ביטוח אחריות מקצועית של מהנדס


פסק דין

השופטת מ' נאור:

‎1. המשיבים ‎1 - 2 יעקב רוזנבליט ואברהם סרולוביץ (שיכונו להלן - יחד "הבעלים") הקימו שני בתים צמודים בעיר בני ברק. המערער, אנטולי רוזנצוייג, היה מהנדס הקונסטרוקציה של המבנים. בשלב גמר השלד התגלו סדקים. הבעלים הזמינו את המהנדס ד"ר רוזנהאופט (להלן - המהנדס)בדוק את המבנה. המהנדס ביקר בבנין מספר פעמים, בדק את תוכניות הקונסטרוקציה שהוכנו ע"י המערער וערך בדיקות נוספות. הוא הגיע למסקנה שיש צורך לבצע עבודות תיקון וחיזוק של המבנה בהקדם וכן הגיע למסקנה (אותה העלה לימים על הכתב בחוות דעת מומחה שהגיש לבית המשפט מטעם הבעלים) שהאחריות לסדקים היא של מתכנן הקונסטרוקציה (המערער). חישוביו הסטטיים הראו כי במקומות מסוימים הזיון אינו מספיק. על כן המליץ על תיקון (שתואר בחוות דעתו). המלצתו נועדה, כך תואר בחוות הדעת (סעיף ‎8) להבטחת מקדם ביטחון לעמידה בעומס. התיקון עליו המליץ אמו, לדעתו, למלא את תפקידיו למשך כל תקופת קיום הבנין - ללא החלשה במשך הזמן. התיקון בוצע תחת פיקוחו והנחיותיו. בעת הגשת התביעה היה התיקון המומלץ בשלבי ביצוע (סעיף ‎9 לחוות הדעת).

‎2. הבעלים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה כנגד המערער. תביעתם - שהתבררה בפני השופט ג' קלינג - התקבלה. המערער הגיש מצדו הודעת צד ג' נגד "הדר חברה לביטוח בע"מ", היא המשיבה מס' ‎3 לפנינו. הודעת צד ג' התבססה על פוליסת אחריות מקצועית שהוציאה "הדר" שנוה לכסות את אחריותו של המערער כלפי צד ג'. הודעת צד ג' - נדחתה על-ידי הערכאה הראשונה. הערעור נסוב על דחיית הודעת צד ג' נגד חברת הביטוח ועל חיובו של המערער בסעיף המרכזי של הנזק - פריט ירידת הערך.

הערכאה הראשונה קבעה כי המערער חייב לפצות את הבעלים בעלות התיקון על פי קביעותיו של המהנדס בשווי ‎23,460 ש"ח על-פי קבלות שהוגשו, בפיצויים על עגמת נפש, ובפיצוי על ירידת ערך בסך ‎288,000 ש"ח כערכם ביום הגשת התביעה (בשנת ‎1990) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הער שלפנינו נסוב כאמור - מבחינת הערכת הנזק - רק על הפריט האחרון. בענין הפריט של ירידת הערך אין לנו יסוד להתערב. נדון בענין זה בקצרה ונתמקד בעיקר - שאלת חבותה של חברת הביטוח "הדר".

ירידת הערך

‎3. בפני הערכאה הראשונה עמדו שתי חוות דעת, שתיהן מטעם התובעים. האחת - חוות דעתו של השמאי אלכסנדר כהן שהעריך את שוויו של כל הבית ב‎620,000- ש"ח והשניה של המהנדס. המהנדס קבע, בקצרה, בסיפא לחוות דעתו כי "תיקון יסודי כדוגמת זה שנעשה בבנין הנוכחי מן ההכרח שיוד את ערכו. כי אין דין בנין ללא מתום כדין בנין שנסדק ותוקן. הדבר נכון גם במקרה שהבנין יציב לאחר התיקון". את ירידת הערך העריך המומחה ב‎12%- משווי הדירות. אומדנו היה מבוסס על השיקולים שערך השלד הינו כ‎30%- מערך הבנין, ושערכו של השלד ירד ב‎40%- בגלל היסדקותקיעות והצורך בתיקון.


‎4. בפני הערכאה הראשונה לא הובאה חוות דעת נגדית מטעם המערער. המערער אומנם הגיש חוות דעת אך ויתר עליה (עמוד ‎48 לפרוטוקול מיום ‎28.11.93). קשה להבין על מה קובל המערער בטענתו שבית המשפט התעלם מחוות דעת זו. לדיון השתרבבה העובדה שאחד הבעלים מכר את ביתו. ביתשפט לא עסק - ובצדק, בשאלה מדוע נמכר הבית. בית המשפט לא הסתמך, על המחיר הנמוך של המכירה בפועל. אילו עשה כן היה שווי הנזק גבוה יותר - כ‎16.5%- מערך הדירה.
‎5. עוד טוען המערער, שהמהנדס איננו שמאי, ואין הוא רשאי ליתן חוות דעת. נתעכב על טענתו זו:

בעת הרלבנטית היה בתוקף סעיף ‎9 לחוק שמאי מקרקעין תשכ"ב‎1962- (להלן - חוק שמאי מקרקעין) שעניינו קבלת ראיות בענין שומת מקרקעין. הסעיף קבע

"גביית ראיות

בענין שומות

מקרקעין-לא יקבל בית משפט שומת מקרקעין אלא משמאי מקרקעין או מעובד הציבור שערך את שומת המקרקעין במילוי תפקידו; אולם רשאי בית המשפט לקבל שומת מקרקעין מאדם אחר אם נוכח שאין הוא עושה שומות דרך קבע".


