פסק דין רקע עובדתי 1. התובעת הגישה תביעה כספית על סך 77,905 ₪, נכון ליום 12.5.99, כנגד הנתבע 1, סוכן ביטוח (להלן: "הסוכן"), וכנגד הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת"), אשר נטען כי ביטחה את מכוניתה של התובעת (להלן: "המכונית"), בביטוח מקיף לתקופה מיום 31.5.98, ועד 31.5.99. ביום 23.8.98, עת נהג במכונית בנה של התובעת (להלן: "הבן"), ארעה תאונת דרכים, וכשהמכונית ניזוקה. המבטחת דחתה את דרישת התובעת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו למכונית, בטענה כי הבן, בעת התאונה, היה "נהג חדש", ובהתאם לתנאי הפוליסה לא נכלל נהג חדש במסגרת הכיסוי הביטוחי של המכונית. הרקע לטענה זו, קשור לפוליסות קודמות לביטוח המכונית, שהוצאו במסגרת טיפולו של הסוכן, בביטוח המכונית. בחודש יוני 1995, ביטחה התובעת את מכוניתה, לראשונה באמצעות הסוכן, וכשהביטוח מבוצע באמצעות איתן חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איתן"). ביום 24.11.95, ביקשה התובעת להרחיב את הכיסוי הביטוחי, באופן שיכלול ביטוח לנהג צעיר. ואכן, איתן הנפיקה תוספת לפוליסה, הכוללת כיסוי זה, החל מיום 24.11.95. לקראת תום תקופת הביטוח הראשונה, חתם הצד השלישי (להלן: "גרגורי"), על בקשה לחידוש הפוליסה, וזאת במשרד הסוכן, ובשמה של התובעת, תוך שנטען, כי גרגורי ביקש לבטל את ההרחבה לנהג צעיר. ואכן, הפוליסה שהונפקה ע"י איתן לתקופה מיום 1.6.96 ועד ליום 31.5.97 לא כללה כיסוי לנהג צעיר. בהמשך, הסוכן ביטח את המכונית לתקופות מיום 1.6.97 ועד 31.5.98, וכן לתקופה מיום 1.6.98 ועד 31.5.99 באמצעות המבטחת, וכשגם בפוליסות שהוצאו על ידי המבטחת, אכן אין כיסוי לנהג צעיר. התובעת טוענת, כי לא הסמיכה מאן דהוא מטעמה לבטל את ההרחבה, כי לא ידעה אודות כן, ועל כן תבעה גם את הסוכן. מאידך, הסוכן שלח הודעה לצד שלישי כנגד גרגורי. 2. הצדדים הגיעו להסכמה בשאלת גובה הנזק, והדיון נסוב למעשה בנושא האחריות. התביעה נגד המבטחת 3. בכל הקשור לתביעה כנגד המבטחת, ניתן כבר עתה לציין כדלקמן: א. מלכתחילה הגישה התובעת את התביעה כנגד הסוכן וכנגד איתן כמבטחת, ורק לאחר מכן תוקן כתב התביעה וכשעתה הנתבעת 2 היא המבטחת. ב. עם זאת, לא טרחה התובעת לתקן המתחייב מהשינוי האמור, וכאילו הביטוחים ביחס למכונית, מתחילתם נערכו אצל המבטחת. ג. כך, בסעיף 9 לכתב התביעה המתוקן נטען ביחס למבטחת, כי הסוכן הינו שלוחה, וכי הסוכן והמבטחת הציגו בפני התובעת מצג, על פיו קיימת ההרחבה, ועל כן מנועים הסוכן והמבטחת לטעון את אשר הם טוענים עתה. ד. כן נטען, גם ביחס למבטחת, כי לא הודיעה לתובעת על שינוי חוזה הביטוח, כלשונה. 4. לא בכדי נדרשה התובעת, הן במהלך ההוכחות, והן בסיכומיה לנסות ולטעון, כי ההגבלה ביחס לנהג צעיר, לא הובלטה כדבעי בפוליסות שהונפקו על ידי המבטחת. מאידך, ולא בכדי התנגד ב"כ המבטחת לכל שינוי חזית, ובעניין זה הדין עימו. אין בכתב התביעה כל טענה או עילה שכזו. ממילא לא נצרכה המבטחת להיזקק לנושא זה. 5. גם אם נצא, בשלב זה של הדיון, בהנחה שאכן הסוכן התרשל, לכאורה, היה על התובעת להדרש, בכתב התביעה המתוקן, לאחריות של המבטחת דנן, בגין פעולותיו. כאמור לעיל, התובעת טוענת כי ביום 1.6.96 בוטלה ההרחבה, וכך הונפקה הפוליסה על ידי איתן. אם אכן ביטוח המכונית היה נערך משך כל התקופות, כולל ביחס למועד הרלוונטי ע"י איתן, אכן נדרשים היינו לשליחות הנטענת שבין איתן לבין הסוכן, וכפי שהיינו נזקקים לטענה זו או אחרת שצוינה בכתב התביעה המתוקן, ביחס לחברה המבטחת. אולם, המבטחת בעת שהנפיקה את הפוליסה באה אל המוכן, והנפיקה את הפוליסה ללא הרחבה. למצער, היה על התובעת לטעון, וכמובן אף להוכיח את האחריות של המבטחת לפעולותיו של הסוכן, שבוצעו עוד זמן רב לפני כריתת חוזה הביטוח בין התובעת למבטחת. לא למותר להוסיף, כי ביחס למבטחת, כל הטענות שנטענו בכתב התביעה המתוקן, לרבות ביחס למצג זה או אחר, אינן רלוונטיות ביחס למבטחת אלא לאיתן, אם בכלל. סבורני, כי ללא טיעון, ואף לגופם של דברים, לא ניתן לראות את הסוכן כשלוח המבטחת ביחס לפעולות שבוצעו על ידו, זמן רב טרם לכן. אם בע"א249/99 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' נעמט ואח', דינים עליון נ"ט 874, נקבע אשר נקבע, על אחת כמה וכמה במקרה דנן. 6. נוכח כל האמור, דין התביעה כנגד המבטחת להדחות ועל אחת כמה וכמה לאור הקביעה להלן, ביחס לסוכן. מקרה הביטוח 7. טענה נוספת שמהראוי להתייחס אליה כבר עתה, הינה טענת הסוכן, כי התובעת לא הוכיחה את מקרה הביטוח. טענה זו נסמכת, על כך שהתובעת בחרה שלא להעיד את בנה, חרף הכנת תצהיר על ידו. דין טענה זו להדחות, ומוטב היה לה לטענה זו, שלא היתה נטענת כלל. בחינת הפלוגתאות והמוסכמות שבין הצדדים, אינה עניין טכני בלבד, אלא יש לבחון את מכלול הנסיבות. גם אם בכתב ההגנה מטעם הסוכן, ישנה הכחשה כללית , הרי הסוכן לא חלק מעולם על עצם קרות מקרה הביטוח, ואף המבטחת למעשה, לא חלקה, אלא על חבותה. לכל האמור יש להוסיף, כי הצדדים הגיעו להסכמה בכל הקשור לשאלת הנזק, וכשהצדדים כולם מחרישים במהלך הבאת הראיות בכל הקשור לנושא זה. היה ברור, כי אין מחלוקת שאכן המכונית ניזוקה, וכשהיא נהוגה על ידי הבן. לא למותר לציין, כי אם אכן היה ספק בשאלה זו, מהראוי היה כי הסוכן וב"כ יתייחסו לסוגיה זו, ולא כטענה המועלת רק בסיכומים. יתר על כן, פעולותיו של הסוכן לאחר שדווח לו על התאונה, מצביעות כי הסוכן לא הטיל ספק ובצדק, בכל הקשור לעצם "מקרה הביטוח". בכל מקרה, גם אם מהפן הפורמלי גרידא, יכול וניתן היה לטעון