תקופת אכשרה דמי אבטלה - סעיף 161 לחוק ביטוח לאומי

פסק דין 1. בתביעה שלפני מבקש התובע לחייב את הנתבע לשלם לו דמי אבטלה, לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה- 1995, בגין תקופת אבטלה שתחילתה בחודש נובמבר 1997, לאחר שפוטר, לטענתו, מעבודתו בחברת "אחים זינאתי (1993) בע"מ", שהוא היה אחד מבעליה (להלן - "החברה"). 2. הנתבע דחה את התביעה בטענה שהתובע אינו מבוטח בביטוח אבטלה כנדרש לפי סעיף 158 לחוק, וכי לא השלים תקופת אכשרה הדרושה על פי סעיף 161 לחוק כתנאי לזכאות לדמי אבטלה. בכתב ההגנה, פירט הנתבע את הטענות הנ"ל, בנימוק ש"לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין חברת אחים זינאתי בע"מ לבין התובע" וכי "התובע הינו בעלים של 44% ממניות החברה אחים זינאתי בע"מ". 3. השאלה שבמחלוקת היא, איפוא, האם בתקופה הרלבנטית, לפני תקופת האבטלה, התובע היה "מבוטח", כהגדרת המונח בסעיף 158 לחוק, היינו "תושב ישראל... והוא עובד הזכאי לשכר שמעבידו חייב בתשלום דמי ביטוח בעדו". המבחן הקובע, העיקרי, לעניין הגדרת "מבוטח" בביטוח אבטלה ולעניין הזכאות לדמי אבטלה הוא, איפוא, האם התובע היה "עובד" בתקופה הרלונטית לפני תקופת האבטלה. 4. העובדות הצריכות לעניין ייקבעו להלן על פי עדות התובע בתצהירו ובחקירתו הנגדית, משנתתי דעתי גם לכל המסמכים שהגישו הצדדים כראיה, לרבות ההודעה שמסר התובע לחוקר מטעם הנתבע, תלושי השכר שהונפקו לתובע על ידי חברת "אחים זינאתי בע"מ" ולאחר מכן על ידי חברת "אחים זינאתי (1993) בע"מ" ומכתב הפיטורים שנמסר לו ביום 1.6.97 בדבר הפסקת עבודתו בחברה החל מ- 31.6.97. אלה הן העובדות: (1) התובע, חשמלאי במקצועו, עבד למעלה מ- 30 שנה בעבודות חשמל בניין ותשתיות, יחד עם אחיו, ג'ורג' זינאתי (להלן - "ג'ורג"). בשנים הראשונות הוא עבד אצל ג'ורג' כשכיר, לאחר מכן כשותף וכעבור מספר שנים הקימו השניים חברה, כפי שתיאר התובע בעדותו: ”התחלתי לעבוד כשכיר אצל אחי ג'ורג', שהיה לו עסק עצמאי. הוא אחי הבכור. עבדתי אצלו כשכיר ואחרי כמה שנים למדתי את המקצוע ורציתי להכנס כשותף, ואז הוא הבטיח להגדיל את השכר ולתת לי אחוזים, אבל המשכתי להיות שכיר. כל השנים הוא היה המנהל. אחרי שעבדנו יחד בשותפות, והיה לג'ורג' הרבה עבודות, מנהל החשבונות הציע להקים חברה. הוא אמר שזה מתאים יותר להיקף העבודות ולתקציב החברה. אז הקמנו יחד חברה". האח, ג'ורג', היה, אפוא, השותף הבכיר, מנהל העסק, ואילו התובע עבד בשטח, כמנהל עבודה. (2) בשנת 1984 הקימו התובע ואחיו ג'ורג' את החברה "אחים זינאתי בע"מ", שעיסוקה בעבודות חשמל בניין ותשתיות, ובשנת 1993 הקימו השניים חברה נוספת, "אחים זינאתי (1993) בע"מ". בכל אחת מהחברות החזיק ג'ורג' ב- 51% מהמניות ואילו התובע החזיק