חוק שמאי מקרקעין תוקן בשנת ‎2001. סעיף ‎47(ב) לחוק החדש קובע

תחילתו של סעיף ‎12, שנתיים מיום פרסומו; עד לתחילתו יעמוד בתוקפו סעיף ‎9 של הדין הקודם". "תחיל



סעיף ‎12 לחוק החדש שעניינו הגשת שומת מקרקעין לבית המשפט, קובע:


"הגשת שומות מקרקעין

לבית משפט-(א) לא תוגש לבית משפט שומת מקרקעין אלא אם כן נערכה בידי שמאי מקרקעין.


(ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע הגשה לבית משפט של שומת מקרקעין, שנערכה בידי עובד אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין או עובד אגף המכס ומע"מ במסגרת מילוי תפקידו".


הסיפא של סעיף ‎9 לחוק משנת תשכ"ב שקבעה "אולם רשאי בית המשפט לקבל שומות מקרקעין מאדם אחר אם נוכח שאין הוא עושה שומות דרך קבע" - בוטלה בחוק המתקן אך מכוחה יכול היה בית המשפט, בשעתו, לסמוך על חוות הדעת של המהנדס, מה עוד שלא היתה בפניו כל חוות דעת אחרת. יש לין את הדעת גם על כך שהשמאי לא היה מעורב בתהליך התיקון, ואילו המהנדס פיקח עליו וידע בדיוק מה תוקן. התיקונים לא היו נראים לעין, ושמאי לא יכול בנסיבות אלה לאמוד את הנזק.


‎6. המערער טוען כנגד חוות הדעת כי התיקונים שבוצעו הסירו את כל הליקויים ולא נותרה ירידת ערך. הוא מזכיר את דברי אלכסנדר כהן שאמר בחקירתו הנגדית שלפי התרשמותו אין פגמים ואין קריסות בניה וכי "הבניה טובה". עוד מסתמך הוא על דבריו של המהנדס שאמר בעדותו (עמוד ‎1לפרוטוקול מיום ‎14.11.93):


"לפי דעתי ירידת הערך היא ענין של פסיכולוגיה. כשקונים דבר מתוקן אי אפשר להשלם [כך במקור] כמו בעד דבר חדש. הוא לא יכול להשוות בין תיקון לתיקון".


על טענה זו של המערער לפיה ירידת הערך היא "פסיכולוגית" בלבד, אשיב תוך הבאת דברי הנשיא מ' שמגר ברע"א ‎3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (‎4) 70, 80-79. הדברים נאמרים בענין ירידת שוויו של רכב שנפגע בתאונה, אך כוחם יפה גם לענייננו



"הביטוי ירידת ערך 'פסיכולוגית' יש בו כדי להטעות. ירידת ערך הנכס בשל תאונה שבה היה מעורב בעבר אינה 'פסיכולוגית' יותר מירידת ערך הנכס בשל אי-תיקון פיסי של נזקי תאונה, או כדוגמה מוחשית כירידת ערך או של בניין שהסדקים שנבעו בקירותיו נסגרו בדבק, טיח וצבע. מכונית בעלת זכוכית שלא התנפצה לרסיסים, ואשר מאפשרות ראות טובה, שווה פחות ממכונית בעלת שמשות שלמות, למרות שהיכולת לנהוג בה לא השתנתה. ערך השוק של נכס נגזר מתפיסת הבריות או תועלתו עבורם, את שלמותו החזותית ואף האסטתיות שבו. מבחינה זו, כל ערך שוק הוא 'פסיכולוגי'. גם צלקת מפגיעת גוף, על פניה של אישה, הוא רק 'נזק פסיכולוגי'.


ההבחנה הנכונה היא ירידת ערך כללית-אובייקטיבית מול ירידת ערך בעבור סובייקט מסוים או, במילים אחרות, ירידת ערך לרכב בתור אובייקט מול ירידת ערך בעיני בעל הרכב בלבד בתור סובייקט. השחיקה בערך הנכס על רקע עבר תאונתי נובעת מדעת הבריות כי עצם העבר הנ"ל פוגם בתועלת-בכוח שתופק מן הנכס ומשמישותו. רכב מוערך בדרכי השמאות הרגילות לפי ערכו בעיני קונים פוטנציאליים. יש שהמחיר ירוד בשל כך שהדגם אינו אהוד או שנתגלה כי סוג המנוע אינו עומד בתלאות הדרך, למרות העובדה שהמנוע המסוים ברכב המסוים אינו מגלה פגם כלשהו. בעיני הציבור הרחב, היינו לא רק בעיני בעל רכב קונקרטי, רכב שעבר תאונה חשוד כנגוע בתקלות סמויות, ועל-כן הוא מוערך פחות גם אם אין סדקים על פניו. זהו ההבדל בין רכב שעבר את פגעיה הפיזיים של התאונה, אף אם תוקן, לבין רכב שנותר במצבו הכללי כפי שיצא מבית החרושת.


