גזר דין א. פתח דבר נאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") הינה חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה, ועיסוקה בפיתוח ויצור מוצרים עתירי ידע בתחום הצבאי והאזרחי. הנאשמת הינה "עוסק" כהגדרתו בחוק מס קניה (טובין ושירותים) התשי"ג - 1952 (להלן: "חוק מס קניה"). בבעלות הנאשמת היה מפעל במגדל העמק (להלן: C.T.V.) אשר עסק בין היתר בפיתוח ויצור טלביזיות צבעוניות. הנאשמת שיווקה את מרבית הטלביזיות המיוצרות בשיווק ישיר לצרכן, וחלקן יוצאו לחו"ל. נאשם 2 (להלן: "הנאשם") היה בתקופה שבין מאי 94 לפברואר 96 מנהלה של קבוצת "טלנט" ופיברוניקס, וכן שימש מנהל פעיל או פקיד אחראי בנאשמת. חטיבת טלנט כללה בתוכה את C.T.V.. עפ"י פרט מכס 82.58 לצו תעריף המכס ומס קניה, מכירת טלביזיות שיוצרו בישראל היתה חייבת במס קניה בשיעור 85%. הנאשמת אשר ביקשה להביא להפחתת מס קניה על טלביזיות שמפעל C.T.V בישראל ייצר, ומניעת אפליה בתשלום מס קניה בינה כיצרנית מקומית ליבואני טלביזיות, פעלה ליצירת נוסחה מוסכמת על רשויות המס לחישוב עסקאות אשר כאמור, לא תפגע בה כיצרן מקומי. הנאשמת פעלה בעניין זה באמצעות נציגיה: שלמה (שלומי) נחמן - מנהל כספים של חטיבת "טלנט", רו"ח אבי שטרית - עוזר חשב של הנאשמת, ודוד גרינברג - יועץ כלכלי למיסים עקיפים, וזאת במהלך התקופה שבין תחילת היצור במפעל C.T.V. (אוקטובר 92), ועד אמצע שנת 1995. בתחילת שנת 93, במהלך ההתדיינות בין נציגי הנאשמת ונציגי המכס, נמסר לאחרונים פירוט עלויות יצור לחמישה דגמי טלביזיה אשר תומחרו עפ"י כל החלקים המשמשים ליצור אותן טלביזיות. בפועל, הושמט מהפירוט עלות כרטיס צבע וכרטיס I.F, וזאת על מנת להפחית בכ- 10% את עלות חלקי הטלביזיות. טבלת העלויות לשנת 93 אשר שימשה בסיס להתדיינות הממושכת בין הנהלת המכס לנאשמת, כללה איפוא, נתונים שלא שיקפו עלויות אמיתיות של יצור טלביזיות ע"י C.T.V. בפגישה שהתקיימה בתאריך 24.1.95 נמסרה לרשויות המכס טבלת עלויות יצור נמוכה חדשה שלא שיקפה עלויות החלקים לשנת 1994, וגם היא התבססה על נתונים שלא כללו הכרטיסים שאוזכרו לעיל, ואף נמסר שער המרת שקלים בלתי מדוייק. עובר להצגת הטבלה החדשה הנמוכה מעלויות היצור האמיתיות, הנחה הנאשם את שלומי נחמן שלא לנהל מו"מ על בסיס עלויות היצור, אלא על בסיס המתכונת הקודמת: דיווח בשיטת "ההליכה לאחור" - נטילת המחיר ללקוח לאחר הפחתת המע"מ, הפחתת ממוצע משוקלל של 44% (הנובע מהפחתת 30% מתח רווחי החנות ו- 20% מתח רווחי יבואן), ובנוסף לכך הפחתה של 7% עלות מימון. בפגישה נוספת שנערכה בתאריך 2.5.95, הוסכם בין נציגי הנאשמת כי מס הקניה על טלביזיות יחושב על בסיס קבוע של שלושה דגמי טלביזיות בגדלים 28, 25, ו- 21 אינטש, בהסתמך על הנתונים הבלתי נכונים שהוצגו בטבלה שנמסרה לנציגי המכס. בהמשך לאמור לעיל, הנאשמת מסרה דו"חות כוזבים למס קניה, והשמיטה מדיווחיה מס קניה בסך של 7.5 מליון ש"ח (קרן). הנאשם שהיה כאמור מנהל פעיל ו/או פקיד אחראי בנאשמת, לא נקט במסגרת תפקידו בכל האמצעים הסבירים למנוע העבירות נשוא כתב-האישום. הנאשמים הורשעו איפוא בביצוע