ב- 49% מהמניות (ולא 44% כפי שציין הנתבע בכתב ההגנה), משמע שג'ורג' היה בעל רוב המניות והשליטה בחברות. מדובר למעשה בחברה פעילה אחת שחולקה באופן פורמלי לשתי חברות נפרדות, כפי שהסביר התובע בתצהירו: ”בשנת 1993 הקמתי יחד עם אחי חברת "אחים זינאתי (1993) בע"מ, עם אותה חלוקת מניות. חברת "אחים זינאתי 93' בע"מ" הוקמה באופן פורמלי בלבד, בכדי לעזור ולתמוך בחברת "אחים זינאתי בע"מ". כל העובדים עבדו והשתכרו מחברת "אחים זינאתי בע"מ". בחקירתו הנגדית הסביר התובע את החלוקה בין שתי החברות: ”בשנת 1993 רואה החשבון של החברה בא לג'ורג' ואמר לו שכדאי להקים חברת בת חדשה של אחים זינאתי ויקראו לה: "אחים זינאתי (1993) בע"מ". החברה הזאת נוסדה כדי שאפשר יהיה לקנות רכבים על שם החברה החדשה ולהשכיר אותם לחברת האם, כי חברת האם התחילה להכנס כבר לקשיים וכדי לאפשר לקבל עבודות חדשות בשם החברה החדשה, שכבר היתה קיימת". (3) משמדובר, כאמור, בחברה אחת, שפיצלה את פעילותה מבחינה פורמלית בלבד לשתיים, יכונו להלן שתי החברות - "החברה". התובע לא השקיע כספים בהקמת העסק, וגם לא בהקמת החברה. משהוקמה החברה וניתנו לה הלוואות על ידי הבנקים, חתמו התובע ואחיו ג'ורג' כערבים להתחייבויות החברה כלפי הבנק. (4) החברה העסיקה כ- 30-50 עובדים, רובם שכירים של החברה ולפי הצורך גם קבלני משנה, שהעסיקו עובדים מטעמם. את העבודה בשטח ביצעו העובדים בצוותים של 4-5 אנשים. בכל צוות מונה אחד כראש צוות האחראי על העובדים. (5) ג'ורג', אחיו של התובע, בעל השליטה במניות החברה, שימש כמנהל החברה, ואילו התובע, כאיש העבודה, היה מנהל העבודה בשטח. --הגם שבטופס התביעה לדמי אבטלה (מוצג נ/1) הוגדר תפקידו של התובע כ"מנהל כח אדם", מקובל עלי הסבר התובע בעדותו כי לא מדובר בתפקיד ניהולי, אדמניסטרטיבי, אלא בעבודה מקצועית בשטח, כדבריו: ”מנהל על הצוותים בשטח. לא מנהל כח אדם שיושב במשרד ועושה תפקיד ניהולי. אני איש מקצוע בשטח החשמל... אני הייתי מנהל עבודה בשטח, אחראי על כל הצוותים, גם מבחינת חלוקת העבודה, גם מבחינת ביקורת טיב העבודה. לא היה לי משרד ולא הייתי בכלל במשרד, אלא באתרי העבודה, כל היום". התובע עבד במשרה מלאה, בכל ימי העבודה בשבוע, ושימש, כאמור, כמרכז כח האדם, מפקח על ראשי הצוותים בשטח, באתרי העבודה השונים. (6) מלבד עבודתו בחברה - לא עבד התובע בכל מקום עבודה אחר כשכיר או כעצמאי. (7) התובע עבד בחברה תמורת משכורת חודשית, בשיעור שנקבע מראש בתיאום עם ג'ורג', מנהל החברה ועם מנהל החשבונות של החברה. כמו שאר עובדי החברה, שולמה לתובעת משכורת חודשית קבועה, בצ'ק של החברה והונפקו לו תלושי שכר כחוק, כדבריו (בעמ' 4): "כל חודש מנהל החשבונות בחברה היה מכין צ'קים ותלושים לכל העובדים. אני קיבלתי כל