פסק דין ביתו של התובע הוצת והוא תובע את אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ לפצותו בגין נזקי השריפה מכוח פוליסת הביטוח שרכש ממנה. ואלה העובדות הצריכות לענין: 1. התובע הינו תושב כפר קאסם שבבעלותו מספר בתים בכפר ועוד חנויות בכפר ומחוץ לו. 2. ביום 21/5/97 מכר התובע את הבית שבכפר קאסם נשוא התביעה (להלן:"הבית") לאחד עבד זרעיני (להלן:"זרעיני"), שאינו תושב הכפר, תמורת סך בשקלים השווה ל 250,000 $. 3. חמישה ימים לאחר כריתת חוזה המכר, דהיינו ביום 26/5/97, פנה התובע לחברת הביטוח בהצעה לבטח את הבית, מבנה אך לא תכולה. התובע חתם על הצעת הביטוח. 4. ביום 2/6/97 הוצת הבית. 5. ביום 2/5/98 בוטל חוזה המכר והתובע השיב לקונה את התמורה שקיבל ממנו בסך בשקלים השווה ל 135,000 $. באותו מועד נכרת חוזה מכר חדש לפיו מוכר התובע את הבית לעו"ד עזאם עבדאלה עיסא , שהיה פרקליטו של זרעיני. בהתאם להוראות החוזה החדש תמורת הבית הינה בסך בשקלים השווה ל 150,000 $. שתים הן הגנותיה של חברת הביטוח מדוע לא חלה עליה החובה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח על פי הפוליסה. א. התובע הסתיר בכוונת מרמה עובדות שהינן מהותיות לעצם כריתת חוזה הביטוח וכי אילו ידעה עליהן עובר לכריתתו לא היתה מתקשרת באותו חוזה. (סעיפים 7 (ג) (1) (2) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981) (להלן:"החוק"). ב. הפוליסה מחריגה מעשה זדון, אשר נעשה בבית שעה שלא היה מאוייש ובזמן שלא התגורר בו איש. דיון: א. האם עמד התובע בחובת הגילוי: 1. בהתאם לסעיפים 6 (א) ו- 6 (ג) לחוק חלה על המבוטח החובה ליתן תשובה מלאה וכנה לענין שהוא מהותי ויכול להשפיע על נכונות מבטח סביר להתקשר בחוזה הביטוח. יתר על כן, קובע סעיף 6 (ג) לחוק כי הסתרת עובדה בכוונת מרמה, על ענין שהמבוטח יודע שהוא מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה. אי קיום החיובים האמורים פוטר את המבטח מחובת תשלום דמי הביטוח. 2. מהעדויות והמסמכים שהובאו בפני באתי למסקנה ברורה וללא כל פקפוק כי התובע חתם על הצעת הביטוח כשבפיו תשובות כוזבות תוך ידיעה ברורה שהן כוזבות ובכוונת מרמה. נאמן לשיטתו המשיך התובע לדבוק בדרך השקר ואף עדותו היתה רצופת כזבים ואי אמירת אמת. הגדיל התובע לעשות ומשהובא לעדות עו"ד עזם מטעם ההגנה נכח באולם מאן דהוא אשר הטיל מורא על העד, וכה קל היה להבחין בסימני הפחד, שנכרו בפניו והקושי לספר לבית המשפט את האמת לאמיתה. ואפרט: (1) הצעת הביטוח; דומה כי לאף לא אחת מהתשובות לשאלות שבהצעת הביטוח ענה התובע תשובה מלאה ואמיתית. התובע הצהיר כי הוא הבעלים של הבית ולא היא. מהעדויות עולה, והתובע הודה בכך, כי הוא אינו הבעלים, של הבית, אלא אביו ובנו. בסיכומיו טען התובע כי אין נפקא מינה מי הבעלים, שכן את פוליסת הביטוח יכול לרכוש גם מי שאינו הבעלים של הבית. אין חולק כי אכן כך, אולם לשאלה מי הבעלים של הבית