פסק דין 1. א. א) התובעת 1 הינה חברה לביצוע עבודות סלילה, פיתוח והנדסה שונות (להלן:"רינד"). התובעת 2 הינה חברת ביטוח ובין התאריכים 29/1/97 - 30/1/97 היתה המבטחת של רינד (להלן:"המבטחת") בפוליסה לביטוח ציוד מכני כבד. ב) במועדים הרלבנטיים לתביעה, העמידה רינד לרשות הנתבעת 2 - קרן קיימת לישראל (להלן:"הנתבעת") - ציוד - זאת על פי הסכם שנחתם ביניהן להעסקתו של ציוד מכני כבד, לרבות שירותי הפעלה של הציוד הנ"ל (להלן:"ההסכם") לצורך ביצוע עבודות תשתית שבילים ביער חולדה (להלן:"האתר"). ג) במסגרת ביצוע ההסכם, שכרה הנתבעת ו/או העסיקה מרינד כלי מסוג בובקט, שנת ייצור 1993 מדגם 853, שהיה בבעלות רינד (להלן:"הכלי"), לרבות שירותי הפעלה של הכלי - בהתאם להסכם נ/4. ד) (1) בתאריך שבין 29/1/97 - 30/1/97 (להלן:"מועד האירוע") נגנב מהאתר הכלי (להלן:"האירוע"), אשר שוויו הוערך במחירון השמאים משה פסו (להלן:"מר פסו") ואורי נוימן, בסך 70,500 ₪ נכון לדצמבר 1996. (2) המבטחת פיצתה את רינד בגובה הנזק כפי שוויו על פי המחירון בסך 51,174 ₪, נכון ליום 24/3/97 - זאת בניכוי ההשתתפות העצמית. המבטחת גם נשאה בהוצאות חוקרים בסך 2,734 ש"ח, נכון ליום 30/9/97. 2. א. טענות התובעות כלפי חברת השמירה הן: א) בזמן האירוע הפרה חברת השמירה התחייבותה לספק שמירה באתר ולא נמצאו באתר שומרים. גם אם הוצבו שומרים, הפרה היא חובות השמירה שהיו מוטלות עליה ולא הבחינה בגניבה ולא ידעה פרטים אודות הגניבה ומבצעיה. בזמן האירוע היה הכלי תחת חובת שמירה של חברת השמירה והתובעות אינן יודעות ואינן יכולות לדעת מהן הסיבות שגרמו לגניבה והאירוע ותוצאותיו מתיישבים יותר עם רשלנות ו/או חוסר זהירות של חברת השמירה ו/או עובדיה ו/או שלוחיה מאשר עם שמירת כללי הזהירות מצידה. חברת השמירה, בהיותה שומרת שכר, עליה עול ההוכחה שלא התרשלה. ב) חברת השמירה לא העסיקה שומרים מיומנים, נאמנים ואחראים לשמירת האתר, לא אימנה, לא הכשירה, לא הדריכה אותם לתפקידם ולא הנהיגה נוהלי שמירה נכונים וסבירים באתר. ב. טענות התובעות כלפי הנתבעת: א) הנתבעת התחייבה כלפי רינד לשמור על הציוד בעצמה או על חשבונה באמצעות קבלן שמירה (סעיף 21 להסכם - נ/4). משבחרה לבצע השמירה באמצעות קבלן שמירה, היתה חייבת מכח הדין ו/או עקרון תום הלב, להיזקק לשירותיו של קבלן שמירה בעל מוניטין ולהקפיד על קיומן של דרישות השמירה בצורה נאותה וראויה ולדרוש ממנו לבטח עצמו בביטוח אחריות מקצועית. ב) הנתבעת הפרה חובתה ו/או התרשלה בקיום חובתה. ג) על הנתבעת חלה חובת שמירת הכלי מכח היותה שומרת הכלי ואילו האמור בסיפא לסעיף 21 להסכם הינו תנאי מקפח. ג. א) לרינד נגרם נזק כתוצאה מהגניבה בגובה ההשתתפות העצמית בסך 16,644 ₪ וכן הפסד ביטול הפוליסה בסך 2,482 ₪ נכון ליום 24/3/97 וכן אובדן רווחים בסך 10,000 ₪. ב) המבטחת זכאית להיפרע מהנתבעות 1, 2 במלוא הסכום שפיצתה את רינד ובהוצאות שנשאה ובסה"כ 58,416 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק. 3. מאחר והדיון בין רינד ובין חברת השמירה נסתיים בפס"ד לזכות רינד - לא אתייחס לטענות ההגנה שהיו לחברת השמירה, אך אתייחס להלן, בקצרה, לטענות ההגנה שהעלתה הנתבעת: א) בהסתמך על האמור בסעיף 21 להסכם - אין לתובעות עילת תביעה נגד הנתבעת ואין על הנתבעת לשאת באחריות לנזקי הגניבה. ב) בין הנתבעת ובין חברת השמירה נחתם חוזה שמירה והשמירה בוצעה ע"י חברת השמירה. הציוד הושאר למשמרת חברת השמירה, שהיתה מופקדת על ניהול שמירה נאותה באתר, לכן בכל מקרה של נזק ו/או גניבה, על רינד לפנות במישרין לחברת השמירה. הנתבעת פעלה באופן סביר בנסיבות המקרה. ג) לחלופין, נטען שהנזק ו/או סכומיהם מוכחשים, מופרזים, מוגזמים ומופרכים. רינד לא פעלה להקטנת הנזק, שכן באמצעים סבירים יכלה למנוע ו/או להקטין את נזקיה. מכל מקום, גם אם המבטחת זכאית לקבל הסכום שבו פיצתה את רינד, הרי שבכל מקרה אין היא זכאית להיפרע מהנתבעת אלא מחברת השמירה, שהיא אחראית למלוא הנזק. 4. א. ביחסים בין הצדדים לתביעה זו, יש להתייחס לעובדת קיום שתי מערכות חוזים רלבנטיים: א) חוזה מיום 8/11/93 (שכונה לעיל "ההסכם"), שנערך ונחתם בין הנתבעת לבין רינד (רינד כונתה בחוזה "הקבלן"). בחוזה זה התחייבה הנתבעת "לקיים שמירה על הציוד בעצמה או על חשבונה באמצעות קבלן שמירה. שמירה זו תקויים בזמנים ובהתאם