פסק דין לפני תביעתה של חברת פלאפון תקשורת בע"מ לתשלום סך 2,227 ₪ המהווים לטענתה יתרת חובה של הנתבעת בגין עסקה הכוללת רכישת מכשיר טלפון סלולרי ומתן שירותים שונים במסגרתה. התובעת נסמכת על הסכם התקשרות עליו חתומה הנתבעת וכן על פירוט חשבונות ותשלומים מהם עולה כי ממועד ההתקשרות ביום 6.11.06 ועד 25.2.07 שולמו כל החשבונות בהוראת קבע, לאחר מכן בוצעו עוד מספר תשלומים בכרטיס אשראי ובשוברים ממוגנטים. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והמבקשת הגישה בקשת רשות להגן במסגרתה כי במסגרת עסקת שדרוג מכשירו של חברה דאז מר אדוארד בורסק, הוצע לה לרכוש מכשיר על חשבונו כשמצידה היא מתחייבת לשלם רק עבור השיחות וכך גם הוסבר לה ע"י נציג התובעת. הנתבעת טוענת כי גם היא וגם מר בורסק חתמו על ההסכם ומאז היה מביא לה מר בורסק בכל חודש שובר לתשלום בדואר. לטענתה נפרדה ממר בורסק עוד בדצמבר 2006 ברם מר בורסק המשיך להביא לה שוברים עד מרץ 2007. מטעם התובעת הוגש תצהירה של גב' מורן יצחק ואילו מטעם הנתבעת הוגש תצהיר נוסף מעבר לזה שבבקשת הרשות להגן. הדיון ארך זמן רב, מעבר לכל פרופורציה בהתחשב בסכום התביעה ובמהותה, ב"כ הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק באופן תמציתי בלבד ובהתאם להוראת תקנה 214 טז'. המחלוקת הראשונה המצריכה הכרעה היא המחלוקת בדבר פרשנותה של תקנה 214 ב' לתקסד"א וכפועל יוצא בדבר זכותה של הנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן ובמסגרתו גם להרחיב או לשנות חזית. ב"כ הנתבעת הפנה לס"ק 2 לתקנה ממנו ביקש ללמוד כי ניתן להגיש כתב הגנה מתוקן בחלוף המועד להגשת כתב הגנה בכלל וזאת החל מהיום שמוגשים המסמכים המכשירים את התביעה לידון בסדר דין מהיר. לכן, מי שיש זכות להגיש כתב הגנה מתוקן, יש גם זכות באופן עקרוני להרחיב ולשנות חזית. ב"כ התובעת טענה כי אין מקום להגיש כתב הגנה מתוקן וכי הרחבת או שינוי חזית אסורים. הדין עם ב"כ התובעת. לא מעט ביקורת הופנתה לניסוחן של תקנות הדיון בסדר דין מהיר ואכן בקריאה מהירה של התקנות ניתן להבין אולי שיש טעם בגישת ב"כ הנתבעת. אלא שיש לקרוא את התקנות ולפרשן בהתאם למטרת חקיקתן, בהתאם לדינים אחרים ובהתאם למכלול התקנות הדנות בסדר דין מהיר. בוודאי שהמחוקק לא התכוון, דווקא בתביעות קטנות בהיקפן שיש לזרז בהן את הדיון, לשנות ולהרחיב חזיתות, לסבך דיון או להגיש כתבי טענות שונים בכל פעם. תקנה 214 ב' 1 מדברת על שני סוגי תביעות. האחת תביעה ממוכנת שבה אין הנתבע חייב להגיש כתב הגנה ערוך על פי תקנות הדיון בסדר דין מהיר (קרי אין חובה לצרף תצהיר ורשימת מסמכים) והשניה, תביעה בסדר דין מקוצר שם הנתבע חייב להגיש תצהיר הכולל טענות ואסמכתאות. כאשר שני סוגי התביעות מועברים למסלול דיון בסדר דין מהיר חלה על התובע החובה שבהוראת ס"ק 1. אלא שפרשנות ס"ק 2 צריכה להיות כזו שעל הנתבע שהגיש כתב הגנה ללא תצהיר וללא רשימת מסמכים, לצרפם לכתב הגנתו (ולא לבקשת רשות להגן שאינה נזכרת במפורש) או לתקן את כתב הגנתו בשני ענינים בלבד, האחד זה נושא תקנה 214 ג' (תצהיר, חוות דעת מומחה ואסמכתאות משפטיות) והשני זה נושא תקנה 214 ח' (גילוי וצירוף מסמכים) לא מותר ולא הותר בתקנות לצרף דבר אחר, לשנות או להרחיב חזית. במקרה של בקשת רשות להגן הרי שכבר צורף תצהיר וצורפו אסמכתאות ומסמכים ולכן הרחבה של החזית שנקבעה בבקשת הרשות להגן דורשת בקשה, נימוק והיתר מאת ביהמ"ש. כל פירוש אחר של התקנה ירוקן מתוכן את הדרישה מנתבע בסדר דין מקוצר להצהיר על הגנתו ולפרטה ויאפשר לו להרחיב חזית ולשנותה ולא זו הכוונה (ראה גם בספרם של השופטים רחמים כהן ומנחם קליין "סדר דין מהיר בבית משפט השלום" בע"מ 17 רישא). משכך, אין לקבל הגשת כתב הגנה או הרחבת ושינוי חזית ללא בקשה והחלטה המתירה אותם. לכן, יש להוציא את כתב ההגנה המתוקן מהתיק ולמחוק סעיפים בתצהיר הנתבעת המהווים הרחבת או שינוי חזית. ברם, ענין זה הוא אקדמי בלבד היות ולב ליבה של המחלוקת בין הצדדים הוא טענת הנתבעת כי דבר לא נעשה, כי ההסכם בטל וכי הוטעתה וטעתה בפרטי ההסכם ואלמלא כך, לא היתה מתקשרת בו. הכלל הוא כי המוציא מחברו, עליו הנטל הראיה. במקרה שלפני, עובר נטל הראיה (הכבד יש לומר) לכתפי הנתבעת. התובעת הראתה והוכיחה די הצורך כי הנתבעת היא "הלקוח" על פי ההסכמים, היא זו שחתומה על ההסכמים, היא זו שזוהתה ע"י הנציג ועל פי ת.ז. משכך, על הנתבעת הנטל להראות כי הוטעתה, כי דבר לא נעשה וכי אין לחייבה בגין החוב. כנגד הנתבעת פועל הכלל לפיו מי שחתם על מסמך, חזקה שקרא, הבין והסכים לתוכנו. מכיוון שהנטל עבר לכתפי הנתבעת הרי שדווקא עליה היתה החובה לזמן את נציג המכירות (שפרטיו היו ידועים לה והיא אף צירפה אותם לבר"ל) וכן את מר בורסק. היא לא עשתה כן. לשאלת טיב יחסיה עם מר בורסק אין כל משמעות שכן יכלה היא לזמנו כעד שאינו בשליטתה ואפילו במקרה הנדרש לחוקרו בחקירה נגדית. הנתבעת עשתה רושם של אדם אינטליגנטי מאוד הגם שבהחלט יתכן כי במועד החתימה על ההסכם, לא שלטה בשפה העברית על בוריה. אלא שענין זה לא הפריע לה להתקשר עם חברה סלולרית אחר קודם לכן והיא אף ציינה בעדותה שלגבי ההסכם עם חברת סלקום: "אני עשיתי תרגום של ההסכם". מי שידע לתרגם הסכם אחד, היתה בידו האפשרות והניסיון לתרגם גם הסכם שני, מאוחר יותר. לא רק זאת, במועד החתימה על ההסכם היה עם הנתבעת האדם שעל פי טענתה נתן לה מתנה מחד ומאידך הסכימה לרכוש את המכשיר רק כדי לדבר עימו בזול, בן זוגה דאז שיכלה להעזר גם בו בהבנת ההסכם ופרטיו. בדיון שהתקיים בבקשת הרשות להגן עלה כי מר בורסק הוא זה שאמר לה לחתום על ההסכם. אם מר בורסק הטעה אותה או הפר הבטחה או חובת אמון כלפיה, אין ליחס ענין זה לתובעת. הגב' מורן יצחק העידה שלא ניתן לפצל אמצעי תשלום אומנם אין חובה שהלקוח יהיה זה שמשלם בפועל ברם הלקוח הוא זה שחייב על פי ההסכם והתשלומים כולם מבוצעים באותו אמצעי תשלום ללא פיצול. מול גרסה זו טענה הנתבעת כי מלכתחילה שילמה את חלקה בשוברים. במהלך החקירה התבררה כי גרסה זו לא הוכחה והיא קרסה למול רישומי התובעת בדבר תשלומים שבוצעו ללא פיצול והפרדה באמצעות הוראת קבע. גם עדותה של גב' מורן יצחק (שהעידה ראשונה) לפיה אין התובעת מסכימה לספק מכשיר ושירותים ללא אמצעי תשלום ואין היא מסכימה כי תשלומים יבוצעו באופן סדיר ושוטף באמצעות שוברים לא נסתרה. הנתבעת לא יכלה להציג שום שובר הקודם למועד בו חזרה לראשונה הוראת הקבע ולכן עיקר גרסתה לא הוכח. יתכן ומר בורסק הבטיח לה מתנה, יתכן והוא הטעה אותה, יתכן ולא. יחד עם זאת הוא אינו רשום כלקוח, הוא לא זוהה כלקוח, כלל לא ברור האם באמת מדובר בחתימתו על גבי ההסכם וכנגדו לא הוגשה הודעת צד ג'. גם אם מסר מר בורסק את פרטי כרטיס האשראי שלו ע"מ לשלם עבור הנתבעת, אין בכך כדי לשחרר אותה מהתחייבויותיה כלקוח מול התובעת. כדי להנות מטענת "דבר לא נעשה" יש צורך להוכיח כי הנסיבות המיוחדות התקיימו. במקרה שלפני, היתה בידי הנתבעת האפשרות לברר את פרטי ההסכם, היתה לה אפשרות לתרגמו, היה עימה מי שיכל לסייע לה, לא היה זה הסכם התקשרות ראשון עם חברה סלולרית, לא הוכח כי היתה הטעיה מצד נציג התובעת, עיקר הגרסה של ביצוע תשלומים מפוצלים כשהנתבעת משלמת רק עבור שיחות ורק בשוברים לא הוכח וההיפך הוא הנכון. גם סכום החוב לא נסתר, גם הטענה החדשה בדבר חיובי "שונות" שמהווה הרחבת חזית מוסדרת בפרק נפרד ומפורט בספח להסכם ההתקשרות והתוצאה הסופית היא כי התביעה מתקבלת. הנני מחייב את הנתבעת גב' X Xובשמה הנוכחי X X ת.ז. X לשלם לתובעת סך 2,227 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 21.6.07 ועד לתשלום בפועל וכן הוצאות משפט ואגרות בסך כולל של 600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ +מע"מ. לסכומים אלו יצורף סך 1,000 ₪ ומע"מ שנפסקו בהוצאות הליך הבר"ל לחובת הצד המפסיד. כל הסכומים הללו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהפלאפוןסלולר (תביעות)