פסק דין לפני תביעה בסדר דין מהיר על סך של 34,526 ₪ שהוגשה על ידי התובעת, חברת פלאפון תקשורת בע"מ, נגד הנתבעים, חברת א. כוכבי השמיים למסחר בע"מ ומר זועבי אבראהים, בגין יתרת חוב עבור ציוד ושירותי רדיו טלפון סלולאריים. התביעה הנתבעים התקשרו בהסכם עם התובעת לצורך רכישה של ציוד ולצורך קבלת שירותים והתחייבו לשלם עבורם. הנתבעים הפרו את התחייבותם ונותרו חייבים לתובעת סך של 34,526 ₪, המורכב מ-3,382 ₪ בגין שימוש בזמן אויר ושירותים שונים, 11,998 ₪ יתרת חוב בגין עמלת פעולות חבילה ו-17,424 ₪ יתרת חוב בגין ציוד. התובעת טוענת כי הנתבעים חבים לה ביחד ולחוד, כאשר כלפי הנתבעת 1, עומדות לתובעת עילות מכוח ההסכם ו/או מכוח דיני הנזיקין ו/או מכוח דיני עשיית עושר ואילו כנגד הנתבע 2, ששימש כמנהלה של הנתבעת 1, עומדות לתובעת העילות של הרמת מסך ההתאגדות, ניהול מו"מ שלא בתו"ל, מכוח דיני הנזיקין וכן עילות מכוח דיני עשיית עושר ומכוח דיני השליחות. ההגנה הנתבעים הגישו כתב הגנה והכחישו את ההסכם, אשר אינו מראה את סוג ההתקשרות וסוג השירות שכביכול על התובעת לספק לנתבעת 1. כמו כן, הוכחש סכום התביעה והחשבוניות הערוכות בצורה לא ברורה. הנתבעת 1 טענה כי לא חתמה על ההסכם מרצון חופשי ו/או תוך ידיעה ו/או חתימתה באה לאחר מצג והבטחות שווא מצד התובעת. הנתבעים טוענים לטעות והטעייה וניהול מו"מ שלא בתום לב. הנתבעת 1 מעולם לא קיבלה כל הודעה על הפרת החוזה מטעם התובעת. התובעת היא זו שהפרה את ההסכם ביניהם מאחר ולא מילאה אחר התחייבויותיה לנתבעות. קיימת חוסר יריבות בין הנתבע 2 לבין התובעת. דיון הנתבעת 1 יאמר כבר עתה כי דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להתקבל ולו מהטעם הפשוט, שהנתבעת 1 לא העלתה בכתב הגנתה כל טענת הגנה בפני התביעה. כתב ההגנה שהוגש, כלל הכחשות סתמיות וכן טענות משפטיות שונות, שלא מולאו בכל תוכן עובדתי. אין בכתב ההגנה ולו זכר להבטחות הנטענות שהופרו כביכול ו/או למצגי השווא הנטענים ו/או לעובדות שביחס אליהן הוטעו הנתבעים. כידוע, טענות מסוג מצג שווא מחייבות פירוט יתר (ראה תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). הנתבעים לא עמדו ולו בחובת הפירוט הבסיסית שחלה על כל טענת הגנה רגילה. זאת ועוד: חרף הרמז העבה שניתן לנתבעים בהחלטת בית המשפט מיום 12.6.06, בחרו הנתבעים שלא לבקש את תיקון כתב ההגנה. נוכח האמור לעיל, אין מקום לקבל את הטענות החדשות של הנתבעים, שהועלו לראשונה בתצהיר מנהל הנתבעת 1 ובעיקר בתצהיר מנהל הכספים לשעבר, מר זכריא סבידן. בשולי הדברים, ולמעלה מן הדרוש, אציין כי גם טענות חדשות אלה, בדבר הבטחות לתעריפים ותוכניות זולות ובדבר מכשירים לא תקינים או פגומים, אף הן הועלו בצורה בלתי מפורטת ולא די בהן, כפי שהועלו, כדי לעמוד בנטל הראיה להוכחת טענות אלה. בתצהירי הנתבעים לא פורט מה היו בדיוק התעריפים והתוכניות שהובטחו ואשר לא קוימו וגם לא נעשתה הפניה לתנאים שנקבעו בהסכמים בכתב, אשר נחתמו בידי מנהל הכספים בשם הנתבעת 1, כעולה מעדותו של זה. לגבי הפגמים במכשירים, לא פורט מה היה פגום בהם ו/או מה לא היה תקין. גם לא הובאה כל ראיה להוצאת ולו מכתב אחד לתובעת בקשר לכל האמור לעיל. לקוח של חברה סלולרית, לא יכול לבצע עיסקה ולאחר מכן לצאת ידי חובה, בהעלאת טענה כללית וסתמית שהמכשיר לא היה תקין ו/או כי המכשיר היה פגום. על בעל דין כזה מוטלת החובה להסביר בדיוק מה לא היה בסדר במשכיר ואף מוטלת חובה לאפשר לחברה הזדמנות סבירה לתקן את המכשיר או להחליפו. התובעת, מנגד, הגישה תביעה מפורטת דיה וכן תצהיר עדות ראשי מפורט ביותר, של נציגת המחלקה המשפטית, הגב' בנדל, שאליו צורפו כל המסמכים הרלוונטיים, כולל כל ההסכמים והחשבוניות נשוא התביעה. אינני מקבל את טענת הנתבעים שלפיה עדותה של הגב' בנדל הייתה בלתי אמינה. היפוכו של דבר הוא הנכון. התרשמתי מתשובותיה של הגב' בנדל, כי היא עונה תשובות לעניין ואינה מנסה להתחמק. זאת ועוד: המכשיר שלגביו הודתה הגב' בנדל כי נעשתה פניה לגביו, היה לפי עדותה מכשיר אחד בלבד, אשר הוחלף לפנים משורת הדין. הגב' בנדל העידה כי לא היו פניות מעבר לכך. עדותה בעניין זה הייתה מהימנה עלי. בנסיבות אלה, הנתבעים אינם יכולים לבוא בטענות לתובעת על אי גילוי נאות, שעה שהם עצמם לא העלו בכתב ההגנה כל טענה לעניין פגמים במכשירים. טענות אלה הופיעו לראשונה בקדם המשפט מיום 12.6.06 ואף זאת בצורה לקונית ביותר. לאחר מכן, הועלתה הטענה בתצהירי העדות מטעם הנתבעים, וגם שם, כאמור, ללא פירוט כדבעי. הנתבעים גם נמנעו מלדרוש גילוי מסמכים ספציפיים, ככל שסברו כי בידי התובעת תיעוד של פניות שנעשו על ידם בקשר למכשירים. כאשר הנתבעים לא עמדו כאמור ולו בנטל הראיה המינימאלי לפירוט הטענות לגבי ההבטחות שניתנו על ידי הסוכן נימר נסייר, ממילא אין לייחס כל משמעות לאי הבאתו של עד זה לעדות על ידי התובעת. יש לדחות גם את טענת הנתבעים, שלפיה התביעה לא הוכחה. בתצהיר הגב' בנדל, פורטו כל הסכומים שנתבעו ובגין מה נתבעו. בחקירתה, הפנתה לסעיף 5 בעמ' 4 להסכם, שבו נקבע כי במקרה של הפרת ההסכם ישולם סכום של 1,582 ₪ לכל מכשיר. מעדותו של מנהל הכספים, אשר חתם על ההסכם בשם הנתבעת, עולה כי הוא לא טרח לקרוא את ההסכם במלואו. לפיכך, אין לנתבעים אלא להלין על עצמם בעניין זה. טענת הנתבעת 1 שלפיה הוראת הקבע בוטלה אינה במחלוקת כלל (ראה ס' 9 לתצהיר מנהל הכספים ועדות הנתבע 2 בעמ' 6, ש' 10-12). זאת ועוד: ניתנו ע"י הנתבעים גרסאות סותרות בדבר מועד ביטול ההסכם. ההודעה על ביטול ההסכם לא ניתנה לתובעת, אלא לסוכן המכירות ע"י השארת הודעה במענה הקולי. הנתבעים לא טרחו לשלוח הודעת ביטול בכתב (עמ' 6 שורה 5-9, עמ' 7, ש' 24 - עמ' 8 שורה 3). ביטול הוראת הקבע, שעה שלא קדמה כל הפרה מצד התובעת את ההסכם, הוא עצמו מהווה הפרת ההסכם על ידי הנתבעת 1. המסקנה - דין התביעה נגד הנתבעת 1 להתקבל במלואה. הנתבע 2 הנתבע 2 הנו מנכ"ל הנתבעת 1, המשמש כמורשה חתימה בחברה (עמ' 5, ש' 1-3). מחקירת הנתבע 2 הסתבר כי לטענתו, הוא לא זה שחתם על ההסכמים מטעם הנתבעת 1, אלא היה זה מנהל הכספים (שם, ש' 6-7). מעיון במסמכי ההתקשרות, עולה כי הנתבע 2 נרשם בהסכם כמורשה חתימה מטעם הנתבעת 1. הנתבע 2 גם חתום על תעודות המשלוח שצורפו לתצהיר התובעת. החתימה על הוראת הקבע לבנק זהה לחתימת הנתבע 2 על תצהירו. מחומר הראיות שלפני, הוכח כי הנתבעת 1 לא שילמה ולו שקל אחד בגין המכשירים ו/או בגין שיחות שבוצעו ושירותים שניתנו (ס' 31 ו-32 לתצהיר גב' בנדל). מועד ההתקשרות במקרה דנן היה ביום 30.1.05. הנתבעת 1 לא שילמה ולו את חשבון פברואר 2005 או מרץ 2005, שכללו שיחות בפועל (נספחים ג' ו-ד' לתצהיר גב' בנדל). גם לא שולם דבר בגין המכשירים. כאמור, בכתב ההגנה לא נטענה כל טענת הגנה. גם המעט שנטען בתצהירים לא מופיע שם. משמעות הדבר כי הנתבעים לא סיפקו כל הסבר לאי התשלום בגין השירותים והציוד. גם אם אתייחס לטענות שהועלו בתצהיר, תוך הרחבת חזית, אגיע לאותה מסקנה. כפי שכבר פירטתי לעיל, גם בתצהיר לא עמדו הנתבעים בחובת הפירוט המינימאלית להוכחת פגמים במכשירים או להוכחת הפרת הבטחות שניתנו. זאת ועוד: טענת הנתבעים שלפיה לא נעשה שימוש במכשירים, היא טענה שהופרכה על ידי החשבוניות שצורפו לתצהירה של הגב' בנדל. גם בחקירת הנתבע 2, הוא הודה במפורש כי עשה שימוש במכשירים (עמ' 5, ש' 25 - עמ' 6 ש' 4). משמעות הדבר, כי הנתבע 2 לא אמר אמת בתצהירו בס' 8, כאשר טען כי לא נעשה שימוש במכשירים. הנתבעים גם הציגו גרסאות סותרות לגבי המועד שבו הודיעו על ביטול העסקה. הנתבע 2 טען בחקירה הנגדית כי הודעת הביטול ניתנה "ביום השני אחרי חתימת ההסכם". אין ספק כי אם כך נעשה, מדובר בחוסר תם לב משווע. אין ספק כי לא יכלה להיות הצדקה לביטול ההסכם לאחר יומיים בלבד. גם אם ההסכם הופר (דבר שכאמור לא הוכח), הייתה מוטלת חובה על הנתבעים לאפשר לתובעת לתקן את ההפרות הנטענות (כגון מכשיר לא תקין). גם ברור שבמועד זה, לא יכלו הנתבעים לדעת ממילא על כל הפרה לגבי תוכניות או תעריפים, שכן טרם נשלחה להם חשבונית ראשונה. לעומת זאת, לפי גרסת מנהל הכספים, ההסכם בוטל כעבור שבועיים ימים (עמ' 8, ש' 1-3). עובדה נוספת שעולה מגרסת הנתבעים הנה כי ביטול ההסכם נעשה, כאמור, על דרך של השארת הודעה במענה הקולי של הטלפון הנייד של סוכן התובעת ולא בהודעה בכתב לתובעת עצמה כנדרש. כמו כן, הנתבעים לא שלחו ולו מכתב תלונה אחד לתובעת בגין מכשירים פגומים או הפרת הבטחות. מכל האמור לעיל מתקבלת תמונה עגומה של התנהגות בחוסר תם לב מצד מנכ"ל הנתבעת. הנתבעת 1, באמצעותו, התקשרה בעסקה לרכישת מכשירים רבים ולהתחברות לשירותי התובעת והנה, יומיים בלבד לאחר חתימת ההסכם ולכל המאוחר שבועיים לאחר מכן, בוטלה העסקה ללא כל הצדקה. מהתנהגות זו ומחומר הראיות שהונח בפני, הוכח להנחת דעתי, כי לא הייתה לנתבע 2 כוונה מלכתחילה לקיים את ההסכם או כי הנתבע 2 פשוט החליט לבטל את העסקה ממניעים זרים וללא הצדקה ואף זאת עשה בדרך לא דרך. טענת הנתבע 2 כי הנתבעת 1 היא חברה פעילה, רק מחזקת את מסקנותי דלעיל, שכן ביטול העסקה לא נעשה אם כן, עקב קשיים כלכליים של נתבעת 1 שהתעוררו לאחר חתימת ההסכם. מכל האמור לעיל, המסקנה היא שיש לחייב את הנתבע 2 באופן אישי, לא רק בחוב בגין השימוש בפועל במכשירים (ראה בת.א 4793/04 פרטנר תקשורת נ' שיווק גז לצרכן בע"מ (לא פורסם) שאליו מפנה בא כוח התובעת), אלא גם בגין יתרת החוב לפי התביעה, בגין המכשירים וכן בגין עמלת היציאה. בכל הנוגע לחיוב אישי של אורגן בחברה בגין התנהגות שלא בתם לב, כבר נאמר בע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ, אבי פרבשטיין נ. חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ (טרם פורסם): "כך הוא לגבי עבירות פליליות שמבצע אורגן בתאגיד. כך הוא לגבי עוולות נזיקיות שהאורגן קיים את יסודותיהן; וכך הוא לגבי הפרת החובה לנהוג בתום-לב במו"מ. השאלה היא, ככלל, האם ביצע בעל התפקיד בתאגיד, באופן אישי, את יסודות העילה המקימה חבות. שאם התשובה לכך היא בחיוב, לא ישמש המעטה התאגידי אצטלה לבעל התפקיד להתכסות בה (ראו גם סעיף 54 (א) לחוק החברות, התשנ"ט 1999) (להלן: חוק החברות), המורה כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס". סוף דבר אשר על כן, הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעת את סכום התביעה, בסך של 34,526 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, וכן את הוצאות המשפט ובנוסף שכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪ + מע"מ. פלאפוןסלולר (תביעות)