לתנאים המקובלים בקהק"ל. היא תתחיל עם תחילתה של תקופת העסקת כמוגדר בסעיף 3 דלעיל ותסתיים בסוף תקופת העסקה הזו או עם הוצאת הציוד מהשטח, לפי המוקדם מבין שני מועדים אלה" (חלק זה של הסעיף יקרא להלן:סעיף 21 רישא"). עוד נקבע כי"בוצעה השמירה באמצעות קבלן שמירה כי אז בכל מקרה של נזק לציוד ו/או של גניבת הציוד או כל חלק ממנו בשעות השמירה, אשר בגינו ירצה הקבלן לתבוע השבת הנזק, יפנה הוא במישרין נגד קבלן השמירה ויימנע מלתבוע את הקהק"ל" (חלק זה של הסעיף ייקרא להלן: "סעיף 21 סיפא") ב) חוזה שנערך ונחתם בין הנתבעת לבין חברת השמירה (להלן:"חוזה השמירה") - חוזה שרק בכותרתו הודפסה שנת 1996, אך - לצערי - שני גופים מכובדים אלה לא דאגו לרשום עליו תאריך חתימה. מנוסחו של חוזה השמירה, עולה שתוקפו של החוזה הוא 12 חודשים החל ב- 1/1/97, כאשר לנתבעת שמורה האופציה להאריך את תוקפו לתקופה נוספת אחת של 12 חודשים, שתחל עם תום תקופת החוזה ועד ליום 31/12/98 (ראה סעיפים 18, 19 לחוזה השמירה). ב. מעניין לציין, כי על פי ההסכם מיום 8/11/93, העמידה רינד לרשות הנתבעת ציוד לצורך ביצוע עבודות תשתית שבילים באתר, אך אין כל הסבר - לא בתביעה, לא בעדויות העדים - כיצד נשמר אותו ציוד מאז העמדתו לרשות הנתבעת (8/11/93) ועד למועד חתימת חוזה השמירה (1996). מכל מקום, לא הוצגו חוזים נוספים המראים רצף התקשרויות מ-1993 ל-1996 ואין ראיה כיצד שמרה הנתבעת על הציוד בין השנים הללו. 5. מאחר ונגד חברת השמירה ניתן פס"ד - אין לי צורך להתייחס לטענות שהעלו התובעות כנגד חברת השמירה ולכן אתייחס להלן לשאלות השנויות במחלוקת בין הנתבעת לבין התובעות. 6. א. הנתבעת טוענת כי מתן פס"ד נגד חברת השמירה, יוצר מעשה בית דין גם כלפיה ובשל כך יש לדחות נגדה התביעה על הסף. עוד טוענת הנתבעת, כי התביעה הוגשה נגד 2 הנתבעות על מנת ששאלת החבות ומידת החבות של כל אחת מהן תוכרע ביניהן. זוהי תביעה חלופית ולכן אין התובעות זכאיות אלא לפס"ד נגד אחת מהנתבעות. ב. אין אנוכי מקבל טענה זו, בשל הנימוקים הבאים: א) התביעה לא הוגשה כתביעה חלופית, אלא בגוף התביעה מיחסות התובעות לכל אחת מהנתבעות את אחריותה לקרות האירוע. ב) גם הסעד המבוקש הוא בקשה נגד כל אחת מהנתבעות (סעיפים 19, 20 לתביעה). לכן, קבלת פס"ד נגד אחת הנתבעות איננה משחררת נתבעת אחרת מלהתמודד עם הטענות הספציפיות המועלות נגדה בתביעה. ג) ג) אני מסכים עם טענת ב"כ הנתבעת שעצם מתן פס"ד בהודעת צד ג' אין בו כדי להשליך על אחריות הנתבעת, אך פס"ד שניתן ביום 13/9/99 נגד צד ג' הוא פס"ד הצופה פני עתיד - אם במקרה תחוייב הנתבעת בתביעה זו - שכן כב' השופטת ציינה: "... ניתן בזה פס"ד בהודעה צד שלישי לפיו יהיה על הנתבעת 1 לשלם לנתבעת 2 כל סכום שתחויב הנתבעת מס' 2 לשלמו לתובעת, אם יהיה חיוב כזה" (ראה עמ' 9 לפרו'; ההדגשות שלי - ג.ב.). ד) אני מסכים עם טענת ב"כ התובעות כי בדיון בין התובעות לבין חברת השמירה לא נתבררו ולא נקבעו ממצאים בקשר למחלוקת עובדתית שהיתה חיונית לתוצאה הסופית של המשפט בין התובעות לבין הנתבעת. ג. לכן, אני דוחה הטענה של קיום מעשה בית דין בין התובעות לבין הנתבעת. 7. א. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת היא טענת חוסר יריבות וחוסר עילה נגדה: א) באומרה כך מסתמכת הנתבעת על האמור בסעיף 21 להסכם (נ/4) ועל הפירוש שנותן לו מר אריאל בן זאב - קב"ט הנתבעת (להלן:"מר בן זאב"). עם כל הכבוד למר בן זאב, עדותו בתצהיר ובביהמ"ש איננה לצורך פירוש סעיפי חוזה. כך גם אין מר בן זאב יכול להביע דיעה בתצהירו אם קיימת עילת תביעה או אם התובעות זכאיות לתבוע את הנתבעת. אלו שאלות משפטיות ולהן הקדישו ב"כ הצדדים מחשבה רבה, טיעונים נאים ומעניינים בסיכומיהם. ממילא מציין מר בן זאב בתצהיר, שהטענות נטענו על פי עצה משפטית שקיבל. ב) ב"כ הנתבעת מציין בסיכומיו כי הנתבעת דאגה לבטח עצמה בפני תביעה ע"י כך שדאגה שרינד לא תתבע אותה בגין נזק שנגרם בעת השמירה וכן ע"י כך שחברת השמירה תיקח על עצמה כל אחריות אם יגרם נזק או יגנב ציוד כלשהו מהאתר. ב. א) אין באמור לעיל כדי לומר שדי בשני אלה כדי לקבוע חוסר יריבות וחוסר עילה כנגד הנתבעת. ב"כ הנתבעת מבקש לחזק טענותיו הנ"ל באמצעות עדותו של מר דותן יגאל - המנהל והבעלים של רינד (להלן:"מר דותן") בכך שהוא ידע שהנתבעת תספק השמירה באמצעות חברת שמירה ושלא הביע התנגדות להסדר זה. ב) אכן, מעדותו בביהמ"ש עולה שהוא ידע שהנתבעת מעסיקה חברת שמירה (עמ' 20 לפרו', ש' 22-23) וגם ידע שקיים נוסח סעיף 21 להסכם, אך גם אם ידע - לא ניתן לומר שידיעתו זו שוללת יריבות או שהתביעה, כפי שנוסחה, נעדרת עילה. קיום עילת תביעה אינו נבחן ממה שטוען מר בן זאב או מר דותן, אלא שכידוע כתב תביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל הסעד המבוקש. עובדות כאלו המיוחסות לנתבעת, מצינו בסעיפים 11 ואילך לכתב התביעה. ג) לכן, עילת תביעה יש כאן והשאלה היא אם הוכיחו התובעות את העובדות הכלולות בתביעה. 