חודש משכורת. כל חודש אותה משכורת והיו העלאות שכר לפי העלאות במשק, והעלאות שלי היו כמו של עובדים אחרים. קיבלתי תלושי שכר כמו כל העובדים". הגם שהיה שותף בבעלות החברה, ואף בתקופות שהחברה נקלעה לקשיים והתקשתה לשלם שכר לכל עובדיה, לא קרה שהתובע וויתר על שכרו והוא גם לא התבקש לעשות כן. לכל היותר, שולם שכרו באיחור, כפי ששילמה החברה גם לעובדים אחרים, כדבריו (בעמ' 4): ”מנהל החשבונות היה בודק את חשבון החברה בבנק. לפעמים הוא היה אומר לג'ורג' "אנחנו לא יכולים להוציא את כל המשכורות בבת אחת" והיה מוציא את המשכורות של בעלי המשפחה, שיש להם ילדים, ואת השכר של הרווקים היה דוחה לפעמים לכמה זמן, אבל כל חודש קיבלנו משכורת, גם אם היא שולמה באיחור". היו גם זמנים שהתובע וג'ורג', פעלו על פי הצעת מנהל החשבונות של החברה, והפחיתו את שכרם למשך תקופה מסויימת, כפי שציין התובע בהודעתו לחוקר: "כאשר היה צורך שולמה תופסת יוקר, אך בשלב מסויים החלטנו אני וג'ורג' להקטין את המשכורת, למשל, בשנת 1995, קיבלנו שכר גבוה יותר מאשר בשנת 1996". (8) התובע קיבל, אפוא, משכורת חודשית, ששולמה לו מידי חודש, בצירוף תלושי שכר כחוק. לאחר שהוקמה חברת "אחים זינאתי (1993) בע"מ" הוצאו התלושים של התובע, ושל חלק מעובדי החברה על ידי החברה החדשה, הגם שבפועל לא חל כל שינוי בעבודתם של התובע ושל שאר העובדים, גם לא שינוי בשכרם, כפי שהסביר התובע (בעמ' 6): ”בחודש ספטמבר 96 (צ"ל: 93' - נ.ו) בא רו"ח לג'ורג' ואמר לו: "כמה משכורות של עובדים, כולל אותך וסוהיל, אל תוציא מחברת אחים זינאתי בע"מ, אלא מהחברה החדשה. המשכנו לעבוד אותה עבודה, ורק מבחינת הנהלת החשבונות היה נוח יותר להוציא את התלושים משתי חברות. חלק מהעובדים קיבלו את המשכורות מחברת 93, וביניהם אני. מבחינת העבודה, עשינו הכל אותו הדבר. זה היה הסדר פיננסי שמנהל החשבונות וג'ורג' סיכמו ביניהם ולנו זה לא הפריע ולא היתה לזה משמעות". (9) מלבד הכנסותיו משכר עבודה, ששולם לו בצירוף תלושי שכר, לא קיבל התובע תשלומים אחרים מהחברה ולא זכה להנות מרווחיה, כפי שהסביר בחקירה הנגדית: "כמעט ולא היו רווחים. אף פעם לא קיבלתי תשלום כחלוקת רווחים. אני קיבלתי משכורת לפי תלוש". (10) בחודש פברואר 1997, או סמוך לאחר מכן, בעקבות הדרדרות במצבה הכספי של החברה ובעקבות סכסוך שנתגלע בין התובע לבין אחיו, החליט ג'ורג' לפרוש מהחברה ולהעביר את מניותיו לתובע. משפרש ג'ורג' מהבעלות בחברה ומניהולה, צירף התובע את בנו רימון, שאף הוא עבד בחברה, ונתן לו חלק מהמניות. לאחר שהועברו אליו המניות של ג'ורג', החזיק התובע ב- 88% ממניות החברה ובנו רימון, קיבל 12% מהמניות. הפסקת פעילותו של ג'ורג' בחברה נעשתה בהדרגה. גם לאחר שהועברו מניותיו לתובע ולבנו, במחצית