פסק דין השופטת נילי ארד: 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב בו נדחתה תביעתה של המערערת להכיר כתאונה בעבודה בפגיעה שאירעה לה במהלך טיול שקיים ועד העובדים לעובדי הבנק (להלן: פסק הדין). הרקע העובדתי, כמתואר בפסק הדין וכעולה מטענות הצדדים הוא זה: 2. המערערת עבדה כפקידה בבנק לאומי למשכנתאות (להלן: הבנק). ביום 26.8.98 יצאה המערערת ביחד עם עובדים נוספים ממחלקתה לטיול למערת המיש שבאזור זכרון-יעקב (להלן: הטיול). במהלך הטיול ותוך כדי צעידתה, נשמט סלע תחת רגליה של המערערת והיא החליקה ונחבטה בחוזקה. בבית החולים אובחנה פריקה קדמית עם שבר בפטישון החיצוני (להלן: התאונה). 3. המערערת הגישה לבית הדין האזורי תביעה להכרה בתאונה בעבודה, לאחר שתביעתה לתשלום דמי פגיעה נדחתה על ידי המשיב (להלן: המוסד לביטוח לאומי או המוסד) מן הטעם ש"לא נמצא שהפעילות החברתית נילוות לעבודה". 4. לאור הראיות והעדויות שהובאו בפניו קבע בית הדין האזורי את עובדות המקרה כדלהלן: "2. הטיול אורגן ע"י ועד העובדים, כטיול גיבוש... גם יו"ר הועד אישרה בפנינו כי הועד הוא שאירגן הטיול. דהיינו, אין מדובר בטיול שאירגן המעביד לעובדיו. 3. יום הטיול לא נחשב יום עבודה אלא יום חופשה, והתובעת לא הייתה חייבת להשתתף בטיול... 4. בני משפחה הורשו להצטרף לטיול אף הם, דהיינו, לא מדובר באירוע שיוחד לעובדים עצמם, ולגיבושם הם, כך שהתובעת תוכל להכיר את אלה שמכירה היא רק דרך הטלפון... 5. אין ספק כי האירוע מטרתו גיבוש. זוהי מטרת ההנהלה, זוהי מטרת הועד וזו אף מטרת העובדים. אלא שאל לנו לשכוח כי מדובר בטיול, שתנאיו, ארגונו, ההשתתפות בו (ההעדרות ממנו) - כל אלה נעשו ע"י הועד, ארגון העובדים, שמטרתו לדאוג לרווחת העובד. אין כל עדות לטענת התובעת לפיה ההנהלה העבירה לוועד הוראות לארגון הטיול... לאור כל הנסיבות שתוארו - גובר לטעמנו הצד הוולנטרי של השתתפות התובעת בטיול - במאזן מול הצד המחוייב לעובד אצל מעבידו. בל נשכח כי התובעת לא נדרשה לצאת לטיול, ואף "רצון ההנהלה" כטענתה אין בו די להפוך הטיול בנסיבות הנ"ל כדי פעולה נלווית לעבודה, כחלק מחובותיה כלפי מעבידה". במערכת נסיבות זו, ובהסתמך על הלכת זינתי (ואיפרגן), קבע בית הדין האזורי ש"אין לומר כי הטיול שבפנינו נילווה באופן סביר לעבודתה של התובעת" ומשכך, נדחתה תביעתה. 5. על כך בא הערעור בפנינו. 6. בערעורה טענה המערערת כנגד המסקנות אליהן הגיע בית הדין האזורי בהסתמך על עובדות המקרה ונסיבותיו. עיקר טענותיה היו: כי הוועד היה זרועו הארוכה של המעביד; כי את ימי הכיף והטיולים יש לראות כפעולות חובה הנלוות לעבודת העובד אצל מעבידו; כי סממנים כגון מימון הטיול או ההיבט "הוולנטרי" של הפעילות אינם מנתקים את הקשר לעבודה; כי השתתפותה בטיול הייתה בגדר אינטרס ישיר של המעביד וכ"חלק מביקוש העובדים וכחלק מההטבות ותנאי העבודה של עובדי הבנק"; וכי יצאה לטיול מתוך שהבינה ש"זהו הטיול של הבנק וחשבה שהיא מוגנת". המוסד תמך יתדותיו בפסק הדין וסמך עליו טענותיו. 7. נקדים ונאמר כי דין הערעור להידחות, הגם שלא מכלל טעמיו של בית הדין האזורי. ונפרט. 8. על ההכרה בתאונה שנפגע בה עובד במהלך אירוע המתקיים מחוץ לדלת אמותיו של המפעל, כתאונה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 וכפועל יוצא הימנה על מהותה ומשמעותה של פעולה נלווית בכלל, עמדנו בהרחבה לאחרונה בפסק הדין בעניין אילוז. באותה פרשה דיברנו במהותם של אירועי נופש שמקיים המעביד לעובדיו. עיקר הדברים, כפי שבא לידי ביטוי בדעת הרוב, הוא בכך שאין לשלול את היותו של אירוע פעולה נלווית לעבודה אך ורק בשל כך שהיה זה אירוע נופש לשמו. אירועים ממין אלה, שמטרתם גיבוש חברתי של העובדים, מהווים חלק בלתי נפרד ממערכת היחסים המייחדת את חיי העבודה של המעביד ועובדיו במפעל. עם זאת, לא כל אירוע נופש יחשב כפעולה נלווית לעבודה ויש לקיים בכל מקרה ומקרה את הבחינה הנדרשת כדי לעמוד על מהותו של האירוע. סממן חשוב שיש בו כדי להעיד על מידת הקשר שבין האירוע לבין העבודה