פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (בל 311/95; סגן השופט הראשי ש' גוטמכר ונציג הציבור ד' בן דהן), לפיו נדחתה תביעת המערער להכרה בליקויו בעיניו כבפגיעה בעבודה. 2. א. בהתאם לעובדות המקרה כפי שקבען בית הדין האזורי בהחלטתו מיום 22.9.97 - עבד המערער שנים רבות כמציל בבריכה וכמסגר רתך. לטענתו הירוד (קטרקט) שהתפתח בעיניו, הינו תוצאת חשיפתו לשמש ולקרניה האולטרא סגוליות. לאור זאת, מינה בית הדין כמומחה יועץ רפואי מטעמו את ד"ר פרידלנד. ב. ד"ר פרידלנד חיווה דעתו כי "ניתן לומר בוודאות, כי גם אם תיאורטית ידועה השפעה של תנאי עבודה בשמש ו/או בריתוך על התפתחות ירוד בעין, אין כל הוכחה רפואית שקיים קשר ישיר כזה וגם לא ניתן להעריך אותו כמותית ומדעית". ג. לאור אותה חוות דעת - דחה בית הדין האזורי את התביעה. 3. א. המערער ערער על פסק הדין, ובעקבות המלצת בית הדין בדיון בערעור, הוסכם על מינוי מומחה רפואי נוסף (פרופ' ינקו) והשאלות שישאל אותו המומחה. ב. השאלות אשר נשאל המומחה היו: "א. מהו הגורם הסביר ביותר, להערכת המומחה, להופעת הירוד אצל המערער בגינו הוא נותח. האם זו קרינת השמש האולטרה סגולית, אליה היה חשוף בעבודתו כמציל והקרינה בעבודתו כרתך, או גורם אחר. ב. אם תשובת המומחה לשאלה הראשונה, הינה, כי חשיפת המערער לקרינה בעבודותיו כמציל וכמסגר הינה הסיבה הסבירה ביותר, להערכתו, להופעת הירוד והניתוח שעבר המערער לאחר מכן, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה: האם סביר יותר להעריך, בנסיבות המקרה, את הגורם להופעת הירוד כאמור בשאלה הראשונה; או שסביר יותר לומר - כי לא ניתן לקבוע מהו הגורם הסביר ביותר להופעתו." ג. בחוות דעתו השיב המומחה לשאלות שנשאל, כי "לפי הערכתי בנסיבות המקרה שבנדון סביר יותר לומר, כי לא ניתן לקבוע מהו הגורם הסביר ביותר להתפתחות הירוד בגללו מר זרנקין עבר ניתוח. הערכה הזו מבוססת על הנסיון האישי שלי ועל הדיון הכתוב בנושא הזה בספרות האופטימולוגית הרלבנטית". ד. לצדדים נתאפשר להגיב על חוות הדעת ובעקבותם תגובתם נשאל המומחה שאלות הבהרה לגבי הביסוס המדעי של דעתו להבדיל מהדעה הקושרת בין חשיפה לשמש לירוד. ה. בחוות דעת משלימה, ציין המומחה, כי דעתו מבוססת על נסיונו הקליני הכירורגי המחקרי וההוראתי כמומחה ברפואת עינים במשך 35 שנה ועל הספרות המקצועית הרלבנטית שפורטה על ידו. ו. אחר זאת התבקשו הצדדים לסכם סיכומיהם בכתב. 4. ב"כ המערער טען, כי המומחה לא השיב כנדרש לשאלות ההבהרה שנשאל ולפיכך יש לקבל הערעור; ואילו ב"כ המשיב טען כי התביעה ראויה להידחות על סמך חוות דעתם של ד"ר פרידלנד ופרופ' ינקו. 5. אשר לדעתנו - א. לא הוכח בנסיבות המקרה שלפנינו, כי מחלתו של המערער הינה בגדר מחלת מקצוע. סעיף 13 לחלק ב' לתוספת השניה לענין רשימת מחלות המקצוע - אינו רלבנטי לעניינו, משהמומחה מטעם המערער פרופ' נוימן קושר בחוות דעתו את הופעת הירוד לחשיפה לשמש ואין מחלוקת, כי המערער לא עבד בעת שנחשף לשמש "בעבודה הכרוכה בחשיפה ישירה לקרינת חום (גבוה), במפעלים העוסקים בריתוך, התכת מתכות, יצור מלט, זכוכית ואמיל ובמאפיות וכן עבודה הכרוכה בחשיפה לקרינה מיננת או בלתי מיננת". משכך ראוי ליקויו להיבחן על פי תורת המיקרוטראומה ולגבי תורה זו על המערער חובת הוכחת קיום קשר סיבתי בין עבודתו למחלתו. ב. שאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי לעבודה אינה נבחנת תאורטית וכללית, אלא קונקרטית וספציפית לגבי המבוטח התובע. לענין בחינת הקשר הסיבתי כאמור, בין החשיפה לשמש ולהופעת הירוד אצל המערער, אזי - על פי חוות דעתו הכללית של ד"ר פרידלנד - "ניתן לומר בוודאות, כי אין כל הוכחה רפואית שקיים קשר ישיר כזה"; ולדעת פרופ' ינקו, לאור השאלה שנשאל "בנסיבות המקרה שבנדון סביר יותר לומר, כי לא ניתן לקבוע מהו הגורם הסביר ביותר להתפתחות הירוד שבגללו מר זרנקין עבר ניתוח". מחוות דעתו המשלימה של פרופ' ינקו, עולה, כי האמור על ידו מבוסס על נסיונו המקצועי המרשים ועל הספרות המקצועית הרלבנטית, שצוטטה על ידו. ג. על פי שתי חוות דעת אלה, של שני המומחים המשלימות אחת את רעותה, יש לקבוע, כי המערער לא הוכיח קיום קשר סיבתי כנדרש בין הופעת הירוד אצלו לחשיפתו לשמש בעבודתו. ד. אפילו היה מוכח במידת הוודאות הנדרשת קיומו של קשר סיבתי אצל המערער בין חשיפתו לשמש מכורח עבודתו כמציל בבריכה והופעת הירוד בעינו - עדיין ארוכה היתה הדרך להכרה באותו ליקוי כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. שכן: ראשית - היה עליו להוכיח לגבי אופן קרות הליקוי, כי הינו תוצאה של פגיעות זעירות בלתי הדירות שבהצטרפן יחד גרמו לו לאותה הפגימה. שנית - המערער עבד כמציל בבריכה במשך 8 עונות רצופות, במהלך יום עבודתו הוא נחשף לקרני השמש. אולם הוא נחשף לאותה קרינה גם מחוץ לשעות עבודתו בימי עבודתו, גם מעבר לעונת הרחצה וגם בשנות חייו לפני שהיה למציל. לאור זאת מתעוררת השאלה, האם עובדה זו בצירוף לנתוניו הקונסטיטוציוניים, אינה מוליכה למסקנה, כי השפעת החשיפה בעבודה על ליקויו אינה פחותה בהרבה מהשפעתם של אותם גורמים שמחוץ לעבודה (סעיף 83 סיפא לחוק). 6. סוף דבר - דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. עינייםחשיפה לשמשתאונת עבודהביטוח לאומי