יש לענות תשובה נכונה ואין כל ספק כי הצטברות של נסיבות שיפורטו עוד להלן, היתה מעוררת את השאלה מדוע התובע, שאינו הבעלים, מבקש לבטח את המבנה. התובע הצהיר כי הבית משמש לו למטרות מגורים וכן למטרת משרד "של בעלי המבנה". אף הצהרה זו הוכחה כהצהרת כזב. הוכח כי התובע לא התגורר בבית, הבית היה נטוש מכל אדם וחפץ וממילא לא נוהל בו משרד, לא על ידי התובע ולא על ידי אחר. לשאלה האם התובע התגורר בבית עובר להצעת הביטוח לא ניתן לדלות מפיו תשובה חד משמעית ובענין זה, כמו בענינים אחרים, תשובותיו היו חמקניות סותרות ומעורפלות. בתצהירו התובע אינו מתיחס כלל לשאלה האם עובר לחתימה על הצעת הביטוח הוא התגורר בבית. בתצהיר זה הוא פשוט מתעלם משאלה מרכזית שהועלתה לדיון על ידי הנתבעת וההכרעה בה עלולה להיות מהותית בתביעתו. בעדותו סיפק התובע שלל גרסאות לשאלה האם נכון שהבית היה ריק במשך שנים עובר לחתימה על חוזה הביטוח. האחת: "...אני עובר בין הבתים אני ומשפחתי מסתובבים בין הבתים...." (עמוד 7 לפרוטוקול) השניה: "... הבת שלי מאורסת. היא לא גרה שם. הארוס שלה אלא היה (צ.ל "היא") צריכה להיות בפרטיות." (עמוד 7 לפרוטוקול) השלישית, פשוט מתעלם מהשאלה: "ש... אם נכון שלא גרים בבית שנים? ת. יש הכל. היתה שריפה הם זרקו את כל הרהיטים החוצה. לפני שהגיעו מכבי אש פרקו אפילו את בלוני הגז" (עמוד 7 לפרוטוקול) הנה, כי כן, מודה התובע כי בזמן ההצתה הוא לא התגורר בבית אולם אנשים טובי לב חרפו נפשם, נכנסו לבית ורוקנו אותו מרהיטיו כך שעד שהגיעו שרותי הכבאות הבית היה מרוקן מריהוטיו. לא נותר, אלא לגחך למשמע תשובה דמיונית זו. מהתמונות שהוצגו בבית המשפט ומדו"ח שרותי הכבאות עולה כי הדירה לא היתה מרוהטת, היתה שוממה מדיירים וכי לא התגורר בה איש. ראוי להדגיש כי ההצתה ארעה שישה ימים לאחר מלוי הצעת הביטוח בה הצהיר התובע כי הוא מתגורר בבית ומנהל בו את משרדו. אולם דמיונו הפורה של התובע לא הסתים במתן שלוש הגרסאות האמורות, ובפיו עוד שתי גרסאות נוספות בכל הקשור למגוריו בבית. הרביעית: לחוקר מטעם הנתבעת סיפר התובע כי הבית שימש מקום מסתור לפגישה עם פלגשיו. החמישית: בתחנת המשטרה סיפר התובע לחוקר, בעדות שנגבתה ממנו בלילה השריפה (2/6/97 שעה 15:04) "... כרגע אין אף אחד שגר בדירה בגלל שאתמול 1/6/97 עברתי לדירה אחרת..." אולי במסגרת נדודי המשפחה בין הבתים השונים שבבעלותה התכוון התובע לספר לחוקר שבדיוק יום לפני השריפה הוא ומשפחתו עברו דירה. למותר לציין כי אינני נותנת אמון באף לא אחת מהגרסאות הללו. הבית היה נטוש מדיריו במשך תקופה ארוכה לפני החתימה על הצעת הביטוח והתובע כיזב משהשיב כי הבית משמש למגורים ומשרד. נסיון "לרכך" עדות זו ולטעון כי התובע לא הצהיר בהצהרת הביטוח כי הוא מתגורר בבית, אלא כי הבית משמש למגורים לא יועיל לו. עיון בהצעה מלמד כי על המציע לענות היכן הוא מתגורר, האם הבית נשוא התביעה משמש אותו הלכה למעשה למגורים