"מטרתה הכללית של פוליסת ביטוח תאונות אישיות הינה ביטוח נזקי תאונה אישית. היא נועדה ליתן כיסוי לתאונה גופנית בלתי צפויה מראש, המהווה סיבה בלעדית לתאונה. עם זאת, לא כל תאונה גופנית בלתי צפויה מראש מכוסה. הצדדים ביקשו לצמצם את היקף הסיכון המבוטח וקבעו כי הביטוח יחול אך ורק על אופן תאונות גופניות בלתי צפויות מראש, הנגרמות "במישרין על ידי אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין". מטרתה של הפוליסה היא להבטיח פיצוי למבוטח אשר נגרמת לו פגיעה גופנית עקב תאונה. המושג "תאונה" הוגדר במקרה של ביטוח מנהלים באופן מצמצם ואינו חל על כל ארוע פתאומי באשר הוא, אלא רק על אירוע פתאומי שנגרם מהפעלת כח פיזי על המבוטח. עוד נקבע כי אין דין מחלה המתפתחת מנסיבות חיצוניות כדין תאונה שהיא ארוע פתאומי ובלתי צפוי. (ע"א (ת"א) 1888/94 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' ויטריאול). פרק זה של הפוליסה, העוסק בתאונות אישיות, לא נועד לבטח כל נזק גופני שנגרם למבוטח עקב מחלה. לענין זה יש פרק נפרד העוסק בביטוח מחלות. חלוקת הפוליסה לפרקים שונים הנוגעים לתאונות ולמחלות בא ללמדנו כי בפרק זה בו עסקינן נוגע אך ורק לתאונות בהם נגרם לתובע נזק גוף. על כן החריגים בפוליסה האמורה יפורשו לאור התכלית והמהות של פרק זה. על פי תכלית זו הנתבעת היתה מעונינת להחריג מקרים של נזק גופני, כגון אוטם שריר הלך שניתן לראותו כמחלה מפרק זה העוסק בתאונות אישיות. להלן פסק דין בנושא ביטוח תאונות אישיות התקף לב: 1. זוהי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות, בגין אוטם שריר הלב ממנו סבל התובע. הנתבעת מבקשת לדחות התביעה על הסף הואיל ולטענתה האירוע הנטען ע"י התובע, אינו מכוסה בפוליסה שהוצאה על ידה. 2. התובע עובד בעיריית הרצליה ובתקופה הרלבנטית לתביעה עבד כמנתח מערכות מיחשוב. התובע טוען בכתב תביעתו כי ביום 29/07/98 בשעות הצהריים, השתתף בפגישת עבודה בעירייה כשבמהלכה עובד חדש, שהתמנה כממונה על התובע, החל להעביר ביקורת קטלנית כלפי פרוייקט שהתובע היה מיוזמיו וכתוצאה מכך התובע נפגע קשות, התרגז והתרגש בצורה בלתי רגילה ותוך כדי כך הוא חש ברע, לחץ ותעוקה בחזה ותחושה מוזרה לא מוגדרת. למחרת בבוקר הכאבים בחזה וההרגשה הרעה החמירו והתובע נלקח לביה"ח, שם נקבע כי לקה באוטם שריר הלב. על עובדות אלה לצורך בקשה זו, אין הצדדים חלוקים. בתביעתו עותר התובע לקבלת תגמולי ביטוח בגין תקופת אי כושר וכן בגין נכות צמיתה. הנתבעת מבקשת לסלק התביעה על הסף מפאת העדר כיסוי ביטוחי לארוע הנטען ע"י התובע. 3. דיון מפאת חשיבותם אביא הסעיפים הרלבנטיים בפוליסה כלשונם: "פרק א' - ביטוח תאונות אישיות 1. בפרק זה: מקרה הביטוח הוא: חבלה גופנית כתוצאה מאירוע פתאומי בלתי צפוי מראש, אשר נגרמה למבוטח במישרין מהפעלת כוח פיזי, על ידי גורם חיצוני גלוי לעין - ובתנאי שהסיבה היחידה, הישירה והמיידית לחבלה הגופנית האמורה היא עצם הפעלת הכוח האמור ולא כל סיבה אחרת, לרבות פסיכולוגית וגם או אמוציונלית אשר תלות בגורם אחר, היוותה הסיבה הבלעדית לאחד מאלה: ... ... 2. סייגים לחבות המבטח ביטוח זה אינו מכסה מוות, נכות או אי כושר לעבודה שנגרמו למבוטח על ידי או כתוצאה מאחד או יותר מאירועים אלה: א ... ב ... ג ... ד ... ה.