טענה זו, הרי עצם העלתה באופן האמור, אינה מתיישבת עם חובת תום הלב גם בניהול ההליך המשפטי. לא רק שביהמ"ש התרשם שאכן אין מחלוקת ביחס לעצם קרות מקרה הביטוח, אלא שגם ב"כ התובעת ובצדק, יכולה היתה להתרשם כאמור. לא למותר לציין, כי מעת שנמסר מפי ב"כ הצדדים: "מקובל עלינו כי ערך הנזק הוא 56,571 ₪, נכון לאוגוסט 98'", מהראוי היה שב"כ הסוכן יוסיף, בכפוף להוכחת מקרה הביטוח. ההכרעה העובדתית 8. אם מכתבי הטענות, וממהלך הדיון ניתן היה לסבור כי קיימות מחלוקות עובדתיות רבות בין הצדדים השונים, הרי לאחר תום הראיות, נראה כי לא כן הדברים. 9. ניתן לקבוע לצורכי ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת, את העובדות הבאות: א. תחילת הביטוח ביום 1.6.95, בהכרות שבין גרגורי לסוכן, וכשבעקבות כך הפנה גרגורי את התובעת, לעריכת ביטוח מכוניתה באמצעות הסוכן. (3). ב. שלא כדבריה הראשונים של התובעת, התובעת לא הזדרזה לבקש את ההרחבה לנהג צעיר, עם קבלת רשיון הנהיגה ע"י הבן, אלא ביקשה זאת כאמור בחודש נובמבר 95'. (6). ג. גרגורי והתובעת קיימו מערכת יחסים, הנחזת להיות, כמערכת יחסים קרובה, וזאת, לפחות במועדים הרלוונטיים לתובענה דנן. (13, 14, 18). ד. בסופו של יום, גם התובעת מאשרת למעשה, כי ייתכן ואכן נערכה פניה טלפונית על מנת שהתובעת תסור לסוכן לחידוש הפוליסה לתקופה מיום - 1.6.96 (עמ' 14) ואף אלמלא דבריה, יש מקום לקבל את דברי גרגורי, שאכן נשלח לחתום בשמה של התובעת, על חידוש הפוליסה. (17 מיום 13.06.01). ה. הסוכן ו/או מי מטעמו ו/או איתן, לא הודיעו לתובעת על ביטול ההרחבה, למעט עצם משלוח הפוליסות, וכשבתשובות לשאלון, לכאורה מאשרת התובעת לפחות את קבלת הפוליסות שהונפקו בסמוך ליום 1.6.96. ו. חרף זאת שהסוכן משער השערות כאלו או אחרות, ביחס לתוכנן של שיחות טלפון שקדמו לחתימת גרגורי, וכך אף משערות מי מפקידותיו, הרי לא נמצא כל תיעוד לשיחות שכאלו, אם אכן נערכו, וראה בעמוד 15 עדותו של הסוכן, המאשר שלכאורה אם אכן היתה מבקשת התובעת בשיחת טלפון מוקדמת לבטל את ההרחבה, היה הדבר מוצא ביטויו בתיעוד זה או אחר. עם זאת נתייחס בהמשך להשערות בדבר תוכנה של אותה שיחה נטענת. גם מעדותה של פחימה, ניתן להסיק שאכן לא התקיימה שיחה מוקדמת בנושא ביטול ההרחבה, וכשלכאורה נושא זה עלה, אם עלה, אך ורק בעת שגרגורי חתם על הבקשה לחידוש. עם זאת לכאורה, התקיימה כאמור, שיחה טלפונית כאמור בס"ק ד' לעיל. ז. לא הוכח כאילו גרגורי אמר לתובעת אודות השינוי בפוליסה (18). ח. התובעת, לכאורה, לא נזקקה לעיון ברשימה או בפוליסה זו או אחרת, ולראשונה נודע לה על הסרת ההרחבה, ובעקבות כך העדר כיסוי ביטוחי רק לאחר התאונה, וכפי שניתן אף להסיק מעדות הסוכן, וכן מעדות גרגורי בהקשר לדברים שהוחלפו בינו לבין הסוכן. (19). 10. השאלה העובדתית הנצרכת להכרעה, אודות כל הקשור להחתמת גרגורי על נ/5, היא הבקשה לחידוש הפוליסה, תוך ביטול הכיסוי לנהג צעיר. מעיון ב- נ/5 עולה כי בקשת החידוש שהונפקה, כללה את ההרחבה, דהיינו, שמבחינת איתן, חברת הביטוח דאז והסוכן, היה ברור כי ההרחבה מנובמבר 95' תמשך, ועל כן גם ביחס לפרמיה, נכללה פרמיה בסכום של 643 ₪ בגין הרחבה זו. הפקידות מטעם הסוכן, הן רחל פחימה (להלן: "רחל") והן זינה ברנשטיין (להלן: "זינה"), מעידות שתיהן שאכן דרך כלל הקשר של גרגורי היה עם זינה, שאף היא דוברת השפה הרוסית. אולם, בעת חתימת נ/5 חתם גרגורי בפני רחל, וכשרחל מעידה על כך מזיכרונה היא (4), וזינה מעידה על כך, לאור היות טופס החידוש נושא את כתב ידה של רחל. (27). עוד טוענת רחל, כי גרגורי הוא זה שביקש לבטל את ההרחבה, כל זאת על מנת להקטין את שיעור הפרמיה. (4). מאידך, גרגורי אינו מתכחש לעצם חתימתו, אולם טוען הוא כי לא חתם את הטופס אלא בפני זינה, וכשלא דובר עימו כלל על נושא של נהג צעיר, תוך שהוא מכחיש את הנטען על ידי רחל. (18). עוד יש להוסיף, כי לפחות מדבריה של רחל עולה, כי בניגוד לאשר ניסה הסוכן לתאר, כאילו גרגורי היה המוציא והמביא מטעם התובעת, בכל הקשור לנושא הביטוחי, אכן היה גרגורי מעורב, אולם לא כצעקתה (3 מיום 13.6.01). יחד עם זאת, אכן הוכח קשר בין התובעת לבין גרגורי בכל הקשור לנושא הביטוחי. כן עולה, כי רחל סברה כי מדובר בבעלה של התובעת ורק לאחר התאונה הסתבר לה כי מדובר בחברה לחיים של התובעת. (5). 11. ההכרעה בשאלות דלעיל נצרכת לשני היבטים. ראשית, בכל הקשור למערכת היחסים שבין התובעת לסוכן, ושנית בהקשר להודעה לצד שלישי. דהיינו למערכת היחסים שבין הסוכן לגרגורי. 12. טרם שנידרש להכרעות העובדתיות, מהראוי לציין כבר עתה, כי התרשמות ביהמ"ש מעדותה של התובעת, קשה היא. התובעת, ניסתה להסתיר מביהמ"ש את אשר מצאה לנכון, ודי להפנות להערות ביהמ"ש במהלך הדיון ולנטען בסיכומי הסוכן בנושא זה. מלכתחילה בחרה התובעת להתכחש כליל לקשר כל שהוא, בין חתימת גרגורי על נ/5 לבינה. באופן זה טענה, שלכאורה, כלל לא הייתה שליחות בנושא חידוש הפוליסה בינה לבין גרגורי. (4). עם זאת, בהמשך הדיון הסתבר כי אין הדבר כך. כך גם בכל הקשור למערכת היחסים שבין התובעת לגרגורי. ניתוח חומר הראיות, יערך במספר רבדים. הניתוח יכלול אשר עולה מהחומר הגלוי, אולם גם את אשר אינו עולה מפורשות ממנו, הגם שיתכן שהוא אכן המצב העובדתי האמיתי. 