פסק דין 1. זה ערעור על החלטתו של מנהל מס ערך מוסף (להלן: "המשיב") מיום 4.6.97, שבה הוא החליט לדחות את השגתו של המערער מיום 29.4.97 על שומה לפי מיטב השפיטה אשר נערכה לו בהתאם לסעיף 77 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו1975- (להלן: "החוק"), בה חויב המערער במס התשומות שאותו ניכה מהמס המגיע ממנו. 2. המערער, עוסק מורשה העוסק בעבודות בניה, ניכה מס תשומות הכלול בחשבוניות מס שנתקבלו מעוסקים שונים. בעקבות ביקורת שערכו רשויות מע"מ בעסקו של המערער נקבע שאין להכיר בניכוי מס תשומות בגין 36 חשבוניות מס (להלן: "החשבוניות") מהטעם כי מוציאי החשבוניות לא ביצעו כל עבודה עבור המערער. 3. לפיכך, הוציא מנהל מע"מ למערער שומה לפי מיטב השפיטה. על-פי שומה זו לא הוכר ניכוי מס התשומות בגין החשבוניות. המערער הגיש על שומה זו השגה, ומשנדחתה השגתו, הגיש ערעור זה. 4. המשיב אינו חולק על כך שהעבודות נשוא החשבוניות אכן בוצעו. המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם העוסקים אשר הוציאו את החשבוניות הם גם שביצעו בפועל את העבודות. 5. סעיף 38(א)לחוק קובע: "עוסק זכאי לנכות מהמס שהוא חייב בו את מס התשומות הכלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין..". 6. לצורך מימוש הזכות לניכוי מס התשומות, נקבע בפסיקה, צריך שיתקיימו שלושה תנאים: I. המבקש לנכות מס התשומות הוא עוסק; II. המס אותו מבקשים לנכות הוא מס תשומות; III. המס כלול בחשבונית מס שהוצאה לו כדין. 7. אין חולק על כך ששני התנאים הראשונים התקיימו במערער. התנאי הבעייתי במקרה זה הוא התנאי השלישי, הדורש שהמס נשוא הניכוי יהא כלול בחשבונית שהוצאה כדין. כדי לעמוד בתנאי זה יש להוכיח כי חשבוניות המס הוצאו על-ידי עוסק שביצע את העבודות המפורטות בהן. 8. השאלה המתעוררת בפתח הדיון בנושא זה היא שאלת נטל ההוכחה. ב"כ המערער, טוען שכעולה מהלכת סלע (ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, תקדין-עליון, 99(2)235), שאלת החשבוניות הפיקטיביות הנה שאלה עובדתית-פנקסית. לפיכך, משנמצא כי פנקסי החשבונות של הנישום תקינים, נטל ההוכחה כי החשבוניות לא הוצאו כדין, חל על המשיב. המשיב טוען מנגד כי הנטל להוכיח את אמיתות החשבוניות מוטל על המערער. 9. בנושא זה מקובלת עלי עמדת המערער. בפסק הדין בעניין סלע הנזכר לעיל נקבע: "פנקסי החשבונות כוללים נתונים הנוגעים לסוג העסקה, להיקף ההכנסות וההוצאות, לזהות הצדדים לעסקה ועוד כיוצא באלה נתונים רלוונטיים לפעילות העסקית. מידע זה, מעצם טיבו יהיה מידע עובדתי הנוגע לנתונים הקשורים למהלך עסקיו של הנישום. ניתן לקבוע כי כאשר יש במידע הרשום בפנקסים על פניו כדי לתמוך בטענות הנישום, יעבור נטל הבאת הראיות למנהל מע"מ. שאלות הקשורות בבדיקת