכי פשיטת הרגל (בכפוף לסייג שיפורט בהמשך). מטרת סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל לא היתה להעניק לזכאי למזונות או מי שבא בנעליו, זכויות יתר על אלה שנקבעו בפקודה לנושה רגיל, על חשבון יתר נושיו של החייב. ראה, על דרך ההיקש: ע"א 824/80, המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד נ' אמיתי ו2- אח', פ"ד לז(4), 729 ,עמ' 735-736. המוסד לביטוח לאומי מוצא עצמו במצב בו הוא מחויב מכוח הוראת חוק המזונות (הבטחת תשלום) להמשיך ולשלם מזונות, ובהתאם להגדיל את חובות החייב בפשיטת רגל כלפיו, כאשר מהצד השני אין לו כל מעמד מובטח או מועדף במסגרת הליכי פשיטת הרגל. ואולם, שלא כיתר הנושים הבלתי מובטחים, נהנה המוסד לביטוח לאומי מיתרון שיאפשר לו לגבות את חובו מהחייב. על יתר הנושים יחול צו הפטר שינתן, אם יינתן, כנגד החייב. במקרה זה יוכלו הנושים הבלתי מובטחים לקבל רק את חלקם מהכספים שנצברו בקופת הכינוס, וזאת לאחר תשלום חובות בדין קדימה, ולא יוכלו להמשיך בהליכי גבייה כנגד החייב. לעומתם, יוכל המוסד לביטוח לאומי להמשיך ולנקוט הליכי גביה כנגד החייב בגין חוב המזונות גם לאחר שיסתיימו הליכי פשיטת הרגל במתן צו ההפטר. יתרון זה של המוסד לביטוח לאומי חייב שיילקח בחשבון במסגרת מכלול השיקולים בבואי לדון בבקשת המוסד לביטוח לאומי במסגרת הליכי פשיטת הרגל. בנסיבות אלו, וכאשר החוק לא הורה כי המוסד לביטוח לאומי יהיה נושה בדין קדימה לחובות הנגבים בהתאם להוראות סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, וכאשר ניתן למוסד לביטוח לאומי יתרון המקנה לו אפשרות להמשיך לגבות את חובותיו מהחייב עצמו לאחר שינתן צו הפטר , סבור אני כי אין כל סיבה להעניק למוסד לביטוח לאומי יתרון נוסף על פני נושיו האחרים של החייב. אינני מוצא כל סיבה לפסוק לזכותו סכומים שיפגעו בנושיו האחרים של החייב, באופן שיותירם, למעשה, ללא כל אפשרות לקבלת דיבידנד משמעותי מקופת הכינוס. ואולם מנגד, סבור אני כי אין מקום להגיע לתוצאה לפיה יחויב המוסד לביטוח לאומי להגדיל את היקף החוב בו חב החייב כלפיו, וזאת מעצם חובתו להמשיך ולשלם מזונות. מטרת חוק המזונות (הבטחת תשלום) לא הייתה לגלגל את נטל תשלום המזונות מהחייב לחברה כולה, באמצעות המוסד לביטוח לאומי, אלא להעמיד כלי שמחד יבטיח תשלום מזונות לזכאי, ומאידך גיסא יוכל להמשיך ולגבות את חוב המזונות מהחייב במלואו. אשר על כן, ובשים לב למכלול הנתונים, סבור אני כי בנסיבות אלו, וכאשר חובות החייב למוסד לביטוח לאומי עומדים על כ1%- מסך החובות שאושרו, וכדי לאפשר למוסד לביטוח לאומי לגבות את החוב מחד גיסא ומאידך גיסא למנוע פגיעה ביתר הנושים, יהיה נכון להגיע לתוצאה לפיה ישולם למוסד לביטוח לאומי מקופת הכינוס סכום כפי חלקו היחסי בחובות שאושרו. במקביל, יותר למוסד לביטוח לאומי לגבות את חובות החייב מהכנסותיו של החייב, ולא מקופת הכינוס. בהתאם, אני פוסק למוסד לביטוח לאומי סכום השווה ל1%- מסך הכספים שנצברו בקופת הכינוס מיום מתן צו הכינוס וכן סכום השווה ל1%- מכל סכום נוסף שישולם ע"י החייב לקופת הכינוס או יגבה מתוך כספים המגיעים לחייב בדרך אחרת ויתווסף לקופת הכינוס (כגון כספים המגיעים לחייב מפוליסות ביטוח ושיועברו לקופת הכינוס וכד'). יתרת החוב תיגבה ע"י המוסד לביטוח לאומי מתוך הכנסותיו של החייב. בנסיבות אלו על בית המשפט לקבוע את שיעורי התשלום של חוב המזונות שיגבו מתוך הכנסותיו של החייב. הן החייב והן המוסד לביטוח לאומי לא טענו כלל בעניין גובה הסכום שישלם החייב מתוך הכנסותיו למוסד לביטוח לאומי. יחד עם זאת אין מקום לאפשר למוסד לביטוח לאומי לגבות את כל חוב המזונות, ללא קביעת שעורי תשלום חודשיים, מתוך הכנסות החייב מאחר ובנסיבות אלו יהפוך המוסד לביטוח לאומי, למעשה, לנושה בעל דין קדימה וחובו יגבה על חשבון יתר הנושים. מתן אפשרות לגביית כל סכום החוב מתוך הכנסות החייב תותיר את החייב בחוסר אפשרות להפקיד כספים בקופת הכינוס ובפועל תפגע ביתר הנושים, לרבות נושים בדין קדימה. בנסיבות המקרה שבפני סבור אני כי יש להורות למוסד לביטוח לאומי לגבות את יתרת חובותיו מהחייב, מתוך הכנסותיו, לאחר שינתן צו ההפטר, וזאת בהתאם להוראות סעיף 69(א)(ד) לפקודת פשיטת הרגל. לעניין זה נלקחה בחשבון העובדה שהמוסד לביטוח לאומי לא פנה לבית המשפט או לכונס הנכסים הרשמי אלא רק לאחר חלוף כארבע שנים ממועד מתן פסק דין של המזונות וכשלוש וחצי שנים לאחר שהוכרז החייב כפושט רגל. בנסיבות אלו, וכאשר הליכי פשיטת הרגל קרבים לסיומם והודע כי בקרוב תוגש בקשת הפטר , סבור אני כי לא יגרם נזק למוסד לביטוח לאומי שהשתהה בהגשת בקשתו, אם ימתין תקופה נוספת ויגבה את הכספי המגיעים לו מהחייב במלואם, לאחר שינתן צו ההפטר. יחד עם זאת, ומאחר והצדדים לא טענו בפני לעניין זה של אופן גביית התשלומים מתוך הכנסות החייב, רשאים הצדדים להגיש בקשה בעניין זה. אם תוגש בקשה - היא תקבע לדיון. בשולי האמור בהחלטה זו אני מוצא לנכון להתנצל בפני הצדדים על הזמן שחלף ממועד הדיון בפני ועד למתן ההחלטה, עיכוב שנגרם כתוצאה מתקלה טכנית. ביטוח לאומי (מזונות)פשיטת רגלמזונותביטוח לאומי