ולא רק באופן תאורטי האם המדובר בבית מגורים. זוהי התחכמות, נאמנה לשיטתו של התובע, שלא תתקבל - כמובן - על ידי בית המשפט. אם היה התובע עונה תשובה מלאה וכנה היה רושם על גבי ההצעה כי הבית הוא בית מגורים אולם כעת אין איש מתגורר בו, ואין הוא מנהל בו משרד. דווקא התוספת שהוסיף התובע כי בבית נעשה שימוש גם כמשרד מלמדת כי התכוון להצהיר על כי הוא מתגורר בית. (2) העובדות שהוסתרו מחברת הביטוח; לא זו בלבד שתשובותיו של התובע בהצעת הביטוח היו כוזבות, אלא שהוא נמנע מלהצהיר על עובדות חשובות מאין כמותן, אשר אין כל ספק כי אם היו מובאות לידיעת חברת הביטוח היא לא היתה מתקשרת עימו בחוזה ביטוח. העובדה החשובה הראשונה, שהוסתרה היא שהתובע מכר את הבית חמישה ימים לפני החתימה על הצעת הביטוח וקיבל כמחצית מתמורתו. עובדה זו היתה מעוררת סימני שאלה אצל חברת הביטוח, ולצורך כך אין צורך בחוות דעת של חתם. אין כל ספק שללא קבלת תשובה מספקת לשאלה מדוע התובע מבקש לבטח את המבנה לאחר שמכר את הבית, והוא עומד למסור את החזקה בו עשרים יום ממועד כריתת חוזה המכר דהיינו כשבועים מיום החתימה על הצעת הביטוח לא היתה חברת הביטוח מתקשרת בחוזה ביטוח. כפי שיפורט עוד להלן התובע ביטח את הבית הואיל וחשש כי הוא יוצת על ידי גורמים קיצונים בכפר, שהתנגדו למכירת קרקעות לזרים, אולם כבר ממגוון תשובותיו, אשר לסיבה מדוע ביטח את הבית לאחר שמכר אותו, ניתן ללמוד על הסתרה בכוונת מרמה. האחת: בסעיף 13.2 לתצהירו טוען התובע כי ביטח את הבית משום שהוא בעל מודעות גבוהה בנושאי ביטוח ועקב עסקת המכירה. השנייה: "על הבית הזה עשיתי פוליסה בגלל שהוא צדדי" (עמוד 10 לפרוטוקול) דהיינו, התובע מודה כי לא ביטח את הבית משום שמכר אותו וחשש שיקרה לו דבר נזק בזמן הבינים עד שימסר לקונה, אלא משום שהבית צדדי. זו הודאה, אם כי בשפה רפה, שהתובע חשש מחבלה בבית הואיל ואינו שוכן במרכז הכפר אלא בשוליו. גם אם הייתי מקבלת את גרסת התובע על כך שחשש שיקרה לבית דבר נזק במשך תקופת הבינים, הוא לא סיפק הסבר מדוע ביקש ביטוח למשך שנה שלמה ולא למשך תקופה של שבועיים שלושה. כאיש עסקים, המעיד על עצמו שהינו מודע לעניני ביטוח, אין כל ספק שהתובע לא היה מבזבז כספו לריק ומשקיע בפוליסת ביטוח למשך שנה שלמה אם התקופה הנדרשת היא של שבועות בודדים בלבד. אף בעובדה זו יש כדי ללמד על נסיונות הטשטוש וההסתרה מחברת הביטוח בכוונת מרמה ברורה. ואולם; כאמור, החשש האמיתי שהיה לתובע הוא שקיימת אפשרות כמעט וודאית לגמרי שהבית יוצת על ידי גורמים קיצונים שהתנגדו למכירת קרקעות לזרים. והואיל והתובע מכר את הבית לערבי תושב לוד, היה לו יסוד להניח כי הבית יוצת, כפי שהדבר נעשה במקרים קודמים לו. אין כל ספק שעובדה זו היה צריך התובע להביא לידיעת הנתבעת והוא הסתירה ממנה בכוונת מרמה. על הנעשה בכפר בקשר למכירת קרקעות לזרים ניתן ללמוד על נקלה מהחומר שהונח בפני בית המשפט: (א) עו"ד עאזם העיד