13. ממכלול חומר הראיות ניתן לקבוע, כדלקמן: א. התובעת התבקשה לסור למשרד הסוכן, על מנת לחדש את הפוליסה, וכשהיא שולחת את גרגורי לבצע זאת בשמה. (17). ב. הטענה של גרגורי, כאילו בא אל המוכן, וחתם בפני זינה, אינה מקובלת עלי. אין כל סיבה לשינוי שנערך בטופס החידוש, אלמלא שמאן דהוא, אכן ביקש לשנות מהטופס המוכן. אין כל אינטרס לסוכן ו/או מי מטעמו, לבטל את ההרחבה ואף ליתן הנחה, כל זאת על דעת עצמו ו/או מי מטעמו. במיוחד יפים הדברים, נוכח ההרחבה שהתבקשה ע"י התובעת, אך מספר חודשים טרם לכן, ועצם הכנת הטופס, באופן שהוא כולל את ההרחבה. ג. יתר על כן, נשאלת השאלה, מדוע הוזמנה התובעת לחתום על טופס החידוש. לכאורה, בביטוח שכזה יכול והחידוש ייעשה ללא צורך בטופס שכזה וכפי שאכן חודשו הפוליסות בהמשך. בנסיבות אלו, לכאורה, היתה סיבה לצורך זה. נבחן, איפוא, החלופות השונות בנושא זה. ד. החלופה הראשונה, כי חרף הכחשת התובעת, הרי התקיימה שיחה מוקדמת בין התובעת לבין מי מטעם הסוכן. בשיחה זאת אכן נדון עניין שעור הפרמיה, כולל נושא ביטול ההרחבה ועל כן, לאור השינוי שהוסכם מראש עם התובעת, נדרשה התובעת לסור ולחתום על השינוי. בפועל, נשלח גרגורי לחתום בשמה. ה. החלופה השניה, שאכן לא נדון נושא השינוי טרם שגרגורי סר למשרד הסוכן ונושא השינוי התעורר באותה פגישה. כמובן, שבחלופה זאת יקשה מדוע נדרש טופס החידוש. ייתכן והדברים נעוצים באותה טענה, שאף היא אומנם הוכחשה ע"י התובעת, כי פנתה לחברה אחרת ודנה בנושא שעור הפרמיה. ו. מכל מקום, וכאמור לעיל, לא נראה לי סביר, כי השינוי נערך ללא זיקה לתובעת או לשלוחה. ז. אכן, ציינתי לעיל, כי אין בפנינו תיעוד לאותה שיחה מוקדמת עם התובעת ופרטיה, אולם, אם אכן נערכה שיחה מוקדמת עם התובעת, אשר כללה את החלופה הראשונה דלעיל, אזי, דין התביעה כנגד הסוכן להדחות אף היא. אדגיש, כי לאור התרשמותי הקשה מעדותה של התובעת, והספקות שנותרו, לא מן הנמנע שחרף האמור, אכן כך היו הדברים, אולם אלו לא הוכחו כדבעי. ח. נותרה על כן החלופה השניה, שלמעשה הינה גירסת הסוכן ופקידותיו. גם אם דרך כלל קשריו של גרגורי היו עם זינה, לאור עדותה של רחל, לרבות כתב היד על נ/5, קרוב לוודאי שאכן האמור בוצע ע"י רחל ובפניה. יתר על כן, גם אם לא נדרש לאמור, די בקביעה שהשינוי נעשה בהסכמתו ובאישורו של גרגורי. לא התעלמתי מנסיונותיה של רחל, להאדיר ולפאר בחקירתה הנגדית את נסיבות השינוי והחתימה, מעל ומעבר לאמור בתצהירה כעדות ראשית, אולם אין בכך לקעקע את גירסתה הראשונית, בכל הקשור לנסיבות עריכת השינוי, והחתמת גרגורי. ט. אין ביהמ"ש מקבל את טענתו של גרגורי, כאילו ללא ידיעתו, ויתכן ואף לאחר חתימתו, בוצע השינוי, טענה חמורה שהינה אף מעבר למישור האזרחי (19). לא למותר להזכיר בהקשר לכך, כי גרגורי לא נמנע מלהעלות האשמות וטענות קשות כנגד הסוכן, אף הן במישור חמור כמישור דנן וכשבסופו של יום, חוזר הוא מהאשמותיו אלו. כוונתי לכל אשר ארע לאחר התאונה. (19). י. אומנם רחל, חרף זאת שטענה, כי סברה כי גרגורי הינו חברה לחיים של התובעת, הודתה בחקירתה הנגדית, כי סברה שמדובר בבעלה, אין הדבר מעלה או מוריד. די לנו בכך שהוכח במידה המספקת, שאכן התקיימו יחסי קירבה בין התובעת לגרגורי, וכשלא בכדי ביקשה התובעת בחקירתה להימנע מלהדרש לנושא זה, וכשלכך יש להוסיף את עצם יצירת הקשר הראשוני בין התובעת ובין הסוכן באמצעות גרגורי, וכן פנייתו של גרגורי, ולו המינימלית בכל הקשור ליחסי התובעת עם הסוכן. אין לנו צורך להיזקק לאשר סברה רחל באופן ספציפי, אלא די לנו בידיעה הכללית, שלא הוכחשה, המשוייכת לסוכן, בדבר מערכת היחסים הקרובה שבין התובעת לבין גרגורי. יא. בכל הקשור לשאלה המרכזית והראשונית, אם אכן מינתה התובעת את גרגורי לשלוחה לחידוש הפוליסה, דומני שממכלול החומר שבפניו, ניתן לקבוע שאכן גרגורי נשלח על ידה לחדש את הפוליסה. נידרש בהמשך לבחינת היקף השליחות, אולם כאמור, קיימת שליחות. בנוסף, ניתן אף לקבוע, כי לאור מערכות היחסים בין הצדדים השונים, אכן פעל גרגורי כשלוחה של התובעת, בנושאים שונים, לרבות הקשור לביטוח מכוניתה, וכעין הרשאה כללית (18). היקף השליחות 14. לכאורה, מעת שקבענו כי גרגורי פעל בשליחותה של התובעת, אין צורך להיזקק לבחינת היקף השליחות. יחד עם זאת, מצאנו לנכון להיזקק לנושא החריגה מהרשאה, ככל שהיה קיים, ולמערכות היחסים בין הצדדים השונים, תוך התעלמות מכך שהתובעת לא מצאה לנכון, לפרט עילה זו או אחרת כנגד הסוכן, אם חרף טענתה של התובעת יקבע ביהמ"ש, שאכן התקימה שליחות. כאמור לעיל המסקנה העובדתית הינה, כי חתימת גרגורי על נ/5 לא נעשתה ללא זיקה מוקדמת לתובעת, וכאילו התבקש לחתום גרגורי על נ/5 ע"י הסוכן או מי מטעמו, ללא זיקה כאמור לתובעת. 15. עלינו לבחון על כן את השאלה דנן בהתאם לחומר הראיות שבפנינו ואשר קבענו לעיל. נמצאנו למדים, כי התובעת נדרשה לסור למשרד הסוכן, על מנת לחדש את הפוליסה, ולצורך כך מינתה כאמור את גרגורי כשלוחה. במצב דברים זה, הרי בעצם שליחתו של גרגורי לפעול בשמה ובמקומה, הסמיכה התובעת את גרגורי לעשות כל שידרש לשם חידוש הפוליסה. מטבע הדברים, מעת שמבוטח נדרש לחידוש הפוליסה, בא הוא בדברים עם הסוכן או מי מטעמו, בכל הקשור לתנאי הפוליסה השונים ושיעור הפרמיה. כך יכול ויבקש המבוטח לבטל הגנה משפטית, כדוגמא, על מנת להקטין את שיעור הפרמיה, או כל שינוי אחר, ועל כן ולא בכדי נדרשת חתימתו של המבוטח על הבקשה לחידוש. כך גם יכול והמבוטח יבקש לבטל כיסוי לנהג צעיר, מטעמים אלו או אחרים, השמורים עימו. מעת שמבוטח בחר למנות שלוח, כוללת בחובה שליחות זו, כל אשר יכול היה המבוטח בעצמו לבקש מול הסוכן. היקף השליחות נגזר ממהותה של השליחות, וכשאין טענה כאילו התובעת שללה מפורשות מגרגורי פעולה זו או אחרת, בהקשר לביצוע השליחות. ודוק, המבחן אינו במחשבה לאחר מעשה, אלא בנסיבות כפי ששררו בזמנו. אם נצרף לנסיבות דלעיל את מערכות היחסים שבין הצדדים השונים, כפי שצויינו לעיל, לא היתה כל סיבה שהסוכן ו/או מי מטעמו יעלה ספק בדבר היקף השליחות. בלשון אחרת, ניתן לקבוע, כי גרגורי מילא שליחות "אמיתית" בעת ביצוע השינוי כהגדרתה בחוק השליחות תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). 