זכאות גמלת שירותים מיוחדים ביטוח לאומי

פסק דין 1. בפני ערעור המערערת לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת ועדת העררים לעניין שרותים מיוחדים מיום 12.6.01, שאשרה החלטת הדרג הראשון וקבעה כי אין המערערת זכאית לגמלת שירותים מיוחדים. בהחלטתה קבעה הועדה כי מדובר באישה בת 48 הסובלת מפיגור ופגיעה מוטורית, ובמצבה אינה זכאית לגמלת שרותים מיוחדים. הועדה קבעה כי המערערת עצמאית בניידות בתוך הבית ובהפרשות. בסעיף ההלבשה והאכילה נקבעה כמי שזקוקה לסיוע מועט. בסעיף הרחצה נקבעה כמי שזקוקה לסיוע במידה רבה. עוד נקבע כי אין היא זקוקה להשגחה. 2. ב"כ המערערת פרט נימוקי הערעור בכתב הערעור ובדיון שקוים בפני. ואלו הם עיקרי הטענות שבערעור: א. הועדה התעלמה ממסמכים רפואיים שהיו בפניה ביום הבדיקה המראים כי המערערת תלויה בעזרת הזולת באופן מוחלט. המסמכים אליהם מפנה ב"כ המערערת הם אלו: (1) מסמך ועדה לעניין ניידות מיום 13.11.85 לפיו המערערת אינה מסוגלת ללכת לבד. הליכתה בלתי יציבה ואין באפשרותה ללכת בלא להיתמך או להיעזר בקיר. ללא זאת נוטה ליפול. (2) ממצאי בדיקת ועדת האבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט - 1969. על פי ממצאים אלו זקוקה המערערת להשגחה מוגברת כיוון שאינה מודעת לסכנות. ב. הועדה לא התייחסה לטענות אחי המערערת לעניין היותה תלויה באופן מוחלט בפעולות הניידות, ההלבשה, הרחצה, ההפרשות ואכילה ושתיה. ניידות - הועדה עצמה מציינת כי המערערת מפגרת בשכלה וחולה מוטורית בארבעה הגפיים. קביעתה כי המערערת מתהלכת באופן חופשי סותרת את הקביעה בדבר היות המערערת חולה ב"ארבע הגפיים". בהלבשה - אינה מסוגלת לבחור בגדים מתאימים. רחצה - זקוקה לעזרה והשגחה מלאה כיוון שאינה יציבה על הרגליים. הפרשות - אינה מסוגלת להתנקות באופן עצמאי. אכילה ושתיה - בהיותה סובלת מפיגור שכלי מלא המלווה במתח שרירים מוגבר ורעד בידיים, אינה מסוגלת לבצע פעולות מורכבות בתחום האכילה והשתיה, כגון - הבחנה בין חומרים שונים, בישול, הכנת שתיה, רחיצת כלים. ג. המערערת זקוקה לליווי מחוץ לבית. ד. הועדה לא נמקה החלטתה. על הועדה להתייחס לשאלה מה מסוגל הנכה לעשות באופן עצמאי ללא השגחה ועזרה של אחרים אם הוא נשאר לבדו בבית במשך כל שעות היום. ב"כ המערערת מבקש מבית הדין להחזיר את עניינה של המערערת אל הועדה בהרכב אחר או לחילופין, לאותה הועדה, שתתבקש לנמק החלטתה. לאחר הדיון הגיש ב"כ המערערת לתיק בית הדין את המסמכים שלהלן: בדיקת ועדת האבחון לפי חוק הסעד, מיום 7.6.00, אישור מהמרכז הקהילתי לבריאות הנפש מיום 26.8.01, אישור מרופא משפחה מיום 30.12.01. 3. בתגובה טענה ב"כ המשיב כי לא נפלה טעות בהחלטת הועדה ודין הערעור להדחות. מסמך ועדת האבחון לפי חוק הסעד לא נמצא בתיק ועל כן לא היה על הועדה להתיחס אליו. באשר לניידות - ממצאי ועדת הניידות עליהם נסמך ב"כ המערערת הם משנת 1985. מאז עברו 17 שנים. הועדה נסמכת על בדיקה שערכה בעצמה. אם באפשרות המערערת להתהלך בבית בתמיכה של קיר, כי אז יש לראותה כעצמאית לפי מבחני ה- I.D.L. באשר לפעולות ההלבשה, האכילה, הרחצה וההפרשות - אלו נבדקו על ידי הועדה, ממצאי הועדה נרשמו בדוח, ואין מקום להתערב בהן. הועדה אינה אמורה להתייחס לצורך בליווי המערערת מחוץ לבית. לאור כל אלו דין הערעור להדחות. עד כאן עיקרי טענות הצדדים. ההכרעה 4. אין למצוא טעות בהחלטת הועדה שלא התייחסה למסמכים רפואיים שהוצאו במועדים מאוחרים מזה שבו ניתנה החלטתה. כך לגבי המסמכים מיום 