פברואר 1997, המשיך ג'ורג' לנהל את החברה ועבד בה בפועל עד 15.3.97. התובע לא שילם לג'ורג' סכום כלשהו תמורת המניות שקיבל ממנו. עם הפסקת עבודתו בחברה קיבל ג'ורג' את הכספים שהצטברו לזכותו, כעובד, בקופת הפיצויים של החברה - ותו לא. התובע המשיך לעבוד במסגרת החברה, ואילו אחיו, ג'ורג', הקים חברה אחרת, יחד עם בניו (חברת "ג'ורג' זינאתי ובניו") ששמה הוחלף כעבור שנה ל"אורות הטירה". לתובע לא היה כל חלק בחברה החדשה שהקים אחיו. (11) זמן קצר לאחר שפרש ג'ורג' מהחברה, נקלעה החברה לקשיים ושקעה בחובות. התובע מייחס את המפלה לנפילת חברת הבניה "משה באומל", כפי שהסביר בחקירתו הנגדית: ”החברה נפלה בתחילת אפריל 1997. חברת "באומל משה" שעבדנו איתם הרבה נפלה. הם היו חייבים לנו הרבה כסף. אני לא ידעתי מה לעשות וג'ורג' לא רצה לחזור לחברה. מבחינתי, זאת היתה התמוטטות בבת אחת של כל העסק... ...באפריל נפלה חברת משה באומל והצ'קים שקיבלנו מהם לא כובדו. בהתאם לכך, הבנק הוריד גם לנו את האשראי. ההתמוטטות של באומל גמרה גם אותנו. הגשנו תביעה נגד באומל.." (12) בכל תקופת עבודתו בחברה, גם לאחר שג'ורג' פרש מהחברה והתובע החזיק ברוב מניותיה, המשיך התובע לעבוד כמנהל עבודה, אחראי על צוותי העבודה בשטח, באתרי העבודה. ממרץ עד יוני 1997 הוא גם ניהל את החברה, כדבריו בהודעה לחוקר: ”אני עבדתי כמו כל עובד בחברה מידי יום ביומו. עד הפרידה מאחי הייתי מנהל כח אדם ורוב הזמן הייתי בחוץ, בשטח. מאז הפרידה, במשך חודש וחצי הראשונים היה עדיין קשר עם אחי ג'ורג' ואחר כך אני הפכתי להיות המנהל בפועל ועשיתי עבודות פנים וחוץ בהתאם למצב העבודה". (13) בכל התקופה, עד יוני 1997, החברה דיווחה על התובע כעובד לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי ושילמה עבורו דמי ביטוח לאומי (כולל ביטוח אבטלה) על פי החוק. (14) ביוני 1997, בעקבות התמוטטות חברת הבנייה "באומל משה", לקוחתה הגדולה ביותר של החברה, אשר כדברי התובע "גמרה גם אותנו" - הופסקה פעילות החברה לחלוטין, בנסיבות שתאר התובע בהודעתו לחוקר: ”אנחנו עבדנו יחד, אני והבן שלי, עד חודש יוני כמעט, ואז הוחלט לסגור את החברה כי נוצרו קשיים כספיים, כי צ'קים בסדרי גודל גדולים מאוד של חברת באומל משה חזרו ומדובר היה בצ'קים על סך 350,000 ₪, והיו גם חשבונות פתוחים של כ-1,000,000 ₪ שגרמו לפשיטת רגל ואז הרבה ספקים תבעו אותי...". בהדרגה, פוטרו כמעט כל עובדי החברה ובחודש יוני כבר לא העסיקה החברה עובדים, למעט מנהל החשבונות שעבד גם בחודש יולי. (15) בתחילת יוני 1997 הוציאה החברה מכתב פיטורים לתובע, כפי שקיבלו שאר העובדים שפוטרו. במכתב הפיטורים (מוצג ת/2), שעליו חתם מנהל החשבונות של החברה, בשם החברה, נאמר: ”הרינו להודיעך בזאת על הפסקת עבודתך בחברה החל מ- 31.6.97 (צ"ל: 30.6.97 - נ.