פסק דין 1. תובענה זו נסבה את שאלת תוקפו של צו המטיל מס קניה על תחליפי אבן השיש. 2. על פי הסכמה דיונית שבין הצדדים, הנושא השנוי במחלוקת הצריך הכרעה הינו פרשנות סעיף 2 לחוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), התש"ט - 1949, הקובע לאמור: (א)(1) הוראה בצו לפי חוק זה, שכתוצאה ממנה מוגדל מס או מוטל מס על סחורה שהיתה פטורה ממנו, תקפה יפקע בתום חודשיים מיום פרסומו של הצו ברשומות, אם לא אושרה או לא בוטלה אותה הוראה על ידי החלטה של הכנסת לפני תום החודשיים, ובלבד שהזמן שבין כנסי הכנסת לא יבוא בעניין.(2) החלטה לפי פסקה (1) תונח על שולחן הכנסת ותקבל תוקף בתום שבעה ימים מיום הנחתה אם עד אז לא באה דרישה מצד חבר הכנסת שהכנסת תבטל אותה; באה דרישה כאמור, תדון בה הכנסת, והחלטה תקבל תוקף בתום שבועיים מיום הדרישה אם הכנסת לא בטלה אותה;(ב) כל הוראה אחרת בצו לפי סעיף 1 תעמוד בתוקפה, אם לא בוטלה על ידי החלטה של הכנסת תוך התקופה המפורשת בסעיף קטן (א).(ב1) פקעה תוקפה של הוראה בצו לפי סעיף 1 עקב הוראות סעיף זה יחזור לתוקפו כל דין שבוטל באותה הוראה". "2. אישור וביטול של צווים 3. התשתית העובדתית ביום 24/09/98 חתם שר האוצר על צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 38), התשנ"ט - 1998. הצו פורסם ביום 18/11/98 (להלן: "הצו הראשון"). הצו הטיל מס קניה בשיעור של 5% על לוחות תחליפי שיש, אשר עובר למועד הפרסום היו פטורים ממס זה כליל. בנוסף, הפחית הצו את שיעור מס הקניה שהוטל על לוחות שיש ואבן מ - 10% ל - 5% בלבד. מטרת הצו, כך נטען, היתה להשוות את שיעור מס הקניה המוטל על השיש ותחליפיו. 4. התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא, יצור, שיווק ומכירה של מוצרי ריצוף שונים, לרבות שיש טבעי ומלאכותי ומוצריהם. בין התאריכים 16.12.95-10.11.98 יבאה היא לוחות שיש מלאכותי בשם "רזינה" (להלן: "הטובין") וחויבה בתשלום מס קניה בגינם בשיעור של 5% מערכם. לכך נוספה תוספת מכסת אחוזים (תמ"א) בשיעור 2.5%. הסכום הכולל שנגבה מן התובעת הינה 175,346.- ש"ח. החיוב האמור נגבה מכח הצו הראשון. 5. בינתיים הובא הצו לאישור ועדת הכספים של הכנסת בהתאם להוראות סעיף 2(א)(1) הנ"ל לחוק מסי מכס ובלו. הדיון הראשון בעניין הצו הראשון נתקיים ביום 17.11.98. הצו נתקל בהתנגדות חלק מחברי הועדה והוצע לנציגי משרד האוצר לדון בעניין עם גורמים בענף ולשוב עם הצעה מתוקנת. דיון נוסף נערך ביום 7.12.98 וסוכם על ידי יו"ר הועדה, ח"כ רביץ, כדלקמן: "הועדה החליטה לא לאשר את הצו ולשקול הצעת חברי הכנסת אורון ושוחט להוריד את המס על גרניט הגליל מ - 10% ל - 5% ולא להעלות את המס על אבן קיסר. ההצעה כרוכה בהפסד של 5 מיליון ש"ח למדינה". 6. בעקבות החלטת ועדת הכספים של הכנסת, חתם שר האוצר על צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון מס' 43), התשנ"ט - 1998, אשר פורסם ביום 9.11.98 (להלן: "הצו השני"). בהתאם להוראותיו, בוטל מס הקנייה שהוטל על תחליפי השיש מכח הצו הראשון. 