פסק דין זוהי תביעה של מבוטח, הוא התובע, כנגד מבטחתו, היא הנתבעת 2, בקשר עם הסכם ביטוח שנרכש אצל הנתבעת 2 באמצעות הנתבע 1. אין חולק כי הנתבע מספר 1 שימש כסוכן ביטוח לצורך רכישת פוליסת הביטוח. עוד אין חולק כי במקרה דנן, המדובר בפוליסת ביטוח למשק פעיל. התובע טוען כי ביום 30.05.00 או בסמוך לכך, ארעה תקלה במערכת האינסטלציה של המקלחת בקומה השנייה של בית מגוריו ועקב כך נאלץ הוא לבצע תיקון נרחב במקלחת ובשירותים הסמוכים. עוד טוען התובע כי עלות תיקון הנזק הסתכמה ב- 11,700 ₪ וכי בגין נזק זה שולם לו, על ידי הנתבעת 2, סך של 3,500 ₪ בלבד ועל כן בתביעתו זו, מבקש הוא לקבל את יתרת סכום נזקו. יצויין כי בתחילה הגיש התובע התביעה כנגד הנתבע 1 בלבד ובדיון שהתקיים בפניי ביום 13.02.02, הודעתי לתובע כי לכאורה יש מקום לצרף את חברת הביטוח כנתבעת נוספת וזאת בהתחשב בעילת התביעה. בעקבות כך תוקן כתב התביעה והנתבעת 2 צורפה כנתבעת נוספת. בכתב הגנתה טענה הנתבעת 2 טענת סף לפיה דין התביעה להדחות על הסף מאחר והתובע קיבל תגמולי ביטוח ואף חתם על כתב סילוק שלפיו יש בקבלת הסכום המשולם לו על ידי הנתבעת 2 משום ויתור על זכויות ותביעות נוספות שיש לו כנגד הנתבעת 2 ואשר מקורן בארוע הנזק מיום 30.05.00. כן טענה הנתבעת כי התובע לא פעל על פי תניות הסכם הביטוח, שכן הוא היה מחוייב לתקן הנזק רק באמצעות חברת "שחר" ומשלא פעל התובע כן, אין הוא זכאי לדרוש ולקבל את עלות נזקו. בדיון נוסף שהתקיים הציג בית המשפט בפני התובע את כתב הסילוק והוא נדרש לפשר חתימתו, או אז השיב התובע כי אינו חתום על כתב הסילוק וכי בקבלת הסך של 3,500 ₪ לא היה בכוונתו ועל דעתו לוותר על יתר תביעותיו כנגד הנתבעת 2 בשל אותו ארוע מזיק. בית המשפט סבר כי לא יהיה זה נכון להכריע בתובענה בטרם תינתן שהות לנתבע 1 להתייצב ולהציג את גרסתו וכאן המקום לציין, כי עד לדיון שהתקיים ביום 08.05.02 לא נרשמה התייצבות של הנתבע 1 ובתיק בית המשפט אף לא נמצאו אישורים אשר העידו כי זה הוזמן כדין אך לא התייצב. בדיון שהתקיים בפניי ביום 08.05.02 התייצב הנתבע 1 וזה טרח לשטוח ולפרט בפני בית המשפט את כל השתלשלות העניינים מעת שהודע לו על ידי התובע דבר התרחשותה של אותה תקלה במערכת האינסטלציה, כאמור לעיל. מעדותו של הנתבע 1 עולה כי התובע היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת משק לפחות משנת 1994 וכי רק בשנת 2000 הוסף סעיף בפוליסה אשר קבע סידור מיוחד לכיסוי נזקי צנרת, אך ורק באמצעות אותה חברת "שחר" בע"מ. אמנם סוכן הביטוח הודה כי היה מודע לקיומו של תנאי בפוליסה, שלפיו במקרה של נזק לאינסטלציה צריך המבוטח לפנות לחברת "שחר", אלא שהסוכן הודה, ולו במשתמע, כי לא מסר עובדות אלו לידיעתו של המבוטח ולמעשה, גם משהודיע לו התובע על קיומו של הנזק, לא טרח סוכן הביטוח לעדכנו בדבר חובתו לפנות לחברת "שחר", אלא סוכן הביטוח הזמין בעבורו שמאי אשר נתבקש לבחון הנזק ועלות תיקונו. למעלה מן הצורך אציין, כי שכרו של השמאי אשר הגיע לביתו של התובע שולם על ידי הנתבעת 2 ואף דו"ח השמאות הופנה לנתבעת 2 ואליה בלבד. לעובדות אחרונות אלו חשיבות ראשונה במעלה, הן בהיותן משמשות חיזוק