נתונים שאינם כלולים בפנקסי החשבונות הן שאלות המכונות "לבר פנקסיות"; לצורך בירורן לא חל החריג המקל על הנישום הקבוע בהוראת סעיף 83(ד) לחוק, לכן בבואנו ליישם את ההלכות שיצאו מלפני בית משפט זה בכל הנוגע לנטל ההוכחה, כאשר לנישום פנקסים שנוהלו כדין, עלינו לבחון האם יש בפנקסים כדי לתת מענה לכאורי לשאלה העובדתית השנויה במחלוקת אם לא". (שם, פסקה 7 לפסק הדין). משמע, שאלת אמיתותן של החשבוניות, הנה שאלה עובדתית - פנקסית, שנטל הוכחתה, ככל שפנקסי החשבונות של הנישום תקינים, חל על מנהל מס ערך מוסף. 10. במקרה שלפנינו, פנקסי החשבונות של המערער לא נפסלו. בחינת הפנקסים מלמדת לכאורה על זהותם של מבצעי העבודה, ויש בהם, אפוא, כדי לתמוך בגרסתו של המערער. לפיכך, בהיות המחלוקת נשוא הדיון מחלוקת עובדתית-פנקסית, חל בענייננו החריג שבהוראת סעיף 83(ד) לחוק, מכוחו עומדת למערער החזקה הלכאורית שהחשבוניות משקפות נכונה את הרשום בהם. משמע, החשבוניות הוצאו, לכאורה, על-ידי מי שרשום בהן כמבצע העבודה. מכאן שהנטל הוא על המשיב, להוכיח כי החשבוניות הוצאו שלא כדין. נותר, אפוא, לקבוע האם המשיב השכיל להרים נטל זה. 11. מבחינת העבודות אליהן מתייחסות החשבוניות, נחלקות החשבוניות לשתי קבוצות. קבוצת החשבוניות האחת כוללת 15 חשבוניות שהוצאו על-ידי: י.ע. עבדיה בע"מ, מ.ח.נ. ירושלים בע"מ, למיה שירותים בע"מ, אל אטרש מוסטפא וחווארי האני מוסבחי בסכום כולל של 610,459 ש"ח. 12. בהודעתו לפני חוקרי המשיב מסר המערער שכל החשבוניות הנמנות על קבוצת חשבוניות זו נמסרו לו על-ידי אדם אחד בשם נימר עבדאל סלם, הגר בכפר סרתא שליד ג'נין (להלן: "נימר"). על-פי גרסתו, הוא קיבל מנימר את החשבוניות כשהן מוכנות והוא מעולם לא ראה את נימר רושם את החשבוניות. התשלום עבור החשבוניות נעשה על ידו במזומן או בשיקים פתוחים, ואין בידו חוזי עבודה המתייחסים לעבודות נשוא החשבוניות. בהתייחס לשאלה כיצד קיבל מאדם אחד חשבוניות של חמישה עוסקים, טען המערער, כי נימר אמר לו כי היה שותף בשתיים מהחברות שהוציאו את החשבוניות: חברת י.ע. עבדיה וחברת מ.ח.נ. ירושלים. לגבי שאר מוצאי החשבוניות, טען המערער, כי אלה הוצאו על-ידי עוסקים שהיו קבלני משנה של נימר, אותם הוא לא הכיר. 13. אביו של המערער - עותמאן מחמוד, אשר ניהל את ספרי החשבונות של המערער, אישר את גרסת המערער ביחס לחשבוניות על שם י. עבדיה. גם האב טען כי חשבוניות אלה הוצאו על-ידי נימר, אשר טען כי הוא שותף בחברה זו. עם זה, האב הודה כי לא בדק אם נימר אמנם היה, כפי שטען, שותף בחברה זו. מאידך, לגבי החשבוניות של חברת מ.ח.נ. ירושלים, מסר האב, בניגוד לגרסתו של המערער, כי קיבל חשבוניות אלה מנימר בטעות ולא שם לב כי מדובר בחשבוניות שלא הוצאו על-ידי חברת י.