7. בעקבות פרסום הצו השני פנתה התובעת או נציגי מנהל המכס בדרישה להחזר הסכום בו חויב הטובין שיבאה. נציגי מנהל המכס ענו כי הצו הראשון עומד בעינו בתקופה הרלוונטית ולכן אין התובעת זכאית להחזר. עמדה זו היא שגררה הגשת התביעה דנן. 8. המסגרת הנורמטיבית סמכותו של שר האוצר לקבוע בצו טובין טעוני מס קניה ואת שיעורי המס המוטלים בגין יבוא או מכירה של טובין, קבועה בסעיף 3 לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב - 1952, המובא כלשונו: (א)שר האוצר רשאי לקבוע בצו טובין טעוני מס שלא מן הסוגים המפורטים בתוספת, וכן לקבוע את שיעורי המס המוטלים עליהם באחוזים ממחירם הסיטוני... או בסכום קצוב שיוטל עליהם בדרך שנקבעה בצו, או גם באחוזים וגם בסכום קצוב.(ב) הוראות חוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), התש"ט - 1949, יחולו על צווים לפי סעיף זה כאילו היו צווים לפי סעיף 1 לחוק האמור". 3. קביעת טובין טעוני מס ושיעורי מס 9. הוראות חוק מסי מכס ובלו הרלוונטית לענייננו הינו סעיף 2 הנ"ל, באשר לפרשנותו חלוקים הצדדים. במה דברים אמורים? טענת התובעת, בתמצית, כי העובדה שהצו הראשון לא אושר בועדת הכספים של הכנסת, כמוה כביטולו, וביטול כאמור הינו ביטול למפרע. משמע, הצו כאילו לא קיים היה מעולם. מאידך, גורסת הנתבעת, כי כל עוד לא בוטל הצו הראשון מפורשות, הרי ששריר הוא וקיים במשך חודשיים, הלוא הם החודשיים במהלכם נגבה מס קניה בגין הטובין שיבאה התובעת. 10. תוקפו של הצו הראשון מקרה דומה לזה שלפנינו נדון בבג"צ 1887/92 התאחדות התעשיינים בישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(4) 368. המדובר היה בצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון), התשנ"ב - 1992 אשר על פיו הוטל מס קניה בשיעור 20% על משקאות קלים ומים מינרליים. צו זה הובא בפני ועדת הכספים של הכנסת ונתקל בהתנגדות רב חברי הועדה. האוצר נתבקש לשקול האפשרות להגיש צו מתוקן. בדיון נוסף שהתקיים בענין, הוחלט לא לאשר את הצו. יחד עם זאת הנחתה הועדה את האוצר להכין צו חדש ובו מיסוי בשיעור של עשרה אחוזים בלבד. בדיון נוסף שהתקיים באותו יום הוחלט לאשר הצעה מתוקנת: 10% מס על כל המשקאות הקלים, פרט למיצים טבעיים עליהם יחול מס בשיעור 5%. בדיוק חודשיים מיום פרסום הצו הראשון, פורסם צו נוסף, לפיו תוקן הצו הראשון כדרישת הועדה. 11. באשר לצו הראשון לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי תוקפו פג עם תום החודשיים מעת התקנתו. עם זאת מצא בית המשפט לנכון לקבוע הדברים הבאים: "מוסכם על שני הצדדים כי תוקפו של הצו שפורסם ביום 1.1.92 (הצו הראשון - מ' י'), ואשר מעולם לא אושר, תם עם חלוף חודשיים מעת פרסומו ברשומות... לשם הסרת ספק אוסיף כי כל עוד היה הצו בתוקף כפי שהותקן - ועד לפרסומו של צו שקבע שיעור מס נמוך יותר - ניתן היה לגבות את המס המוגדל שנקבע בו, היינו עשרים אחוז, אף כי לא אושר בועדה. לו רצתה הועדה למנוע תוצאה זו, ויהא זה באופן חלקי מבחינת משך הזמן, היה עליה לבטל את הצו במועד קרוב להתקנתו". (שם, עמ' 379. ההדגשות שלי - מ' י'). עינינו הרואות, כי בית המשפט קבע מפורשות כי אין דין צו אשר לא אושר בועדה כדין צו שבוטל. צו אשר לא אושר עומד בתוקפו עד תום חודשיים מיום פרסומו. בזמן זה ניתן לגבות מס מוגדל על פיו. על מנת למנוע תוצאה זו, על הועדה לבטל את הצו במועד קרוב להתקנתו. זאת לא עשתה, כפי שלא עשתה זאת ועדת הכספים בענייננו. 