פסק דין 1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 25/7/01 (להלן - הועדה). 2. במקרה שלפנינו מדובר בערעור החוזר לדיון בפני בית הדין בשנית וזאת לאחר שניתן פסק דין ע"י הרשמת ולך בתיק בל 3365/00 (להלן - פסק הדין). 3. מאחר ובחינתו של בית הדין את החלטת ועדת העררים מוגבלת לבחינת טעויותיה המשפטיות בלבד, השאלה המשפטית המתעוררת במקרה שלפנינו הינה באם פעלה הועדה מתחייב מפסק הדין לפיו הוחזר התיק לועדת העררים. 4. לפי פסק הדין הוחזר התיק בהסכמה לועדת העררים "על מנת שתשקול עמדתה ותנמק מדוע צלקת כפי שנמצאה ביד ימין של התובע אינה מעניקה אחוזי נכות והאם אין בצלקת מעין זו כדי להקנות אחוזי נכות. כמו כן תשקול הפעלת תקנה 15 לאור העובדה כי מדובר בידו הימנית של אדם שאיננו איטר והעובד בעבודה פיזית ותנמק החלטתה". 5. בישיבת בית הדין מיום 1/5/02 הודיעה ב"כ המשיב על הסכמתה להחזיר את התיק לועדה לענין הפעלת תקנה 15 על מנת שהועדה תסביר מדוע, לאור קביעתה שלה, לגבי שיעור הירידה בהכנסות של כ-27% הוחלט להפעילה ברבע ולא במחצית, תוך הפנית תשומת לב הועדה לכך כי ירידה ניכרת מזכה בהפעלת התקנה במלואה ולא באופן חלקי. 6. עיקרי טענות ב"כ המערער הן כי: א. הועדה מוצאת כי מדובר בצלקת באורך של 5 ס"מ לכל רוחב הצד הגבי של כף יד ימין; ב. בדו"ח מ-26/3/01 קובעת הועדה כי אמנם הצלקת רחבה במקצת אבל שטוחה ואינה בולטת לעין ונימוקיה - היות ובחלקה מכוסה ע"י שערות הצומחות על כף היד וכי לדעת הועדה הצלקת אינה במקומות אסטטים כמו פנים; ג. לא ברור כיצד גב כף ימין, מקום שהינו גלוי ובולט בכל יום בימות השנה והינו אחד האיברים בהם עושים שימוש רב ביותר - אינו מקום אסטטי; ד. השאלה אינה אם זהו חלק אסטטי או נאה בגוף אלא האם הוא במקום בולט ובעל שימוש; ה. מקביעת הועדה עולה שלמעשה נכות בגין הצלקת תנתן רק אם יש צלקת בפנים, וזה ודאי אינו נכון משפטית שכן המחוקק ייחד סעיף נפרד לצלקות בפנים וסעיף אחר שדן ביתר הצלקות; ו. לענין השערות הצומחות על גב כף היד - הועדה עצמה מציינת כי רק חלק מכוסה בשיער ומכאן שדי בחלק שלא מכוסה כדי לענות להגדרת כיעור. זאת ועוד - גם אם מכוסה באופן חלקי ודליל בשערות על כף היד, היר שמדובר בשערות על גב כף היד, אזור בו לרוב לא צומחות שערות כלל, ואם כן אז ודאי באופן דליל; ז. הועדה לא נמקה נכונה מדוע מסרבת הועדה ליתן אחוזי נכות בגין כיעורה של הצלקת נוכח העובדה שהיא עצמה רושמת שהיא רחבה; ח. טעתה הועדה שלא קבעה, אף כי היות הצלקת רגישה, היא נכנסת להגדרת "מכאיבה". כאן המבחן הוא מבחן הכאב (להבדיל מסעיפים הדורשים הגבלה בתנועה) ותלונותיו הסוביקטיביות של המערער, להבדיל מממצאים קליניים, וצלקת רגישה שנוגעים בה בבירור הכוונה לתחושת כאב בעת נגיעה. 7. מנגד טענה ב"כ המשיב כי: א. יש בדו"ח הועדה הסבר מפורט לענין הצלקת; ב. הועדה מתייחסת לכל ענין הכיעור של הצלקת בצורה מפורטת; ג. הועדה פעלה כדין ואין מקום להחזיר לועדה. 