שתי עבירות של הגשת מסמך כוזב בפרט חשוב, הנאשמת הורשעה גם בביצוע 44 עבירות, והנאשם הורשע בביצוע 40 עבירות של מסירת דיווחים כוזבים בפרט חשוב לשלטונות המכס ומס קניה - עבירות על סעיף 22 (א)(1) לחוק מס קניה, והנאשם הורשע בעבירות הנ"ל ביחד עם סעיף 23 לחוק מס קניה. ב. הסדר טיעון בין התביעה לסניגוריה: ב"כ המאשימה הגיעה להסדר טיעון עם הנאשמים ובאי כוחם, ובמסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום ע"י ביטול האישומים שיוחסו לנאשמים: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, וכן בוטלו האישומים שייחסו לנאשם ידיעה ושותפות בהגשת מסמכים כוזבים לשלטונות המכס, והסכום נשוא הדיווחים הכוזבים הופחת מ- 27,296,759 ש"ח (קרן) ל- 7.5. מליון ש"ח (קרן). במסגרת הסדר הטיעון, עתרה ב"כ המאשימה לביהמ"ש להטיל על הנאשמת קנס בסך 750,000 ש"ח המהווה 10% מהסכום המועלם (קרן), ועל הנאשם ביקשה להטיל 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על-תנאי בן שנתיים למשך 3 שנים, וקנס בסך 35,000 ש"ח - סכום זהה לכופר ששילם שלומי נחמן אשר חתם על הסכם "עד מדינה", והיה אמור להעיד נגד הנאשמים. במסגרת הסדר הטיעון, נשמרה לסניגוריה הזכות לעתור לביהמ"ש להטיל על הנאשם מאסר על-תנאי וקנס בלבד. ב"כ המאשימה הסבירה הסכמת התביעה להסדר הטיעון, בכך שהנאשם הודו וחסכו מזמנו של ביהמ"ש, וכן נמנעה הטרחת עדים רבים אשר פרשו בינתיים לגמלאות. עוד לדבריה, ההליך הפלילי היה אמור להיות ממושך בשל סוגיות משפטיות שהתכוונו הצדדים לעלות בתחום חישוב מחירים ומס קניה. הנאשמת שילמה במסגרת הסדר הטיעון, ועובר להכרעת-הדין, סכום נכבד בסך 18 מליון ש"ח (כולל ריבית והפרשי הצמדה). ב"כ המאשימה אף לא התעלמה מהעובדה שהמסמכים הכוזבים הוגשו בפועל לרשויות המכס ע"י מנהל הכספים שלומי נחמן שהיה ל"עד מדינה", ושבבסיס העבירות היתה אותה תחושת קיפוח, שחשה הנאשמת כיצרן מקומי מול יבואן טלביזיות. יחד עם זאת ציינה, כי רשויות המכס לא דרשו מהחברה במהלך המו"מ המתמשך לדווח ולשלם מס קניה עפ"י המחיר הסיטונאי, וזאת דווקא מתוך הבנה לבעיות היצור המקומי מול היבוא, והקלה זו שבאה מתוך התחשבות בנאשמת היא שאיפשרה בסופו של דבר ביצוע המעשים הפליליים ע"י הנאשמים. פן לחומרה נוספת ראתה התביעה בכך שחברה בעלת מוניטין כנאשמת, שהינה חברה הנסחרת בבורסה האמריקאית, הגישה באמצעות נציגיה מסמכים מזוייפים כדי להביא להפחתת תשלום מכס. כל זאת כאמור, בעת שנציגי המכס גילו רצון טוב ואמיתי להביא למצב של אי-קיפוח הנאשמת מול יבואני טלביזיות צבעוניות. ב"כ הנאשמת הדגישה אף היא את השאלות המשפטיות שהתכוונה הסניגוריה להעלות, לו היתה מתקיימת שמיעת ראיות בתיק דנן, לרבות דיון בשאלת אחריותה של הנאשמת למעשיהם של שלומי נחמן ואבי שיטרית אשר פגעו בה ולא תרמו לרווחיותה, ובפועל לדבריה, הסדר הטיעון חסך זמן שיפוטי יקר. אף היא בקשה כי ביהמ"ש יכבד הסדר הטיעון בין הצדדים, ולא יחמיר בעונשה של הנאשמת מעבר למוסכם בהסדר הטיעון, שכן העונש המוצע כולל קנס משמעותי אשר יפגע בבעלי מניותיה שלא חטאו. ב"כ הנאשם עתר לביהמ"ש לכבד הסדר הטיעון