12. על הלכה זו חזר בית המשפט בע"א 2313/98 שר המסחר והתעשיה נ' מינקול בע"מ ואח', פ"ד נד(1) 673: "לאחר ישיבת הועדה, שבה לא אושר הצו הראשון, פרסם השר, ביום 4.2.97 צו חדש... בצו הזה המבנה של שיעורי ההיטל זהה לזה של הצו הראשון, אלא שגובה ההיטלים הופחת... יצויין, כי תוקף הצו הראשון, אשר לא אושר ולא בוטל על ידי ועדת הכספים, היה פוקע מעצמו על פי הוראת סעיף 2 לחוק מסי מכס ובלו (שינוי תעריף), בתום חודשיים מיום פרסומו...". 13. תמוה בעיני כי טיעוניה של התובעת, על פיהם תוצאה זו אינה עומדת בקנה אחד עם הפרשנות התכליתית של חוק מכס ובלו וחוק יסוד משק המדינה, מתבססים בעיקרם על פרשת התאחדות התעשיינים הנ"ל, בה נקבעה ההלכה לה מתנגדת התובעת. התוצאה אליה הגיע בית המשפט התבססה בעיקרה על פרשנות שכזו: "סעיף 2 לחוק מסי מכס ובלו - ואכן סעיף 3(ב) לחוק מס קניה שהחיל את החוק הנ"ל על הסוגיה נושא דיוננו - עניינם הפיקוח הפרלמנטרי על חקיקת המשנה הפיסקאלית. תוך הגדרת מרחב הפעולה של הרשות המבצעת וסמכויותיה, נקבעה לאלו תחימה, שביטוייה בשניים אלה והם, ראשית קציבת תקופת התוקף של הצו, ושנית, התניית התוקף של הצו בקיום הליכי אישור עד למועד מוגדר. מגמת הדברים העולה מסעיף 2 הנ"ל הקדימה בכך את סעיף 1 לחוק יסוד משק המדינה, והשתלבה עם כל הנובע בעניין זה מן החקיקה החוקתית האמורה. בעת פרשנותן של הוראות סעיף 2 לחוק מיסי מכס ובלו, נסתכל על כן, כדרכנו, על מילותיו של החוק ונבחן משמעותן, דרך האספקלריה של התכלית החקיקתית והיא, במקרה דנן, קיום פיקוח יעיל של הכנסת על חקיקת המשנה הפיסקאלית... היעדר החלטה בדבר ביטולו של הצו קובע לו אורך חיים של חודשיים. הווי אומר, אם הועדה דנה בצו ואינה מחליטה לבטלו, הרי למרות נטיית הלב הגלויה של הרוב בועדה לכיוון שלילתו של הצו, אין בכך בלבד כדי לבטלו לפני תום החודשיים, והוא, כאמור, כל עוד לא הוחלט מפורשות על ביטולו" (שם, עמ' 378-377). עולה כי דווקא פרשנות תכליתית, כמו גם פרשנות לאור חוק יסוד: משק המדינה, היא שהובילה את בית המשפט למסקנה אליה הגיע. 14. ממשיכה התובעת וטוענת כי דין הצו הראשון להתבטל לאור חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לשיטתה, הטלת המס נעשתה שלא לתכלית ראויה ובמידה שעולה על הנדרש. התובעת הצביעה על התנגדות חברי ועדת הכספים לאשר הצו הראשון כאינדיקציה לכך שחבריה סברו כך. 15. מעיון בפרוטוקול הדיונים שקיימה ועדת הכספים עולה כי חבריה אכן סברו שהטלת המס לא היוותה אמצעי נכון בנסיבות העניין ודרשו הטלת המס על לוחות השיש כפיתרון ההולם ולא הטלת מס על לוחות תחליפי שיש. עם זאת, אין בכך כדי לסייע בידי התובעת. דעת חברי הועדה, כשלעצמה, אינה תשתית עובדתית הולמת לבחינת משמעותו של המס שהוטל בצו הראשון. אם רצתה התובעת להראות כי המס שהוטל אינו 'מס טוב' כפי שכינתהו, שאינו עומד במבחן פסקת ההגבלה, היה עליה להוכיח מדוע כך הוא. זאת לא עשתה. 16. עולה כי המיסים שנגבו בגין הטובין שיבאה התובעת, כדין נגבו. משכך, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך 5000 ש"ח, להיום. בלו (מס)מס קניהמיסיםמכס