ו) וזאת עקב הקשיים הכספיים אליהם נקלעה החברה". (16) בעקבות הפסקת פעילות החברה, ביולי 1997, נסע התובע לחו"ל ושהה שם מספר חודשים אצל קרובי משפחה. משחזר ארצה, בנובמבר 1997, ולא מצא מקום עבודה, נרשם התובע כדורש עבודה בלשכת שרות התעסוקה. 5. עולה מהעובדות שנקבעו לעיל, כי כל עוד שימש ג'ורג' בתפקיד מנהל החברה והחזיק ברוב מניותיה, ואילו התובע ביצע את העבודות בשטח, כמנהל עבודה ואחראי על צוותי העובדים - לא ביצע התובע כל תפקיד ניהולי והיתה הפרדה ברורה בין עבודתו כשכיר בחברה לבין היותו שותף לבעלות במניותיה. גם לאחר שפרש ג'ורג' מהחברה והעביר לתובע את מניותיו, המשיך התובע למעשה לבצע אותה עבודה שבה עסק בתקופה שבה ג'ורג' ניהל את החברה, וגם אז הוא לא פעל למעשה כמנהל, או כדירקטור, אלא כעובד שכיר בחברה. משמדובר בחברה קטנה, משפחתית, של שני שותפים בלבד, ברי כי על פי הפסיקה, גם בעל מניות ומנהל בחברה ייחשב, בתנאים מסויימים, כעובד שכיר של החברה, לצורך זכויותיו לפי חוק הביטוח הלאומי, ובכלל זה ביטוח אבטלה, כפי שנאמר בעניין זה בדב"ע נז/ 02-182, המוסד לביטוח לאומי נגד יוסף צבי גרוסקופף עבודה ארצי, כרך ל"ב(3) 115: "הכלל הוא, כי קיימת חזקה לפיה אדם הוא "עובד" חברה כאשר הוא מבצע עבורה עבודה תמורת "שכר", מוגדר על ידי החברה כ"עובד" שלה ושולמו עבורו דמי ביטוח כ"עובד". המשפט מכיר בחברה בע"מ כאישיות משפטית נפרדת ואף מכיר בפיקציה של ניהול עסק באמצעות אישיות משפטית, החברה בע"מ. משכך, עלינו ליתן לעובדות אלה משקל, שכן רישום החברה עשוי לכונן הפרדה בין החברה לבין בעל החברה ומנהלה, דבר היכול להוביל להגדרתו כ"עובד". כמו כן, רישום החברה כאישיות משפטית נפרדת גורר הפרדה בין האדם, כבעל מניות בחברה, לבין האדם, כמבצע עבודה עבור החברה. על כן, אין לשלול את האפשרות, כי בעל המניות והשליטה בחברה יהיה גם "עובד" של החברה..." לכלל זה נקבעו בפסיקה חריגים, לגביהם אין חזקה שהאדם הינו עובד בחברה ומי שטוען שהוא "עובד", עליו הנטל להוכיח עובדה זו. החריגים האלה, כפי שפורטו בעניין גרוסקופף הם "העובדים" הבאים: "א. עובדי חברות משפחתיות ועובד אצל קרוב משפחה. ב. הדירקטור, בעלי מניות ובעלי שליטה בחברה כ"עובדים" של החברה. ג. חברת יחיד, אשר היחיד משמש בה הן כבעל המניות ודירקטור והן כעובד היחיד של החברה". אין מחלוקת כי התובע בתביעה שלפני, היה בעל מניות בחברה (הן בחברת "אחים זינאתי בע"מ והן בחברת "אחים זינאתי (1993) בע"מ", משהחזיק, עד פברואר 1997, ב- 49% ממניות החברה ובתקופה ממרץ 1997 עד יוני 1997 החזיק ב- 88% מהמניות וגם ניהל את החברה. יחד עם זאת, עולה מהעובדות שצויינו לעיל, כי תפקידו העיקרי של התובע בחברה, שהיה למעשה