פסק דין בפני תביעה שעניינה נזקים נטענים שנגרמו לתובעים בשל החמצת טיסה, כתוצאה ממידע לא נכון שקיבלו מהנתבעות בנוגע למועדי הטיסה. לטענת התובעים, נגרמו עקב רשלנותן של הנתבעות. לטענת הנתבעות, אין להן כל אחריות לנזקים הנטענים, והאשם רובץ לפתחם על התובעים עצמם. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יינתן פסק-דין על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. הצדדים והעובדות הצריכות לעניין . התובעים הינם נוסעים אשר רכשו מהנתבעת 1, סוכנת נסיעות, חבילת נופש של הנתבעת 2 ואשר כללה טיסה הלוך ושוב לבודרום בתורכיה באמצעות הנתבעת 3. הנתבעת 3 היא חברת תעופה, שעיקר עיסוקה ביצוע טיסות שכר ליעדים שונים בין תורכיה ובין כך לישראל. לטענת התובעים, חבילת הנופש שרכשו כללה טיסת שכר הלוך ביום 17/7/2006 בשעה 10:30, שהות של שבוע במלון וטיסת שכר חזרה ביום 24/7/2006 שעה 16:20. לטענת התובעים, בעת הגיעם לשדה התעופה, נמסר להם בדלפקי הטיסה על-ידי הדיילות, כי טיסת ההלוך מתעכבת ותצא רק בשעה 18:00. לטענתם, הם נאלצו לשהות בבית הנתיבות ונגרמה להם עקב כך עוגמת נפש והוצאות על מזון וכלכלה. בנוסף, כשהתייצבו בשעה 18:00 נמסר להם כי אינם רשומים לטיסה וכי הטיסה אליה היו רשומים, יצאה כבר בשעה 13:30. התובעים סרו למשרדי הנתבעת 1, אשר תחילה התנערה מהם, ולבסוף ניסתה להתנות נסיעתם בטיסה שיוצאת למחרת היום בעלות של תשלום נוסף של 150$ לכל נוסע, ולאחר מכן, ולאחר שבאה בדברים עם הנתבעת 2, הפחיתה דרישתה לסך של 35$ לכל נוסע. מחוסר ברירה נאלצו התובעים להסכים לדרישה תחת מחאה ותוך שהם מסרבים לחתום על כתב ויתור על טענותיהם. לאחר ויכוח נוסף, תוקנו כרטיסי הטיסה חזרה כך שזו נדחתה ביום, היינו ליום 26/7/2006. לטענתם, הטיסה חזרה הוקדמה ללא סיבה מוצדקת מ- 13:30 לשעה 9:00. התובעים טוענים כי נגרמו להם הוצאות מזון וכלכלה בבית הנתיבות ביום 17/7/2006, נסיעות הלוך וחזור לנתב"ג וכן 35$ לאדם שנאלצו לשלם כתוספת. כן נגרמה להם עוגמת נפש. התובעים העריכו את נזקיהם בסך של 4,000 ₪ לכל אחד מהם ובסך כולל של 52,000 ₪. לטענת הנתבעת 1, היא ביצעה את ההזמנה עבור התובעים ללא דופי. לטענתה היא אינה מארגנת את שירותי התיירות, אלא משמשת מתווכת בלבד והתחייבותה כלפי התובעים היא לבצע את הזמנתם כדבעי, לקבל מאת הספק, הנתבעת 2, אישור להזמנה, ולהעביר לנוסעים את כל המסמכים הדרושים להם למימוש נסיעתם. כך גם פעלה במקרה דנן. לטענתה, התובעים הזמינו באמצעותה חבילת נופש לבודרום שבתורכיה לתאריכים 17/7/2006 - 24/7/2006, שכללה טיסת שכר הלוך ושוב, העברות, מיסי נמל, היטל בטחון, דמי רישום ושהות של 7 ימים בית מלון "קלאב בליזה". לטענתה הובהר להם כי רכשו טיסות שכר אשר מועדיהן ומספריהן עלולים להשתנות אף ללא הודעה מוקדמת. ההזמנה המקורית של התובעים אושרה על-ידי ספק החבילה, היינו הנתבעת 2, ולא היה בה כל דופי. לטענת הנתבעת 1, ביום 16/7/2006 עדכנה נציגה שלה טלפונית את התובע מס' 5 בדבר שינוי שעת הטיסה ודחייתה משעה 10:30 לשעה 13:30, והלה לקח על עצמו להעביר את המידע ליתר התובעים, שותפיו לנסיעה. הראייה לטענתה שכל התובעים הגיעו יחד לשדה התעופה. לא ברור אפוא, מדוע בחרו התובעים להגיע לשדה התעופה לקראת הטיסה של 10:30. מאחר והנתבעת 1 אינה מארגנת חבילת הנופש ו/או טיסת השכר, שינויים במועדי הטיסה אינם בשליטתה, ודחייה של שעות ספורות בטיסה הינה דחייה סבירה. לטענת הנתבעת 1 היא אינה נציגיה אינם נמצאים בשדה התעופה, היא אינה יכולה להיות אחראית למידע שנמסר לתובעים בשדה התעופה ואיננה יודעת מהו אותו מידע שנמסר להם. לטענתה, משהגיעו התובעים למשרדיה וסיפרו את שארע, היא ניסתה ככל יכולתה לסייע להם ואף הסתייעה בנתבעת 2. אמנם התובעים נאלצו לשלם 35$ לכל אחד אך הנתבעת 1 נאלצה לספוג את עלות הטיסה בחבילה המקורית, וכן את עלות הלילה הראשון בבית המלון, אשר הוזמן עבור התובעים ולא מומש על ידם. לטענתה, התובעים מימשו את מלוא חופשתם, מבלי שהפסידו יום אחד ולא נגרם להם כל נזק למעט הנזק התוספת ששילמו בסך 35$ בגין כל תובע. לטענת הנתבעת 2, אין יריבות בינם לבין התובעים שמעולם לא התקשרו עמה. לטענתה נרכשו ממנה חבילות הנופש על-ידי הנתבעת 1 בכפוף לתנאי ההזמנה המוסכמים בינה לבין הנתבעת 2. הנתבעת 2 טוענת כי הודיעה לנתבעת 1 על שינוי מועד הטיסה לשעה 13:30, ועליה היתה החובה להודיע על השינוי לתובעים ולא למודיעין הכללי. אילו הודיעה הנתבעת 1 לתובעים על שינוי מועד הטיסה היתה נמנעת השתלשלות העניינים שאירעה. מאחר והתובעים הפסידו את הטיסה בשל מחדל שאינו תלוי בנתבעת 2 עליהם לשאת בעלות הטיסה החלופית. לפנים משורת הדין נעתרה הנתבעת 2 לבקשת הנתבעת 1, לסבסד במעט את מחיר הטיסה. גם הנתבעת 2 טוענת כי הנזקים הנטענים על-ידי התובעים מופרזים. הנתבעת 3 טענה כי כתב התביעה איננו מפרט מה הקשר בינה לבין ואינו מעלה נגדה עילת תביעה כלשהי. לטענתה, אין בינה ובין התובעים קשר חוזי, אלא רק בינם לבין מארגן הטיסה שהוא זה המוכר לנוסעים את כרטיסי הטיסה, הוא בעל השליטה על ארגון הטיסה והאחריות כלפי הנוסעים. כתב ההגנה מטעם הנתבעת 3 הוגש על-ידי עו"ד אריה לוי. בדיון שהתקיים ביום 12/2/2007 ביקש עו"ד לוי להתפטר מייצוג והודיע כי הנתבעת 3 שמקום מושבה בתורכיה נמצאת בהליכי פירוק, אינה מצויה עימו בקשר ואינה משלמת לו שכר טרחה. בו ביום ניתנה על ידי כב' השופטת נ' גרוסמן החלטה לפיה שוחרר עו"ד לוי מהייצוג והכתובת שמופיעה בכתב התביעה תשמש ככתובת למסירת כתבי ביי - דין. עם זאת הבקשה שהוגשה לכב' השופטת גרוסמן ליתן נגדה פסק דין נדחתה. ביום 8/1/2008 ניתן תוקף של החלטה להסכמת התובעת והנתבעות 1-2 לפיה יינתן פסק דין על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 ללא חקירת עדים ולאחר סיכומים מטעם הצדדים. לאחר שבחנתי את מלוא החומר שבפני אני קובעת כי הנתבעות 1 ו-2, יחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך בשקלים חדשים השווה ל- 50$ על-פי השער היציג נכון ליום 18/7/2006 לכל תובע אשר ישולמו תוך 30 יום, שאחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום. בנוסף ישלמו הנתבעות, יחד ולחוד, לתובעים הוצאות אגרה יחסיות כיחס של סכום התביעה לפסק הדין וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (ללא הוצאות) בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מאחר ובינתיים התברר כי לנתבעת 3 אין סניף בארץ, נמחקת התביעה נגדה. תביעות נגד חברות תעופהתעופהפיצויים