אלימות מילולית פגיעה גופנית שהינה תוצאה של אלימות מילולית כלשהי שאינה כרוכה בפגיעה בכוח פיזי בגוף המבוטח - אינה כלולה בביטוח". 4. טוענת הנתבעת כי בארוע הנטען לא הופעל על התובע כל כוח פיזי על ידי גורם חיצוני, אשר על כן בהעדר הפעלת כח פיזי על התובע ע"י גורם חיצוני גלוי לעין לא התמלא התנאי העיקרי המזכה את התובע בתגמולי ביטוח הואיל ולא קרה כלל מקרה הביטוח. יתרה מכך, מתאור הארוע עולה כי החבלה הגופנית שנגרמה לתובע הינה כתוצאה של אלימות מילולית שהתבטאה בביקורת קטלנית כלפי פרוייקט שהתובע היה מיוזמיו - משכך הואיל והפוליסה מחריגה במפורש ואינה מכסה נכות או אי כושר עבודה שנגרמו ע"י אלימות מילולית, הרי שהתובע אינו זכאי לפיצוי. 5. התובע טוען כי אוטם שריר הלב שנגרם לו מהווה "תאונה" המכוסה בפוליסה נשאו התביעה. לטענת התובע, יש לפרש את המונח "כוח פיסי" בפוליסה ככולל בחובו גם "אלימות מילולית" זאת תוך הסתמכותו על ע"א 779/89 שלו נ' סלע חב' לביטוח , פד"י מח (1) 221 (להלן: "פס"ד שלו") הקובע כי הדיבור "אלימות מילולית", יפורש באופן רחב ויכלול בחובו גם שימוש בכוח פיסי. לענין החריג בפוליסה, טוען התובע כי החריג לא צוין בפוליסה בהבלטה מיוחדת כנדרש לפי החוק. הנתבעת היתה צריכה להסב תשומת לב התובע לקיומו של הסייג בין ע"י הבלטת הסייג ובין ע"י כך שהוא יופיע ברשימה ולא כחלק מן התנאים הסטנדרטיים. 6. על פרשנות חוזה ביטוח נפסק בע"א 300/97 יהודה חסון נ' שמשון חב' לביטוח בע"מ, פדי' נב (5) 746 כי: "ראשית יש לבדוק את תכליתו של החוזה. תכלית זו כוללת בתוכה הן מימד סובייקטיבי והן מימד אובייקטיבי. המימד הסובייקטיבי הוא אומד דעתם של הצדדים. חקר הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים כפי שזו באה לידי ביטוי בהתנהגות הצדדים. המימד האובייקטיבי של תכלית החוזה הוא, המטרות האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס שהחוזה שנכרת נועד להגשים... תכלית זו של החוזה נקבעת על פי "מהותה של העסקה" ועל פי "מטרותיה העסקיות והכלכליות" המונחות ביסודה... לחילופין, במידה וייקבע כי קיימת אי בהירות באשר למשמעות הנכונה של הכתוב, יש לקיים בענייננו את הדוקטרינה כי מן הראוי לפרש את הפוליסה כנגד מנסחה". בהחלת כלל זה של פירוש המסמך נגד מנסחו, אין לאמצו באופן עיוור ובמנותק מכלל הדברים ומהמטרה והתכלית שברקע המסמך, אותו באים לפרש. כלל זה יפה בדרך כלל, כאשר ניצבות לפני הפרשן שתי משמעויות סבירות במידה שווה פחות או יותר, שאז יש להעדיף אותה משמעות, שהיא נוחה יותר לצד שלא ניסח את המסמך, אולם כאשר המסמך אינו ברור, משמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך . (ראה ע"א 631/83 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' מדינת הילדים בע"מ, פדי' לט (4) 572,561). 7. בפסק דין שלו דן בית המשפט בהגדרת מקרה ביטוח הדומה לענייננו. באותו עניין "מקרה הביטוח" הוגדר כדלקמן: "כל תאונה גופנית בלתי צפויה מראש, שתיגרם אך ורק במישרין על ידי אמצעי אלימות חיצוניים וגלויים לעין ואשר תהווה - בלי תלות בשום סיבה אחרת את הסיבה היחידה, הישירה והמיידית לאבדן כושר העבודה של המבוטח או למותו תוך שנה אחת (לפי הלוח האזרחי) מתאריך התאונה". באותו מקרה נדונה השאלה, האם אלימות מילולית במסגרת ריב מילולי קשה בין המבוטח לבין אחד מהמנהלים בעבודתו, אשר גרם למבטח התקף לב, נכלל בהגדרת "מקרה הביטוח". בחינת ההלכה בפרשה זו, מחייבת בכל הקשור לשאלה המשפטית הפרשנית, האם אמצעי אלימות הינם פיזיים דווקא, כדעת המיעוט או אף מילולית כדעת הרוב. (ראה: ת"א (פתח - תקווה) 3231/98 עתמי עזרא נ' המגן חב' לביטוח בע"מ, תק - של - 99 (1) 708). 