השמטת הכנסות


פסק דין

המערער הורשע בבית משפט קמא בסדרה של עבירות על פקודת מס הכנסה, בארבעה אישומים המרכיבים יחד את כתב האישום.
העבירות כוללות השמטת הכנסות מתוך דוח, עבירה על סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה), הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, עבירה על סעיף 220(4) לפקודה ושימוש במירמה, עורמה ותחבולה, עבירה על סעיף 220(5) לפקודה.


המערער היה, בין השנים 92 עד 95, שותף עם אביו ומנהל פעיל לעסק לציוד משרדי וציוד לציירים וגרפיקאים בתל אביב.


על-פי העובדות שנקבעו כממצא על ידי בית משפט קמא, המערער ניהל מערכת חשבונאות כפולה, שרק חלקה הובא לידיעת שלטונות המס ועל חלקה לא דיווח המערער. המערער השמיט סכומים גדולים במיוחד של הכנסות וגם השמיד פנקסי חשבוניות.


בית משפט קמא (כב' השופטת י' אמסטרדם), הרשיע את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בכל העבירות שיוחסו לו, והטיל עליו 30 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 150,000 ש"ח וכן מאסר על תנאי.


הודעת הערעור המפורטת מתייחסת הן להרשעה והן לעונש. לענין ההרשעה העלה בא כוח המערער טענות שונות, ביניהן טענות המתייחסות לאמור בכתב האישום ומהן טענות המתייחסות לקביעות על דרך ההשערה של בית משפט קמא, קביעות אשר אינן מבוססות על ממצאים עובדתיים אשר היו בפניו.


כדי שהדברים יהיו ברורים, אנו מוצאים לנכון לציין בפתח דברינו, כי המערער אינו חולק על כך שביצע את העבירות שבהן הורשע, והערעור, ככל שמדובר בהרשעה, מתייחס להיקף הסכומים ולא לעצם ביצוע העבירות (המערער הודה בהשמטות בסכום של כ300,000- ש"ח).


לענין הסכומים טוען הסניגור, כי לא היה מקום לקבוע, כי המערער השמיט הכנסות בסך 2.5 מליון ש"ח. הסכום הנ"ל, של 2.5 מליון ש"ח, משקף את סכום ההפקדות בחשבון העסקי בבנק (לאחר שהתביעה ניכתה כבר סכומים מסוימים, בהיקף לא קטן, בהתחשב בטענותיו של המערער בחקירה) - אולם אינו מייצג את סכום ההשמטה.


יתרה מזו, לטענת הסניגור, לענין העונש יש להתחשב רק בהכנסה החייבת ולא בכל ההכנסה ברוטו שהועלמה. דהיינו, לא בסכום של 2.5 מליון ש"ח אלא בסכום של 300,000 ש"ח.


הסניגור מלין על כך שבית משפט קמא קבע, כי "לא דווח לפחות על סכום של 517,791.50 ש"ח" בעוד "שהתביעה התייחסה בהקשר זה רק לסכום של 300,000 ש"ח".


בהמשך הדברים אמר בית משפט קמא, כי כיוון שהסכום של 517,791.50 ש"ח מייצג רק 230 חשבוניות שנתפסו על ידי חוקרי המס, "ועל כן לא ניתן לשלול ההנחה כי 720 חשבוניות נוספות שהוצאו על ידי הנאשם היו בסכום גדול ממנו".
כדי להבהיר, כב' השופטת קמא התייחסה לחשבוניות נוספות אשר לא נתפסו בהתבסס על ראיות אמינות, לפיהן הודפסו פנקסי חשבוניות נוספים והחשבוניות מתוכם, כאמור, לא נתפסו על ידי חוקרי המס.


הסניגור טוען, כי בית משפט לא רשאי היה להניח הנחות בנושא זה ובדיעבד היתה בכך משום סיבה להחמרה בעונש.


המערער גם קובל על ניסוח כתב האישום ועל "בלבול במושגים" כהגדרתו.


טענה נוספת שהעלה ב"כ המערער הינה, כי בית משפט קמא התעלם מכך שמדובר היה בעסק המשותף למערער ולאביו, והתייחס לכל ההכנסה כאילו היא הכנסתו של המערער.


לענין השמדת הפנקסים טוען ב"כ המערער, כי המערער לא הואשם בעבירה הספציפית שיוחדה לכך בפקודת מס הכנסה.


עד כאן הטענות בקליפת אגוז, ומכאן להחלטתנו.


לא נראה לנו, כי נפלה שגגה בהתייחסות לסכום של 2.5 מליון ש"ח. אכן, סכום זה הוא הסכום הכולל שהופקד בחשבון העסקי בבנק (לאחר ניכוי של סכומים מסוימים שהוסכמו על התביעה). במילים אחרות, זהו לכאורה, סך כל התקבולים של העסק.


המערער טען, כי הסכום הנ"ל מייצג גם הלוואות שונות שקיבל, הלוואות מאמו, הלוואות בשוק האפור, גלגולי שיקים וכיוצא בכך.
למערער ניתנה מלוא ההזדמנות, הן בחקירה והן במהלך הדיון בבית משפט קמא להוכיח טענות אלה והן לא הוכחו.
בהעדר הוכחה שכזו, הרי הראיה לכאורה הופכת להיות ראיה מוחלטת (ראה ע"פ 435/80, 384 מ"י נ' בן-ברוך ואח', פ"ד לה(1) 589, 592-593).