ע. עבדיה. אין בפי האב טענה, בדומה לטענת המערער, כי נימר היה שותף גם בחברה זו ומסיבה זו הוא קיבל ממנו חשבוניות אלה. החשבוניות שהוצאו על-ידי אלטרש מוסטפא התקבלו, לטענת אביו של המערער, בטעות, וגם תמורתן של חשבוניות אלה שולמה, לדבריו, בצ'קים פתוחים ומזומן. לגבי החשבונית ע"ש למיה שירותים בע"מ וחווארי סובחי, מסר האב בהודעתו, כי חשבוניות אלה הוצאו בגין עבודות שבוצעו עבור המערער על-ידי שתי קבוצות פועלים, הקבוצה האחת מיאטה והשניה מבית סירא. כאשר נשאל מדוע קיבל מאנשים מאזור חברון חשבוניות על שים למיה שירותים ירושלים, השיב: "לא יודע אפילו לא שמתי לב מאיפה הוא ולכן קיבלתי את החשבוניות". 14. מהודעות אלה עולה סתירה מהותית בין גרסת המערער לגרסת אביו. בעוד שהמערער טוען שכל החשבוניות התקבלו מנימר, טוען אביו, שרק חלק מהחשבוניות (ע"ש י. עבדיה ו- מ.ח.נ. ירושלים), התקבלו מנימר, וגם אלה התקבלו בחלקם (מ.ח.נ. ירושלים) בטעות. לגבי החשבוניות האחרות לא נטען על-ידי האב, כפי שנטען על-ידי המערער, כי אלה ניתנו על-ידי נימר עבור עבודות שבוצעו על-ידי קבלני משנה שלו. לגבי חשבוניות אלה טען האב כי מדובר בחשבוניות שניתנו על-ידי קבלני משנה אחרים, אך הוא לא ידע להסביר מדוע החשבוניות אינן נושאות את שמם של קבלני המשנה שביצעו את העבודות. לטענתו הוא קיבל חשבוניות אלה בטעות בלא ששם לב לכך שהן נושאות שמות עוסקים אחרים. 15. סתירות אלו לא יושבו גם בעדויותיהם של המערער ואביו בבית המשפט. טענתו העיקרית של האב בעדותו היתה כי לא ידע שיש זיופים ועל כן "כל חשבונית שהייתי רואה הייתי מוכן לקבל". לטענתו, רק במקרה אחד הוא נתן למנהל החשבונות שלו לבדוק את זהות העוסק ששמו מופיע על החשבונית. מנהל החשבונות טלפן, לדבריו, "ואמרו לו שזו חשבונית בסדר". למותר לציין שהאב לא פירט איזה חשבונית נבדקה על-ידי מנהל החשבונות במע"מ, המערער גם לא זימן לעדות את אותו מנהל חשבונות, ואינני נותן בעדותו בעניין זה אמון. מעדותו של המערער הוברר כי זה איננו יודע כמעט דבר על החשבוניות. לדבריו, כל החשבוניות ניתנו על-ידי נימר לאביו, וכאשר אמר בהודעתו לפני חוקרי המשיב כי את החשבוניות נימר "מסר לי" התכוון לכך שנימר מסר את החשבוניות לאביו, שהוא אשר היה אחראי על נושא החשבוניות והבנקים. משנשאל, לאור כך, כיצד ידע בחקירתו לזהות את החשבוניות אשר הוצגו לו, טען המערער שלפני מתן הודעתו הסביר לו אביו מי נתן כל אחת מהחשבוניות. כאשר נשאל, אם ניתן להבין מעדותו "שאתה היום לא יכול להגיד אם החשבונית הזאת (הכוונה לחשבונית שהוצאה על שם למיה שרותים - י.ע.) היא מנימר או מבית סירא", השיב המערער: "בדיוק לא". בהמשך, בתשובה לשאלה: "אם אתה בעצם לא יודע שום דבר על החשבוניות - אז למה את התצהיר אתה נתת ולא אביך?", הוא השיב: "כי הוא מאשים אותי, למה התיק על השם שלי". 