כי ממלא מקום ראש המועצה המקומית כפר קאסם, עלי בדיר, שלח מכתב לעורכי הדין בכפר המזהיר אותם לבל יערכו הסכמים למכירת מקרקעין למי שאינם תושבי הכפר (מוצג נ/8). (ב) עו"ד עזאם העיד כי המכתב נ/8 משקף את האוירה ששררה בכפר באותה תקופה (השנים 1996 - 1997). "היו הצתות רכבים. גם רכבי הוצת, כאשר מכרתי את הבית הישן שבו הייתי גר השכנים היו בדואים ונשרף הרכב שלי. דחפו לי מכתב איום מתחת לדלת. על מנת להחזיר את הממכר" (עמוד 31 לפרוטוקול) (ג) הקונה זרעיני, לו מכר התובע את ביתו באמצעות עו"ד עאזם הוא זר. לשאלה האם זרעיני הוא בדואי התחמק העד ממתן תשובה, שכן סימני הפחד נכרו בו והוא הסתפק בתשובה: "מבחינתינו בכפר קאסם הוא זר..." (עמוד 32 לפרוטוקול) (ד) על אווירת האימה והפחד שהשליטו גורמים קיצונים בכפר ניתן ללמוד גם מתיק המשטרה שצורף כמוצג נ/7. בתיק זה נמצאות עוד שתי תלונות של תושבי הכפר על כך שמכוניות שבבעלותם הוצתו והם אוימו במכתבי איום על כך שלא ימכרו מקרקעיהם לזרים. (ה) עו"ד עזאם העיד כי הוא לא ראה לנכון לידע את התובע על מכתבי האיום בקשר למכירת קרקעות לזרים משום שהכל ידעו כי זה המצב בכפר. לשאלת פרקליט התובע האם הכל גם ידעו מי הם אותם גורמים האחראים לאיומים ולהצתות חיייך העד חיוך, אשר ברור ממנו כי זוהי שאלה מתממת וכי אין כל ספק שבכפר קאסם ידעו כל התושבים כי מכירת קרקעות למי שאינם תושבי הכפר עלולה להיות כרוכה בפגיעה ברכושם אם לא יותר מכך. ושוב לא החמיץ התובע הזדמנות לא לומר את האמת ולטעון בעדותו, כמו גם בתצהירו, כי הוא לא ידע על כך דבר (עמוד 11 12 לפרוטוקול). אין כל ספק שהתובע, איש עסקים מובהק אשר בקיא לפרטי פרטים בהווית הכפר, ידע גם ידע את שכולם ידעו כי אין למכור קרקע למי שאינו תושב הכפר מחשש לפגיעה ברכושו או אפילו לגופו של המוכר. התובע, המעיד על עצמו שהינו הבעלים של מספר בתים ומספר חנויות, מתמצא היטב בעניני בטוח, לטענתו אינו זקוק לשירותי עורך דין לצורך עשיית עסקת מקרקעין, ידע היטב למה הוא צפוי אם ימכור את הבית לתושב לוד, או לבדוואי, רחמנא ליצלן. זו היתה הסיבה שהתובע ביטח את הבית לאחר מכירתו לזר, למרות שיתר הבתים ש בבעלותו לא היו מבוטחים, וזו גם הסיבה שהסתיר עובדה זו מחברת הביטוח בכוונת מרמה והונאה. אינני נותנת אמון כלשהו בעדותו של התובע. מלבד הגרסאות והסתירות שהובאו לעיל שזורה כל עדותו באמירות שאינן אמת. לא היתה בעדותו כמעט תשובה אחת שהיתה תשובת אמת; למרות שהתובע טען שלא ידועה לו מדיניות האוסרת על מכירת בתים לזרים הוא חתם על הסכם עם זרעיני מיום 2/5/98, המבטל את חוזה המכר ביניהם ומצהיר במפורש כי: "הואיל ומטעמים אוביקטיבים שאינם קשורים בצדדים נבצר מהצדדים להשלים את עסקת המכר הנ"ל" (הדגשה שלי ש.