16. אולם, אף אם לא נאמר כן נגיע לתוצאה דומה. בדיון בפרק זה נצא מהנחה שאכן היקף השליחות כפי שסברה התובעת לפחות, לא כלל הסמכת גרגורי לביטול ההרחבה. במצב זה מצויים אנו בגידרה של חריגה מהרשאה. אכן, ככלל חריגה מהרשאה משמעותה, כי לא קיימת שליחות, על כל המשתמע מכך. עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו, ובמיוחד אשר ידע הצד השלישי, במקרה דנן הסוכן, או היה עליו לדעת. במקרה דנן, מעצם שליחת גרגורי לבצע הנדרש לחידוש הפוליסה, יצרה התובעת - השולחת - מצג כלפי הסוכן, הצד השלישי, על פיו מוסמך גם מוסמך גרגורי לנהל מו"מ עם הסוכן בכל הקשור לתנאי הפוליסה ולפרמיה בגינה. 17. כפי שנקבע בע"א 636/89 כחולי ואח' נ' בנק ברקליס - דיסקונט בע"מ ואח' פ"ד מה (3) 265, קיימת הנחה של כשרות פעולות השלוח (שם בעמוד 275), וביתר שאת אם יחסי הקירבה מצביעים על תקינות פעולת השלוח (279). לעניין אחרון זה ראה גם ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה ואח' פ"ד מח (5) 799, בעמוד 817. בכל הקשור ליחסים שבין השולח, השלוח והצד השלישי, הרי גם אם השלוח פועל ללא הרשאה, וגם אם החוק אינו מכיר בשליחות נחזית, הרי הופכת שליחות שכזו לכעין שליחות אמיתית. "מקורה של שליחות זו הוא בהתנהגות השולח כלפי הצד השלישי. עם זאת, כמו בדיני השליחות הנחזית, גם בישראל, אין התנהגותו של השולח כלפי הצד השלישי יוצרת שליחות (אמיתית) אם הצד השלישי יודע כי הלכה למעשה חזות פני הדברים כלפיו אינה משקפת את המציאות, והלכה למעשה אין לשלוח הרשאה מהשולח.... אכן מדיניותו הכללית של חוק השליחות הינה להטיל על הצד השלישי את הסיכון של התרשלותו הוא..." (דברי כבוד השופט ברק - כתוארו אז - בפרשת כחולי בעמוד 286). כפי שגם עולה מדנ"א 1740/91 בנק ברקליס - דיסקונט בע"מ נ' ש' פרוסט קוסטמן, יורשו של המנוח ד"ר א. כחולי ואח' פ"ד מז (5) 31, המחלוקת בין השופטים נסובה בעיקה על השאלה של רשלנות הצד השלישי, הוא הבנק באותו מקרה, הן במסגרת השאלה של ידיעתו, והן במסגרת אשר היה עליו לדעת. לא בכדי נצרך ביהמ"ש באותו מקרה לניתוח ההיבטים העובדתיים, על מנת לקבוע ממצאים בשאלה זו. לא בכדי נדרש כב' השופט ברק בעמוד 84 למערכת הדינים של דיני הרשלנות באותה סוגיה. במקרה דנן לא רק שהדבר לא נטען כאמור, אלא שהצדדים לא נדרשו לפן העובדתי הנצרך לבחינה זו. יחד עם זאת, גם אם היינו נדרשים לפן זה, ניתן לקבוע כי במקרה