המערער גם נתפס לשקרים שונים בנושא זה, שעל כן אמירתו בלבד לא הספיקה כדי שבית משפט קמא יקבע שהסכום הנ"ל מייצג גם סכומי כסף ממקורות נוספים ולאו דווקא מן העסק.


גם הטענות בדבר צמיחה בלתי סבירה של המחזור העסקי לאחר שהמערער הפסיק להעלים סכומים, כמצביעה על כך שמלכתחילה דובר היה על מחזור קטן יותר, נבחנה על ידי בית משפט קמא, ומקובלים עלינו דבריה של כב' השופטת קמא לענין זה.


באשר לסכום של 517,791.50 ש"ח, לעומת 300,000 ש"ח.
מדובר בפעולה אריתמטית פשוטה של חישוב סכומי החשבוניות שנתפסו אצל המערער. אין כל סיבה מדוע לא יוכל בית משפט לעשות פעולה חשבונאית זו ואם נפלה טעות מצד התביעה, בית משפט איננו כפוף לה ואיננו חייב לאמץ אותה כתורה למשה מסיני.


נציין בהקשר זה, כי התביעה ביקשה להרשיע במלוא הסכומים כך שאין גם סתירה בין קביעתו של בית משפט קמא לאמור בכתב האישום.


באשר לטענה, כי בית משפט קמא התעלם מהשותפות בין המערער לאביו, הטענה לא עלתה כלל בפני בית משפט קמא. בית משפט קמא לא התעלם מקיומו של האב בעסק. היה דיון בשאלה מי מבין השניים היה דומיננטי יותר.


האב נפטר בשנת 94 וכתב האישום כולל גם עבירות משנת 95. מכל מקום, העבירות בוצעו על ידי המערער, החשבון היה חשבון שלו, לא הוכח בבית משפט קמא כי מדובר בחשבון משותף לו ולאב. החשבוניות הוזמנו, נכתבו והוצאו על-ידי המערער. שעל כן, איננו סבורים, כי יש משמעות לטענה.


התוצאה היא, כי לא מצאנו ממש בערעור על ההרשעה, שכאמור, מצומצמת לענין היקף העבירות.


באשר לעונש.
בית משפט קמא הטיל על המערער, כאמור לעיל, 30 חודשי מאסר בפועל.


ב"כ המערער טען כל שניתן לטעון בנושא זה. כאמור, החלק הארי של הטענות התייחסו להיקף ביצוע העבירות שמהן נגזרה הענישה.
מעבר לכך טען ב"כ המערער לנסיבות קשות של המערער, לכך שהוא מתגורר היום בדירה שכורה, אין בידו כל רכוש, תקופת המאסר הארוכה שהוטלה בבית משפט קמא תביא לחיסולו הגמור של העסק, ואז גם אין סיכוי שהמערער ישלם את הקנס או את המס המגיע ממנו, בגילו של המערער ריצוי עונש מאסר לתקופה כזו משמעותו אובדן סיכוי כלשהו להשתקם.
עוד טען ב"כ המערער, כי הענישה שהוטלה חורגת מנורמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. לראיה הגיש לנו ב"כ המערער טבלת ענישה על הרשעות בעבירות דומות מן התקופה האחרונה.


שקלנו בכובד ראש את טיעוניו של ב"כ המערער ודעתנו היא, כי לא נוכל להתערב בענישה שהוטלה.


נתחיל ונאמר, כי גם בהתייחס לטבלה שהומצאה לנו על ידי הסניגור העונש שהוטל על המערער אכן נמצא ברף הגבוה אולם בשום פנים ואופן איננו ייחודי ואיננו חריג בחומרתו.


נמשיך ונאמר, כי קיימים בתיק זה רכיבים המצדיקים החמרה בענישה.
מדובר בעבירות שבוצעו לאורך תקופה ארוכה, בין השנים 92 עד 95, בתחכום, כאשר המערער מנהל מערכת חשבונות כפולה, חלק עבור שלטונות המס וחלק עבור צרכים אחרים. המערער לא נרתע מלהשמיד פנקסים; ואין ממש בטענה, כי סבר בתום לב שמותר לו להשמיד אותם משום שהעסק עבר לידיו עם מות אביו והוא מתחיל תקופת ניהול חדשה.
הסכומים שמדובר בהם הם סכומים גבוהים במיוחד.


בטיעוניה לעונש הפנתה התובעת לעובדה שגם לאחר שהמערער כבר נתפס בביצוע העבירות הגיש דוח לא נכון לשנת 1994, וגם נסיבה זו יש בה כמובן פן מחמיר.


נוסיף עוד, כי המערער, למיטב ידיעתנו, לא שילם מאום עד היום על חשבון החוב האזרחי.


על הצורך בהחמרה בעבירות המס כבר עמד בית המשפט העליון בפסקי דין רבים, קשה מאוד לחדש בענין זה. בית משפט קמא ציטט את הפסיקה הרלוונטית ואין לנו אלא להפנות לדברים האמורים שם.


התוצאה היא, כי אנו דוחים את הערעור על שני חלקיו.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון