פסק דין 1. התובעת נפגעה ביום 27/4/94 ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- (להלן - "חוק הפלת"ד"). התאונה ארעה כאשר התובעת הלכה בדרך, ורכב נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן - "שי") פגע בה. הנתבעת 2 היא חברת ביטוח (להלן - "דולב") והיא ביטחה את הנסיעה ברכב, אשר פגע בתובעת. הרכב היה מסוג "סובארו", ומספר הרישוי שלו היה 812-615. הנתבעת 3 (להלן "קרנית") היא קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים לפי חוק הפלת"ד. התובעת הגישה תביעה נגד שי, שנהג ברכב, נגד דולב כמבטחת ונגד קרנית, כיוון שדולב טענה, שלשי לא היה ביטוח חובה בר תוקף בעת אירוע התאונה. קרנית הגישה הודעת צד ג' נגד שי ונגד אביו של שי (להלן - "רחמים"), אשר היה הבעלים של הרכב הפוגע. קרנית טענה נגד רחמים, כי הוא התיר לשי לנהוג ברכב, על אף שידע כי הנסיעה אינה מבוטחת כדין. 2. הצדדים לא חלקו על כך, שלתובעת נגרמו נזקי גוף בגין התאונה וכי היא זכאית לפיצויים. המחלוקת שנותרה בתיק היא בשאלה על מי לשאת בפיצויים: אם היתה לשי פוליסת ביטוח בתוקף בעת התאונה אצל דולב, כי אז תחוב דולב בסכום הפיצויים של התובעת. אם לא - תשא בהם קרנית, והודעת צד ג' שלה נגד שי ורחמים, דינה להתקבל, כך שקרנית תהיה זכאית להחזר כל סכום שתחוייב בו משי ומרחמים (וראה סעיף 7 (5) ו-(6) לחוק הפלת"ד). 3. בישיבה מיום 28/3/99 הסכימו הצדדים (לפני כב' השופט שילה, אשר ניהל מספר קדמי משפט בתיק), כי סכום הפיצויים לתובעת יועמד על 40,000 ₪, כי סכום זה ישולם, כמימון ביניים, על ידי דולב וקרנית בחלקים שווים. עוד הוסכם. שהנתבעים והצד השלישי ימשיכו להתדיין במחלוקת על מי לשאת בפיצויים, ולאחר שיקבע מי ישא בפיצויים, יחזיר מי שיחוייב בהם לצד האחר את הסכום, שהצד האחר שילם כמימון ביניים. הסכמה זאת קיבלה תוקף של החלטה. 4. העדויות שבתיק התפצלו ועמדו, כמנהגן של ראיות, חלקן בצד זה של כף הראיות וחלקן בצד האחר של כף הראיות, ומטוטלת מחשבותיי הימינה והשמאלה, פעם לכאן ופעם לכאן, כאשר הכף הוכרעה לבסוף, במשקל הנוצה, לטובת הגירסה של שי ורחמים וקרנית, בעיקר בשל משקלן המכריע של שתי עדויות של עדים אוביקטיביים, השוטר לחיאני ובוחן התנועה עמרני, אשר הגיעו בסמוך לתאונה אל מקום התאונה. על פי הרישומים של לחיאני ושל עמרני ממקום האירוע ובסמוך לאירוע, הציג להם שי תעודת ביטוח של דולב, כשהיא, לטענת שני עדים אלה, תעודה מקורית, ושעלה ממנה שהפרמיה שולמה. אחזור עוד לעדויות אלה, שכאמור הן העוגן אליו קשרתי את התוצאה של פסק הדין. 5. גירסתו של רחמים היתה, שהוא ביטח את הרכב על ידי תשלום לאחד הבנקים, ככל הנראה במזומן. הוא טען כי שילם במזומן, כיוון שלא מצא ראיה על תשלום (כמו רישום על תשלום בשיק או בהוראה לבנק לשלם). לעמדתו נהוג בבנק הדואר לשלם את הפוליסה בגין ביטוח חובה במזומנים. יתכן ששילם באחד הסניפים של בנק הדואר. הפוליסה, לטענתו של רחמים, היתה בתוקף החל מ01/12/93- ועד 30/11/93. בסמוך לאחר אירוע התאונה הגיע רחמים למקום התאונה. כיומיים לאחר