דנן, הסוכן לא ידע, ולא היה עליו לדעת כאילו קיימת חריגה מהרשאה, בפעולותיו של גרגורי. האמור גם אם נבחן את הדברים בהיבט של סעיף 15 (ב) לחוק (דברי כבוד השופט מצא בעמודים 79-78), או סעיף 18 לחוק (דברי השופט חשין בעמוד 75). ראה גם ע"א 318/82 יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ ואח' פ"ד לח (4) 85. על אחת כמה וכמה יפים הדברים במקה דנן, אם נבחן את הנסיבות באספקלריא של השליחות הכללית הנטענת. 18. במקרה דנן, עצם השליחות, בין הכללית ובין הספציפית, יציר התובעת היא, ומצג התובעת הוא, שגרגורי הוסמך בין באופן כללי, ובין באופן ספציפי לערוך את חידוש הפוליסה מטעמה. 19. בשונה מפרשת כחולי, במקרה דנן לא הפיקו לא הסוכן - הצד השלישי, ולא גרגורי - השלוח, כל טובת הנאה מאשר בוצע בעקבות נ/5. ביחס לסוכן ניתן אף לקבוע, כי "הפסיד" מהפחתת שיעור הפרמיה, ואף מההנחה הנוספת. לכל האמור יש להוסיף, אומנם כתנא דמסייע, החרשת התובעת, חרף קבלת הפוליסות, ולו הראשונות, שההרחבה בוטלה בהם. גם אם נבחן את מערכת היחסים שבין סוכן למבוטח כיחסים מיוחדים, אין לראות במקרה דנן משום רשלנות של הסוכן. בסוף דברינו בנושא זה נחזור ונציין, כי האמור הינו למעלה מהנצרך, לאור אשר ציינו בפתיחת הדברים. 20. מהחומר שאינו גלוי בפנינו, ואם היינו נזקקים לאותו חומר נסתר, היינו אף נכונים לשער, אם לא מעבר לכך, כי כל הטיעון דהיום של התובעת, הינו בגדר מחשבה לאחר מעשה. אין אנו משוכנעים כלל ועיקר כאילו לא ידעה התובעת על ביטול ההרחבה. די אם נציין הן בהקשר לאמור, והן בהקשר למפורט לעיל, הכיצד לא שתה ליבה התובעת לשיעורי הפרמיות שנגבו ממנה. 21. לכל האמור יש להוסיף תהיה רבת משמעות, הכיצד לא מצאה לנכון התובעת לתבוע את גרגורי. למיצער, היה עליה לעשות כן לאחר שהוברר, שאכן גרגורי חתום על נ/5. בהנחה שגרגורי לא גילה את אוזנה של התובעת, אודות אשר חתם, מדוע לא תבעה אותו על החריגה מההרשאה, ועל אחת כמה וכמה, על פעולה ללא הרשאה כלל, אם אכן כגירסתה. סיכומם של דברים 22. הנה כי כן, המסקנה העולה, כי דין התביעה כנגד הסוכן להדחות, וממילא גם ההודעה לצד שלישי. 23. בכל הקשור לנושא ההוצאות, אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת הצד השלישי. אם נאמר, כי גילה אוזנה של התובעת, מדוע לא טען זאת. אם לא גילה אוזנה, הרי מדובר במחדל. בנוסף, בסופו של יום, לכאורה, בגין פעולותיו הוא, נקלעה התובעת לאשר נקלעה. 24. אשר על כן, התביעה נדחית, והתובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע 1, אשר זה שילם כאגרה בגין ההודעה לצד שלישי, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מעת ההוצאה ועד התשלום בפועל. ההודעה לצד שלישי נדחית, אולם אין צו להוצאות בגינה. פיצוייםסוכן ביטוח