26.8.01 ומיום 30.12.01 שהוגשו לתיק ביום 28.4.02. יוזכר כי הועדה נתנה החלטתה ביום 12.6.01. באשר למסמך הבדיקה של ועדת האבחון לפי חוק הסעד - לא עולה מן התיק כי מסמך זה היה בפני הועדה, וכי המסמך הוצג בפני הועדה על ידי המערערת או מי מטעמה. אם לא הוצג המסמך, כי אז, מן הסתם, אין טעות משפטית באי התייחסות אליו. כמו כן אין טעות משפטית בהחלטת הועדה מושא הערעור, ככל שאין היא עולה בקנה אחד עם ממצאי ועדת הניידות, כפי שעלו מבדיקה שערכה ועדת הניידות לפני שבע עשרה שנה. יודגש עוד בהתייחס לנימוקי הערעור, כי ממסמך ועדת האבחון לפי חוק הסעד כלל לא עולה כי המערערת תלויה לחלוטין בעזרת הזולת כנטען בנימוקי הערעור. שם נקבע כי: "רפיקה מתפקדת עצמאית באופן חלקי בכל תפקודי העזרה העצמית ופעולות היום יום... זקוקה לעזרה והכוונה בלבוש ורחצה. שומרת על הגיינה אישית ועצמאית באכילה". לא מצאנו כי נפלה טעות משפטית בקביעות הועדה לעניין סעיף ההפרשות, האכילה והרחצה. הועדה בדקה את מידת תלותה של המערערת בכל אחת מן הפעולות, וקבעה קביעותיה בענין מידת התלות. יצויין כי קביעות הועדה עולות בקנה אחד עם אלו של ועדת האבחון לפי חוק הסעד. ועוד - במסגרת בחינת מידת התלות לעניין גמלת שירותים מיוחדים, לא נבחנת יכולתו של הנכה בפעולות "מורכבות", כהגדרת ב"כ המערערת, כגון, בישול והדחת כלים. כמו כן לא נבדקת מידת הצורך בהשגחה על הנכה בצאתו מחוץ לביתו (לעניין דרכי הערכת התפקוד ראה פסק דינו של בית הדין הארצי עב"ל 50358/97 עזבון המנוחה חנה לייבוביץ - המוסד, ניתן ביום 11.10.01 וטרם פורסם. הדברים האמורים שם לעניין גמלת סיעוד, יפים, בשינויים המחויבים, לעניין שבפנינו). 5. קושי מתעורר למקרא קביעות הועדה לעניין הניידות וההשגחה. בסעיף הניידות קבעה הועדה כי המערערת קמה והתיישבה כוחות עצמה וכי הליכתה "מעט לא יציבה". על סמך התרשמות זו נקבעה המערערת כעצמאית בניידות. בפני בית הדין כמו גם בפני הועדה עמדה החלטת הועדה הרפואית שלפיה נקבעו למערערת 80% נכות בגין "חולשה בארבע הגפיים" ו- 50% נכות בגין הפרעה בקואורדינציה. מרישומי הועדה לא ברור עד כמה התייחסה הועדה בבדיקתה את המערערת לנכויות מהן היא סובלת. לא ברור לבית הדין מה פירוש: "מעט לא יציבה". האם באותה שעה הייתה "מעט לא יציבה", ואולי בזמנים אחרים עלולה ליפול עקב חולשה בגפיה או חוסר קואורדינציה שתחייב עזרה של הזולת? לאור הליקויים מהם סובלת המערערת (שלכאורה יש להם השפעה על יכולת הניידות), ואחוזי הנכות הגבוהים שנקבעו לה בגין ליקויים אלה, מתבקשת התייחסות מפורטת וברורה יותר של הועדה לסעיף "הניידות". בנסיבות אלו, בהעדר התייחסות מפורטת ומנומקת של הועדה לעניין הניידות, יש משום טעות משפטית. באשר לסעיף ההשגחה. מן הפרוטוקול לא עולה כי נערך בירור עם בני משפחתה של המערערת בנוגע לאפשרות להשאירה בבית לבדה, ללא השגחה, ומה נמסר על ידי בני המשפחה. כל שנרשם הוא סימון בטופס בדבר אי היזקקותה להשגחה, וזאת בלבד. בכך גם כן נפלה טעות משפטית. סוף דבר עניינה של המערערת מוחזר לועדה לצורך התייחסות נוספת ומפורטת למידת היזקקותה של המערערת לעזרת הזולת בסעיף הניידות, ולעניין ההשגחה, כמפורט לעיל. אין מקום בנסיבות העניין לחרוג "מדרך המלך" ולהחזיר את עניינה של המערערת לועדה בהרכב אחר. משממילא מוחזר עניינה של המערערת אל הועדה, רשאית תהיה המערערת להציג בפני הועדה כל מסמך שתמצא לנכון. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום המצאתו. שירותים מיוחדיםביטוח לאומי