לטענת התובע כי פעל כפי שפעל, על פי הנחיות סוכן הביטוח וזה האחרון שלח שמאי ולאחר מכן, התקשר התובע עם בעל מקצוע לצורך תיקונו של הנזק, כאשר במהלך כל פרק הזמן הנזכר לא ידע התובע על אותה הוראה בהסכם הביטוח אשר חייבה אותו לתקן נזקי אינסטלציה אך ורק באמצעות חברת "שחר". כידוע, ידיעתו של סוכן הביטוח לגבי עובדות של עניין מהותי, כמוה כידיעה של המבטח (ראה הוראת סעיף 33 (ב) לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981). משום כך העובדה שסוכן הביטוח ידע, כך הצהיר, כי פוליסת הביטוח קובעת סידור מיוחד עם חברת "שחר" לגבי נזקי אינסטלציה, היא כשלעצמה אינה יכולה להחשב כידיעה של המבוטח לגבי עניין זה. ויש להדגיש כי על פי פוליסת הביטוח, לא ניתנה בידי המבוטח הברירה לבחור בין התקשרות עם חברת "שחר" לבין התקשרות עם קבלן אינסטלציה אחר אלא המבוטח חוייב לפנות אך ורק לאותה חברת "שחר" וממילא אותה הוראה הרלוונטית לנזקי אינסטלציה היא בגדר עניין מהותי ובית המשפט סבור כי לא די בידיעתו של הסוכן כדי לקבוע שידיעה זו חלה ומחייבת אף את המבוטח, במיוחד משלא באה הצהרה ברורה ומפורשת של הסוכן כי הודיע למבוטח על קיומה של דרישה כאמור, שלא לדבר על כך כי סוכן הביטוח, גם לכשקיבל הודעה מהמבוטח על קרות הנזק, לא ציין בפניו קיומה של תנייה כאמור אלא הפנה אותו להזמין שמאי מטעם חברת הביטוח לצורך הערכת אמדן הנזק. להשלמת התמונה אציין כי התובע העיד שכחצי שנה קודם לקרות הארוע נשוא תובענה זו ארע בביתו נזק אחר למערכת האינסטלציה והתובע סבר לתומו כי הנזק הנוכחי הינו תוצאה של התיקון שבוצע כחצי שנה קודם ופעל כפי שפעל לנוכח נסיונו ממקרה הנזק הקודם. אין ספק כי שינוי בהסכם ביטוח, במיוחד הנוגע לעניין מהותי, מחוייב היה להביאו בצורה ברורה לידיעת המבוטח ולו באמצעות סוכן הביטוח. מהראיות שבאו בפניי אין בידי לקבוע כי הודע לתובע, עוד קודם לקרות ארוע הנזק או למצער, מיד כשנתקבלה הודעה מטעמו על קרות הנזק, דבר חובתו להתקשר לצורך תיקון הנזק דווקא לחברת "שחר". מטעם זה אין בידי לקבוע כי בהעדר פנייה לחברת "שחר" שלל התובע מעצמו הזכות לדרוש מהנתבעת 2 לפצותו בגין הנזק שארע בביתו ואשר הינו בגדר הארועים שלהם כיסוי על פי הפוליסה. באשר לכתב הויתור - מעדותו של הנתבע 1 עולה כי הוא חתם על כתב הויתור וכי חתימתו זו לא נעשתה בשם ועל דעת התובע אלא שהנתבע סבר כי יעלה בידו לשכנע את המבטחת לשלם לתובע מלוא הפיצוי המגיע לו בגין נזקיו ועל כן לא ייחס הנתבע חשיבות לחתימתו על המסמך, חרף התנייה הכלולה בו ואשר יש לראותה כויתור על הזכות לדרוש פיצוי נוסף בקשר עם הנזק שהינו תוצאה של הארוע מיום 30.05.00. משהוברר מעבר לכל ספק כי התובע לא חתם על כתב הויתור וכי הסוכן חתם על הסכם הקבלה ללא ידיעת התובע ושלא על דעתו, הרי שאין בידי לקבל את טענת הסף של הנתבעת 2, כי בקבלו הכסף ויתר התובע על זכותו להמשיך ולברר תביעתו כנגד הנתבעת. משכך, דינה של טענת הסף להדחות. העולה מן המקובץ, כי בית המשפט סבור שעלה בידי התובע להוכיח קיומו של מקרה הביטוח, מה גם שזה לא הוכחש על ידי הנתבעת. כן סבור בית המשפט כי התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת על הצורך בפנייה לחברת שחר ולמעשה, לנוכח התנהגותו של סוכן הביטוח, אשר לצורך זה משמש הוא כשלוח של המבטח (ראה הוראת סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח כנזכר לעיל), יכול היה התובע להניח כי דרך פעולתו הינה תקינה ומקובלת ובוודאי שיש בהתנהגות סוכן הביטוח, הכל כמתואר לעיל, כדי להעמיד מחסום ומניעות בפני הנתבעת מלטעון כי העדר הפנייה לחברת שחר, די בה כדי לשלול מהתובע הזכות לקבל פיצוי בגין נזקיו. לפיכך, הנני סבורה כי התובע זכאי גם זכאי לדרוש ממבטחתו, היא הנתבעת 2, פיצוי בגין הנזק שנגרם לו. באשר לנזק זה - הוצגה בפני חוות דעתו של מר שלמה שרף, שמאי שנשלח לביתו של התובע לפי בקשת חברת "איילון" (כך לפחות צויין על ידי השמאי). בדו"ח השמאות מציין השמאי כי ביקר בדירה בשתי הזדמנויות שונות בראשית חודש יוני 2000 וכי בביקוריו אלו הבחין בביצוע עבודות שיפוץ אשר כללו חשיפה של קירות ורצפת חדר הרחצה, החלפת צנרת הדלוחין, פירוק קירות פנימיים והחלפת כלים סניטרים. השמאי מצא לנכון לקבוע כי הנזקים שנמצאו על ידו בבדיקותיו הם נזקים שהינם תוצאה של דליפת מים ממערכת דלוחין ועל כן סבר השמאי כי יש לשפות המבוטח בגין נזקו על פי הערכת הנזק שביצע השמאי. הערכת הנזק על ידי השמאי הביאה לתוצאה כי עלות תיקון הנזק מסתכמת ב- 7,130 ₪, כאשר השמאי מבחין בין נזקים ברי כיסוי לכאלו שאינם. יצויין כי בחלק ניכר של מרכיבי הנזק, אישר השמאי מלוא הסכום שנדרש על ידי המבוטח וכי למעשה ההבדלים בין הערכת השמאי לבין סכומי התביעה נובעים מכך כי חלק ממרכיבי התביעה נוגעים לנזקים שאינם מכוסים על פי הפוליסה לדוגמא: אביזרים למקלחון וכן, חיזוק קונסטרוקציה. בית המשפט סבור כי משבחן השמאי את דרישות התובע, כפי שהוצגו על ידי בעל המקצוע אשר הובא על ידי התובע לצורך תיקון הנזק, וקבע את אשר קבע, יש ליתן משקל נכבד להערכות השמאי ולו מן הטעם כי לו הכלים ולו ההכשרה המקצועית הדרושה לצורך שומת הנזק תוך בדיקת מרכיבי הנזק השונים אל מול תניות הפוליסה. לפיכך, נראה לי לנכון לאמץ את הערכות השמאי ולקבוע כי נזקו של התובע בעקבות אותה דליפת מים מסתכם ב- 7,130 ₪. כיוון שהנתבעת שילמה לתובע סך של 3,415 ₪ בלבד, הנני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע את יתרת הסכום, דהיינו סך של 3,715 ₪. סכום זה ישולם לידי התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 09.07.00 (מועד מתן השמאות) ועד לתשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ופיצוי בגין טרדה וטרחה בסכום כולל של 750 ₪. באשר לתובענה כנגד הנתבע 1, לנוכח מסקנותי כמפורט לעיל, אינני סבורה כי התובע ביסס זכותו לקבל הסכומים דווקא מאת הנתבע 1, מה גם שהתובע לא טען לקיומה של התרשלות מצד הנתבע 1 שעל בסיסה יכול ורשאי היה בית המשפט להטיל אחריות על הנתבע 1 במובחן מאחריות המבטחת, הנתבעת 2. שלא לדבר על כך כי הנתבעת 2 כלל לא נדרשה לאפשרות להטיל, ולו חלק מהאחריות, על הנתבע 1. לפיכך, התובענה כנגד הנתבע 1 נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי כי יש מקום לפסוק לזכות הנתבע 1 הוצאות, חרף דחיית התובענה נגדו. תביעה נגד סוכן ביטוחפוליסהסוכן ביטוח