8. א. א) ב"כ התובעות טוען כי ההסכם נ/4 הינו חוזה אחיד ואילו בסעיף 21 שבו קיים תנאי מקפח ולכן יש לבטל הסעיף הנ"ל. ב) אני דוחה הטענה בדבר היות החוזה חוזה אחיד וכן דוחה הטענה שסעיף 21 הינו סעיף מקפח - זאת מן הנימוקים הבאים: (1) קיום הכותרת בהסכם, המודגשת ע"י ב"כ התובעים, אין בה כדי להפוך ההסכם על פי טענה בלבד להסכם אחיד. ב"כ התובעות מעלה השערה בלתי מוכחת, לפיה עולה מכותרת ההסכם שכך נערך ע"י הנתבעת עם כל בעלי ציוד מכני כבד המועסקים ע"י הנתבעת (ההדגשה שלי - ג.ב.). גם נקיטת לשון כללי "הקבלן" בשם רינד, אין בו כדי להצביע על חוזה אחיד. ב"כ התובעים לא הציג בפני כל החוזים הנוספים בהם התקשרה הנתבעת עם בעלי ציוד מכני כבד באותו נוסח של חוזה. לא שמעתי גם שמאן דהוא מטעם רינד ביקש לשנות, לתקן או להוסיף סעיף מסעיפי החוזה והנתבעת לא הסכימה לכך. (2) אין כל קשר בין יכולת השליטה והקביעה בדבר תנאי השמירה ולנוהלים שנקבעו בין הנתבעת לבין חברת השמירה, לבין היות החוזה חוזה אחיד. עצם העובדה שרינד לא יכלה להשפיע על דרך השמירה - אינו הופך חוזה לחוזה אחיד, כך גם הרצון של הנתבעת להעביר אחריותה לצד שלישי, כפי שאירע במקרה זה, אין בו כדי ליצור חוזה אחיד. רינד חתמה על ההסכם, מבלי שיוכח שהפנתה תשומת לב מאן דהוא לאמור באותו סעיף ומבלי להוכיח שהיתה התנגדות כלשהי מצידה לקיום הסעיף. כידוע לצדדים, התנאים הנקבעים בהסכם הם הם המצביעים על אומד דעתם של הצדדים ואם זהו רצונם הסופי - כפי שבא לידי ביטוי בחוזה החתום - לא יכול לבוא החותם, לאחר מכן, ולטעון כך על דרך הסתם שהחוזה חוזה אחיד הוא או סעיף מסעיפיו מקפח. (3) כל יתר הטענות המועלות ע"י ב"כ התובעות כגון - אי-אכפתיות שהפגינה הנתבעת ביחס להתחיבויות קבלן השמירה, אי-נטילת ערבויות ובטחונות, זלזול בקיום התחיבויותיה בדבר עריכת ביטוח לאחריות וכל כיוצא באלה - הרי שטענות אלו יכולות להישמע בקשר לשאלת האחריות, הרשלנות - אך מה לזה עם הכרזתו של חוזה כחוזה אחיד? 9. א. את שאלת אחריותה של הנתבעת לפצות את התובעות, יש לבחון על פי שלוש מערכות חוקים עיקריות החלות בענייננו: חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן:"חוק החוזים"), פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן:"פק' הנזיקין") וחוק השומרים, התשכ"ז-1967 (להלן:"חוק השומרים"). ב. א) על פי חוזה מיום 8/11/93 העמידה רינד לרשות הנתבעת את הכלי לרבות שרותי הפעלה של ציוד לצורך ביצוע עבודות. מכאן, ועל פי החוזה, מצינו כי הכלי והמפעיל, מר ביטון מימון (להלן:"ביטון"), הועמדו לרשות הנתבעת. הנתבעת העמידה כמנהל עבודה מטעמה את מר הלה סעיד (להלן:"סעיד"), אשר לפי הוראותיו בוצעה העבודה (ראה סעיף 5 לתצהיר סעיד - נ/2 וראה עמ' 44 לפרו', ש' 5-6). לכן, בתוקף תפקידה, כמקבלת הכלי לשימושה, הרי שגם הנתבעת שומרת שכר תיקרא - גם אם בעניינה השמירה טפלה למטרה העיקרית של החזקה בכלי. ב) סעיף 1 (א) לחוק השומרים קובע כי: "שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכח בעלות". החזקה זו של הכלי בידי הנתבעת לא פגה גם לאחר שהנתבעת התקשרה עם חברת השמירה. גם אם תאמר שהנתבעת היתה בבחינת שומרת חינם, הרי שגם שומר חינם אחראי כלפי הבעלים של הנכס אם הוכחה רשלנותו (סעיף 2 (א) לחוק השומרים וראה ע"א 1439/90 מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' הום - חב' לביטוח בע"מ ואח', פד"י מז (2) 346, 365 - להלן:"פס"ד הרכבת"). ג) התובעות והנתבעת תמימות דעים כי משנגנב הכלי אחראית חברת השמירה לנזק, שכן חברת השמירה התרשלה בשמירה (ראה גם עמ' 9 סיפא לסיכומי ב"כ הנתבעת). ואם התרשלה חברת השמירה בשמירת הכלי - הרי שעובדה זו יחד עם העובדות שעלו מעדויות העדים - מצביעות גם על אחריות הנתבעת. 10. א. על הנתבעת חלה אחריות והחובה לשלם פיצוי - זאת משום שהנתבעת התרשלה בכך שנהגה באי-אכפתיות בכל הקשור בביצוע השמירה ע"י חברת השמירה וכן בכל הקשור בבחירת חברת השמירה, תוך ידיעה שחברת השמירה מזלזלת בהתחייבויותיה הנובעות מההסכם ותוך ידיעה שהשמירה אינה מבוצעת או שמבוצעת בצורה לקויה - הכל כמפורט להלן: א) אני מסכים עם טענת ב"כ התובעות כי תוצאת הגניבה משמעה התרשלות הנתבעת בבחירת חברת השמירה. סעיף 21 רישא להסכם אינו מסיר מהנתבעת אחריות, שכן קודם כל התחייבה היא בעצמה לקיים שמירה על הציוד או על חשבונה באמצעות קבלן שמירה. עצם העובדה שהנתבעת החליטה שהיא עצמה לא תקיים השמירה אלא באמצעות אחר - אין בכך כדי לשחרר את חובתה של הנתבעת כלפי רינד. ב) אם העבירה השמירה לאחר, היה על הנתבעת להוכיח שאותה חברת שמירה היא מנוסה, שיש לה כוח אדם מקצועי שניתן לסמוך עליו שישמור כיאות ושלא ייגנב מאומה מהשטח. העובדות מוכיחות שהשמירה לא היתה נאותה ויעילה ומהנסיבות כפי שהובהרו וכפי שאף יובאו להלן - ניתן לקבוע כי הרשלנות של חברת השמירה היתה גם רשלנות הנתבעת לאחר שבחרה כפי שבחרה. ג) כפי שנקבע בפס"ד הרכבת: "מי שנטל על עצמו אחריות כלפי א' ויהא טיבה של האחריות אשר יהא, איננו יכול להתנער מאחריות זו ע"י העברתה ל-ב', מבלי להבטיח במידה שהדבר תלוי בו ש-ב' יוכל לבצע תפקידו. יתרה מזאת, אין הוא יכול להתנער מאחריותו, אם התרשל בבחירתו של האחר, המבצע במקומו" (ראה שם, עמ' 366 ליד אות השוליים א' וראה גם סעיף 15 (1) לפק' הנזיקין). אין הנתבעת יכולה להסתתר מאחורי סעיף 21 להסכם (נ/4) ואין היא, בשל כך, יכולה להסתתר מאחורי רשלנותה של חברת השמירה - אליה העבירה השמירה. 11. א. מעניין לציין במיוחד את העובדה, שהנתבעת לא טרחה להזמין אף עד מחברת השמירה ע"מ לשמוע מכלי ראשון - השומרים, כיצד התבצעה השמירה וכיצד נהגו השומרים לשמור. יחד עם זאת, משמיעת העדים שהובאו בפני עולה רשלנותה של חברת השמירה בביצוע השמירה וכפועל יוצא גם עולה רשלנותה של הנתבעת - כמפורט להלן: א) מר דותן כמעט ולא היה באתר, (עמ' 18 לפ', ש' 30) לכן עדותו אינה מסייעת רבות לתאור המצב בשטח - כולל אופן השמירה. מר דותן מציין בתצהירו בצורה סתמית כי נגרם לרינד נזק בגין אובדן רווחים בסך העולה על 10,000 ₪ נכון ליום הארוע (סעיף 8 (ב) לתצהירו - ת/2 - ההדגשה שלי ג.ב). רינד לא הוכיחה אובדן רווח זה - מה עוד שגם מר דותן לא פירט בתצהירו כיצד נוצר אובדן הרווח וגם הסכום, כפי שצוין, מצביע על הערכה בלבד. גם בעדותו בביהמ"ש לא הצליח מר דותן להביא נתונים מוכחים ומשכנעים לגבי הסכום הממשי של אובדן הרווחים (ראה עמ' 21-22 לפ'). ב) ביטון מעיד כי סעיד - כמפקח העבודה - היה עמו בכל יום ובכל שעות היום. סעיד נתן לביטון הוראות לביצוע העבודה (ראה גם דברי סעיד בעמ' 42 לפ', ש' 8-9), מתי לסיים וכבר בפעם הראשונה אמר סעיד לביטון היכן להחנות הכלי (עמ' 26 לפ', ש' 20-25) ובכל יום, בסיום העבודה, היה מחנה הכלי באותו מקום (סעיף 2 (ב) לתצהיר - ת/3 ועמ' 28 לפ', ש' 17-18). ג) (1) מר דני קדם, העובד בחב' חקירות (להלן: "קדם") הגיש תצהיר (ת/4) וכן דו"ח חקירה (חנ/1). קדם חקר את סעיד המאשר כי במהלך התקופה שעבדו באתר היו בעיות עם השומרים ואפילו זכר שפעם כלל לא הגיע שומר. ולפעמים הם היו באים יותר מאוחר (עמ' 41 לפ', ש' 29). עוד אומר סעיד בחקירתו: "כיומיים לפני שגנבו את הבובקט מצאנו את השומר בבוקר עם עוד שני אנשים ישנים בתוך המכולה". (סעיף 7.2 לדו"ח החקירה - חנ/1 וכן עמ' 42 לפ', ש' 1-3). (2) מדברי סעיד עולה ליקוי נוסף בשמירה באומרו כי ביום מסוים אף הבחין ששומר לא הגיע ואז צלצל למשרד קק"ל והודיע על כך (עמ' 7 לדו"ח חנ/1 וראה בעמ' 41 לפ', ש' 20-21). שמענו גם מסעיד כי לפעמים היו השומרים בורחים וחב' השמירה הביאה שמירה אחרת (עמ' 43 לפ' ש' 26-28). אם טוען ב"כ הנתבעת כי טענות אלו לא הוכחו, הרי שיש להשיב לו כי טענות אלה גם לא נסתרו ועל ליקויים בשמירה לא מעיד רק סעיד. ובעניין עדותו של סעיד מסכים גם ב"כ הנתבעת כי עדותו מקובלת ועקבית. סעיד גם אומר כי בדברים חריגים אלה עדכן את הבטחון (עמ' 42 לפ', ש' 5-6). דברי סעיד לא נסתרו ואילו בן זאב לא שלל אפשרות זו של עדכון הבטחון (עמ' 53 לפ' ש 16-17). ב. א) אם כך שמרו השומרים ואם כך התייחסה חב' השמירה לשמירת הרכוש שבאתר - מה פעולה עשתה הנתבעת כדי לתקן המצב? על כך לא שמענו דבר, אלא שמצינו שלמרות הדיווחים המשיכה אותה חב' שמירה בקשרי עבודה עם הנתבעת. אין לי ספק כי הנתבעת התרשלה בהשאירה כך המצב. ב) מחוזה השמירה עולה, שחב' השמירה החלה עבודתה ב- 1.1.97 (סעיף 18 לחוזה) וכבר סמוך לאחר מכן נתגלו ליקויים בשמירה ולכן היה על הנתבעת לפעול לאלתר לתיקון המצב או אפילו להחליף את חב' השמירה. ג) מהאופן בו שמרו השומרים מטעם חב' השמירה וכפי שעולה מדברי סעיד, היה זה מתפקידה של הנתבעת-כמתקשרת ישירה עם חב' השמירה - לבדוק, לערוך ביקורות ולוודא שהשמירה מתבצעת כיאות ולא לאפשר לשומר לבוא מתי שרוצה, לישון באתר, לאפשר לבן לשמור במקום אביו (עמ' 58 לפ', ש' 21-24) ולא להעמיד שומר שמבחינת הנתבעת הוא לא מורשה לשמור (ראה דברי בן זאב בעמ' 59 לפ', ש' 18-19). ד) על הנתבעת היה לדאוג לקיום שמירה נאותה, שהרי היא שילמה בשל כך. אני מסכים לטענת ב"כ התובעות כי לא רק שהנתבעת לא דאגה לקיום שמירה נאותה, אלא שלמרות הליקויים שנתגלו בשמירה, למרות שהנתבעת ידעה שנגנב כלי מהאתר ולמרות שידעה או היה עליה לדעת על אותם ליקויים שעליהם הצביעו סעיד ואחרים - בכל זאת המשיכה הקשר עם חברת השמירה ואף מבלי לשנות נוהלי שמירה (עמ' 57 לפ', ש' 7-13). זאת ועוד, אני מקבל דברי ב"כ התובעות, שבפועל הייתה לה, לנתבעת, הזכות לבטל את חוזה השמירה בכל עת לפי שיקול דעתה והייתה אף רשאית לדרוש הפסקת עבודתם של שומרים מחב' השמירה. (ראה סעיפים 5 (ד) ו-18 לחוזה השמירה). הנתבעת לא ניצלה זכות זו גם כאשר ידעה על ליקויים בשמירה. ה (1) אני מקבל טענת ב"כ התובעות כי הנתבעת אף התרשלה בכך שלא ווידאה קיום חוזה השמירה ולא בדקה אם אכן חב' השמירה ביטחה עצמה בחברת ביטוח מוכרת - כאמור בסעיף 13 (א) לחוזה השמירה. כמו כן, לא וידאה הנתבעת - תוך 7 ימים לאחר החתימה - קבלת אישור מחב' ביטוח מוכרת המראה שאכן חב' השמירה ביטחה עצמה (סעיף 13 (ג) לחוזה השמירה). לו הייתה הנתבעת דואגת ובודקת קיום תנאי החוזה בדבר התחייבויות חב' השמירה - אין ספק שהתביעה הייתה מקבלת אפיקים אחרים, שכן קיום חב' ביטוח הייתה וודאי פותרת בעיה של אחד הצדדים וכמו שאומר, למשל, בן זאב שבמקרה של הגניבה רינד "אמור לתבוע את הביטוח שלו והביטוח שלו אמור לתבוע את הביטוח של שיא דרום" (חב' השמירה - ג.ב). (עמ' 62 לפ', ש' 4-5). (2) בעניין זה טוען ב"כ הנתבעת כי לדברי עו"ד שמחוביץ (שמייצג את חברת השמירה) הייתה חב' השמירה מבוטחת, ברם מאחר וחב' השמירה הפסיקה פעילותה לא הומצאה הפוליסה למרות ההודעה מיום 6.5.99. לא אוכל להסיק מכך, כבקשת ב"כ הנתבעת, שחב' השמירה אכן הייתה מבוטחת למקרה הנדון. אם לא הומצאה פוליסה, היה לנתבעת זמן די והותר - מאז 6.5.99 ועד לסיום המשפט - לדאוג להזמנת סוכן ביטוח או להזמין הפוליסה של חב' שמירה להוכחת הטענה, שהחברה הייתה מבוטחת במועד הרלוונטי ובביטוח מתאים לנסיבות המקרה. (3) ביום 30.5.01 ניתנה לנתבעת הזדמנות נוספת להמציא הפוליסה תוך 14 ימים, אך פוליסה כזאת לא הומצאה עד לסוף המשפט. לא התובעות היו צריכות להגיש בקשה לגילוי מסמך ספציפי, אלא היה זה האינטרס של הנתבעת להציג בפני ביהמ"ש מסמך זה. הנתבעת הייתה צריכה לוודא קיום פוליסה - לא בעת המשפט - אלא תוך 7 ימים לאחר חתימת ההסכם (ראה סעיף 13 (ג) לחוזה השמירה). ג. א) אני מקבל טענת ב"כ הנתבעת שאין להשתית ראיות על העד קדאדי אשר נחקר על ידי החוקר אך לא התייצב להיחקר בבית המשפט. יחד עם זאת אינני יכול לקבוע שעדותו מפוקפקת רק משום שבן זאב אשר שוחח עם קדאדי, העיד בביהמ"ש על תוכן שיחה זו. בן זאב, עד מטעם הנתבעת, חקר את קדאדי ושמע ממנו שהגיע לאתר בשעה 19.00 ואז כבר לא הבחין בכלי. קדאדי הסביר שלא הגיע בזמן משום שלא סופקו לו תנאים לשמירה במקום וכי האחראי עליו איפשר לו להגיע כל שעה שהיא. (סעיף 21 לתצהיר בן זאב - נ/3). בן זאב לא רק שאמר שהשומר הגיע בשעה 19.00 ולא ראה את הכלי, אלא שלאחר מכן מתברר כי השומר הגיע בשעה 24.00 ולא בשעה 19.00 (עמ' 51 לפ' ש' 10-15 ועמ' 59 לפ' ש' 2-3, ראה גם הודעתו למשטרה מיום 30.1.97). לחוקר הביטוח אמר בן זאב, שלדעתו השומר לא היה באתר אלא הגיע בבוקר לעבודה (עמ' 61 לפ', ש' 21-23). ב) בן זאב, שמסר תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת (נ/3), מדבר בתצהירו על הצבת שומר ולא על הצבת שומרים. השומר היה צריך לשמור באתר משעה 15.45 ועד לשעה 07.00 שלמחרת (סעיפים 11, 12 לתצהירו). ג) (1) בן זאב העיד כי מנהל העבודה (במקרה זה סעיד) הוא זה שצריך להישאר אחרון בשטח (עמ' 61 לפ', ש' 8-10). שמענו גם מביטון, שהוא עזב לפני סעיד (עמ' 25 לפ'). עוד שמענו מבן זאב כי השומר היה צריך להתייצב בפני מנהל העבודה בשעה 15.45 ולא בפני ביטון. השומר היה צריך להתחיל בשמירה בשעה 16.00 עד 07.00 בבוקר, עד הגעת מנהל העבודה או האחראי מטעם הנתבעת (עמ' 59 לפ', ש' 7-9 ועמ' 64 לפ', ש' 19-22). (2) בן זאב מנסה לאחר מכן לומר, שמנהל העבודה לא צריך לחכות לשומר, אך דברים אלה לא מתיישבים עם אמירות קודמות שלו שהשומר צריך להתייצב בפני מנהל העבודה וגם לא מתיישבים עם דבריו שמנהל העבודה נשאר במקום עד הגעת השומר למקום (עמ' 67 לפ', ש' 3-4). (3) אם מנהל העבודה לא צריך לחכות לשומר - כיצד יתייצב השומר בפני מנהל העבודה או פועל ממונה? (עמ' 67 לפ', ש'4). בן זאב ניסה ליישב סתירה זו בחקירה החוזרת בנקבו שעות התייצבות של השומר ובאמירה שאם המפעיל נשאר עד שעה 16.00 מתייצב השומר בפניו. הסבר זה דחוק הוא ואיני מקבל הטענה שהשומר מתייצב בפני ביטון, אלא כפי שאמר בן זאב פעמים מספר - השומר היה מתייצב בפני מנהל העבודה או בפני פועל ממונה מטעמו (עמ' 68 לפ', ש' 13-16). (4) אם לדברי בן זאב ולדברי סעיד עוזב מנהל העבודה באתר בשעה 15.00 (עמ' 42 לפ', ש' 20-21 ועמ' 68 לפ', ש' 13-22) ואם השומר צריך להגיע בשעה 15.45 (עמ' 59 לפ', ש' 7), כיצד במקרה כזה, יכל השומר להתייצב בפני מנהל העבודה? בן זאב אינו קובע חד משמעית שבכל מקרה היה מנהל העבודה עוזב בשעה 15.00, אלא שבמקום אחר מצינו שרק במקומות ספציפיים עזב מנהל העבודה בשעה 15.00 (עמ' 59 לפ' ש' 21) ולא נאמר באופן מפורש שכך היו נוהגים גם באתר זה. 12. א. א) ב"כ הנתבעת טוען כי הייתה לרינד רשלנות תורמת עד כדי 100% ושרינד לא עשתה די להקטנת הנזק. טענה זו מבוססת על כך שהכלי לא היה מצויד במערכת אזעקה (כך עולה מדו"ח החקירה חנ/1), הכלי היה פתוח לרבות תא הנהג ומבלי שהותקנו בו רשתות הגנה. ישנה סבירות גבוהה, לדעתו, כי גניבת הכלי הייתה נמנעת לו נקטה רינד באמצעי מיגון סבירים. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי ביטון עזב אחרון את האתר ואם באותו זמן טרם הגיע השומר, היה על ביטון להישאר באתר ולא להפקיר הכלי. ב) ב"כ הנתבעת מציין את דברי בן זאב שייתכנו מקרים קיצוניים של תקלות ואי הופעה של שומר ובמקרים אלו יודעים מפעילי הכלים שעליהם להודיע על כך לגורמים המתאימים ועד שלא מגיע שומר - עליהם להישאר ולשמור על הכלי בעצמם או לקחת את הכלי עמו. היות וביטון לא עשה כך, יש לראותו כמפקיר הכלי ומכאן הרשלנות התורמת ומלוא האחריות מוטלת על רינד. ב. עם כל הכבוד לטענות אלו, אין מקום לקבלן - זאת מן הנימוקים הבאים: א) בכתב ההגנה טענה אמנם הנתבעת כי רינד לא מילאה את החובה המוטלת עליה להקטין את הנזקים, ברם למעט טענה סתמית זו לא פרטה הנתבעת מה היה על רינד לעשות להקטנת הנזק. כך למשל, לא נטענה כל טענה בדבר היעדר מיגון לכלי או כל טענה מן הטענות שהעלה ב"כ הנתבעת בסיכומיו לעניין זה. הטענות על חוסר מיגון, השארת כלי פתוח לרבות תא הנהג ואי התקנת רשתות הגנה הועלו לראשונה בסיכומים ואף עד גם לא נחקר בנדון דנן. כך גם לא הועלתה בכתב ההגנה כל טענה נגד ביטון כפי שמעלה ב"כ הנתבעת לראשונה בסיכומיו. ב) לא נטענה טענה, בכתב ההגנה, שמאן דהוא הפקיר את הכלי. באשר לביטון, ברצוני לציין כי הוא לא התקשר בהסכם, לא לקח על עצמו אחריות אישית להפעיל וגם לשמור על הכלי. השומר היה צריך להתייצב בפני סעיד ולא בפני ביטון וביטון לא לקח על עצמו תפקיד שמירה בנוסף לחב' השמירה. ג) עוד טוען ב"כ הנתבעת כי התובעות כשלו מלהוכיח את העובדה, שבעת האירוע לא שהה שומר מטעם חב' השמירה במקום. ב"כ הנתבעת מעלה השערה מרחיקת לכת באומרו שלדידה של הנתבעת, לאור הראיות שהובאו, האפשרות כי בשעת הגניבה לא היה שומר במקום שקולה לאפשרות כי בעת הארוע שהה שומר במקום ואף ייתכן כי שיתף פעולה עם הגנבים (כך?!) ד) גם אם נכונה טענה זו - ואין אני מקבל השערה שלא הוכחה כלל - גם אז לא יכולה הנתבעת להסיר אחריותה מעצם העובדה שהכלי נגנב מהאתר שלה. גם אם לא הוכח שבעת האירוע לא היה שומר במקום, הרי שהוכח שהשמירה בכללותה לא הייתה שמירה נאותה ומקצועית ולכן גם אם יש שומר במקום ושומר זה ישן, למשל, או שלא שמר כיאות - אחראית חב' השמירה ובעקבותיה אחראית גם הנתבעת שבחרה בחב' כזאת. בן זאב מציין, שאם הייתה גניבה, הרי באופן אוטומטי משערים הם שלא היה שומר (עמ' 64 לפ', ש' 26-28). ה) אני מקבל טענת ב"כ הנתבעת, שהנתבעת קיימה את התחייבותה והציבה שמירה וכי היה על חב' השמירה לבצע השמירה, שהרי לשם כך התקשרו הצדדים בהסכם. ברם, כפי שהוכח, לא די היה בהתקשרות אלא שהיה על הנתבעת לוודא שהשמירה אכן מתבצעת בשטח כדבעי. ג. אינני מקבל טענת ב"כ הנתבעת כי סעיף 21 להסכם יוצר יריבות ישירה בין רינד וחברת השמירה. הסכם זה הוא בין הנתבעת לבין חב' השמירה ורינד איננה צד לאותו הסכם. בהתאם להסכם יכלה הנתבעת להתקשר עם כל חב' שמירה שתחפוץ אף מבלי לשאול או להתייעץ עם רינד, לכן בבחירת חב' שמירה אין לה לרינד כל מעורבות ועל כך גם לא יכולה להיווצר יריבות ישירה או עקיפה בין רינד לחב' השמירה. ד. א) ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי רינד יכלה לקחת הכלי עימה בסוף כל יום עבודה ושהיא נדרשה לבצע את המשימות שהוטלו עליה במשך שעות העבודה, ברם רינד בחרה להשאיר את הכלי באתר תחת שמירה של חב' השמירה מתוך בחירה אישית ועצמאית. ב) אין ממש בטענה זו לאור האמור להלן: (1) השמירה הייתה צריכה להתבצע אחרי שעות העבודה בימים א'-ד' משעה 16.00 וכלה למחרת היום בשעה 06.00 ובימים ה' ברציפות החל משעה 16.00 וכלה ביום א' בשעה 06.00 (סעיף 3 לחוזה השמירה). (2) הכלי לא הוזז מהמקום בשל הקושי להזיזו (במיוחד מדי יום!) ובעניין זה אם היה צורך להעביר הציוד היה על הנתבעת להחליט על כך ובמקרה כזה נקבעו הכללים של העברת הציוד בסעיף 14 להסכם נ/4. ג) כך שלא ניתן לומר שהכלי הושאר באתר מבחירתה האישית של רינד כשם שאי אפשר להשתחרר מאחריות ע"י טענה כזאת. הכלי הושאר לרשות הנתבעת והיה בשליטתה ובחזקתה גם לאחר שעות העבודה. אגב אם היה כל כך קל להוציא מדי יום את הכלי למקום אחר לשמירתו ע"י רינד - מדוע הייתה צריכה הנתבעת להתקשר בחוזה שמירה התקף לשעות אחרי העבודה? 13. א. לאור הנימוקים שהובאו לעיל ומשקבעתי אחריותה של הנתבעת אחליט עתה בדבר הנזקים הנתבעים ע"י התובעות. ב. באשר לנזקי רינד: א) רינד הוכיחה הפסד השתתפות עצמית בסך 16,644 ₪, אך לא הוכיחה הפסד ביטול פוליסה וכן לא הוכיחה נזק בגין אובדן רווחים: (1) עצם העובדה שעל גבי שיק שנמסר לרינד ע"י המבטחת מצויין "חוב פרמיה" - אין בציון זה כדי להוכיח שאכן עם חידוש פוליסה אחרת היה לה לרינד הפסד כזה. מכל מקום, אם הכלי נגנב הרי שממילא לא חודשה הפוליסה לגבי כלי זה. (2) באשר לנזק בגין אובדן רווחים אין לי אלא לחזור על האמור בסעיף 11א(א) לפסה"ד ובהתאם לכך אני קובע שרינד לא הוכיחה ראש נזק זה. ב) לפיכך, אני מחליט לחייב הנתבעת לשלם לתובעת 1 סך 16,644 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 24.3.97 (יום ניכוי ההשתתפות) ועד התשלום בפועל. 14. א. באשר לסכום הנתבע ע"י המבטחת - סכום אשר פיצתה את רינד בהתאם לפוליסה. לעניין זה טוענת המבטחת שהיא זכאית להשבת הסכום של 51,174 ₪ על פי דין ו/או על פי דיני השיבוב. ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו שאין מקום להשיב למבטחת הפיצוי היות ולמרות שלא נתמלאו תנאי הפוליסה - החליטה המבטחת לשלם (ראה עמ' 9 לסיכומים). לכן, טוען ב"כ הנתבעת, אם שילמה כך המבטחת, הרי שהתשלום הוא מתוך התנדבות מבלי שהייתה עליה חובת תשלום. עוד טוען ב"כ הנתבעת כי התשלום שולם מבלי שנערכה חוו"ד כלשהי, אלא לפי מחירון בלבד. על חוו"ד של פסו (ת/1) אין לסמוך, שכן הוא הסתמך על מחירון בלבד ועל הצהרת רינד לגבי זמן עבודת הכלי. ב"כ הנתבעת מציין כי חווה"ד שהוגשה ע"י הנתבעת, שנערכה ע"י השמאי מר טובי אביטל (להלן: "אביטל") ממצה הרבה יותר. ב. א) מטעם המבטחת הגישה גב' שושי קירשנר תצהיר עדות ראשית (ת/5) (להלן: "גב' קירשנר") והוגשה חוו"ד של השמאי פסו (ת/1). מטעם הנתבעת הוגשה חוו"ד שמאי (נ/1). ב) גב' קירשנר מציינת בתצהירה כי המבטחת פיצתה את רינד בגובה הנזק שהוערך במחירון לכלים מסוג זה בהוצאות פסו ואורי נוימן שמאים, נכון לחודש דצמבר 1996. גב' קירשנר מעידה כי גם אם לא היו מתקיימים תנאי הפוליסה בין