השלמת הכנסה זכאות עצמאי

פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 847/99 סגנית השופט הראשי א' קציר ונציגי הציבור ט' נויפלד וא' זלצמן), לפיו נדחתה תביעת המערער לתשלום גימלת השלמת הכנסה על פי חוק הבטחת הכנסה התשמ"א-1980 (להלן - החוק) החל משנת 1982. 2. בהתאם לעובדות המקרה כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו, אזי: "א. התובע הנו גרוש עפ"י פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי בחיפה מיום 3.3.94 בתיק 01172/92. הנתבע החל לשלם לגרושתו של התובע - גב' עליזה בר-נוי מזונות על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום) החל מיום 1.12.95 ואילך. ב. התובע עובד עצמאי בעבודות כלליות, פנה לנתבע (בטעות נכתב לשכת התעסוקה) בתביעה להשלמת הכנסה החל משנת 1982. ג. התובע הגיש תביעה להשלמת הכנסה מהנתבע ב-21.2.99, אך הבקשה נדחתה בתאריך 10.3.99. ד. התובע דורש השלמת הבטחת הכנסתו החל מ-1982 ועד היום. ה. התובע פנה לנתבע בבקשה להשלים לו את הכנסתו להכנסת המינימום וזאת מהכנסתו הפנויה לאחר תשלום מס והפחתת דמי מזונות. התובע מסתמך בבקשתו הנ"ל על סעיף 10(3) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, ותקנה 17(7) לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982. ו. יש לציין, כי התובע לא התייצב כלל בלשכת העבודה, כי הוא עובד. לטענתו אי אפשר להפסיק את עבודתו לטובת התייצבות בלשכת העבודה ו/או לקבל טיפול ו/או שיקום מטעם שירות התעסוקה כדי להשלים הכנסה קיימת. ז. הנתבע דחה את תביעת התובע להבטחת הכנסה בגין העבר בנימוק, כי התובע מסרב לשתף פעולה על פי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980, וכן מסרב לפנות לשירות התעסוקה. כן טען הנתבע, כי לא ניתן לבדוק את זכאות התובע רטרואקטיבית". 3. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער באשר: "א. המועד לתחילת הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה הוא המועד להגשת התביעה לנתבע בצירוף התייצבות מלאה במהלך אותו חודש כדורש עבודה בשירות התעסוקה. מדובר בגמלה הצופה את פני העתיד ולא את העבר. ב. התובע לא התייצב בשירות התעסוקה כדורש עבודה כלל. רק בתאריך 21.2.99 הגיש תביעה לנתבע "כשנזכר" לתבוע גמלת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית משנת 1982 ואילך". 4. עיקרי טיעונו של המערער בערעורו היו: א. נציגי הציבור לא חתמו כנדרש על פסק דינו של בית הדין האזורי. ב. עבודתו כעצמאי מונעת בעדו מלהתייצב בשירות התעסוקה ועל כן, יש לפטור אותו מחובת ההתייצבות שם ולחייב את המוסד לשלם לו השלמת הכנסה בשיעור הפרש שבין הכנסתו ממשלח ידו לגימלת הבטחת הכנסה. ג. חישוב גימלת השלמת ההכנסה המגיעה לאור האמור צריך להעשות לאור הוראת תקנה 17(7) לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ד-1984 (להלן - התקנות), בדבר סכומים שאינם נחשבים להכנסה לגבי אדם החייב במזונות אשתו. ד. הוא מילא אחר דרישות המוסד על פי סעיף 19 לחוק. 5. עיקר תשובתו של המוסד לנטען היתה: א. המערער לא עמד בתנאי סעיף 2(א)(2) לחוק, משלא התייצב מעולם כדורש עבודה בשירות התעסוקה. בכך הוא לא מילא אחר התנאי הבסיסי הנדרש להקניית זכאות לגמלת הבטחת הכנסה. לאור זאת - בדין נדחתה תביעתו. ב. על פי סעיף 14(א) לחוק, אין המערער זכאי לתשלום גימלת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית, משזכאותו לאותה גימלה יכולה היתה לקום אך ורק מחודש פברואר 1999, המועד בו הגיש תביעתו למוסד. 