8. ביום 26/3/01 התכנסה הועדה בעקבות פסק הדין, עיינה בפסק הדין ובכל החומר הרפואי שהיה בפניה. בבדיקתה את המערער קבעה הועדה - "בצד גבי של כף יד ימין רואים צלקת רוחבית מתפשטת בין עצם המסרק הראשון עד עצם המסרק השלישי. האורך המדוייק שלה 5 ס"מ ורוחב 1 ס"מ. הצלקת לא דביקה לריקמה שמתחתיה. בחלקה מכוסה ע"י שערות שבגב כף היד. עדינה. ... לא מפרישה, מוסר על רגישות יתר בקטע אחורי של הצלקת אבל לא בכל הצלקת". 9. לאחר שמיעת טענות ב"כ המערער, עיון בפסה"ד ובדיקת המערער קבעה הועדה - "מדובר על צלקת רוחבית בצד גבי של יד ימין שהתרפאה היטב. לא דביקה, לא מפרישה, לא דביקה לגידים שמתחתיה, לא גורמת לכל הפרעות תפקודיות. אמנם הצלקת היא רחבה במקצת, אבל שטוחה ואינה בולטת לעין היות ובחלקה מכוסה ע"י שערות הצומחות על גב היד. לפי דעת הועדה הצלקת אינה במקומות אסתטיים כמו פנים, אינה מכערת. במישוש ואפילו בצביטה של חלק מהצלקת לא קיימת רגישות יתר. רק בקצה האולנרי מוסר על רגישות, דבר שאינו מעניק נכות. הנכות שקיבל בגין הפציעה כוללת את כל המרכיבים כגון: תנועה, רגישות בצלקת והצלקת עצמה..." 10. משהתיחסה הועדה במפורש ובמפורט לצלקת והסבירה מדוע אין היא מעניקה אחוזי נכות שכן, לטענת הועדה, אינה מכערת ואינה מכאיבה, הרי שפעלה היא בהתאם לפסק הדין. 11. ב"כ המערער, בנימוקיה, אינה מעלה טענה משפטית כלשהיא כנגד החלטת הועדה אלא טוענת שלדעתה המדובר בצלקת מכוערת ורגישה. 12 על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 החלטה של ועדה רפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד לפני ביה"ד אזורי לעבודה. 13. מאחר שבחינתו של ביה"ד את החלטת הועדה מוגבלת לבחינת טעויותיה המשפטיות בלבד, ומאחר שבמקרה דנן עיון בדו"ח הועדה מעלה שהיא פעלה כמתחייב מפסק הדין לענין הצלקת לרבות מתן החלטה מנומקת, הרי שאין טעות משפטית ככל שהערעור מתייחס לצלקת. 14. בהסכמת הצדדים מוחזר התיק לועדה לענין הפעלת תקנה 15 על מנת שהועדה תסביר מדוע לאור קביעתה שלה לגבי שיעור הירידה בהכנסות של כ-27% הוחלט להפעילה ברבע ולא במחצית. תשומת לב הועדה מופנית לכך כי ירידה ניכרת מזכה בהפעלת תקנה 15 במלואה ולא באופן חלקי. 15. הערעור נשוא הצלקת נדחה. 16. לאור תוצאות פסק הדין, משהתקבל הערעור בחלקו ומשמוחזר התיק בשנית לועדה, ישא המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד המערער בסך 1,250 ש"ח אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. לא ישולם הסך הנ"ל במועד, ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל. 17. הצדדים זכאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא ביה"ד הארצי לעבודה או לסגנו או שופט של ביה"ד הארצי שנתמנה לכך ע"י הנשיא בתוך 30 יום מהיום בו יומצא פסה"ד לצדדים. צלקתערעורביטוח לאומי