הוא האינטרס שיש למעביד בקיומו. על האינטרס הישיר של המעביד, ניתן ללמוד, בין היתר, גם ממידת מעורבותו בייזום האירוע, בארגונו, במימונו, בקביעת התכנית וכל כיוצ"ב. 9. ודוק: שונה המצב במקרה בו המדובר באינטרס ישיר של המעביד בקיומו של האירוע, לבין קיומו של אינטרס משני בלבד שמגלה המעביד באירוע. ביטוי לאינטרס עקיף יכול ויימצא במימון פעולות הוועד, כאשר הוועד הוא זה אשר קובע לאילו מטרות יוקצה אותו מימון. בתוך כך, יכול ויהיו פעולות שהוועד מקדם לטובת האינטרסים אותם הוא מייצג ושעליהם הוא מופקד. לרבות, כמובן, האינטרסים של העובדים. במקרה הראשון, כאשר המעביד הוא בעל האינטרס הישיר הוא זה אשר מחליט, לפי צרכי המפעל ועל פי שיקול דעתו כמעביד, אילו הם האירועים העונים על צרכיו של המפעל ועל צרכי עובדיו ועל היותם חלק אינטגראלי מכלל פעילותו של המפעל ומחיי העבודה שלו. כאלה עשויות להיות, בין היתר, השתלמויות של כלל העובדים, או של חלקם או של יחידים מתוכם; תחרויות ספורט מטעם המעביד; אירועי נופש וגיבוש. במקרה השני, כאשר הוועד הוא בעל האינטרס הישיר והמעביד הוא בעל האינטרס המשני בלבד, היוזמה הראשונית היא של הוועד בהקצאת הכספים ובייזום האירועים. ככל שבידי הוועד ההחלטה הבלעדית או העיקרית בנוגע לפעילויות או לאירועים שיקוימו, אופיים, מטרתם ודרך ביצועם, כך עשויים הם ל"התרחק" מן האינטרס של המעביד. 10. כאמור, מבחן "האינטרס של המעביד" אינו המבחן היחיד לזיהויו של אירוע כ"פעולה נלווית" לעבודה, אך יש לייחס לו חשיבות ומשקל. בהקשר זה, מן הראוי לציין, כי עשויים להיות מקרים, בהם יוכח קשר ישיר וענייני בין פעולות שיוזם הוועד ובין פעולות או אירועים שיוזם המעביד בדרכים שונות כגון: שיתוף הפעולה בייזום האירוע, בארגונו ובדרכי מימונו. זאת, באופן שניתן יהיה לעמוד על מידת האינטרס של המעביד בקיום האירוע, מידת האינטגראליות שבין האירוע לבין העבודה וכפועל יוצא מכך היותו של האירוע "פעולה נלווית" לעבודה. 11. מכאן לענייננו, אין חולק על כך, שהוועד הוא זה אשר יזם את הטיול, הוא אשר קבע את התכנית והוא שדאג לביצועה, כאשר מימון הטיול נעשה אף הוא על ידי הוועד בהשתתפות העובדים. בכך, הפך הוועד להיות הגורם המכריע בקביעת תכלית הטיול, יעדיו ומטרותיו. אין בנמצא טענה, אף לא הובאה ראייה מטעם גורם מוסמך בבנק, לפיה הוסמך הוועד על ידי הנהלת הבנק - או על ידי מי מטעמה - לקיים את הטיול במתכונת שהתקיימה כפעולת גיבוש לעובדים. הטענה שנשמעה מפי המערערת והעדה מטעמה, יושבת ראש הוועד, הייתה שהטיול נועד לשם היכרות בין העובדים בסניפים השונים. המטרה ראויה היא. אך אין בה, כשלעצמה, כדי לקשור אותה באופן ישיר לפעילותו האינטגראלית של הבנק, או להפוך מאליה לאינטרס ישיר של הנהלתו, במובן של "פעולה נלווית" לעבודה. כאמור, בידי הוועד היה להחליט וליזום פעולות היכרות וגיבוש כאלה ואחרות בהשתתפות העובדים ובהן, בין היתר, מסיבות, אסיפות וכל כיוצ"ב, שתכליתן עשויה להיות קידום ענייני הוועד בפעילותו הכוללת, לרבות בפעילותו כלפי העובדים ועבורם. במקרה זה, משניתנה לוועד האוטונומיה להחליט על סוג הפעילות בה יהיו העובדים מעורבים ועל אופיה, ניתקה הזיקה הישירה בין פעילות הוועד לבין המעביד וממילא ניתקה אף הזיקה בין האירוע לבין היותו אינטרס של המעביד וככזה - "פעולה נלווית" לעבודה. 12. לאור האמור לעיל, אין אנו רואים צורך להידרש לסממנים האחרים שמצאם בית הדין כעומדים בין האירוע לבין היותו "פעולה נלווית" לעבודה, כגון, השתתפותם של בני משפחה בטיול, או אי קיומה של חובת ההשתתפות בטיול. לטעמי - במשקלם של סממנים אלה בלבד, לא היה די כדי להטות את הכף בהכרעה אודות מהותו של האירוע בו אנו מדברים. באשר, אין זה מן הנמנע כי במקרה אחר - כגון זה שבעניין אילוז - לא יעמדו הם כלל לרועץ לעובד, בהחלטה על דבר היותו של אירוע הנופש "פעולה נלווית לעבודה". 13. אי לכך, אין מנוס מדחייתו של הערעור. 14. סוף דבר - הערעור נדחה. אין צו להוצאות. טיול מטעם העבודהבנקועד עובדיםתאונות בטיוליםתאונת עבודה