6. אשר לדעתנו: א. לענין נציגי הציבור - הסימון (-) במקום חתימה במקום המיועד לחתימת נציגי הציבור בעותק פסק הדין האזורי שצירף המערער לערעורו, אינו מצביע על כך שפסק הדין לא נחתם על ידם. עיון בתיק האזורי מעלה, כי פסק הדין נחתם כדת וכדין על ידי שני נציגי הציבור שישבו בדיון, כך שטענת המערער לענין זה - ראויה להידחות. ב. לענין הזכאות לתשלום גימלת הבטחת הכנסה במלואה או בחלקה כהשלמת הכנסה - זכאות זו, תלויה, על פי הוראת סעיף 2(א)(2) לחוק, בפניית המערער לשרות התעסוקה ונכונותו לקבל עבודה מתאימה שתוצע לו. תכלית תשלומה של גימלת הבטחת הכנסה כגימלה המבטיחה קיום מינימלי הינה לתיתה רק לחסר הכנסה הנעדר יכולת להשתכר כדי מחיה. לאור האמור, לא יתכן שהמערער יעשה דין לעצמו ויעקוף את האפשרות של שירות התעסוקה למצוא לו עבודה מתאימה שהשתכרותו הימנה לא תזכנו בתשלום הגמלה על ידי מציאת עבודה לעצמו בשכר זעום המזכהו בהשלמת הכנסה. משהמערער בנסיבות המקרה שלפנינו לא מילא מעולם אחר חובת ההתייצבות בשירות התעסוקה - בדין נדחתה תביעתו. ג. לענין חישוב ההכנסה שאינה נלקחת בחשבון בחישוב הגימלה על פי תקנה 17(7) לתקנות בשל חיוב במזונות - תקנה זו אינה רלבנטית לעניננו, בו לא קמה למערער כלל זכאות לתשלום גימלת הבטחת הכנסה. ד. בעקרון, תשלום גימלת הבטחת הכנסה לתובע שמתקימת בו עילת זכאות מכוח סעיף 2 לחוק, מוגבל, על פי סעיף 14(א) לחוק, אך ורק לתקופה שתחילתה בראשון לחודש שבו הוגשה למוסד התביעה לגימלה. לאור האמור - ראויה להידחות בנסיבות המקרה טענת המערער לתשלום גימלת השלמת הכנסה מאז שנת 1982. ה. תשלום גימלת הבטחת הכנסה לתובע מותנה, על פי סעיף 19 לחוק, בשיתוף פעולה מצידו לבחינת זכאותו על פי דין. במקרה שלפנינו סירב המערער, כאמור במכתב הדחיה מאת המוסד - "לפנות אל שרות התעסוקה ולחתום על הפנייה לשרות התעסוקה". משאלה הם הדברים - אין הוא זכאי לתשלום גימלה הבטחת או השלמת הכנסה. יחד עם זאת מופנית שימת לבו לכך, כי ככל שהוא יהא נכון לפנות כנדרש לשירות התעסוקה - תבחן זכאותו לגופא. 7. סוף דבר - לאור האמור דין הערעור להידחות. יחד עמו ראויות להידחות מחוסר סמכות בקשות המערער בבשא 1036/01 ובבשא 1037/01, שאינן נוגעות לדחיית תביעתו להבטחת הכנסה; וענינן - ביטול עיקול שהוטל על המערער על ידי לשכת ההוצאה לפועל לאור חובו למוסד לשלם מזונות לאשתו על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-1972. 8. לא ניתן לחתום את פסק הדין מבלי להעיר למערער על סגנונו הבוטה וחסר הרסן שהצדיק שקילת דחיית ערעורו על הסף אלמלי מדובר היה בתביעה להבטחת הכנסה. הבטחת הכנסהעצמאים