התאונה, הלך רחמים למשרדו של סוכן הביטוח שלו, העד מרדכי שמואל, כדי להחזיר לו את תעודת הביטוח של הרכב, מכיוון שהרכב הועמד (כך בתצהירו נ/א1). הסוכן ראה את תעודת הביטוח, וביקש מרחמים למסור אותה לפקידה שלו, אילנה קדוש. רחמים עשה כך. לדבריו של רחמים היו לו באותה עת ארבעה כלי רכב, וכולם היו מבוטחים כדין. עוד העיד רחמים, כי חברות הביטוח דורשות, אם מבוטח מבקש להפסיק את הביטוח או להקפיא אותו, שהמבוטח יחזיר להם את הפוליסה המקורית, וכך הוא עשה. את הפוליסה מסר לאילנה קדוש, הפקידה של סוכן הביטוח שלו, אשר תייקה אותה בתיקו. 6. שי, שהיה חייל בצבא בשירות חובה בעת התאונה, העיד כי היתה לו תעודת ביטוח חובה משולמת כחוק בזמן התאונה, כי הראה אותה לשוטרים וכי מסר את התעודה לאחר התאונה לאביו כדי שיטפל בהליכים הדרושים, כיוון שהוא עצמו היה חייל בשירות חובה בצבא. 7. ברישומיה של דולב, כמו ברישומיה של אבנר, שלה מדווחות חברות הביטוח על תעודות ביטוח חובה, נעשה חיפוש, לטענת דולב מדוקדק מאוד, ולא נמצא רישום על כך שהפוליסה שולמה. הבנק, שבו מבוצע תשלום הפוליסה, מדווח לחברות הביטוח על התשלום, והן מעדכנות את רישומיהן. אומנם מספרה של הפוליסה הוא מספר של פוליסה של דולב, אולם, כאמור, לא דווח כי פוליסה הנושאת את שמו של רחמים או הנושאת מספר של הפוליסה הנדונה, שולמה. העדה טובית נוימן, פקידה בחברת אבנר, מסרה (בתצהירה נב10/), שלא נמצא רישום על פוליסה על שמו של רחמים, אולם היא הוסיפה, שיתכן שאם הפוליסה היא משנת 1993, שלא יופיע רישום ברישומי אבנר: "ש. תאריך הבטוח הוא התאריך הרלוונטי מבחינת הקלדה ת. לא מדוייק במקרה זה מכיוון שרק ב96- החל הדווח והם דווחו גם רטרואקטיבית עד לשנת 94. ברוב המקרים זה עד שנת 94" (עמ' 23 לפ', מש' 19). העדה שולה גלמן עבדה כחתמית בחברת הביטוח דולב. היא לא מצאה רישום על שם המבוטח, אולם היא אישרה, כי מספר הפוליסה הוא של פוליסה, שהונפקה על ידי דולב, סניף חיפה. 8. סוכן הביטוח, מרדכי שמואל מסר בעדותו (עמ' 7 לפ'), כי הוא ראה את הפוליסה כשהיא משולמת. רחמים הופיע אצלו במשרדו והשאיר לו את הפוליסה. אחר כך הופיע במשרדו חוקר מטעם אבנר ואותו חוקר: "... לקח והוציא מהתיק את כל מה שהוא היה צריך והלך. הוא לקח פוליסות מקיף וצד ג'. הוא לקח את המקור. יש ספח של התעודות בתיק. החוקר לקח את הספחים. הספח המקורי המשולם עבר לחברת הביטוח. אני משוכנע שהתעודה היתה בתוך המעטפה. העברתי אותה לפקידה והיא העבירה אותה כמו שהיא מעבירה כל תעודה" (עמ' 7 לפ' מש' 2). החוקר הפרטי, אורי שני, אשר ביצע חקירה עבור קרנית, הקליט שיחת טלפון, שהתקיימה ביום 16/1/95, עם שמואל. שמואל סיפר לשני, כי רחמים בא למשרדו לאחר התאונה כדי לבצע החלפה. מי שטיפל בנושא היתה אילנה קדוש. הוא עצמו לא ראה את התעודה, אלא אילנה קדוש בלבד. הוא הוציא לרחמים תעודת ביטוח שנתית, אולם מי שראה שהיא שולמה היתה אילנה קדוש ולא הוא. כמו כן אמר שמואל, כי לא הוא טיפל בהעברת התעודה לחברת הביטוח, כדי שהביטוח יוקפא או יבוטל (וראה נב12/). 