הנזק האמור אינו 'אמורפי' ואינו 'לכאורי' ואינו 'עתידי' כטענת המערערים. הוא מוחשי וממשי ו'על אתרי'. ירידת ערך זו מעוגנת היטב בתורת שמאות הרכב והיא תופעה כללית ואובייקטיבית, החלה על כל סוגי הרכב. אפשר ששיעור הנזק שונה מרכב לרכב ומתאונה לתאונה, אולם עצם ירידת הערך משותפת לרובם המכריע. אם בעל הרכב יבקש הערכת שמאי לצורכי קביעת ערכו של רכב - בין שמטרתו היא מכר, משכון, שכירות או ללא טעם מיוחד - הרי כל שמאי יחווה דעת על הנכס שערכו מופחת. נכס פגוע ומתוקן שווה פחות מנכס שלא נפגע. יש כמובן תיקונים שמחזירים נכס למצבו הראשוני כאילו היה חדש, אולם, ראשית, המדובר על 'כאילו', ושנית, לא תמיד הדבר אפשרי. פסלון שנשבר והודבק שווה פחות מפסלון שלם. ייתכן שהביטוי המוחשי לנזק יבוא לידי ביטוי רק בעתיד, אך הנזק עצמו - כבר נגרם. הוא בר כימות בשקלים ובאגורות.


מכאן כי ירידת ערך אובייקטיבית - מהווה 'אובדן או נזק' המזכה בתגמולי ביטוח אם היא נגרמה בשל מימושו של סיכון מבוטח. ירידת ערך סובייקטיבית - שאני. הרגשתו הפרטית של מבוטח כי ערך הנכס המבוטח התכרסם מעבר לכירסום שאותו הוא יכול להוכיח בראיות - כבודה במקומו מונח" (ההדגשה הראשונה לא במקור).


‎7. גם טענה שהעלה המערער בעניין השיהוי (הניכר) במתן פסק הדין אינה יכולה לסייע לו. ההכרעה בענין גובה הנזק אינה מסתמכת על מהימנות עדויות אלא על חוות הדעת היחידות שהיו ראיות קבילות - חוות הדעת של התובעים.
על כן מסקנתי היא שאין מקום להתערבותנו בנושא הערכת הנזק. אפנה לסוגיה המרכזית - דחיית הודעת צד ג'.


הודעת צד ג': פסק דינה של הערכאה הראשונה



‎8. למערער היתה פוליסת ביטוח אחריות מקצועית אצל "הדר". על-פי הפוליסה הסכימה המבטחת, בכפיפות לתנאים, הגבלות והסתייגויות שבפוליסה "לשפות את המבוטח בקשר עם אבדן הנובע מתביעה כלשהי או תביעות כלשהן אשר יוגשו נגד המבוטח..., בשל הפרת חובה מקצועית אשר מקורה במעשהרשלנות, טעות, או השמטה אשר נעשו... ע"י המבוטח ... תוך ביצוע עסק כל שהוא שנוהל ע"י או בשם המבוטח...".


זהו הכלל - המזכה. בפרק החריגים מופיע:


"‎1. פוליסה זו לא תשפה את המבוטח בקשר עם תביעה כלשהי כנגדו:א. ...
ב. עקב כל מעשה או מחדל פליליים, או כאלה הכרוכים במירמה, או באי-יושר מצד המבוטח...".


‎9. "הדר" טענה כי לא רשלנות או טעות או השמטה הם שגרמו לנזק. לטענתה לא חל על המערער הכלל המזכה הקבוע בפוליסה, ומכל מקום, נוכח האמור בחריג - פטורה היא מכל אחריות.
"הדר" הסתמכה על שיחה שקיים המערער עם חוקר מטעם המבטחת ביום ‎7.3.89:


"לעניות דעתי הבעיה העקרית מבחינת תוכניות הקונסטרוקציה שאני הכנתי היא בכך שאני חרגתי מנתוני חוזק החומרים כפי שצריך על פי התקן בארץ (תקן ישראלי ). כידוע לכל חומר יש מקדמי ביטחון מבחינת החוזק שלו ומאחר וידעתי כי לחומרים בהם השתמשתי יש אפשרות להחזיק מעמד בצורה סבירה גם מעבר למקדמי הביטחון חרגתי ממקדמי הביטחון (של התקן הישראלי) זאת מאחר והייתי נתון בלחץ מצד הלקוחות להוזיל את עלות הבניה. לאו דווקא לחץ מסיבי תוך שיחות עימי, אלא מאחר ואני לומד את הלקוחות ויודע פחות או יותר אם הם "קמצנים" לדוגמא, אז אני צריך להיות גם איש שווק טוב ולהראות שאני מוזיל את הבניה כדי שיהיו מרוצים ממני שכן התחרות בשוק חזקה ואם לא מוזילים את המחירים על חשבון חסכון בחומר אי אפשר להשרד".


‎10. על יסוד דברים אלה קבע בית המשפט קמא:
"בדבריו אלה מאשר הנתבע את האמור בחוות הדעת של ד"ר רוזנהאופט. יתר על כן, מוסיף הנתבע ומסביר כי במודע ביקש לחסוך בחומרים, לעומת הנדרש בתקן הישראלי, וזאת על מנת להוזיל את הבניה, ובכך לרצות את לקוחותיו.


הנתבע ובא כוחו עשו מאמץ ניכר לחמוק מתוצאות הדברים שאמר הנתבע לחוקר. טיעוני הנתבע בהקשר זה הם חסרי יסוד.


הנתבע טוען כי החוקר ניסה לרכש את אמונו. אין בכך כדי לגרוע מדברים ברורים שאמר הנתבע לחוקר. כמו כן אין ממש בטענה כי דבריו של הנתבע היו כלליים ולא התייחסו למקרה הנדון בבית המשפט".


וכן:


"אין ממש גם בטענה שהציון שבסוגריים, המצוי בתרשומת, כי החריגה מנתוני החוזק היתה בניגוד לתקן הישראלי, היא כאילו הוספה של החוקר".