16. מראיות אלה עולה בבירור שקבוצת חשבוניות זו הוצאה שלא כדין. אף אחת מהחשבוניות לא הוצאה על-ידי נימר עצמו, אשר הוא שביצע, לטענת המערער, את העבודות נשוא החשבוניות. למעשה, די בנימוק זה כדי לקבוע שהחשבוניות הוצאו שלא כדין. לגבי חלק מהחשבוניות נטען, כי אלה קשורות לנימר בשל כך שזה היה שותף בחברות מוציאות החשבוניות. גרסאות המערער ואביו בנקודה זו לא היו זהות. גם לגופו של עניין, הסבר זה, המפוקפק כשלעצמו, לא הוכח. לגבי החשבוניות האחרות, הודה אביו של המערער, כאמור, כי אלה התקבלו על ידו בטעות. על אלה יש להוסיף, שבידי המערער לא היו כל מסמכים שהם הקשורים לעבודות נשוא החשבוניות: לא היה בידו חוזה התקשרות, גם לא הצעת עבודה או כל מסמך הנוגע להתקשרות עם נימר, וכל החשבוניות נפרעו בשיקים פתוחים או במזומן. בידי המערער גם לא היו פרטים של ממש לגבי אותו נימר, פרט לכך שהוא מהכפר סרתא. המערער לא ידע מה מספר הטלפון של נימר ("אין לו טלפון. אני לא מכיר את הטלפון שלו"). הוא לא ידע, למעשה, היכן נימר גר ("גם את הבית שלו אני לא מכיר") והקשר בין השניים היה קשר חד כיווני, כאשר רק נימר היה מתקשר למערער ("...הוא היה מתקשר אלינו כל הזמן"), דבר שאיננו מתקבל על הדעת, כאשר מדובר בקבלן המבצע עבודות בהיקף כה גדול. המערער גם לא עשה כל ניסיון לזמן את נימר למתן עדות ("ש. ניסת למצוא אותו בכלל? ת. לא") בנוסף, על-פי בדיקה שנעשתה על-ידי המשיב עולה, שחברת למיה שירותים איננה רשומה ברשם החברות, גם לא במע"מ או במערך מס אחר, ועל כן ברור שהחשבונית הנושאת שם חברה זו היא חשבונית מזויפת. 17. מכל אלה עולה בבירור שמדובר, לגבי קבוצת חשבוניות זו, בחשבוניות פיקטיביות אשר לא הוצאו על-ידי העוסקים אשר ביצעו את העבודות. 18. בהקשר זה יש לציין שהמבחן לגבי ההכרה בניכוי מס תשומות הנסמך על חשבוניות פיקטיביות הוא מבחן האובייקטיבי (ראה: ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, תקדין-עליון 99(2)235; ע"ש 336/93 איגר נגד מנהל המכס והמע"מ מסים י (6) ה- 228; ע"ש 74/94 עזרא גבריאל חי נ' מנהל המכס והמע"מ, דינים-מחוזי, לב(1), 68; ע"ש 93/93 נעימה אחמד נ' מנהל מע"מ, מסים י"ב/ 6 ה- 234). משמע, אפילו אניח, הנחה שאיננה מקובלת עלי, שהמערער האמין כי מדובר בחשבוניות שהוצאו כדין, אין בכך בלבד כדי להכשיר את ניכוי מס התשומות הכלול בחשבוניות אלה. למבחן זה אמנם קיים חריג, לפיו, במקום שבו עשה הנישום כל שיכול היה לעשות כדי לוודא שהחשבוניות הוצאו כדין, ניתן להכיר בניכוי מס התשומות הכלול בחשבוניות. אלא שחריג זה אינו חל בענייננו, שכן המערער ואביו לא עשו דבר כדי לוודא את אמיתות החשבוניות. 