9. העדה אילנה קדוש מסרה בעדותה, כי אם מבוטח רוצה להעביר את הביטוח על פי הפוליסה לרכב אחר שלו, או להקפיא אותה, היא בודקת אם הפוליסה מופיעה במחשב. אם הופיעה, ניתן לעשות ביטול או הקפאה. העדה אישרה כי רחמים היה אצלה וביקש ביטול או הקפאה, וכאשר ראתה במחשב שאין ביטוח, הוא נבהל והתרגז (עמ' 29 לפ' מש' 5). בעדותה היא לא זכרה אם רחמים נתן לה את התעודה. היא אמרה: "ש. את זוכרת שהמבוטח הגיע לסוכנות לאחר התאונה. ת. כן. איני זוכרת אם הוא מסר לי את תעודת החובה. אני לא זוכרת אם ראיתי את תעודת החובה. יתכן כי הסוכן מסר לי פרטים בקשר לרכב כדי לעשות העברה אבל לא זכור לי אם ראיתי תעודה" (עמ' 31 לפ' מש' 27). דבריה אלה הם בניגוד לטענתו של שמואל בשיחה הטלפונית עם החוקר שני, והם גם אינם עולים בקנה אחד עם שיחה טלפונית אתה, מיום 16/01/95, שהוקלטה ע"י החוקר שני (תמליל נג2/), שבה מסרה אילנה, כי היא אינה זוכרת היטב את הנסיבות, אולם היא זוכרת שרחמים הציג לפניה תעודת ביטוח ששולמה, שהיא החליפה את הביטוח כך שיחול על טנדר ושהיא החזירה את התעודה לחברת הביטוח. לשאלה חוזרת של החוקר, אם היא ראתה את תעודת הביטוח, חזרה אילנה ואישרה: "כמה שאני זוכרת כן, ואני זוכרת טוב, טוב. ח. משולמת? פ. כן." (עמ' 11 לנג2/). 10. השוטר לחיאני ממשטרת התנועה, הגיע למקום התאונה מספר דקות לאחר אירועה, וערך דו"ח פעולה. במקום מצא את התובעת כשהיא עדיין מטופלת על ידי מד"א ואת שי. הרכב הפוגע לא הוזז עדיין ממקומו. שי הציג ללחיאני עם דרישתו, רשיון נהיגה, רשיון רכב ופוליסת ביטוח. התברר שרשיון הרכב לא היה בתוקף. אולם לגבי תעודת הביטוח רשם לחיאני, לאחר שבדק אותה, כי היא מ"חברת הביטוח דולב מס' פוליסה 93-13-21-409059 בתוקף עד 30.11.94" לחיאני תאר בעדותו כיצד הוא נוהג לרשום בדוחות שלו על פרטי המסמכים, שבדק אצל הנהגים המעורבים בתאונה, כדלקמן: "ת. אלו פרטים של תעודת ביטוח. כשאני מגיע לטפל בתאונה אני מבקש רשיונות רכב, רשיון נהיגה ותעודת ביטוח ומהרשיונות המקוריים אני לוקח את הנתונים הרשומים בדו"ח, כך שמספר הפוליסה הוא מה שרשום ע"ג תעודת הביטוח חובה וכן הפרטים הנוספים שמתייחסים לפוליסה. ש. מה קורה כאשר לנהג אין תעודת ביטוח. ת. אני מציין זאת בדו"ח הפעולה ומפנה לבוחנים בלשכת התנועה. ש. מה קורה כאשר הנהג מחזיק צילום של התעודה ולא את המקור שלה. ת. במידה והתעודה היא צילום, מבחינתי זה נחשב כביכול אין תעודה במקום. אני לא מתייחס לזה כאל תעודת ביטוח" (עמ' 1 ל פ' מ04/07/00- מש' 11). 11. בוחן התנועה עמרני גבה עדות משי כשעה לאחר התאונה. בחלקה העליון של ההודעה, רשם עמרני את פרטיה של תעודת הביטוח, שהם תואמים למספר הפוליסה, לה טוענים שי ורחמים, וכן כי היא בתוקף עד 30/11/94. בעדותו אישר עמרני, כי את הפרטים לקח מתעודת הביטוח המקורית, כי הוא אינו מסתפק אף פעם בהעתקים של התעודה, וכי, על אף שאינו זוכר מקרה זה כך שניתן יהיה לייחדו משאר המקרים בהם טיפל, הרי על פי מה שהוא נוהג, הוא העתיק את הפרטים מהתעודה המקורית (עמ' 3 לפ' מ04/07/00- ש' 9-19). 