פסק דין 1. השאלה שבמחלוקת בין התובע למוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") היא, האם פגימה בשמיעתו של התובע נובעת מחשיפתו לרעש בעבודה בעבודתו (מיקרוטראומה או מחלת מקצוע). 2. לאחר שנשמעו, בפני בית הדין, עדות התובע ועדותו של מר אריה אשור, חוקר מטעמו של המל"ל, הודיעו הצדדים שאינם מתנגדים שבית הדין יקבע את העובדות הרלוונטיות, על פי החומר שבתיק, וימונה מומחה-יועץ רפואי לבית הדין ("המומחה"), בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגימה בשמיעתו (ראו פ: 5). 3. העובדות שבית הדין קבען הן אלה: "א. התובע יליד 1937. ב. התובע עבד בסולל בונה בתור חשמלאי ואיש אחזקה, מאז 1958 ועד 1998. ג. התובע עבד בממוצע עשר שעות ביום עבודה, שישה ימים בשבוע. ד. משנת 1985, עבד התובע במחסן, שהיה צמוד למחלקת פלטות שניה, מחלקה המפיקה רעש בעבודה. ה. המרחק בין המחסן (מקום עבודתו של התובע) לבין המחלקה שמייצרת רעש בעבודה מזיק, הוא 25 מטרים. ו. בשנת 1997 נערכו מדידות רעש בעבודה במפעל, מתוכם עולה כי הרעש בעבודה במחלקה מגיע עד כ-106 דציבל. ז. התובע חש לראשונה בירידה בשמיעתו בארבע שנים האחרונות לעבודה, כמו כן, שומע ציפצופים באוזניים מאז 1965. ח. התובע לא השתמש באמצעי מיגון". 4. על יסוד העובדות דלעיל, החומר הרפואי שהומצא על ידי הצדדים ותוצאות בדיקות רעש בעבודה שהוגשו לבית הדין, מונה ד"ר א. ברקו כמומחה יועץ-רפואי ("המומחה") לבית הדין והוא נתבקש להשיב לשאלות הבאות: "א. מהי המחלה באוזניו ממנה סובל התובע. ב. האם ניתן לקבוע שעבודתו של התובע כמתואר לעיל בסעיף 3, גרמה לו ל"מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995(מחלת מקצוע היא מחלה שנקבעה בתקנות על פי סמכות שר העבודה והרווחה שנקבעה בסעיף 85 לחוק). בחלק ב' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, פורטה מחלת המקצוע הנוגעת לענייננו כדלקמן: שם המחלה העבודות ותהליכי הייצור נזק לאוזן הפנימית הנגרם על ידי עבודה ממושכת בתנאי רעש בעבודה ממוצע חשיפה לרעש בעבודה, שהביא לירידה בכושר ומשוקלל של לא פחות מ-85 דציבל. השמיעה בתדירויות הדיבור. אם לא - ג. האם ניתן לקבוע שכל אחד מהרעש בעבודהים להם נחשף התובע, כמתואר לעיל, גרם לו לפגיעה INJURY? ד. האם כל פגיעה ופגיעה כמתואר לעיל, גרמה לתובע פגיעה זעירה שלא ניתן להבחין בה, ושאפשר לייחס אותה לזמן מסויים? ה. במקרה שכן - ההיתה הפגיעה הנ"ל בעלת אופי בלתי הפיך, כך שבהצטרף אליה פגיעות זעירות דומות וחוזרות נוצר המצב הקיים? ו. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת המחלה ובאיזו מידה?" 5. בחוות דעתו, מיום 26.09.01, סיכום המומחה את דעתו כך: "סיכום ומסקנות מדובר בגבר בן 64, שנחשף שנים רבות למפלסי רעש בעבודה מזיקים. חש בירידה בשמיעתו ב-4 שנות עבודתו האחרונות. כמו כן, מתלונן על טינטון משנת 1965, עובדה תמוהה לכשעצמה, כיון שבתיק הרפואי לא מופיעה תלונה על טינטון או ליקוי שמיעה לפני 1998. כל עקומות השמיעה אינן תואמות ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש בעבודה, לא בצורתן ולא בזמן הופעת ליקוי השמיעה, כיון שרוב ליקויי השמיעה שמחשיפה לרעש בעבודה מופיעים 10 שנות החשיפה הראשונות ואילו במקרה שלפנינו רק אחרי כ-35 שנה, כלומר: 1. זמן הופעת ליקוי השמיעה. 2. צורת עקומות השמיעה (למרות שעקומות טיפוסיות אינן הכרחיות בליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש בעבודה). מדברים נגד ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש בעבודה, אלא מגורם אחר." 6. לאחר מכן, פנה המומחה להשיב לשאלות בית הדין, והשיב כך: "לכן ממכלול שיקולים זה, תשובותי לשאלות כב' השופט כהן, הן: א. סובל מליקוי שמיעה עיצבי ב-2 האוזניים. ב. לא מדובר במחלת מקצוע. ג. לא פעל כאן עיקרון המיקרו-טראומה. ד. מדובר בתהליך תחלואתי או גילאי". 7. ניתנה לצדדים האפשרות להגיש בקשה להציג שאלות הבהרה למומחה (ראו החלטת בית הדין, מיום 10.10.01) ומשלא עשה מי מהם שימוש בזכותו זו, עד לאחר תום המועד שניתן לכך, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים בכתב (החלטה מיום 15.11.01). 8. התובע סיכם טענותיו בכך ששב וטען שהוא עובד ברעש בעבודה שנים רבות ומבקש להכיר בתביעה (בפגימה) כמחלת מקצוע או מיקרוטראומה. הנתבע לא הגיש סיכומיו עד היום. 9. חוות דעת המומחה, בהירה מפורטת ומתייחסת לממצאים (או חוסר ממצאים) בתיקו הרפואי של התובע, כמו גם לניתוח תוצאות בדיקות שמיעה שהיו בפני המומחה. קביעתו של המומחה שכל עקומות השמיעה שהיו בפניו "אינן תואמות ליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש בעבודה לא בצורתן ולא בזמן הופעתן" כשלכך מתלווה גם הסברו של המומחה "... שרוב ליקוי השמיעה שמחשיפה לרעש בעבודה מופיעים ב-10 שנות החשיפה הראשונות ואילו במקרה שלפנינו רק לאחר 35 שנה" - מספקות הסבר הברור גם למי שאינו רופא,כיצד הגיע המומחה למסקנתו שאין מדובר במחלת מקצוע או מיקרוטראומה. לא זו אף זו: בכל הקשור לתאונת עבודה הנובעת ממנגנון של מיקרוטראומה, כלל הוא שדרושה ראיה מפי רופא - והנה בפנינו לא זו בלבד שראיה פוזיטיבית אין, אלא שחוות דעת המומחה שוללת אפשרות זו לחלוטין. 10. אשר על כן, אמנם אין מחלוקת שהתובע עבד בסביבה רועשת, אולם באין סיבה שלא לאמץ את חוות דעת המומחה באשר לטנטון, ומחלת המקצוע ובאין ראיה לענין המיקרוטראומה - אין מנוס אלא לדחות את התביעה שכן לא הוכח הקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש בעבודה של התובע לבין הפגימה שנמצא באוזניו. 11. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. מטרד רעש