ברף הנמוך שלו, קרי: הטלת עונש של מאסר על-תנאי וקנס בלבד על מרשו, בהדגישו שהנאשם הורשע על פי אחריותו כנושא משרה בנאשמת ועקב רשלנותו בפיקוח, אך הוא לא נטל חלק אקטיבי במו"מ עם נציגי המכס, ולא היה מודע לזיוף המסמכים שהוגשו להנהלת המכס. עוד לטענת ב"כ הנאשם, למרשו אין עבר פלילי, והוא ניזוק כלכלית מהפרשה נשוא כתב האישום, שכן לאחר הגשת כתב האישום נגדו, הוא נאלץ לסיים עיסוקו בחברה ציבורית בארה"ב, ובמהלך ניהול ההליך הפלילי, הוצבו בפניו קשיים בקבלת משרות שונות בתחום פעילותו - ענף התקשורת והטכנולוגיה. כיום משמש הנאשם מנכ"ל חברה בתחום התקשורת והלווינים, ולדברי הסנגור, אם יוטל עליו עונש מאסר ולו לריצוי בעבודות שירות, יאבד הנאשם את משרתו הדורשת פעילות אינטנסיבית. ב"כ הנאשם ביקש ללמוד גזירה שווה מעניינו של מי שהיה שר האוצר לשעבר - יגאל כהן - אורגד. ראה: ת.פ. 6725/99 מ"י נ . יגאל כהן אורגד ואח' (לא פורסם) - שם הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון, בכך שלא פיקח במידת המיומנות הנדרשת כדי לוודא שמתכונת ניהול החשבונות בחברה ופעולותיה תבוצענה עפ"י חוק, לאחר שאישומים שייחסו לו עבירות מירמה, זיוף, קשירת קשר ורישום כוזב במסמכי תאגיד - נמחקו מכתב האישום. כנסיבה נוספת לקולת העונש שיש להטיל על הנאשם בתיק דנן, ציין הסנגור המלומד כי העבריין העיקרי - מנהל הכספים שלומי נחמן לא הועמד כלל לדין, אלא שילם כופר, והקריירה המקצועית שלו לא נפגעה. ב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון לאחר כפירת הנאשמים בעובדות כתב האישום המקורי, ופועל יוצא מכך שביהמ"ש החל בשמיעת ראיות, ובמהלך עדותו של החוקר אהוד שוורץ הוגשו הודעותיו של הנאשם ומסמכים נוספים. מהודעת הנאשם עלה כי צורת החישוב למס קניה נקבעה ע"י שלומי נחמן באישורו של הנאשם (ראה ת2/ עמ' 1 שורות 21-22). הנאשם הודה בחקירתו כי הנאשמת לא דיווחה למס קניה עפ"י חוק מס קניה, ולו היתה משלמת עפ"י החוק היתה למעשה צריכה לשלם בפועל יותר מס קניה (ת2/ עמ' 1 שורות 29-30). הסברו של הנאשם למעשה היה כי "חשבנו שהכללים שנדרשנו לדווח על פיהם מפלים אותנו לרעה מול יבואנים" (ת2/ עמ' 2 שורות 8-9, וכן ת3/ עמ' 2 שורות 14-15). הנאשם אף הודה בחקירתו כי ידע שצריך לדווח 85% על המחיר הסיטונאי, והוא ידע מהו המחיר הסיטונאי, אך הדיווחים לא הוגשו על פי החוק (ראה: ת2/ עמ' 3 שורה 7 ואילך). ג. קיפוח היצרן המקומי במסגרת ראיות ההגנה לעונש, הגיש ב"כ הנאשם מסמך שערך יועצה של הנאשמת - דוד גרינברג (נ2/ - 2), וממנו עולה טענת הנאשמת בדבר קיפוחה כיצרן מקומי. חישוב עפ"י פרט מכס 82.58 לצו תעריף המכס ומס קניה, גורם לטענת היועץ הכלכלי, לאפליה לרעה של התוצר המקומי מול היבוא המתחרה, וזאת מאחר ובסיס חישוב המס למוצרי יבוא הוא מחיר העלות סיפ ליבואן עם תמ"א אפס, בעוד שביצור המקומי בסיס החישוב הוא המחיר הסיטונאי. (ולא מחיר היצרן, שלטענת הנאשמת הוא המחיר המקביל לעלות סיפ של היבוא). מאחר ובתאריך 1.10.92 החלה הנאשמת בייצור מכשירי טלביזיה צבעוניים במגדל העמק, היא היתה חסרת מוניטין בשוק זה, ובנוסף לצורך להוכיח