בית המשפט מוסיף ותומך קביעתו בהודעת המערער למבטח על קרות מקרה הביטוח אשר בה נכתב כי "הקורה אינה מספיקה לפי התקן כדי לתת קשיחות". מכאן הסיק בית המשפט כי המערער היה מודע מלכתחילה כי תכנונו אינו תואם את התקן, בדיוק כפי שהודה בפני החוקר.


‎11. הערכאה הראשונה מוסיפה וקובעת מה דינו של מעשהו זה של המערער:
"אפילו היתה הברירה בפני בית המשפט, בין שני פירושים אפשריים לאמור בפוליסה, ראוי לבחור בפירוש הנטען על ידי המבטחת.


הנתבע טוען כי פוליסה לביטוח אחריות מכסה אף מקרה שבו סטה המבוטח מהאמור בדין או בתקן. הנני מוכן לקבל טיעון זה. ביטוח אחריות נועד לאותם מקרים שבהם הזיק המבוטח עקב מעשה המקים לניזוק עילת תביעה בנזיקין על הפרת חוזה. מירב האירועים שעולים כדי התנהגות המזכה את הנפגע בפיצוי, מהווים סטיה מדרך ההתנהגות שהותוותה בדין, בכללים או בתקן. טוען הנתבע כי אם כל אחד ממקרים אלה, לא יהיה מכוסה על ידי הפוליסה, ירוקן ביטוח האחריות מהתכלית שלשמה נועד. אין מדובר באחריות מוחלטת של המבטח כלפי הניזוק. חבותו של המבטח מותנית בחבותו של המבוטח כלפי הניזוק. זו מושתתת בדרך כלל על עוולה. מטבע הדברים הוא שמעשה העוולה טומן בחובו אף עבירה על הדין או סטיה מכללי התנהגות המחייבים את הנמנה על מקצועו של המזיק המבוטח. מכאן שפירוש רחב של החריג שבסעיף ‎1(ב) לפוליסה ירוקן את אחריותו של המבטח ממשמעות, באשרבמרבית המקרים שבהם יידרש המבוטח לפצות ניזוק, ימצא עצמו ללא כיסוי ביטוחי לאותה אחריות. לכן מקובל עלי שאין לפרש את החריג בסעיף ‎1(ב) באורח מרחיב.
עם זאת אין לצמצם את משמעותו של החריג, כך שיוצאו ממנו מעשים מכוונים של מבוטח כמו מעשיו של הנתבע בענין שבפני. כיסוי ביטוחי למעשים מכוונים נוגד את תקנת הציבור. לא יעלה על הדעת שמהנדס, כנתבע שבפני, יאמר בלבו שאין לו לחשש מסטיה מהנאמר בתקן, כדי למשך ולרצות לקוחות, באשר כל אירוע שיגרום לנזק יהיה מכוסה על ידי המבטח" (ההדגשות לא במקור).


‎12. עוד קובעת הערכאה הראשונה כי התכלית של הצגת מחיר זול ללקוחות עולה כדי מירמה כלפיהם. המערער לא אמר באף הזדמנות כי שיתף את הבעלים בסוד העלויות תוך דריסת כללים שהיה אמור לפעול לפיהם כמהנדס. הגבול לביטוחי אחריות, כך קבע בית המשפט הוא מעשים מכוונים של המבוח: מתן כיסוי למעשים מכוונים - נוגד את תקנת הציבור. בית המשפט מזכיר גם את סעיף ‎26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א‎1981- הקובע:


"מקרה שנגרם בכוונה נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו".


לאור כל האמור קבע בית המשפט קמא כי יש לדחות את ההודעה נגד צד ג' - חברת "הדר". על כך נסוב חלקו המרכזי של הערעור.


האם מעשהו של המערער היה מעשה "מכוון"?

‎13. אין יסוד להתערב בקביעותיה של הערכאה הראשונה לפיה הנזקים נגרמו כתוצאה מחסכון בחומרים תוך הסתמכות על "מקדם הבטחון" שבתקן, והכל כדי להוזיל את העלות. בדברים אלה הודה המערער בפני חוקר הביטוח. ואולם נראה לי כי הערכאה הראשונה החמירה עם המערער יתר על המידה בנותה את מעשהו "מעשה מכוון", מכאן קביעתה הנחרצת לפיה המערער עשה מעשים "הנוגדים את תקנת הציבור". חברת "הדר" אף לא טענה שחל על עניננו סעיף ‎26 לחוק חוזה הביטוח, ולא בכדי. איני סבורה שנכון היה לקבוע כי מקרה הביטוח נגרם בידי המבוטח במתכוון, כלשון סעיף ‎26.
כוונה בהתייחס לתוצאה ("נגרם מקרה הביטוח") מאופיינת במטרה לגרום לתוצאה (ראו היום - סעיף ‎20(א)(‎1) לחוק העונשין, התשל"ז‎1977- כפי שתוקן בתיקון מס' ‎39 אך זה היה הדין גם קודם לכ

סעיף ‎26 לחוק חוזה הביטוח נועד למקרים כמו גרימת הצתה מכוונת על מנת לזכות בדמי ביטוח או ביום פריצה למטרה זו (ראה למשל: ע"א ‎391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז (‎1) 837, ע"א ‎475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ (‎1) 589). המערער לאבנזק (קרות מקרה הביטוח) ואני מתקשה לראות מה תועלת היתה צומחת לו מקרות מקרה הביטוח. כוונה לגרום למקרה הביטוח אינה עולה גם משיחתו עם החוקר. המערער סמך על כך שלתקן הישראלי יש "מקדם ביטחון" ולכן חשב - אף שלא היה צריך לחשוב כך - שיעלה בידו להקים בית בטוח תוך הוזלת העלויות. בודאי שבכך לא נהג כראוי אך אין המדובר בגרימת מקרה הביטוח במתכוון.


יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט זוסמן בהמ' ‎538/62 החברה הלאומית לביטוח ולאחריות בע"מ נ' לייפוט, בית-מלאכה לקירור ועבודות מכניות בע"מ, פ"ד יז (‎1) 294, 301 (להלן - פרשת לייפוט) המדגישים את פרשנותו של יסוד הכוונה לגרום לתוצאה



"כשנאמר בעניין, ‎Marles הנ"ל וגם בענינים אחרים, כי המבוטח לא בא לדרוש שיפוי על 'מעשה מכוון של אי-חוקיות', כוונת הדברים היא לכך, שלא התכוון לגרום לנזק על-מנת שהמבטח ישפה אותו עליו וישא בו. מעשהו של המבוטח יכול שיהא מכוון, כגון נהיגתו של כלי-רכב, שהיתה מכוות; כל עוד לא התכוון הנהג לדרוס אדם אלא רק התרשל ועקב כך דרס אותו, הביטוח יחול.


זו היא המסקנה אליה הגעתי במקרה דנא. כאמור, ייתכן שהמשיבה התרשלה בבירור גילו של הנער ואילו נזהרה יותר, יכלה לדעת מה גילו. אך רשלנות, ככל שהיא עשויה להזיק, היא מטבעו של אדם, והדין אינו מגלה פסול בכך שאדם יבטח עצמו נגד תוצאותיה. הואיל וכך, גם אין לומר כי רשלנותה של המשיבה, במעשיה שקדמו לגרימת הנזק, שוללת את זכותה כלפי המבטח מפני תיקונו של עולם...". [ההדגשות לא במקור].


במקרה זה היה הנפגע עובד שטרם מלאו לו ‎14 שנים והעסקתו היתה בלתי חוקית נוכח הוראת סעיף ‎2(א) לחוק עבודת הנוער, התשי"ג‎1953- האוסר על העסקת קטינים

איני סבורה שהמערער ידע בדרגה גבוהה של הסתברות שיגרם מקרה הביטוח. אני מוכנה להניח שידיעה כזו השקולה לכוונה פוטרת את המבטח מחבותו; ואולם מההודעה לחוקר הביטוח לא עולה ידיעה כזו.


מקרה הביטוח וחריגיו



‎14. הכלל העולה מהפוליסה הוא, כאמור, שהמבוטח זכאי לפיצוי כשארע מקרה הביטוח עקב הפרת חובה מקצועית שמקורה במעשה רשלנות טעות או השמטה. החריג הוא שהתביעה היא עקב מעשה או מחדל פליליים או הכרוכים במירמה או באי יושר מצד המבוטח. את משמעותם של מונחים אלה עלינו לפר בשים לב לטיבה של הפוליסה - פוליסה לאחריות מקצועית .אם נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח במתכוון (במובן עליו עמדנו לעיל) פטור המבטח מחובתן מכוח הוראת החוק. השאלה אם ישנו כיסוי ביטוחי כאשר מקרה הביטוח נגרם בפזיזות של המבוטח או ברשלנותו - תלויה בפרשנותה של הפוליסה.


נקודת המוצא בפרשנות פוליסה ביטוח אחריות מקצועית היא שתכליתה, כפי שמעיד עליה שמה, היא לבטח פעולות שלא כשורה של המבוטח. השאלה עד כמה התנהגות "שלא כשורה" מבוטחת תלויה הן בכלל המזכה שבפוליסה - מה מבוטח, והן בחריגים. את הכלל וחריגיו יש לפרש באופן שבו נוצרת הרמוניה.


אני סבורה שבענייננו מרכז הכובד הוא בחריג ולא בכלל. הכלל כולל "טעות". המערער, כפי שהראתי, סבר בטעות כי מקדמי הביטחון של התקן מספיקים כדי לבנות בנין יציב גם אם לא יפעל לפי התקן. ועוד: הכלל מבטח גם מפני רשלנות: בניה שלא על-פי תקן היא בוודאי רשלנות, אך בענייננו אפשר וזו "רשלנות זדונית" כביטוי של פרופ' ג' טדסקי במאמרו "נזקי גוף ללא שימוש בכוח ו'הרשלנות הזדונית'", הפרקליט כ"ג (תשכ"ז) ‎170.
בע"א ‎71/85 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' מוסטפה סובחי, פ"ד מא (‎4) 327, הכיר בית משפט זה (לגבי מקרה שאירע לפני חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה‎1975-) בחבותה של המבטחת לשפות טרמפיסטית שקפצה מרכב, אשר עשתה כן בשל נסיונותיו של הנהג לקיים עמה יחסי מיןקבע, תוך הפניה למאמרו המוזכר של ג' טדסקי כי הנהג לכל הפחות התרשל כלפי הנוסעת. לעניין זה עוד אשוב.


ובענייננו - מעשהו של המבוטח הנו (למצער) בגדר רשלנות, שאיננה מעשה המכוון לגרום למקרה הביטוח. את התשובה לשאלה אם מודעותו של המבוטח לכך שהוא פועל בניגוד לתקן גורמת להעדר כיסוי ביטוחי - עלינו למצוא בחריג, ולא בכלל.


