פסק דין 1. שמשון בן יאיר (להלן - התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע) לתשלום דמי פגיעה. 2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק "עלי להודיעך כי דחינו את תביעתך לתשלום דמי פגיעה שכן בהעדר הפרטים שנדרשו ממך לא הוכח לנו לצערי שארעה לך פגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק" הגיש הוא תביעה לבית הדין. 3. העובדות המוסכמות בתיק זה הינן כלהלן: א. הת' הינו עצמאי, בעל חנות לציוד משרדי באזור התעשיה קרית אריה בפתח תקוה (להלן - החנות); ב. דרך העבודה בחנות הינה כדלהלן: 1. הלקוחות מתקשרים לחנות ומזמינים ציוד משרדי. הת', יחד עם בנו שעובד עמו, מכינים את הסחורה בחבילות. 2. לאחר הכנת החבילות - בנו של הת', יחד עם הנהג, מעמיסים את החבילות על הטנדר, והנהג נוסע לחלק את החבילות בין הלקוחות. 3. הת' תמיד נמנע מהעמסת חבילות כבדות על הטנדר ועבודה זו מתבצעת ע"י בנו והנהג. 4. הת' עוזר לבנו ולנהג להעמיס את החבילות הקלות, שלא דורשות מאמץ, כגון קופסאות דיו, עפרונות וכיוצ"ב. 5. כך נוהג הת' בכל שנות הפעלת החנות מאחר שבשנת 1989 לקה בהתקף לב; ג. ביום 26/7/99, לקראת הצהריים, עזר הת' לבנו להעמיס את הטנדר, ובשונה מהרגיל, העמיס באותו יום גם קרטונים של ניירות צילום ונייר רציף ששוקלים כ-15 ק"ג כל אחד; ד. המאמץ שעשה הת' ביום 26/7/99 היה חריג מאוד מבחינתו משום שבכל השנים הקודמות לא הרים הוא משאות כה כבדים והפעם נאלץ לעשות זאת בגלל עומס עבודה ולחץ של זמן שהוטל עליו; ה. לאחר העמסת הסחורה, חש התובע ברע וביקש מבנו שיקח אותו הביתה; ו. במהלך הנסיעה הביתה חש הת' יותר גרוע וביקש מבנו שיקח אותו לבית חולים שם נמצאו הפרעות בקצב הלב בגינם אושפז הת' עד ליום 3/8/99. 4. ד"ר א. גילון מונה לשמש כמומחה יועץ רפואי (להלן - המומחה) בתיק זה ונתבקש להשיב לשאלות כלהלן: א. מהי המחלה שאובחנה בת'? ב. הקיימים בתובע נתונים מוכחים המצביעים על כך שהיה בו לפני קרות הארוע בעבודה סיכון מיוחד לחלות באוטם שריר הלב. ג. האם קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודתו של התובע לבין בוא האוטם במועד שבא. ד. באם יקבע ע"י כבוד המומחה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין האוטם במועד שבא, מתבקש כבוד המומחה להשיב לשאלה: האם לדעת המומחה השפעת האירוע על קרות האוטם פתוחה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים על בואו? לענין זה כבוד המומחה לשקול מצד אחד את גורמי האוטם האחרים ומצד שני את השפעת הארוע על קרות האוטם. תשומת לב המומחה מופנית לכך כי שאלת השפעת האירוע על בוא האוטם, צריכה להבחן עפ"י המצב בעת בוא האוטם. כך, שאם באותה עת עקב מצבו הבריאותו היה התובע חשוף לכך שיקרה לו אותו מאורע, אפשר שמידת השפעת האירוע על בוא האוטם כפי שהופיע אצלו - רבה יותר לעומת מידת השפעת האירוע על בוא האוטם, לו מצבו הבריאותי היה טוב משהיה. 5. ביום 8/8/01 נתן המומחה את חוות דעתו (להלן - חוות הדעת) ולאחר שמתייחס הוא לעובדות המקרה ולחומר הרפואי שהיה בפניו, ובהשיבו לשאלות שהופנו אליו ע"י בית הדין קובע הוא, בין היתר - "... התובע היה מוכר כסובל ממחלת לב איסכמית והתנהג בהתאם למגבלות ... באשפוז נמצאה איסכמיה חדה והפרעת קצב. לא הופיע אוטם חדש (ההדגשה במקור - א.