פסק דין 1. הנתבעת מפעילה נגריה באזור התעשייה בכרמיאל, והנתבע הינו בעל מניותיה. 2. ביום 16.7.03 הזמינו התובע ואשתו מהנתבעת 10 דלתות פנימיות כולל משקופים לדירתם ( להלן "הדלתות הפנימיות "). עבור הזמנה זו שילם התובע לנתבעת סך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ, ובסה"כ 17,700 ₪, בשלוש המחאות אשר נפרעו כולם. פרטי ההזמנה סוכמו עם אביו של הנתבע. 3. כשנה לאחר ביצוע ההזמנה הנ"ל הזמין התובע מהנתבעת דלת כניסה מעוצבת ( להלן "דלת הכניסה" ). על חשבון הזמנה זו שילם התובע לנתבעת סך של 4,000 ₪. 4. בתביעה זו טוען התובע כי הנתבעים הפרו את התחייבותם ולא סיפקו את הדלתות שהוזמנו, והוא עותר לחייבם להשיב לו את מלוא התמורה ששולמה על ידו בסך של 21,700 ₪, ולפצותו בגין עגמת נפש בסך של 10,000 ₪. 5. העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הינן כדלקמן: א. הדלתות הפנימיות הוזמנו מתוך מלאי של דלתות בגדלים שונים שהיו אצל הנתבעת. ב. הזמנת הדלתות הפנימיות בוצעה בעת שהתובע ערך שיפוצים בדירתו, וכשהדירה היתה לפני טיח, חיפוי קרמיקה וריצוף. ג. פעולת הרכבת הדלתות הפנימיות התעכבה לפי בקשת התובע ואשתו, עד לתום השיפוץ שארך כשנה ממועד ההזמנה ( ראה עדות אשת התובע בעמ' 14 , ש' 25-27, ש' ובעמ' 15 ש' 18-24 ). ד. בדירה הורכבו 2 דלתות פנימיות ושני משקופים, ובנוסף לכך, הושארו בה 2 דלתות ומשקוף, שנמצאים עטופים בדירה עד היום ( ראה הצהרת בא כוח התובע מיום 14.12.05, הצהרת ב"כ הנתבעים מיום 25.11.07, וסעיף 23 לתצהיר התובע ת/1 ). 6. טענות הצדדים הצדדים חלוקים ביניהם לגבי המחיר שסוכם עבור שתי ההזמנות, וכן, לגבי הסיבה לאי אספקת שאר הדלתות שהוזמנו, כאשר כל צד תולה את הסיבה להפרה בצד השני, והכל כפי שיפורט להלן. 7. מטעם התובע העידו התובע, אשתו, ומהנדס הבניין מר אורי פישר אשר ערך את תכניות הקונסטרוקציה לצורך קבלת היתר בניה בגין השיפוץ בדירה. מטעם הנתבעים העיד הנתבע בלבד. 8. הדלתות הפנימיות המחיר שסוכם התובע טען כי המחיר שסוכם בעבור הדלתות הפנימיות היה סך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ עבור כל דלת, בעוד שהנתבעים טענו כי המחיר שסוכם עמד על סך של 1,600 ₪ בצירוף מע"מ לכל דלת. מבין שתי הגרסאות, הנני מקבלת את גרסתו של התובע. ראשית, התובע צירף לתצהירו קבלה מס' 2059 המעידה כי מחיר כל דלת עמד על סך של 1,500 ₪, ובסה"כ 15,000 עבור 10 דלתות, ובתוספת מע"מ בסה"כ 17,700 ₪ ( ראה נספח א' לתצהירו ת/1 ). שנית, הנתבע העיד כי פרטי ההזמנה סוכמו עם אביו ( ראה עדותו בעמ' 19 ש' 7 ). אולם אביו של הנתבע לא העיד, ומשכך, לא ניתן היה לקבל את עדותו לעניין המחיר שסוכם ואשר עמד לטענתו על סך של 1,600 ₪ עבור כל דלת בצירוף מע"מ. 9. לא נעלמה מעיני עדותו של התובע שלפיה מסר כי הצדדים דיברו על סך של 1,600 ₪ כמחיר לדלת עם משקוף עיוור, אולם, בהמשך התברר כי לאור העובדה שבדירה הותקן רק משקוף עיוור אחד, ויתרו הנתבעים על ההפרש שנוצר בסך של 100 ₪, ועדותו של התובע בהקשר זה תאמה את עדותו של הנתבע בעמ' 20 ש' 19-20. 10. אשר על כן הנני קובעת כי המחיר שסוכם עבור הדלתות הפנימיות, היה סך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ, עבור כל דלת. 11. הסיבה לאי אספקת שאר הדלתות הפנימיות לטענת הנתבעים, בסמוך לביצוע ההזמנה בשנת 2003, הם ביקרו בדירת התובע וערכו מדידות. באותו מעמד הם ביקשו מהתובע לשמור על רוחב הפתחים ועובי הקירות במידות סטנדרטיות. לטענתם, התובע לא שמר על פתחים ועובי קירות במידות הסטנדרטיות בשל עבודות הטיח והחיפוי והקרמיקה שבוצעו בדירתו, ומסיבה זו נמנע מהם להרכיב את הדלתות. בעדותו של הנתבע הוא מסר כי בכל פעם שהיה מגיע להרכיב את הדלתות, הוא היה מוצא שהמידות השתנו, והוא נאלץ לחזור בחזרה ולהכין משקופים חדשים כדי שיתאימו למצב הקיים בקירות. לעומתם טען התובע כי המידות של הפתחים לא השתנו, וכי מידות הפתחים הנמצאים בדירה הם אותם מידות כפי שתוכננו בתוכנית הבניה. 12. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בעניין זה ובחנתי את חומר הראיות שהוגש על ידם, הגעתי למסקנה כי הנתבעים לא הוכיחו את הגנתם בעניין זה. ראשית, הנתבעים טענו כי לאחר ההזמנה הם ערכו מדידות בדירה, והנתבע העיד כי הוא רשם את המדידות ביומן העבודה שלו ( ראה עדותו בעמ' 18 ש' 12-24 לפרוטוקול ). אולם מדידות אלה לא הוגשו לתיק בית המשפט והדבר אומר דרשני, לאור חשיבותם של מדידות אלה לביסוס הגנתם של הנתבעים. שנית, מלבד עדותו הנ"ל של הנתבע לעניין השינוי במידות, לא הובאה מטעמו כל עדות ו/או ראיה נוספת, לרבות עדות מומחה לעניין רוחב הפתחים הקיים בדירה ו/או עובי הקירות, ולעניין השוני שנוצר בהם לטענתו לעומת המדידות שהיו ברשותו. במצב דברים זה, הנני קובעת כי הנתבעים לא הוכיחו את הגנתם באשר לאי אספקת שאר הדלתות הפנימיות והרכבתם בדירת התובע, על אף שמלוא התמורה שולמה להם זה מכבר. אשר על כן, הנני קובעת כי הנתבעים הפרו את ההסכם עם התובע בעניין הדלתות הפנימיות, ובעניין זה ראיתי לצטט את דבריו של התובע שלפיהם אמר: "את המידות החלו לקחת מאיתנו אחת אחרי השניה כל שבועיים שלושה. אחרי שהרכיבו את שתי הדלתות האלה כבר. לא לפני זה. שתי הדלתות האלה הורכבו ואז פתאום התחילו לקחת מידות כל כמה זמן, בתדירות גבוהה, כי לא היו להם דלתות. העובדים כל הזמן מדדו ושאלתי מה קורה, והם השיבו, "לא, מדובר בכל מיני התאמות". אנחנו אז הבנו שהם היו אמורים להביא לנו 10 דלתות ו-10 משקופים, ובפועל הביאו רק 4 דלתות ו-4 משקופים, וסימן שחסר 6. אחרי שביהמ"ש הציע להגיע לפשרה, הלכנו לנגריה ולא מצאנו דלתות כאלה מהסוג שאנו בחרנו. מצאנו 5-6 דלתות מהסוג הזה פגומות. אף אחד לא היה לוקח אותן". ( עמ' 6 ש' 23-30 לפרוטוקול ). 13. הפיצוי הנתבעים הרכיבו 2 דלתות פנימיות, והשאירו 2 דלתות נוספות ומשקוף עטופים בדירה. על כן, יש לנכות את עלות הרכבת 2 הדלתות הפנימיות כאמור בסך של 3,540 ש"ח, ואת היתרה בסך של 14,160 ₪ יש להחזיר לתובע. לנתבעים הזכות לקבל חזרה את 2 הדלתות העטופות והמשקוף שהושארו בדירה כאמור, ועל התובע לאפשר להם לעשות זאת. עלות הובלת הדלתות תחול על הנתבעים. 14. דלת הכניסה המחיר שסוכם הנתבע טען כי המחיר שסוכם בעבור דלת הכניסה עמד על סך של 12,000 ₪, ואילו הנתבעים טענו כי המחיר שסוכם עמד על סך של 15,000 ₪. בין הצדדים לא נערכה הזמנה בכתב לגבי דלת זו. 15. לאחר שבחנתי את החומר שהיה בפניי ואת עדויות הצדדים בעניין זה, ראיתי לנכון להעדיף את גרסתו של התובע בעניין זה. התובע העיד כי המחיר בסך של 12,000 ₪ נקבע תוך שהצדדים מסכמים כי תשלום זה ישולם בשלושה תשלומים במזומן ללא קבלות כדבריו ( ראה עדותו בעמ' 6 ש' 1-2 ). העובדה שסך של 4,000 ₪, המהווה שליש מהסך של 12,000 ₪ אכן שולם במזומן, ולא הוכח כי הוצאה בגינו קבלה או חשבונית, מעידה על אמינות עדותו הנ"ל של התובע. נוסף על כך, מעדותו של הנתבע ניתן היה להסיק כי הוא הסכים למחיר של 12,000 ₪ בכדי "לצאת מהעסקה בכבוד" כדבריו ( ראה עדותו בעמ' בעמ' 31 ש' 1-2 לפרוטוקול ). מסקנה זו עולה גם מההסכם שהוכן בין הצדדים ביום 30.11.04 ( נספח ז' לתצהיר התובע ת/1 ). משכך, הנני קובעת כי המחיר שסוכם בעבור דלת הכניסה עמד על סך של 12,000 ₪. 