19. מעבר לכל שנאמר, יש לציין שב"כ המערער כלל לא ראה להתייחס בסיכומיו לקבוצת חשבוניות זו. 20. קבוצת החשבוניות השנייה כוללת 20 חשבוניות על סכום כולל של 581,079 ש"ח, אשר הוצאו, כנחזה על פני החשבוניות, על-ידי יוסף ג'בר ובנו מוחמד ג'בר. 11 חשבוניות מתוך חשבוניות אלה הוצאו על-ידי מוחמד ג'בר (להלן: "חשבוניות מוחמד ג'בר"), ו - 9 חשבוניות נושאות את שמו של יוסף ג'בר (להלן: "חשבוניות יוסף ג'בר"). לטענת המשיב, גם חשבוניות אלה הנן חשבוניות פיקטיביות. 21. יוסף ג'בר מסר בחקירתו על-ידי חוקרי המשיב, שאין בידו עותקים של החשבוניות הנכללות ב"חשבוניות יוסף ג'בר", וכי ההסבר להעדרם של עותקי החשבוניות, הוא כי מדובר בחשבוניות מתוך פנקסי חשבוניות אשר נגנבו ממנו. על גניבה זו הוא אף דיווח למשטרה. גם מוחמד ג'בר - בנו של יוסף ג'בר - אישר בהודעתו מיום 13.3.97 (נספח ז' לתצהירו של יגאל פחימה) כי מדובר בחשבוניות אשר נגנבו מאביו, שאותן הוא מכר למערער באמצעות אביו תמורת 8.5% מסכום החשבוניות (חצי מסכום המע"מ הרשום בחשבוניות). 22. לגבי "חשבוניות מוחמד ג'בר" מסר העד (מוחמד ג'בר) בהודעותיו בפני חוקרי מע"מ מספר הודעות. בהודעתו הראשונה מיום 12.3.97 הוא טען כי ביצע עבור המערער עבודות קבלנות משנה במודיעין ואף הוציא בגין עבודות אלה חשבוניות, אך הודה כי לא דיווח על חשבוניות אלה למע"מ ואף לא העביר את סכום המע"מ שקיבל על-פי חשבוניות אלה לשלטונות מע"מ. בהודעתו השניה מאותו יום (נספח ו' לתצהירו של יגאל פחימה) הודה מוחמד ג'בר כי רק שתיים מהחשבוניות (חשבונית 0002 ו0074-) הוצאו על ידו עבור תשלומים שקיבל בגין עבודה שביצע למערער. כל שאר "חשבוניות מוחמד ג'בר" מסר העד, לא הוצאו עבור עבודה שביצע, והוא נתן אותן למערער עבור עמלה בשיעור של 8.5% מסכום החשבוניות. לדבריו, "אני בהתחלה כמו שהסברתי... עבדתי אתו ואז אני הצעתי לו למכור לו חשבוניות והוא הסכים הכוונה היא למוחמד עותמן והוא היה מקבל ממני את החשבוניות והוא היה משלם לי". (עמ' 2 להודעתו השניה מיום 12.3.97). 23. המערער ואביו דחו בחקירתם את גרסתם של יוסף ג'בר ואביו. לתצהירו של המערער אשר הוגש בהליך זה אף צורף תצהיר שנעשה על-ידי מוחמד ג'בר ביום 23.4.97, בו מצהיר עד זה, בניגוד להודעותיו לעיל, כי עבד כקבלן משנה בעבודות פיתוח ובנין עבור המערער והוא צירף לתצהירו רשימה מפורטת של חשבוניות המס שהוציא למערער, עבור תשלומים שקיבל בגין עבודות אלה. יש לציין שהעד מתייחס בתצהיר זה רק ל"חשבוניות מוחמד ג'בר" בסכום כולל של 475,942 ש"ח, והוא אינו מזכיר כלל את "חשבוניות יוסף ג'בר". 