8. בענייננו, בהגדרת "מקרה הביטוח" אין שימוש במונח "אמצעי אלימות". הפוליסה נוקטת לשון ברורה לפיה רק הפעלת כוח פיזי הגורם לחבלה יענה על דרישות הפוליסה. יתרה מכך, בסיפא של הגדרת מקרה הביטוח מוחרג המקרה כפי שארע לתובע. התובע מגולל את פרשת הדברים תוך הסבר כי עקב הביקורת החריפה שהועברה על פרויקט שהיה מיוזמיו הוא נפגע קשות, התרגז והתרגש בצורה בלתי רגילה. תחושות ורגשות אלו של התובע הינם בבחינת השפעה אמוציאנלית ופסיכולוגית שהביאו בין היתר לאוטם שריר הלב. השפעות אלו מוצאות בלשון ברורה וחד משמעית מגדר תחולת הפוליסה. אמנם בדנ"א 4811/93 סלע חב' לביטוח בע"מ נ' יעקב שלו, תק' - על' - 93 (3) 1327 מבהיר כב' השופט שמגר כי גם בקול מאיים או בנוסח דברים כלשהו ניתן לראות יסוד פיסי. אך משקבעתי כי בסיפת ההגדרה של מקרה הביטוח מחריגה השפעה נפשית כלשהי אשר גורמת לנזק גופני, כפי שארע לתובע, הרי שהמקרה נשוא התביעה אינו בא בגדר הפוליסה. כך גם נקבע בת"א 3231/98 שם - "גם בהגדרת המקרה הביטוח ברשימה, מוחרג למעשה אותו ארוע כפי שארע בפרשת שלו, לאור הסיפא של ההגדרה, דהיינו ,השפעה פסיכולוגית או אמוציאנלית". 9. מקבלת אני טענת הנתבעת בדבר תחולת החריג. בחוזה הביטוח שלפנינו מוחרגת פגיעה גופנית שהינה תוצאה של אלימות מילולית. החרגה זו נעשית באופן ברור ומפורש, והסעיף מדבר בעד עצמו וברור על פי לשונו, ואין מקום לעשות שימוש בכלל לפיו יש לפרש הפוליסה כנגד מנסחה. לטעמי, אין מספר אפשריות פרשנויות לסעיפים כאמור. אדרבא, הפירוש שמציע ב"כ התובע הוא בלתי הגיוני שכן הוא מכניס בלבול, אי ודאות וסתירה בין סעיפיה השונים על הפוליסה. דווקא הפרוש שמציע ב"כ הנתבעת הוא ההגיוני וגם אם משמעות זו נוחה דווקא לנתבעת, יש לקבלה ולפרש החריג כמות שהוא. 10. טוען התובע כי הנתבעת לא עמדה בתנאי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק") העוסק בחובה להבליט הגבלות, ועל כן אין תחולה להחרגה בפוליסה. לפי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה או בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בה בהבלטה מיוחדת. תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם". המבטח רשאי לבחור בין שתי דרכים חלופיות הנראות כשוות ערך: מיקום החריג בסמוך לנושא שהוא נוגע לו או הבלטה מיוחדת במקום כלשהו בפוליסה. (ראה - "הפירוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי", בעריכת אייל זמיר, מרדכי א' ראבילו, גבריאלה שלו, עמ' 681). מקריאת הפוליסה והתנאים הרלבנטיים לענייננו, אין בידי לקבל עמדת התובע לפיה הנתבעת לא עמדה בתנאי סעיף 3 לחוק. הנתבעת ציינה בצורה בולטת רשימה של חריגים לפוליסה וביניהם החריג הנדון. 11. התובע טוען כי בע"א 4819/92 אליהו נ' ישר, פדי' מט (2) עמ' 749 נקבע כי על מנת לבחון תחולתו של חריג בפוליסה, יש לבחון ההבלטה במבחן אובייקטיבי, היינו האם מבוטח סביר היה מודע לקיומו של הסייג. וכאמור בפסק הדין (עמ' 770) - "חברת הביטוח המבקשת לסייג את גבולות חבותה, מחובתה להבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלו. בין היתר אמור הדבר במקרים שבהם מדובר בתנאים המחייבים את המבוטח לעשיית מעשה, כגון התקנת אמצעי מיגון כלשהו. אין די להתנות את חבות החברה במקום שגרתי כלשהו שבפוליסת הביטוח בין האותיות הקטנות הרגילות". במקרה זה, התנאי בדבר התקנת מערכת מיגון היה שזור בטקסט חד גוני ומשכך לא מילא אחר האמור בסעיף 3 לחוק. במקרה דנן, הנתבעת ציינה החריג באופן בולט כנדרש בסעיף 3 לחוק ביחד עם רשימת חריגים נוספת.יתרה מכך, אין עסקינן בחובת "עשה" שעל התובע היה לבצע שאחרת הפוליסה לא תופעל כאמור בע"א 4819/92, שם. משקבעתי כי בפוליסה ההבלטה נעשתה כנדרש כך שמבוטח סביר יוכל להבחין בחריג הרי שיש מקום להחלת החריג כנטען בפי הנתבעת. באשר לפסק הדין ת"א (חיפה) 742/87 סיטרוק נ' ג'י.בי. ביצוע ותעשיות אשר צורף ע"י התובע לסיכומים, ובוא נקבע כי על הסייג היה להיות מצוין ברשימה ולא בפוליסה, אינני מסכימה עם האמור בפסק הדין. קביעה זו תביא ליצירת "רשימות" אשר היקפם יהא כשל הפוליסה עצמה. "רשימה" המצורפת לפוליסה נועדה לכלול את עיקרי התנאים הספציפיים הנוגעים לביטוח שנערך למבוטח מסוים. לא יעלה על הדעת לחייב חברות ביטוח לציין את כל החריגים לפוליסה ברשימה, מה גם שהדבר עלול להביא להיבלעות החריגים ברשימה עצמה כפי שארע בע"א 4819/92, שם. 12. פרשנות חוזה ביטוח תעשה גם לאור תכלית החוזה עצמו. מהותו של חוזה הביטוח היא כללית. המבוטח כנושא סיכון מעונין להעביר את הסיכון לאחר. חברת הביטוח מוכנה ליטול על עצמה את הסיכון ובתמורה דורשת פרמיה המשקפת את עלות הסיכון המשוערת בתוספת רווח (ראה ע"א 300/97, שם). 13. פועל יוצא של האמור הוא כי הארוע כפי שתואר ע"י התובע בכתב תביעתו אינו מכוסה בפוליסה בה עסקינן. 14. מחיקת התביעה על הסף על פי תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"): "בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) (1) אין הכתב מראה עילת תביעה". אומר זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 383-384: "... המבחן הקובע, אם גילה כתב התביעה עילה או לא, הוא כך: פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו". העדר עילת תביעה הוא, איפוא, פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח, כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה. אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש כי אז, ורק אז, אומרים שכתב התביעה אינו מראה עילה. כבר נקבע כי השימוש בתקנה האמורה ייעשה בזהירות יתירה ובמקרים חריגים. (זוסמן, שם, עמ' 387. ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א יפו, פדי' מד (2) 671,668). כאמור, המקרה כפי שפורט על ידי התובע בכתב התביעה אינו בא בגדר הפוליסה אשר בגינה, לטענת התובע, הוא זכאי לקבל פיצוי. מסקנה זו נלמדה מן האמור בכתב התביעה עצמו. משכך, ברי כי התובע על יסוד העובדות שפורטו על ידו לא יוכל לזכות בסעד שביקש. לצערי, צעד זה של מחיקת התביעה בענייננו, הינו בלתי נמנע. אשר על כן אני מורה על מחיקת התביעה, ללא צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלבביטוח תאונות אישיות