קצבת ילדים - תנאי זכאות

פסק דין 1. זוהי תביעה כנגד החלטת פקיד התביעות אשר דחה את תביעת התובע לקיצבת ילדים החל מיום 4.97 לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. 2. הרקע לתביעה א. התובע נשוי ואב לחמישה ילדים. ב. לטענתו: בתקופת ילדותו ועד לשנת 87 התגורר אצל הוריו בשכונת סעדייה בירושלים. בין השנים 87 - 97 התגורר בדירה פרטית בשכונת אבו דיס, (שמחוץ לתחום ישראל) ומאז 4.97 מתגורר בשכירות בשכונת עיסוויה בירושלים אצל משפחת מחמוד, בתשלום של 10,000 ₪ לשנה. לטענתו הוא משלם מאז כניסתו לדירה את הארנונה החשמל והטלפון. ג. לטענתו, ילדיו נולדו בבתי חולים בירושלים ולומדים משנת 97 בבתי ספר בירושלים. ד. לטענתו, הוא עובד בירושלים כמורה בבית ספר היתומים המוסלמים מאז 11.96 ומשלם לנתבע דמי ביטוח. ה. התובע הגיש תביעה לקיצבת ילדים בחודש 11.99 ותחילה הוכר כתושב ירושלים מתאריך 4.97, אך בעקבות בדיקה חוזרת חזר הנתבע מהחלטתו והכיר בתובע בתושב רק מיום 1.1.00. ו. מכאן התביעה שלפנינו. 3. לטענת הנתבע, התובע התגורר בעיסוויה לכל המוקדם מחודש ינואר 2000, כשחוזי השכירות שצורפו לתביעתו לענין מגוריו בשכירות מ-4.97 הינם למראית עין והתובע לא התגורר בכתובת נושא חוזי השכירות. 4. בישיבת בית הדין מיום 18.6.01 קבע בית הדין את השאלות שבמחלוקת כדלקמן: א. היכן התגורר התובע מאז 4.97 ועד ינואר 2000. האם בתחומי מדינת ישראל או מחוץ לתחום. ב. האם בתקופה האמורה היה התובע תושב ישראל וזכאי לקיצבאות ילדים. 5. א. לטענת התובע, כאמור, בין השנים 87-97, כעשר שנים התגורר בדירה פרטית באבו דיס. משכך, לאור התקופה הארוכה של המגורים שמחוץ לתחום ישראל, והעדר הצבעה על "בית" בתוך תחומי המדינה, יש לקבוע כי באותה תקופה, דהיינו: אחר שנת 1987, חדל התובע ומשפחתו להיות תושבי ישראל. לפיכך על התובע הוטל הנטל להוכיח לבית הדין כי שב להתגורר בתחומי ירושלים בשנת 97, וכי חזר להיות תושב ישראל. ב. לאחר שבית הדין עיין בטעוני הצדדים, בתצהירים, בחקירות בבית הדין וההודעות שנגבו על ידי החוקר מטעם הנתבע קובע בית הדין, כי אין לקבל את גירסת התובע לפיה התגורר מאז 4.97 בשכירות בשכונת עיסוויה בירושלים. 6. א. מר מחמוד סלאח אלדין, הנטען כמשכיר לתובע דירה מאז 4.97 , סיפר בהודעתו כי מיום 20.8.00 לחוקר הנתבע (ת/1), כי השכיר לתובע את הדירה בקומה האמצעית רק מזה כשנה. משנשאל האם הגיוני שהתובע גר אצלו שלוש שני ויותר השיב בביטחה בשלילה והוסיף כי התובע התגורר אצלו בשכירות "מקסימום שנה, עד שנה וחצי" (עמ' 3 להודעה). בהמשך, משהוצג בפניו על ידי החוקר חוזה השכירות הנטען מ-4.97 (אשר התובע צרף לתצהירו), ומשנשאל מי ערך את החוזים וכיצד יתכן כי ברשות התובע חוזים מזה שלוש וחצי שנים לערך, השיב כי אין הדבר הגיוני, החוזים אינם בכתב ידו שכן נתן לתובע רק חוזה שכירות אחד לשנה אחת (עמ' 3 להודע). ב. אמנם בהודעתו שנגבתה למחרת היום (וזאת מאחר וביקש לשוב ולהחקר למחרת לאחר בדיקת החוזים ) (ת/2) טען כי התובע שכר ממנו בית ב-1.4.97 , ובאותו יום קיבל מפתח (עמ' 1 להודעה). ואף בחקירתו בבית הדין טען כי התובע מתגורר אצלו משנת 97 (עמ' 9 ש' 5-6). ואולם בית דין זה נותן משקל מיוחד להודעות אשר נגבות על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי לפני שהגירסה המופיעה בתצהיר ובחקירה זוכה "לשיפוץ" לצורך הדיון המשפטי. ג. יצויין כי לענין הגירסה המופיעה בת/1 לעומת ת/2 מעדיף בית הדין את ההודעה הראשונה של מר מחמוד סלאח אלדין לחוקר הנתבע (ת/1) על פני הנאמר למחרת (ת/2). בעוד שבהודעה הראשונה מסר מר מחמוד לחוקר הנתבע כי נתן לתובע רק חוזה שכירות אחד, לשנה אחת (עמ' 3 להודעה), אזי בהודעה השניה מסר כי נתן לתובע בתחילה וחוזה לשנה אחת ולאחר מכן, לאחר שנה נתן לו שני חוזים לשנתיים (עמ' 1). בעוד שבהודעה הראשונה מסר כי התובע מתגורר אצלו מקסימום מלפני שנה שנה וחצי (עמ' 3 להודעה 9), אזי בהודעה השניה העלה גירסה חדשה לפיה התגורר עם התובע בקומה השניה מ-4.97 ועד תחילת 2000 כשלכל אחד היו שני חדרים (עמ' 2 להודעה). לאור הסתירות המהותיות שהתגלו בין ההודעה הראשונה (ת/1) להודעה ממחרת היום (ת/2 ) ולאור העובדה, כי ההודעה השניה נגבתה ממר מחמוד למחרת היום לאחר שניתן לו שהות לבדוק את החוזים ובדיוק ממתי גרו, מעדיף בית הדין את ההודעה שנגבתה בת/1 מיום 20.8.00. 7. זאת ועוד: מעיון בחוזי השכירות (נספח א' לתצהיר התובע) עולה, כי מספר ת.ז. של המשכיר בחוזים לשנים 97 - 99 הינו X בעוד שבחוזה האחרון לשנת 2000 מספר ת.ז. של המשכיר הינו X לתמיהה זו לא נתן התובע הסבר משכנע כל שהסביר בחקירתו היה כי יכול להיות שבחוזה האחרון הוא שם את מספר הזהות הנכון. 8. אמנם אשתו של התובע ספרה בהודעתה לחוקר הנתבע מחודש 2.00 כי מאז חודש 4.97 מתגוררים הם בשכירות בעיסוויה. ואולם לאור הסתירה שהתגלתה בין האמור בהודעתה לחקירת התובע אין בית הדין מקבל את הודעתה. בעוד שבהודעתה סיפרה אשת התובע כי מאז שעזבו את ביתם באבו דיס בשנת 97 הבית בסגור ולא בשימוש את כל הריהוט העבירה לבית בעיסוויה (עמ/' 1 להודעה), אזי התובע העיד בחקירתו כי לאחר שעזבו את הדירה באבו דיס היא נשארה ריקה זמן מה ולאחר מכן מלפני כשנתיים לערך הושכרה בשכירות סימלית לשני תלמידים מהאוניברסיטה המתגוררים בה (עמ' 2 ש' 1 - 12) לסתירה זו לא יכול היה לתת התובע הסבר משכנע. 9. אשר על כן לאור הודעת מר מחמוד סלאח אלדין מיום 20.8.00 (ת/1) חוזי השכירות שצורפו לתצהיר התובע וחוסר המהימנות שנתגלתה בגירסת אשר התובע קובע בית הדין כי במועדים הנטענים לא היה התובע תושב ישראל ולכן לא היה זכאי לקיצבת ילדים. 10. התוצאה היא כי התביעה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. קטיניםקצבת ילדים