24. גם בתצהיר העדות הראשית אשר הוגש מטעמו בהליך זה המערער אינו מתייחס לחשבוניות אשר הוצאו לו על-ידי יוסף ג'בר. המערער אמנם מצהיר באופן כללי כי "שילמתי את תמורתם המלאה של כל החשבוניות נשוא ערעור זה". אולם, בהתייחס לקבוצת חשבוניות זו, הוא מזכיר בתצהירו רק את העבודות אשר בוצעו עבורו על-ידי מוחמד ג'בר ואת החשבוניות אשר הוצאו על-ידי עד זה. אין בתצהיר העדות הראשית של המערער כל התייחסות ל"חשבוניות יוסף ג'בר" שניכוי המס הכלול בהן לא הוכר על-ידי המשיב, ועל כך, בין היתר, נסב הערעור. 25. בהקשר לתצהירו של מוחמד ג'בר אשר צורף לתצהיר העדות הראשית של המערער, שם חזר בו עד זה מהודעותיו לפני חוקרי מע"מ לגבי חשבוניות מוחמד ג'בר", יש לציין, ששלושה ימים בלבד לאחר שעשה תצהיר זה, ביום 26.4.97, הופיע מוחמד ג'בר במשרדי מע"מ ביוזמתו ומסר הודעה נוספת. על-פי הודעה זו, המערער דרש ממנו לחתום על תצהיר לפיו החשבוניות שמכר לו הנן חשבוניות אמיתיות וחוקיות. לאחר שסרב לעשות כן, הוא הוכה על-ידי רעולי פנים, ובעקבות כך הוא הסכים לחתום על תצהירו הנזכר. לדבריו, המערער שילם לו עבור מסירת התצהיר סכום של 7,500 ש"ח והוא הציג שיק זה בפני החוקר. 26. בעדותו בבית המשפט, טען המערער ש"חשבוניות יוסף ג'בר" הוצאו לו על-ידי יוסף ג'בר עבור עבודות שביצע עבורו וחומרים שמכר לו. משנשאל כיצד יכול יוסף ג'בר, שהוא עיוור, לבצע עבודות, טען המערער, כי העבודות בוצעו על-ידי בנו - מוחמד ג'בר. החשבוניות נכתבו לדבריו על-ידי אשתו של יוסף ג'בר או על-ידי אחרים העובדים אתו אך התשלום עבור חשבוניות אלה בוצע על ידו, לדבריו, רק ליוסף ג'בר עצמו. התשלומים בוצעו במזומן או בשיקים פתוחים. בהתייחס ל"חשבוניות מוחמד ג'בר" טען המערער בהודעתו, כי חשבוניות אלה הוצאו לו על-ידי מוחמד ג'בר בגין תשלומים ששילם לו עבור עבודות קירות ופיתוח שביצע עבורו במודיעין. גם תשלומים אלה נעשו במזומן או בשיקים פתוחים. עדות ברוח זו נמסרה גם על-ידי אביו של המערער. 27. מוחמד ג'בר לא מסר עדות בהליך זה. ב"כ המשיב הסביר כי ניסה לזמנו לעדות, אך ההזמנה חזרה תוך ציון שהעד עבר להתגורר ברמאללה. הסבר זה תואם את עדות אביו, יוסף ג'בר. גם המערער לא זימן את מוחמד ג'בר למתן עדות. לדבריו, הוא לא ראה אותו הרבה זמן, אך "אם צריך, אז העו"ד יזמין". ב"כ המערער לא טען כי ניסה לזמן את מוחמד ג'בר למתן עדות. 28. אביו של מוחמד ג'בר - יוסף ג'בר זומן לעדות על-ידי המשיב, ובכך התאפשר למערער לחקור אותו על הגרסה שמסר בהודעתו, לפיה "חשבוניות יוסף ג'בר" היו חשבוניות גנובות. בחקירתו הנגדית העיד יוסף ג'בר כי בעבר הוא אמנם סיפק למערער חומרי בנין ואף נתן לו חשבוניות עבור תשלומים שקיבל ממנו בגין כך. חשבוניות אלה אשר מולאו, לדבריו, על-ידי "כל מיני פועלים שעבדו אצלי", על-ידי בניו, אשתו, וכל מיני אנשים, הוא אף ווידא שמלוא תמורת החשבוניות שולמה, והקפיד לעשות מעקב אחר החשבוניות והכספים שולמו בגינן, באמצעות אנשים אשר הקריאו לו את החשבוניות ואת השיקים. אולם, עדות