16. הסיבה לאי אספקת דלת הכניסה גם בעניין זה הדעות חלוקות. הנתבע טען כי הוא הגיע להרכיב דלת זו פעמיים. לגרסתו, בפעם הראשונה ולאחר שהרכיב את הדלת והמשקוף, הוא גילה כי התובע שינה את כיוון פתיחת הדלת, ולכן הוא נאלץ לפרקה כדי לשנות את כיוון הפתיחה. לעומתו טען התובע כי כיוון הפתיחה של דלת הכניסה בפעם הראשונה, לא היה כפי שסוכם, וכי משהגיע הנתבע להרכיב את הדלת בפעם השנייה, התגלו בה פגמים והיא נלקחה לתיקון. במקום דלת הכניסה שנלקחה לתיקון, הותקנה דלת כניסה זמנית בשווי של 3,000 ₪ לטענת הנתבע, אם כי לא הוצגה על ידו כל ראיה התומכת במחיר הנטען הנ"ל. 17. אין מחלוקת כי לאחר שתוקנה הדלת בפעם השנייה, היא עמדה בציפיותיהם של התובע ואשתו והיתה לשביעות רצונם ( ראה עדות התובע בעמ' 7 ש' 21-22, ועדות האשה בעמ' 14 ש' 15-16 ). נשאלת אם כן השאלה, מדוע לא הורכבה הדלת בדירה? מחומר הראיות עלה כי בין הצדדים התעוררה מחלוקת באשר לתשלום סכומים נוספים במעמד התקנת דלת הכניסה, וביום 30.11.04 ערך ב"כ התובע הסכם בכתב לפיו היה על הנתבעת להתקין את הדלת תמורת תשלום נוסף בסך של 3,000 ₪ על ידי התובע ( נספח ז' לתצהיר התובע ת/1 ). הנתבעת לא הסכימה לחתום על הסכם זה, והתנתה את התקנת דלת הכניסה בתשלום מלוא היתרה בסך של 8,000 ₪. התובע, כפי שעולה מתצהירו, לא התנגד לתשלום מלוא היתרה ובלבד שהנתבעת תשלים את התקנת הדלתות הפנימיות בדירה ( ראה סעיף 51 לתצהירו ת/1 ). 18. יוזכר כי עד אז הנתבעת הרכיבה בדירה 2 דלתות פנימיות בלבד, כאשר מנגד, קיבלה לידיה סך של 17,700 ₪ ועוד 4,000 ₪, על כן, לא ראיתי בעמדתו הנ"ל של התובע שום פסול , ולא שוכנעתי כי ניתן לזקוף לחובתו את האחריות בגין אי התקנת דלת הכניסה בדירה. 19. אשר על כן, הנני קובעת כי האחריות בגין אי התקנת דלת הכניסה אף היא רובצת על שכם הנתבעים. 20. הפיצוי התובע שילם לנתבעת סך של 4,000 ₪ על חשבון התקנת הדלת הנ"ל, ומשכך, על הנתבעת להשיב לו סכום זה. לנתבעת הזכות לקבל חזרה לידיה את דלת הכניסה הזמנית שהותקנה על ידה ( ראה סעיף 15 לעיל ). הדבר ייעשה בתיאום מראש עם התובע, ויבוצע על חשבון הנתבעת. במידה ודלת הכניסה הזמנית אינה ברשות התובע, יקוזז סך של 2,000 ₪ מהסכום שיגיע לתובע מהנתבעים במסגרת תביעה זו. 21. אחריותו האישית של הנתבע התובע טען כי עקב פרוץ הסכסוך בין הצדדים, התחייב הנתבע באופן אישי להשלים את העבודות, והוא הפנה בעניין זה להתכתבויות שהתנהלו בין הצדדים. משכך יש להשית עליו אחריות אישית להפרה, לטענת התובע. לעומתו, טענו הנתבעים כי בנסיבות המקרה שבפנינו, לא קמה יריבות אישית בין התובע לבין הנתבע. אולם, טענתם הנ"ל של הנתבעים נטענה בלשון רפה, ולא מצאתי כל הכחשה מפורשת מטעם הנתבע, לא בהתכתבויות שהתנהלו בין הצדדים וגם ולא בתצהירו, לעניין התחייבותו האישית, ומשכך, הנני קובעת כי הנתבע חב באופן אישי כלפי התובע בגין הפרת ההסכם. 22. לסיכום לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 14,160 ₪ ( ראה סעיף 13 לעיל ), וכן את הסך של 4,000 ₪ ( ראה סעיף 20 לעיל ), והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ( 3.1.05 ) ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל. בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע, שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 23. לנתבעת הזכות לקבל את הדלתות המצויינות בסעיפים 13 ו-20 לעיל לידיה, כמפורט בסעיפים הנ"ל. דלתות (תביעות)נגריהנגרות