יעילותה בטיב ובמחיר היא נתקלה כאמור, בחישוב מס שהקשה עליה את השיווק. מסתבר כי רשויות המכס היו ערות לבעיה זו, והתנהל מו"מ בין נציגי המכס לנציגי הנאשמת מתוך רצון אמיתי למצוא פתרון ליצור המקומי, ויש לזכור כי לנאשמת מוניטין הן בישראל והן מחוצה לה, והיא לא נעדרת קשרים עם נציגי הרשויות השונות, והיה עליה לשלם המס עפ"י הקבוע בחוק ובד בבד לפעול לשינויו. על כן ראתה המאשימה בחומרה את הפגיעה באמון שנתנה בנאשמת אשר ניהלה עמה מו"מ ממושך תוך מתן נתונים כוזבים. ד. אחריותו של הנאשם כנושא משרה התאגיד פועל באמצעות האורגנים שלו, ומקום שתאגיד מורשע - יש הצדקה לראות את ממלא התפקיד הניהולי במסגרת התאגיד כמי שאחראי לביצוע אותן עבירות, אלא אם הוכיח כי מתקיימים לגביו "פתחי מילוט" הקבועים בחוק. תכלית החקיקה הקובעת עבירות של אחריות שילוחית לנושאי משרה בתאגיד, היא להעלות את רמת הזהירות של נושאי המשרה, ולהבטיח כי התאגיד יקיים את חובותיו עפ"י החוק. הנחת המחוקק היא שאם נעברת עבירה ע"י התאגיד, משמע, נושא המשרה היה רשלן. ברע"פ 26/97 חיים לקס נ. מ"י ורע"פ 608/97 יורם קליין נ. מ"י מיסים י"ב4/ (אוגוסט 1998) ה- 72 נקבע כי: "פעילות עיסקית במסגרת של תאגיד אינה מקיימת מחסה לבכירי התאגיד מפני עונשי מאסר במקום שכאלה מתחייבים, ובמיוחד אמורים הדברים, במקום שאותם 'בכירים' הם הנהנים הישירים מביצוען של העבירות שהם נושאים באחריות לביצוען, כבמקרים דנן". (דברי כב' השופט קדמי, שם עמ' ה- 84) בענייננו, הנאשם לא הפיק רווח במישרין מביצוע העבירות, אלא, שבהיותו מנהל מפעל C.T.V, (וכן מנהל פעיל או פקיד אחראי בנאשמת) - הצלחת מפעל C.T.V או כשלונו משפיעה על מעמדו בנאשמת, ותפיסתו כמנהל מוצלח או כמנהל שעמד בראש פרוייקט שנכשל. לאופן חישוב המכס היתה השפעה ישירה על יכולת מפעל C.T.V לעמוד בתחרות עם יבואני הטלביזיות, ואי-הצלחה בתחרות זו משמעה קיום או חדלון של המפעל בראשותו עמד הנאשם. בהצלחת המפעל איפוא יש כדי להביא לקידום מעמדו של הנאשם, אם בהירארכיה של הנאשמת עצמה, ואם בקבלת משרה בחברות אחרות בהן יתפס כמנהל שהקים מפעל מצליח של ייצור טלביזיות בישראל. על כן לא ניתן לקבוע שהנאשם לא נהנה, גם אם בעקיפין, מתוצאות המעשים הפליליים. אשר על כן, נוכח מעורבותו של הנאשם בניהול מפעל C.T.V., ולאור תכלית החקיקה בעניין נושאי משרה בתאגיד לא ניתן בענייננו להסתפק בהטלת מאסר על תנאי וקנס בלבד. לאחר ששקלתי טיעוני ב"כ הצדדים ולאור כל המקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשמים את העונשים כדלקמן: א. על נאשמת 1 - קנס בסך 750,000 ש"ח. הקנס ישולם עד לתאריך 15.6.2001. ב. על נאשם 2 - (1) 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. המזכירות תעביר עותק כתב-האישום לממונה על עבודות השירות אשר יחווה דעתו לעניין אופן ריצוי עבודות השירות. נדחה לקבלת חוות בעת הממונה לתאריך 3.7.2001 שעה 09:00. (2) 18 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור העבירה בה הורשע תוך 3 שנים מתום ריצוי עבודות השירות. (3) קנס בסך 35,000 ש"ח או 7 חודשי מאסר תמורתו. מסמכיםמסמך כוזב