זו אינה סותרת את גרסתו של העד בהודעתו. שכן, העובדה שהמערער היה נוהג לקנות מיוסף ג'בר סחורה ואף קיבל ממנו חשבוניות מס בגין התשלומים ששילם עבור אותה סחורה, אינה סותרת את טענתו של יוסף ג'בר בהודעתו, לפיה החשבוניות הספציפיות בהן עסקינן בתיק זה, הן החשבוניות המכונות "חשבוניות יוסף ג'בר", הנן חשבוניות גנובות. בנושא זה, העד כלל לא נחקר על-ידי ב"כ המערער. העד אמנם אישר בחקירתו כי נגנבו ממנו חשבוניות, תוך שהוא מתחמק מלהשיב על השאלה "האם ידוע לך שבנך מוחמד השתמש בחשבוניות הגנובות", ומסתפק בתשובה "לא יכול להגיד כן או לא". אולם בשאלה המרכזית שבמחלוקת, היא השאלה האם "חשבוניות יוסף ג'בר" הנן, כפי שטען העד בהודעתו בפני חוקרי מע"מ, חשבוניות גנובות, לא נחקר ולא נשאל העד דבר. 29. לאור כך, אני קובע שחשבוניות יוסף ג'בר, כפי שטענו בהודעותיהם יוסף ג'בר ובנו מוחמד ג'בר, הן חשבוניות גנובות. מכאן קצרה הדרך לקבלת גרסתו של מוחמד ג'בר, לפיה הוא מכר חשבוניות אלה למערער עבור מחצית סכום המס (8.5%). 30. אני סבור שיש לקבל את גרסתו של מוחמד ג'בר בהודעותיו (למעט ההודעה הראשונה) גם לגבי החשבוניות הנושאות את שמו - הן חשבוניות מוחמד ג'בר, ויש לקבוע שגם חשבוניות אלה, למעט חשבוניות 0002 ו- 0074, לא הוצאו בגין עבודות שבוצעו עבור המערער אלא נמכרו לו על-ידי מוחמד ג'בר עבור עמלה. מסקנה זו מבוססת על הטעמים הבאים: ראשית, קשה לראות סיבה בשלה יבקש מוחמד ג'בר להפליל את עצמו ולהודות במכירת חשבוניות פיקטיביות, חרף העובדה (על-פי טענת המערער) שמדובר בחשבוניות כשרות למהדרין שהוצאו על-ידו בקשר לעבודות שבוצעו על ידו עבור המערער. שנית, סיפור מכירתן של חשבוניות אלה משתלב היטב בסיפור מכירתן של החשבוניות הגנובות, ויש בו כדי להצביע על שיטה שפיתחו לעצמם המערער ומוחמד ג'בר, לרמות את שלטונות מע"מ באמצעות הוצאת חשבוניות פיקטיביות. דחיית גרסתו של המערער בעניין החשבוניות הגנובות, מעמידה בצל כבד גם את גרסתו לגבי "חשבוניות מוחמד ג'בר". שלישית, אין בידו של המערער להוכיח את התשלומים שבוצעו, לטענתו, בקשר לאותן חשבוניות, מאחר ואלה בוצעו, על-פי הטענה, במזומן או בשיקים פתוחים. 31. לפיכך, יש לקבוע שגם החשבוניות הנכללות בקבוצת חשבוניות זו, למעט חשבוניות 0002 ו - 0074, שלגביהן טען מוחמד ג'בר בהודעתו כי הוצאו בקשר לעבודות שבוצעו על ידו עבור המערער, הוצאו שלא כדין. 32. התוצאה היא שאני מקבל את הערעור לגבי חשבוניות מספר 0002 ו - 0074 אשר הוצאו על-ידי מוחמד ג'בר, וקובע שהמערער רשאי לנכות את סכומי המס הכלולים בחשבוניות אלה מסכום המס בו הוא חייב. אני דוחה את הערעור ביחס לכל שאר החשבוניות. המערער ישא בהוצאות המשיב לרבות בשכ"ט עו"ד, בסכום של 15,000 ש"ח. ביקורת מסעוסק מורשהמיסיםמס הכנסה