החריג: "עקב מעשה או מחדל פליליים"



‎15. במבט ראשון, אך רק במבט ראשון, יש יסוד לטענת חברת הביטוח כי מדובר במעשה פלילי המוחרג בפוליסה. בניה בניגוד לתקן הינה עבירה שבתקופה הרלוונטית לבניה כוונתה עבירה של "אחריות מוחלטת" (ע"פ ‎849/78 מצה נ' מדינת ישראל, פ"ד לג (‎3) 445). העובדה שבינתיים הפכובירות של "אחריות מוחלטת" לעבירות של "אחריות קפידה" (סעיף ‎22 לחוק העונשין) אינה רלבנטית לענייננו, שכן עסקינן בפרשנותה של הפוליסה ולא בהליך פלילי.
האם עבירות של "אחריות מוחלטת" נופלות בגדר החריג לפוליסה? אף שבמבט ראשון התשובה עשויה להיות חיובית משום שמדובר בעבירות פליליות, תשובתי על כך היא בשלילה. הפוליסה נועדה, כאמור, לבטח רשלנות מקצועית טעות או השמטה. טול מקרה בו מהנדס גרם למוות תוך רשלנות הנובעת מתכנון לא נכון (כשאין מחלוקת על כך שמדובר ברשלנות, ולא למעלה מכך). גרימת מוות ברשלנות היא עבירה פלילית ועוולה אזרחית כאחת. האם יעלה על הדעת שהפוליסה שבפנינו איננה מיועדת לכיסוי נזק זה? פרשנות מעין זו תהווה ריקון הפוליסה מתוכנה. רשלנות של מבוטח, גם אם היא מהווה עבירה פלילית - תכוסה על ידי הפוליסה. מקל וחומר שתכסה מעשה פלילי בדרגה פחותה מרשלנות - עבירה של איסור מוחלט. לדעתי "העבירות הפליליות" המוחרגות בפוליסה זו הינן עבירות פליליות של ממש, רעות כשלעצמן (‎mala per se). אם לא לכך הכוונה - יש לנסח את הדברים בבהיות למען ידע רוכש הפוליסה אם חפץ הוא בביטוח אחריות מקצועית המחריג איסור מוחלט. על ענין זה עמדה גם הערכאה הראשונה בקטע שצוטט לעיל כשקבעה כי הפוליסה מכסה גם מקרה בו המבוטח סטה מהתקן.


אכן, גם עבירה של איסור מוחלט ניתן, כעיקרון, לעבור ביודעין (ראו, היום, סעיף ‎22(ב) לחוק העונשין). אך מבטח בפוליסת רשלנות מקצועית המבקש להשתחרר מחבות בשל עבירה פלילית מסוג איסור מוחלט אם נעשית היא ביודעין - חייב לציין בבהירות בפוליסה את כוונתו זו.
על כן מסקנתי שאין החרגה בפוליסה של עבירות איסור מוחלט. עבירות אלה אינן בגדר "מעשה או מחדל פלילי" כאמור בפוליסה.


החריג: מירמה או חוסר יושר"

‎16. פוליסה דומה לפוליסה נשוא דיוננו - פוליסה חבות מקצועית שמקורה במעשה רשלנות טעות או השמטה נדונה (במסגרת הודעה לצד ג') בע"א ‎249/99 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' נעמט, פ"ד נה (‎4) 652, 662. במקרה זה פוליסת החבות המקצועית היתה של סוכן ביטוח. הסוכן הכניס שיים להצעת הביטוח ללא ידיעת הנפגע וללא הסכמתו. כמו כן ביטל את ההצעה ללא הרשאת הנפגע ולא יידע אותו בענין העדר כיסוי ביטוחי. הערכאה הראשונה (ת.א. (ת"א) ‎561/94 נעמט אפרים נגד מנורה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם)) קבעה כי הסוכן פעל שלא בדרך מקובלת של מי שמשמש נצג של מבוטח ובכך הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הנפגע. דברים כדרבנות. על אף כל אלה קבע בית המשפט המחוזי שאין בנסיבות שתוארו מירמה כלפי איילון, וכי פוליסת האחריות המקצועית של הסוכן אצל איילון - מכסה את הנזק. בית משפט זה אישר, בקצרה, את קביעותיו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מסתמך על הנמקותיו. דומה שמפסק דין זה ניתן להקיש הן בענין הכלל - מה כלול "ברשלנות טעות או השמטה", והן לענין חריג המירמה או אי היושר. אי יושר - כך נדגיש - הוא ביטוי פחות "חריף" מ"מירמה". כוחם של דברים שנקבעו בע"א ‎249/99 הנ"ל יפה אף לענייננו נו.
שיקולי מדיניות