תפקידו היחיד, היה במסגרת עבודתו המקצועית, בכל העבודות הכרוכות במסגרת הפעילות הרגילה של החברה, הן כמנהל עבודה, כאחראי על ביצוע וטיב העבודה, על ניהול כח אדם וסידור העבודה, פיקוח על צוותי העובדים בשטח, וכיוצ"ב פעולות בהן עסק במשרה מלאה, 8 שעות ביום ואף מעבר לכך, בכל תקופת עבודתו בחברה, עד שהופסקה פעילות החברה לחלוטין, ביוני 1997. לצורך הכרעה בשאלת היותו של בעל שליטה בחברה גם "עובד" שלה ועל מנת להתגבר על הקשיים לגבי האבחנה בין "עובד" לבין "עובד עצמאי" או "דירקטור" בחברה, לגבי הזכאות לדמי אבטלה, נקבעו בעניין גרוסקופף הנ"ל מספר מבחנים, על פיהם הלכה הפסיקה בעקבותיו והכריעה בשאלה האמורה (ראה גם דב"ע נו/ 02-216 המוסד לביטוח לאומי נ' סוהיל ונאדרה אבו סיני עבודה ארצי, כרך ל"ב(3) 94; עב"ל 20359/97 המוסד לביטוח לאומי נ' ד"ר יוסף סגמן, עבודה ארצי כרך לג(51) 27, עב"ל 27/99 המוסד לביטוח לאומי נ. דוד שלמה, עבודה ארצי כרך לג(88) 26). המבחנים, כפי שתוארו בתמצית בעניין סוהיל ונאדרה אבו סיני הם אלה: "המבחן הראשון - האם ניתן לאבחן בין תפקידו ופעילותו של האיש כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות או קרוב משפחה? המבחן השני - האם ההסדר של עבודה בחברה הוא אמיתי או פקטיבי? המבחן השלישי - האם ניתן לקבוע מה היה "שכרו" של האיש כ"עובד"? בענייננו, הוכח שהתובע עבד בפועל בחברה, עסק בעצמו בעניינים המקצועיים של העסק, הן בתחום העבודה המקצועית כחשמלאי בניין, והן בתחום הפיקוח על העובדים ועל טיב עבודתם, משמע שלא מדובר בעבודה "פיקטיבית", אלא אמיתית. על פי תלושי השכר ועל פי דיווחי החברה לרשויות המס, המשקפים את השכר ששולם לתובע עבור עבודתו בחברה, ניתן גם לקבוע מה היה שכרו "כעובד", מה גם שלא הוכח כי היו לתובע הכנסות נוספות כלשהן מהחברה, מעבר לכספים ששולמו לו כ"משכורת". העובדה שבמשך תקופה מסויימת לקחו התובע וג'ורג' לעצמם משכורות נמוכות יותר, כדי להבטיח את מאזן החברה, כפי שיעץ להם מנהל החשבונות - הגם שיש בה לכאורה סממן של בעלי עסק עצמאי, אין בה, כשלעצמה, כדי לפגוע במעמדו של התובע כעובד, בהתחשב בשאר הנסיבות, הן בתקופה בה ניהל ג'ורג' את החברה ושלט במניותיה, והן בחודשים האחרונים, לאחר שקיבל התובע את השליטה במניות החברה. אשר לאבחנה בין תפקידו של התובע כ"בעל החברה" וכ"מנהל החברה" לבין תפקידו בתחום העיסוק המקצועי - ברי כי היתה קיימת הפרדה כזאת בפועל, מה גם שעיקר עבודתו, להבדיל מאחיו ג'ורג', היתה בשטח המעשי, משעבד צמוד לשאר עובדי החברה, בכל שעות העבודה של העובדים השכירים ועסק בכל הפעילות המקצועית של החברה, בשטח, באתרי הבניה. גם בנושא הניהול, בחודשים האחרונים לעבודתו, מדובר לכל היותר בעבודה של מנכ"ל ושל מנהל עבודה ולא של "דירקטור", כפי שהגדיר זאת התובע: ”הייתי מנהל על הצוותים בשטח. לא מנהל כח אדם שיושב במשרד ועושה תפקיד ניהולי. איש מקצוע בשטח החשמל". בעניין גרוסקופף, ציין בית הדין הארצי מבחן משנה נוסף, במסגרת המבחן הראשון של אבחנה בין תפקידיו של בעל החברה כ"עובד" לבין תפקידיו כ"דירקטור" או בעל מניות: "האם החברה היא מקום עבודתו היחיד של האדם - במקרה ויוכח, כי אותו אדם מועסק במקומות עבודה נוספים עשוי הדבר להצביע על כך, שאין מדובר ב"עובד". האם האיש מבצע עבודה, שאם יחדל מלבצעה עדיין יהיה חלק ממעגל העבודה?" בענייננו, "עמד" התובע גם במבחן זה. העבודה המקצועית, בשטח אתרי הבניה, כממונה על צוותי העובדים, במסגרת החברה שהקים יחד עם אחיו, היתה מקום עבודתו היחיד, ומשהופסקה עבודת החברה, בעקבות התמוטטות חברת הבניה "משה באומל" - "חוסל" למעשה התחום היחידי שבו עבד התובע, וכך נפלט התובע, בעל כורחו, ממעגל העבודה, כמו שאר עובדי החברה, ומשלא עלה בידו למצוא מקום עבודה חדש, רק אז הוא נרשם כדורש עבודה בלשכת שרות התעסוקה. משבביטוח אבטלה עסקינן, יש לבחון את שאלת מעמדו של התובע כ"עובד" גם על פי התכלית הסוציאלית של החוק, כפי שנקבע, בדעת הרוב, בעב"ל 20030/98 המוסד לביטוח לאומי נ' תומר קבקוב, עבודה ארצי כרך לג(26) 25: "המבחן להגדרת עובד בביטוח אבטלה צריך להקבע לאור התכלית הסוציאלית המונחת ביסודו של אותו ביטוח. תכלית ביטוח האבטלה הינה לאפשר לנפלט מעבודתו בעל כורחו, בין בפיטורים ובין בהתפטרות, קיום בכבוד עד אשר ימצא מקום עבודה אחר..." בענייננו, אף בהנחה שהתובע למעשה "פיטר את עצמו מן החברה", הרי שלא כמו במקרה של תומר קבקוב הנ"ל - עולה מהנסיבות שהוכחו כאן, כפי צויין לעיל, כי התובע נפלט ממעגל העבודה בעל כורחו, שהרי ההחלטה להפסיק את הפעילות במסגרת החברה לא נבעה מהחלטה עיסקית של התובע, כמנהל החברה, אלא נכפתה עליו, בעקבות התמוטטות חברת "באומל משה", משאיבדה החברה את לקוחותה הגדולה ביותר, נקלעה לחובות גדולים ולא היתה מסוגלת להמשיך את פעילותה. 6. על פי מכלול העובדות שפורטו לעיל, שבחלקן סממנים של יחסי עובד-מעביד ובחלקן סממנים של עסק עצמאי, לאחר שיקול ואיזון של הסממנים, בהתחשב גם בתכלית החקיקה - הגעתי למסקנה כי יש בסממנים של יחסי עובד-מעביד כדי להכריע את הכף. 7. משהגעתי למסקנה כי יש לראות את מעמדו של התובע, לעניין ביטוח אבטלה, כ"עובד", משמע שהוא היה מבוטח כ"עובד", כנדרש לפי סעיף 158 לחוק והשלים תקופת אכשרה, כנדרש לפי סעיף 161 לחוק. 8. אשר על כן - התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע דמי אבטלה, כל עוד התקיימו בו שאר תנאי הזכאות על פי החוק. 9. הנתבע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. תקופת אכשרהביטוח לאומידמי אבטלה