12. באת כוחה של דולב, בסיכומיה, רכזה את העובדות התומכות בעמדתה של דולב, לפיה לא היתה לרחמים ולשי פוליסה תקפה מדולב בעת התאונה. אומנם עומדות כנגד דולב עדותם של השוטרים, אולם, כך ניתן להבין את עמדת דולב, הפוליסה ההיא היתה מזוייפת, או שהשוטרים לא שמו לב שאין היא בתוקף. 13. לגבי עדותו של שמואל נטען על ידי דולב, כי עדות זאת היתה מלווה בסתירות. בעדותו לפני העיד שמואל, כי הוא עצמו ראה את הפוליסה כשהיא משולמת (וראה עמ' 7 לפ' ישיבה מיום 13/5/97). כן העיד שמואל (בישיבה מיום 12/4/00 עמ' 35 לפ' מש' 3), כי רחמים הופיע במשרדו, דיבר איתו והוא עצמו העביר את הבקשה עם התעודה לחברת הביטוח. עדותו זאת נסתרת על ידי הדברים שנאמרו על ידו לחוקר שני בשיחה המוקלטת מיום 12/4/00, לפיה הוא נמנע מלומר שהוא ראה את התעודה או שהוא טיפל בה. כל מה שעלה מאותה שיחה, היה שטיפלה בתעודה אילנה קדוש, והיא זאת שבררה במחשב וטיפלה בכל הקשור להעברתה של התעודה לחברת הביטוח. עולה מכאן, שלא ניתן לקבל את דבריו של שמואל כאמינים לעניין השאלה, אם ראה את תעודת הביטוח ואם הוא לקח אותה והעביר אותה לחברת הביטוח, לאחר שבדק ששולמה. 14. לגבי עדותו של רחמים, טוענת דולב בסיכומיה, שלא ניתן להאמין לגירסתו שהוא נתן את התעודה לשמואל, מאחר שהתברר ששמואל לא ראה את התעודה. 15. לגבי עדותה של אילנה קדוש: כותבת באת כחה של דולב בסיכומיה, כי העדות אינה אמינה: אומנם בשיחה הטלפונית אישרה קדוש, שהיא העבירה את התעודה, אולם בעדותה לפנינו אמרה, כי לא יתכן שהיא העבירה את התעודה מאחר שהמחשב הראה שהתעודה לא רשומה או לא שולמה. קדוש אישרה בעדותה, כאמור לעיל, כי רחמים הגיע אליה עם התעודה, וכאשר בדקה במחשב ומצאה שהיא לא שולמה, הוא "התרגז ונבהל". לדעתי, יש בעדות זאת תמיכה בגירסתו של רחמים: הוא הופיע עם התעודה, שנראתה כמשולמת. משראתה אילנה שבמחשב של חברת הביטוח הופיע, שהתעודה לא משולמת, הוא התרגז ונבהל. ניתן להניח כי, הוא התרגז ונבהל משראה, בניגוד למה שרשום אצלו בתעודה, כי התעודה לא נרשמה במחשביה של חברת הביטוח. 16. עוד עומדת באת כוחה של דולב, ובצדק, על כך שיש יותר מדי טעויות בטיפול: הבנק לא העביר את תעודת הביטוח, או שהעבירה והיא אבדה אצל חברת הביטוח, והתעודה לא הועברה אחרי התאונה מממשרדו של הסוכן, ואם היא הועברה, היא אבדה במשרדי חברת הביטוח. 17. כן ציינה באת כחה של דולב, כי התנהגותו של רחמים לעניין ביטוח רכביו מעוררת חשד כבד שהוא לא ביטח את הרכב: מתוך אישורה של חב' מעוז (נב5/), שהיא חברה לביטוח, עלה, כי בשנים 92-93 שולמו לפקודת מעוז 3 תעודות זמניות על שם הרכב הנדון וכל אחת למשך 21 יום. התעודה (נב5/), שהיא תעודת ביטוח חובה שנתית, שאם היתה משולמת היתה בתוקף בין 5/3/93 עד 30/11/93, לא שולמה. דולב טוענת שככל הנראה, גם התעודה שהונפקה אצלה, לא שולמה, כפי שלא שולמה התעודה השנתית של חב' מעוז. זאת ועוד, בין התעודה שהונפקה כביכול על ידי דולב, לבין זאת שמעוז הציעה, ורחמים לא שילם אותה, היה פער של 5.5 חודשים. לא ניתן להאמין לגירסתו של רחמים, שלפתע עמד וביטח את הרכב. מדובר