‎17. בע"א ‎249/99 הנ"ל ובפסק דיני זה ניתן תוקף לכיסוי ביטוחי בפוליסות דומות (ואולי אפילו זהות) אף שמעשיהם של המבוטחים היו רחוקים מלהיות נקיים מרבב. מגמה דומה ניכרת עוד בע"א ‎71/85 שהוזכר לעיל אם כי שם היתה חובה כלפי הנפגעת, המותנית ברשלנות של המבוטח. (לין ביטוח אחריות הנובע משימוש ברכב מנועי על-פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-‎1970 ראו: ד' פרידמן ונ' כהן "ריבוי חייבים" דיני חיובים - חלק כללי (ד' פרידמן עורך, תשנ"ד) ‎202, הערה ‎200). בענייננו נראה לי כי הערכאה הראשונה החמירה עם המערער יתר על דה. היא יחסה לו, כאמור, כוונה לגרום למקרה הביטוח וקבעה כי התנהגותו היתה מכוונת. אין לומר, כמבואר, שהמערער התכוון לגרום למקרה הביטוח תוך כוונה לגלגל את התוצאה לפתחה של חברת הביטוח. התנהגותו אינה דומה להתנהגותו של מבוטח שהשמיד נכס כדי לזכות בדמי ביטוח. מהודעתו של המערער בפני חוקר הביטוח עליה הסתמכה הערכאה הראשונה עולה שהמערער סבר שלתקן יש מקדמי ביטחון. גישתו היתה גישת "יהיה בסדר". גישת "יהיה בסדר" ראויה לגנאי היא (השווה: דבריו של השופט חשין ב ע"א ‎345/89 נאות דברת נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש אילן ניהול והשקעות ע"מ, פ"ד מו (‎3) 350); אולם לא בהכרח שוללת היא כיסוי ביטוחי.
משנשמט הבסיס תחת גישתה של הערכאה הראשונה לפיה המעשה היה מכוון השאלה אם יש כיסוי ביטוחי תלויה בפרשנותה של הפוליסה הספציפית העומדת לדיון. אין מדובר בפוליסה תקנית עליה לא ניתן להתנות אלא לטובת המבוטח. דומה שגישת בתי המשפט ל"אי חוקיות" כשוללת תוקפה של פוליסת ביטוח עברה עם השנים ריכוך (ראו: ע"א ‎4387/91 צמיגי נעמן בע"מ נ' סולל בונה שרות נמל בע"מ (לא פורסם) פיסקאות ‎12-13. ע"א ‎465/84 טרביה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם), ע"א ‎787/87 גדות תעשיות פטרוכימיה (‎1974) בע"מ נ' לייף בע"מ, חברה לתכנון הנדסה תע (לא פורסם) פיסקאות ‎6-15); Colinvaux’s Law of Insurance, (London, 7th ed., Robert Merkin ed., 1997) 84-87; ראו גם הדיון הנרחב בספר: ששון - דיני ביטוח (מהדורה שניה מאת מ' יפרח ור' חרל"פ, תשס"א) ‎132-166). לכאורה מקובלת עלי מסקנת המחברים הנזכרים בעמוד ‎1155 כי "מבטח יוכל לפטור עצמו מחבותו אם המבוטח נהג בהתרשלות רבתי". הוא יכול לפטור עצמו, אולם, בענייננו אין חריג כזה, והשאלה אם נהג המערער בהתרשלות רבתי איננה מתעוררת.


דעתי היא, איפוא, שהפוליסה מכסה את המערער, ומן הדין לקבל את הודעת צד ג' של המערער כלפי "הדר".


סיכום

על כן, ואם תשמע דעתי נדחה את הערעור על גובה הנזק, ונקבל אותו במובן זה שעל המשיבה ‎3, "הדר", לשלם למערער את הסכומים שנפסקו בערכאה הראשונה, והכל בגדרי תיקרת הפיצוי הקבועה בפוליסה. בשים לב לכך שהתנהגותו של המערער אינה נקיה מרבב לא יהיה צו להוצאות.
ש ו פ ט ת

השופטת ד' דורנר:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י' טירקל:

‎1. כמו חברתי הנכבדה, השופטת מ' נאור, סבורני גם אני כי דין הערעור על שיעור הפיצויים שפסק בית המשפט המחוזי לזכות המשיבים מס' ‎1 ו- ‎2 להדחות. כמו כן סבורני כמותה כי יש לחייב את המשיבה מס' ‎3, על פי ההודעה לצד שלישי ששלח לה המערער - שאותה דחה בית המשפט הי - לשלם למערער את הסכומים שנפסקו לחובתו, בגדר תקרת הפיצוי הקבועה בפוליסה לביטוח אחריות מקצועית (להלן - "הפוליסה") שהוציאה לו המשיבה מס' ‎3. אוסיף מקצת טעמי לאישוש מסקנות אלה.
‎2. בשיחתו של המערער עם החוקר מטעם המשיבה מס' ‎3, ביום ‎7.3.89, אמר המערער, בין היתר: "אני חרגתי מנתוני חוזק החומרים כפי שצריך על פי התקן בארץ, (תקן ישראלי ). --- מאחר וידעתי כי לחומרים בהם השתמשתי יש אפשרות להחזיק מעמד בצורה סבירה גם מעבר למקדמי הביטחון- זאת מאחר והייתי בלחץ מצד הלקוחות להוזיל את עלות הבניה". לדעת חברתי, יש לראות בכך, כאמור במבוא לפוליסה, "הפרת חובה מקצועית אשר מקורה במעשה רשלנות, טעות ---" המזכה אותו בשיפוי מידי המשיבה מס' ‎3. מאידך גיסא, אין לראות בכך, כאמור בחריגים לכלל זה, "מעשה או חדל פליליים, או כאלה הכרוכים במרמה או באי יושר מצד המבוטח ---", הפוטרים אותה מחובת השיפוי.