ס.) טופל בהתאם למקובל ומצבו לאחר אשפוז זה לא היה שונה ממצבו לפני האשפוז. התופעות של הפרעות קצב ואיסכמיה חולפת הן תופעות שכיחות אצל אנשים הסובלים ממחלת העורקים הכליליים על רקע טרשת העורקים. לאחר פירוט העובדות ... ואחרי הדגשת מספר נקודות רלוונטיות בדיון כללי על אוטם שריר הלב, אוכל להגשת למתן תשובות לשאלות בית הדין ... א. הפרעות קצב ואיסכמיה חדה. ב. כן. אוטם קודם (1989) ועדות לטרשת העורקים הכליליים בצנתור (1989). ג. יתכן אך לא בהכרח, כי הפרעות מסוג זה שנצפו אצל התובע מופיעות לעיתים מזומנות אצל חולים במחלת לב כלילית. ד. כאמור, לא התפתח אוטם ב-26/7/99 והארוע שהופיע באותו יום, כפי שאובחן בבית החולים היה - הפרעת קצב חולפת ואיסכמיה חדה שהחלפה מבלי שהתפתח אוטם. לדעתי, לא התפתחה נכות נוספת לזו שהיתה לתובע לפני הארוע בעבודה ב-26/7/99." 6. ביום 6/1/02 ניתנה, לבקשת ב"כ התובע, החלטה על הפנית שאלות הבהרה למומחה, והוא נתבקש להשיב לשאלות כלהלן: א. האם עפ"י חוות דעתך, וככל שקיים קשר רפואי בין הארוע למחלתו - האם השפעת ארועי העבודה על מחלתו שאובחנה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים שבתובע. ב. האם אשפוזו של התובע מ-26/7/99 ועד 3/8/99 נובע מהאמור בסעיף 4 לחוות הדעת, והאם קיימת הצדקה למשך האשפוז. ג. כבוד המומחה מתבקש להפנות לרישומים בדבר תלונות רפואיות כאלה שנקבעו בס' 4 א' לחווה"ד, עובר לארוע מ-26/7/99. 7. בחוות דעתו המשלימה, בהתייחסו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, קבע המומחה- "א. השפעת הארועים בעבודה על הארוע שארע ב-26/7/99 היתה לדעתי פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים שבתובע. ב. כן. התובע הרגיש ברע. הוא היה ידוע כחולה לב ולכן היה חשש מוצדק לארוע איסכמי - כלילי רציני, ולכן מתוך חשש לדינמיקה רצינית (לפי התרשמות הרופאים המטפלים) היתה יכולה להיות הצדקה לאשפוז הממושך יחסית. ג. אין רישומים בדבר תלונות רפואיות דומות לאלה שנקבעו בסעיף 4 לחווה"ד. הארוע ב-1989 של אוטם שריר הלב ובדיקות שנעשו בעקבותיו הוכיחו קיום מחלת לב איסכמית כלילית ..." 8. המומחה קבע חד משמעית שאצל התובע אובחנו הפרעת קצב ואיסכמיה חדה וכי היו לו נתונים מוכחים המצביעים על גורמי סיכון - אוטם קודם (1989) ועדות לטרשת העורקים הכליליים בצינתור (1989). לענין הקשר האפשרי בין האירוע בעבודת התובע ומחלתו קבע הוא שיתכן אך לא בהכרח תוך שנימק שהפרעות מסוג זה מופיעות לעיתים מזומנות אצל חולים כמו התובע. הלכה פסוקה היא שיש לייחס למילים "עלול" "יתכן" וכו' את אותה המשמעות המבטלת את מידת הוודאות המינימלית הדרושה לקיום חובת הוכחת הקשר הסיבתי שבין המחלה לבין העבודה כנדרש בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) (ר' דב"ע לב/104-0 משולם - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ג' 443 וכן דב"ע נא/169-0 גואטה - המוסד לביטוח לאומי). בסיום חוות דעתו המשלימה קבע המומחה בבירור כי השפעת הארועים בעבודת התובע על מחלתו היתה פחותה בהרבה מהשפעת הגורמים האחרים שהיו קיימים בתובע. ובסיום חוות הדעת קבע - "לא התפתחה נכות נוספת לזו שהיתה לתובע לפני האירוע בעבודה ב-26/7/99". 9. לאור עובדות המקרה, לאור החומר שבתיק בית הדין ולאור קביעותיו החד משמעיות של המומחה, הננו קובעים שאין קשר סיבתי בין האירועים בעבודת התובע לבין מחלתו ועל כן אין לראות במחלת התובע תאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק. 10. התוצאה, איפוא, שהתביעה נדחית. 11. אין צו להוצאות. דמי פגיעהעצמאים