היה על רכב ששוויו "כמה אלפים בודדים" (עמ' 15 לפ' דבריו של רחמים). לרחמים היו עוד כלי רכב, ככל הנראה 4 במספר. באת כוחה של דולב טענה, כי היו רשומים על שמו רכבים נוספים, שגם הם לא בוטחו, אולם טענה זאת אינה מבוססת, וזאת לאחר שרחמים מסר, כי היו אומנם עוד רכבים שהיו רשומים על שמו, אולם הוא מכרם או העבירה מזה זמן רב לאחרים, ומסיבה כלשהי הם לא הועברו על שם הרוכשים. לרכב, לא היה רשיון רכב בתוקף בעת התאונה. היתה הצעה לביטוח על הרכב, לא של מרדכי שמואל אלא של סוכן הביטוח כרמי משה. הביטוח אצל כרמי התבקש לתקופה 6/1/94 עד 31/12/94, שהיא התקופה הרלבנטית לעניננו, אולם רחמים לא התקשר בחוזה ביטוח עפ"י ההצעה של כרמי. לעמדת דולב, התמיהות שעולות מהעובדות שנסקרו, מחייבות שלא לקבל את גירסתו של רחמים ולקבוע, כי הפוליסה היתה מזוייפת. 18. באה אני, עתה, לסכם את העומד בעד ונגד גירסתם של רחמים ושל קרנית: יש להתייחס בספקנות מרובה לעדותו של רחמים, שכן יש לו אינטרס ברור שגרסתו תתקבל. כמו כן לא ניתן לתת אמון בגירסתו של שמואל, שטען מחוץ לכותלי ביהמ"ש שהוא לא ראה את התעודה, וגם לו, כסוכן הביטוח של רחמים, היה אינטרס שגרסתו של רחמים תתקבל. עוד עומדות נגד רחמים ודולב התמיהות בקשר לטעויות חוזרות ונשנות, הן בכך שלא היה דיווח על התשלום ברישומים של חברות הביטוח והן שהתעודה לא הגיעה לחברת הביטוח לאחר שהופקדה על ידי רחמים, לטענתו, בתיקו אצל סוכן הביטוח. מנגד עומדים הרישומים של השוטרים, לפיהם הוצגה לפניהם תעודת ביטוח בתוקף וכן העדות, לפיה יתכן שתעודות ביטוח ששולמו לפני 1994 לא דווח עליהם לחברת הביטוח "אבנר", אם כי הן כן היו צריכות להופיע ברישומיה של דולב. כן עומדת בעד הגירסה של רחמים, העובדה, שמיד לאחר התאונה התייצב אצל סוכן הביטוח, לטענתו עם הפוליסה, ותבע להפסיק את הביטוח כיוון שהרכב הועמד. קשה לקבל את הגירסה, שרחמים היה מסתכן ומופיע לפני סוכן הביטוח ודורש להקפיא את הביטוח, כאשר ברור לו שיהיה עליו לצורך כך להציג את תעודת הביטוח, בעוד שאם לא יפעל כך, יעמדו לו הרישומים של השוטרים, וניתן יהיה לטעון, כי הפוליסה אבדה. אם התעודה זוייפה, ניתן להניח שלא היה חוזר ומציגה לפני סוכן הביטוח. בנסיבות אלה, וכשאני נותנת משקל מכריע (אם כי, כאמור לעיל, המשקל המצטבר אינו עולה אלא במעט על המשקל של הראיות נגד רחמים וקרנית) לדוחות השוטרים ולעדויותיהם, החלטתי שיש להעדיף את גירסתו של רחמים על הטענה של דולב, שתעודת הביטוח זוייפה. 19. לפיכך אני קובעת, כי דולב תשא בכל סכום הפיצויים, ועליה להחזיר את הסכומים, שקרנית שלמה לתובעת בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום התשלום. בנסיבות שלפני, כאשר על פי הראיות שבתיק, היה מקום לדולב להאבק על הוכחת עמדתה בהתחשב בראיות שבתיק, סבורה אני שעל כל צד לשאת בהוצאותיו, וכך אני פוסקת. הודעת צד ג' של קרנית נגד רחמים ושי נדחית. אין צו להוצאות בהליך זה, בהתחשב גם בכך ששי ורחמים לא היו מיוצגים, והטרחה שלהם בתובענה לא עלתה בהרבה על זו של עד הבא למסור עדות. מסמכיםזיוף