‎3. בשולי נימוקיה, המקובלים עלי, אעיר כי במקרה של אי בהירות בפוליסת ביטוח יש לפרש אותה לאור כלל הפרשנות נגד המנסח; לאמור, יש לבחור בתכלית המיטיבה ביותר עם המבוטח, ולא עם המבטח שניסח את הפוליסה. כך נאמר, בין שאר דברים ברוח זאת:
"הגיונו של הכלל טמון בשליטת המנסח על תוכן הטקסט. ההנחה היא כי הנסח טרח להבטיח זכויותיו בעת ניסוח המסמך, בייחוד כאשר מדובר על בעל דין, אשר לו כוח והשפעה כדוגמת חברת ביטוח, הניצבת מול האזרח, היחיד, הנזקק לשירותי הביטוח. אם הנוסח הוא דו-משמעי או רב משמעי, ניתנת עדיפות פרשנית נגד הנסח, שהרי אם הוא - שדאג לענייניו - יצר נוסח בעל משמעויות שונות, אין הוא יכול לבחור לעצמו דווקא את החלופה הנוחה לו ביותר; היפוכו של דבר: הוא נתפס על ידי אותה חלופה, שהיא אפשרית לפי הטקסט, המבטאת הגנה טובה יותר על האינטרס של המבוטח... כלל הפרשנות בא כאיזון מול השליטה בניסוח. הכלל מגן על אינטרס ההסתמכות של הצד השני - המבוטח - אשר זכאי היה להניח כי ניסוח החוזה יתפרש פירוש סביר אשר עליו סמך". (דברי הנשיא מ' שמגר ברע"א ‎3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(‎4) 70, 76 77. ראו גם רע"א ‎1185/97 יורשי ומנהלי עזבון המנוחה נ' מרכז משען, פ"ד נב(‎4) 145; השוו לדברים שאמרתי במקום אחר: "יש מקום לאמץ מבחן השוקל את כוחם היחסי של המתקשרים, לאמור: מיהו החזק שבין המתקשרים, זה שכוחו לקבוע את תנאי החוזה עדיף על כוחו של המתקשר השני. לתי מגשים מבחן כזה טוב יותר את הצידוקים שבבסיסו של כלל הפירוש נגד המנסח" (ע"א ‎4651/95 בני סעיד חמודה נ' המועצה המקומית עראבה, פ"ד נ(‎5) 81, 87); א' ברק פרשנות במשפט (כרך רביעי פרשנות החוזה, תשס"א) עמ' ‎634 - 646; ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) ע‎312 - 315 (להלן - "שלו"); א' זמיר פירוש והשלמה של חוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, תשנ"ו) עמ' ‎30 - 32; מ' יפרח, ר' חרל"פ ששון - דיני ביטוח (מהדורה שניה, תשס"א) עמ' ‎37 - 39 (להלן - "ששון"

במקביל לגישה פרשנית זאת, המרחיבה על דרך של פרשנות את תחולת הכיסוי הביטוחי, נתקבלה בפסיקה הגישה לפיה במקרה של אי בהירות בפוליסת הביטוח יש להעדיף פירוש מצמצם של החריגים ותניות הפטור שבה, דהיינו פירוש המיטיב עם המבוטח ופועל לחובת המבטח. כך נאמר:


"הכלל של פרשנות נגד הנסח מקבל משנה תוקף מקום בו מדובר בתניות פטור או בחריגים לכיסוי, הואיל והוראות אלה מוספות לחוזה הביטוח על-מנת לשלול אחריות לנזקים, אשר לולא כן היו מכוסים על-ידי הפוליסה. --- מאותה סיבה מחובתו של המבטח, המנסח את הפוליסה, להגדיר את החריגים לכיסוי בצורה מדויקת ביותר, על מנת שיוסק דבר היעדרו של הכיסוי הביטוחי". (דברי הנשיא מ' שמגר בע"א ‎172/98 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח', פ"ד מז(‎1) 311, 326 - 327. ראו גם רע"א ‎3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת-חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ"ד נ(‎3) 281; שלו, בעמ' ‎314; ששון, בעמ' ‎41)



‎4. גם בעניננו יש לפרש את הכלל שבמבוא לפוליסה - לענין המונחים "רשלנות" ו"טעות" - פירוש מרחיב, המיטיב עם המערער, וכן לפרש את החריג - לענין המונחים "פלילי", "מירמה" ו"אי יושר" - פירוש מצמצם. לאור פרשנות זאת יש לראות את מעשהו של המערער - שהיה בגדר הפרת חובה קצועית - כנובע מרשלנות או מטעות לגבי כוח עמידתם של החומרים שבהם השתמש, ולא כנובע מכוונה, בעלת אופי פלילי, לעשות מעשה שיזכה אותו בתגמולי ביטוח שאינו זכאי להם. מעשהו של המערער בא, אפוא, בגדר הכלל ואין בחריג כדי להוציאו מגדרו.
ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת נאור.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. רשלנות מהנדסים

  2. תאונת עבודה מהנדס

  3. שכר עבודה - מהנדס

  4. חוק מהנדס רשות מקומית

  5. טופס תעודת גמר מהנדס

  6. התעלמות מהנדס - ליקויי בניה

  7. ביטוח אחריות מקצועית של מהנדס

  8. מבחן רישוי הנדסת מבנים

  9. טופס בקשה לתעודת גמר מהנדס

  10. מהנדס מומחה מטעם בית המשפט

  11. חישוב שכר טרחה מהנדס - בוררות

  12. בקשת ביטול מינוי מהנדס מומחה מטעם בית משפט

  13. אישור מהנדס בדבר השלמת בנייתה של דירה

  14. בקשה של מהנדס בית משפט להבהיר את היקף סמכותו

  15. תביעת מהנדס לנושא הסכם תכנון נספח תנועה

  16. תביעה של הסתדרות המהנדסים נגד הסתדרות העובדים

  17. מהנדס מומחה בית משפט - פירוט ליקויים בחוות דעת

  18. מינוי מהנדס מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים

  19. מהנדס מחשבים מנהל פיתוח - תביעה לתשלום זכויות עבודה

  20. תביעה בטענת אי תשלום למהנדס שהכין תוכניות לעבודת קונסטרוקציה

  21. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון