פסק דין 1. בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה. 2. בקשת רשות הערעור מתייחסת לפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בעכו (כבוד השופטת זהבה בנר) מיום 20/11/07 בתיק ת"ק 1457/07, לפיו חוייבה המבקשת לשלם למשיב פיצוי בסך של 4,587 ₪. 3. התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקים נטענים שנגרמו למשיב בטיסה מישראל לאקוודור במסגרתה עמדה המזוודה של רעייתו של המשיב, וזו הגיעה בסופו של דבר לאחר איחור של כשבוע ימים, ובמצב שנגרמו לכלל החפצים נזקים מרובים. כמו כן, חל איחור בעת שחזרו לארץ, וגם אז נתקבלו ארבע המזוודות כאשר הן קרועות, והדברים בהם מפורקים וחסרים. 4. הטענה העיקרית שעמדה בפני בית משפט קמא הייתה ייחוד העילה, מכוח חוק התובלה האווירית התש"ם-1980, והאמנה לייחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר, שנחתמה בורשה ביום 12/10/1929, ושישראל הצטרפה אליה ב-8/10/1949, ואשר נכנסה לתוקף ב-6/1/1950. על פי ההוראות הנ"ל קיימת הגבלה בנוגע לשיעור הפיצוי וראשי הנזק שבגינם ניתן לפצות. בית משפט קמא סקר את הוראות הדין הרלוונטיות וקבע שאכן אלה חלות על התובענה דנן, ואולם מצא חיזוק שלא להיות כבול להוראות האמורות בנוגע לראשי הנזק וכן ביחס לשיעור הפיצוי. בנוגע לראשי הנזק הורה בית משפט קמא על פיצוי גם בגין עוגמת נפש בסכום של 2,500 ₪, ובנוגע לשיעור הפיצוי העמיד את הפיצוי בגין אובדן החפצים והנזקים שנגרמו על סך של 2,000 ₪. 5. המערערת עותרת למתן רשות ערעור, בעיקר בהיות הנושא שבמחלוקת בעיקר משפטי, על אף שהתובענה הוגשה בבית משפט לתביעות קטנות. עיקר טענתה, כי לא הייתה סמכות לבית המשפט לחרוג ממגבלות האחריות של המערערת על אמנת וורשה, וכן לא היה מקום ליתן פיצוי כה גבוה, כאשר שיעור המקסימאלי של הפיצוי, בגין אובדן מלא, אינו יכול לעלות על 400 דולר. 6. על אף השאלה המשפטית הנכבדה העולה במקרה דנן, אין בדעתי ליתן רשות ערעור, וזאת מן הטעם שניתן לאשר את הפיצוי שניתן גם במסגרת מגבלות הוראות הדין הרלוונטיות, הגם שלא על-פי הנימוקים שפורטו על ידי בית משפט קמא, ובאופן שהמחלוקת המשפטית העיקרית, תישאר בצריך עיון. לעניין פירוט הנימוקים: - נדגיש כי מדובר כאן בשני אירועים של איחור בהעברת המזוודות על הכבודה שבהן. ככל שמדובר בשיעור בהיקפם של הנזקים הרי קביעה זו נוגעת לבירור עובדתי, ומשהיו בפני בית המשפט ראיות כי אכן נגרם נזק בהיקף מרבי הן בעת הנסיעה מן הארץ לחו"ל והן בעת החזרה, לא הייתה מניעה לקבוע את הפיצוי המרבי בגין כל אחד מן האירועים הנ"ל. במקרה כזה, רשאי היה בית המשפט לפסוק פיצוי של 400 דולר הן בגין הנזקים שנגרמו לכבודה בעת נחיתתם של המשיב ובת זוגו בחו"ל, וסכום נוסף בשיעור המרבי בגין הנזקים שנגרמו לכבודה בעת חזרתם לארץ. במקרה כזה, גם אם יבוטל הפיצוי בגין עוגמת נפש, עדיין ניתן היה לאשר את התוצאה. ומכול מקום, הפער שנוצר - גם אם קיים, בין הפיצוי שנפסק לפיצוי המכסימאלי בדין - אינו משמעותי באופן המצדיק מתן רשות ערעור. - עוד יש להדגיש כי אותן הוראות אליהן הפנתה המערערת, מתייחסים בעיקר לאותם מקרים שבהם הכבודה מגיעה באותו מועד בו נחתו הנוסעים עצמם. במקרה דנן, איחרו המזוודות להגיע, באופן שאלה באו זמן רב לאחר שהנוסעים עצמם כבר נחתו במקום, ובנוסף נגרמו להם גם נזקים. - זאת ועוד, על פי עדותו של המשיב הוצע לו פיצוי על ידי המערערת או על ידי מי מטעמה בסכום של 400 יורו, בסמוך למועד נחיתתם בחו"ל. ראיה זו לא נסתרה, וגם מטעם זה אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. 7. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות. הפיקדון אם הופקד יוחזר למפקידו. המזכירות תמציא עותק ההחלטה לתיק בית משפט קמא, לב"כ המבקשת ועליו להמציא עותק לב"כ המשיב. אובדן מזוודה / כבודהתביעות קטנות