א) מהם, אם כן, "טעמים אוביקטיבים שאינם קשורים בצדדים" אם לא האיסור והאיומים של הגורמים הקיצונים שלא למכור קרקע לזרים. אף בפני משטרת ישראל לא היסס התובע שלא לומר את האמת. בחקירתו נשאל התובע אם הבית היה מבוטח, והוא מפנה את השוטר לאחיו. התובע ידע היטב שהבית מבוטח הואיל והוא זה שהלך לסוכן הביטוח וחתם על הצעת הביטוח שישה ימים לפני ששלח את החוקר לאחיו. זאת ועוד, התובע הסביר בבית המשפט מדוע, בניגוד לבתים אחרים שבבעלותו, הוא החליט לבטח את הבית. הכיצד העז לומר הן לשוטר והן בבית המשפט כי בעניני ביטוח יש לפנות לאחיו. זכרונו של איש העסקים בוגד בו ולפתע הוא לוקה בשכחה בלתי מוסברת משנשאל הכיצד זה שבאותו יום שביטל את עסקת המכר הוא חתם על חוזה מכר עם עו"ד עאזם, נציגו של זרעיני (עמוד 13 לפרוטוקול). אין ספק כי גם בענין מכר זה הסתיר התובע עובדות מעיני בית המשפט, הסתרה שבאה לידי ביטוי גם בעדותו של עו"ד עזאם. העובדות המתוארות לעיל מביאות למסקנה כי בהצעת הביטוח התובע השיב תשובות כוזבות. לא זאת כי אם אף זו, התובע הסתיר, בכוונת מרמה, מחברת הביטוח עובדות מהותיות לצורך ביצוע ההתקשרות ועל כן לפי סעיף 7 (ג) (1) לחוק אין היא חייבת בתגמולי הביטוח. יתר על כן, מהעובדות שהוכחו בפני ניתן לקבוע, גם ללא חוות דעת חתם, כי אם חברת הביטוח היתה יודעת, עובר לכריתת חוזה הביטוח, את העובדות לאשורן היא לא היתה מתקשרת בחוזה. אין כל ספק כי גילוי העובדה שהתובע מכר ביתו לזר ימים ספורים לפני הצעת הביטוח, בתוספת הידיעה בדבר מעשי האיומים והצתות שארעו בכפר קאסם למי שמכרו ביתם לזרים, היה מביא את החברה למסקנה חד משמעית כי אין להתקשר בחוזה הביטוח, שכן הצתת הבית נשוא חוזה הביטוח, הינה כמעט וודאית, כפי שהדבר קרה בפועל. לאור המסקנה האמורה מתייתר הצורך, לדון בשאלת הנזק אולם היה ויוגש ערעור על פסק דין זה הרי שהנזק הינו הפרש מחיר הבית בין שתי המכירות. למרות שעדויות התובע ועו"ד עזאם היו מהוססות בענין זה לא ניתן לקבוע כי הבית לא נמכר בהפסד של 100,000 דולר ועל כן זהו נזקו של התובע. ב. סעיף ההחרגה על פי הפוליסה. יש לדחות את התביעה גם מהטעם שהפוליסה אינה חלה על מקרי הצתה שארעו בזמן שלא התגורר איש בבית (פרק 2 סעיף ט (1)). הואיל והוכח כי בבית לא התגורר איש, והואיל והוכח שהשריפה היתה עקב הצתה יש לדחות התביעה גם מחמת חריג זה. התובע טען כי לא קיבל את הפוליסה ולכן לא ידע על סעיף ההחרגה. טענה זו הינה טענה עובדתית שנטענה בסיכומי התובע אך זכרה לא בא בתצהיר עדותו הראשית. על כן לא ניתן לקבוע כי התובע לא ידע על סעיף ההחרגה האמור. יתר על כן, הצעת הביטוח מתיחסת לפוליסה הספציפית כשבראשה נרשם "טופס הצעה לפוליסה - מבצר לדירה". לפיכך, כל עוד לא הוכח אחרת, התובע מוחזק כמי שידע את תנאי הפוליסה ומשלא טען שלא ידע את התנאים ומשלא הוכיח אחרת, הרי שחברת הביטוח פטורה מתשלום תגמולי הביטוח מכוח החריג שבפוליסה. מן הטעמים האמורים לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪ בצרוף מס ערך מוסף ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. שריפהביטוח תכולההצתה