רינד לחב' השמירה - גם אז הייתה המבטחת משלמת (עמ' 48 לפ' ש' 23-25). כפי שעולה מהמסמכים, אין אני מקבל דברי גב' קירשנר שהתשלום לרינד בוצע על פי חוו"ד (עמ' 49 לפ' ש' 3). התשלום בוצע ביום 24.3.97 ואילו חווה"ד של פסו הוכנה ביום 13.2.00. לא הוצגה בפני אף חוו"ד המעריכה הכלי סמוך ליום הגניבה או סמוך ליום התשלום. לכן, צודק ב"כ הנתבעת כי חוו"ד של פסו הוכנה מאוחר יותר ולצורך ההליך המשפטי ללא קשר עם התשלום שכבר שולם לרינד. ג) (1) לאחר עיון בחוו"ד של פסו ובחוו"ד מטעם הנתבעת, החלטתי להעדיף את חווה"ד מטעם הנתבעת על פני חוו"ד של פסו גם אם מסתמך מר פסו על מחירון שהוא עצמו קובע, אין זה אומר שאין עליו לבדוק כל פריט לגופו ולקבוע על פי ממצאי הבדיקה את ערך הפריט. המחירון, עם כל הכבוד, יכל להשתנות ביחס לטיב הפריט הנבדק והמחירון איננו ככזה ראה וקדש. במקרה שבפניי, גם אליבא דדברי מר פסו בחוות דעתו, העריך את ערך הכלי מבלי לבדקו בפועל וקבע את שקבע לפי דברי אחד מבעלי רינד - אפילו מבלי לטרוח ולציין מיהו אותו בעלים ומה מומחיותו בנתונים שמסר. (2) בעדותו מסר מר פסו כי הודיעו לו שהכלי עבד 60% מהתפוקה ובדק בחב' הישראלית לטרקטורים. ביקשו ממנו להעריך כמה שווה כלי בתפוקה של 60% ואת זה עשה (עמ' 15 לפ'). אין כלל נתונים לגבי האמור לעיל ודבריו אלו לא באו לידי ביטוי בחווה"ד. (3) אינני מקבל הערכה כאשר מר פסו מציין כי הערכה היא לכלי זהה לכלי במצב סביר. מצב סביר זהו מונח שעדיין אינו מצביע על המצב הממשי של הכלי. ד) (1) לעומתו, מסר שמאי הנתבעת חוו"ד מפורטת, מכילה התייחסות לטפולים בכלי והערכה עצמה מבוססת יותר על פרטים אובייקטיביים מאשר הערכה הכללית שבחוו"ד מר פסו. (2) מר אביטל אשר ערך את חווה"ד עבור הנתבעת נחקר ארוכות והועלו בפניו שאלות תאורטיות הנוגעות להשערות של שעות העבודה של הכלי, שעות מנוע, שעות עמידה וכו'. הצעת המחיר שניתנה ע"י מר אביטל ניתנה לגבי כלי במצב סביר העובר גם טיפולים. אני גם מסכים לשאלה ולתשובה שנתן מר אביטל שהשאלה אם הכלי יימכר במחיר השוק משתנה בתנאי השוק (עמ' 37 לפ', ש' 25-26). לכן, לא היה מקום לקביעת מר פסו במתן הערכה לגבי כלי סביר אלא השאלה אכן הייתה מה היה מחיר השוק של כלי כזה בזמן הרלוונטי ובמצב סביר כפי שנמצא כלי זה. מר אביטל גם מסביר שבקביעת מחיר הכלי יש אמנם להתחשב במחירון, אך יחד עם זאת כאשר באים להעריך יש להתחשב באלמנטים הקשורים למצב הכלי ביום הערכה ובאותם דברים הנזכרים ע"י מר אביטל (עמ' 33 לפ' ש' 23-26). ה) לפיכך, החלטתי לקבל טענת ב"כ הנתבעת בכל הקשור לחווה"ד ואני מקבל הערכה שבחווה"ד של מר אביטל המעריכה הכלי לתאריך 12/96 לסך 56,000 ₪. מסך זה יש להפחית הסך של 16,644 ₪ (השתתפות עצמית) ואת הסך של 2,482 ₪ ובאופן כזה על הנתבעת להשיב למבטחת הסך של 36,874 ₪. 15. סוף דבר, לאור הנימוקים שהובאו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחליט כדלקמן: א. א) אני מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעת 1 סך של 16,644 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 24.3.97 (יום ניכוי ההשתתפות העצמית) ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן, אני מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעת 1 אגרת משפט באופן יחסי על הסך הנ"ל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום תשלומה לביהמ"ש ועד להחזרתה בפועל לידי התובעת 1. ב. א) אני מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעת 2 סך של 36,874 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 24.3.97 ועד התשלום בפועל. ב) כמו כן אני מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעת 2 אגרת משפט באופן יחסי לסך הנ"ל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הוצאתה ועד להחזרתה בפועל לתובעת 2. ג. כמו כן, אני מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובעות שכ"ט בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ד. פס"ד זה הינו סולידרי עם פסה"ד שניתן נגד הנתבעת 1 ביום 25.8.99. ה. כמו כן, פסה"ד שניתן בהחלטה מיום 13.9.99 והמתייחס להודעת צד ג' ששלחה הנתבעת 2 כנגד הנתבעת 1 נכנס לתוקפו לאור החיוב שחויבה הנתבעת 2 בפס"ד זה. מיני-מעמיס (בובקאט)ביטוח צמ"ה (ציוד מכני הנדסי)ביטוח ציוד