פסק דין 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' הש' שטיינמץ) בתיק ח 973684/50, אשר דחה את טענות המערער כנגד דוח חניה שנרשם לו. כנגד המערער נרשם דוח חניה, ע"ס 100 ₪, בגין החניית רכבו ברח' דרויאנוב 3, תל אביב בנימוק שלא שילם אגרת חניה עבירה על סעיף 12(א) לחוק עזר לעירית תל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד-1983 (להלן: "חוק העזר"). 2. המערער ביקש להשפט וטען כי הוא אכן חנה במקום ובשעה הנקובים בדוח ואולם, בתחילת הרחוב, אשר מסומן כחול לבן, נמצא תמרור הקובע כדלקמן: "החניה מ-17.00 - עד 09.00 ולמחרת מותרת לרכב בעל תו חניה אזורי. בשעות היום מ-09.00 עד 17.00 חניה חופשית". עמדת המערער היא, כי על פי פרשנות מילולית של התמרור החניה במקום בשעות 9 עד 17 היא חופשית והוראת תמרור זה, גוברת על הסימון כחול לבן. מכל מקום, אם המשיבה סבורה שחלה חובת תשלום אגרת חניה, הייתה צריכה לציין זאת במפורש בתמרור עצמו ולא להטעות את האזרח. 3. בית משפט קמא, קיבל את עמדת התביעה כי האמור בתמרור "החניה חופשית" פירושו שהיא חופשית בכפוף לתמרור כחול לבן "מי שחונה בזמן שהחניה חופשית חייב לציית לתמרור הזה ולשלם את אגרת החניה". עוד הוסיף בית המשפט כנגד פרשנותו של המערער כי "אילו הייתה פרשנותו של הנאשם נכונה כי אז לא היו צריכים לצבוע בכלל את שפת המדרכה בכחול לבן והיו צריכים להשאיר את התמרור כפי שהוא וכל אחד היה מבין שיש לו תו חניה אזורי בשעות אלה ואלה ולאחרים היא אסורה, ואילו בשעות אחרות החניה חופשית לכולם. בשביל מה בכלל צבעו את שפת המדרכה בכחול לבן". משכך קבע בימ"ש קמא כי על המערער היה לציית להוראות תמרור כחול לבן ומשלא עשה כן, עבר את העבירה המיוחסת לו וגזר עליו קנס בסך 100 ₪. 4. בערעור חוזרים שני הצדדים על עמדותיהם שהוצגו בפני בימ"ש קמא, ומתבקשת הכרעתי. תקנות התעבורה תשכ"א-1991 הודעה בדבר קביעת סוגי תמרורים, צורתם, משמעותם, ואופן הצבתם, קובעת בסעיף ההגדרות: " 'תמרור - סימון על פני הכביש' - תמרור על פני הדרך או בתוך פני הדרך או באבני שפת הכביש, בצבע או בכל אמצעי אחר". אין חולק כי סימון בצבע כחול לבן, הוא בגדר תמרור ד-20. לצד הקביעה של סימון כחול לבן כתמרור ד-20 מופיע הנוסח כדלקמן: "אבני שפה צבועות לסרוגין בצבע כחול - : החניה מותרת על הכביש שליד אבני השפה באמצעות כרטיסי חניה או הסדר אחר שנקבע לפי חוק עזר של רשות מקומית בדבר העמדת רכב וחנייתו". דהיינו, מדובר בהסדר של חניה באמצעות כרטיס חניה ואולם אין זה הסדר בלעדי והרשות המקומית רשאית לקבוע בנוסף, הסדר אחר. במקרה דנן, בנוסף לסימון כחול לבן, היה במקום תמרור, אשר ציין: "בשעות היום מ-09.00 עד 17.00 חניה חופשית". זאת ועוד, סעיף 3 לתקנות התעבורה, שכותרתו "הוראות בתמרור" קובע בסעיף קטן (א): "צויין באחד התמרורים המפורטים בתוספת או על שלט מעליו מתחתיו או לידו הוראה בענייני תעבורה אסור להתנהג בניגוד להוראה". הנה כי כן, התקנות רואות לנגד עיניהן סיטואציות של שלטים והוראות בנוסף להוראת התמרור כשלעצמה. זה גם המצב העובדתי בענייננו. ככלל, פרשנות של דין פלילי, צריכה להיות פשוטה והדין צריך להיות מובן לכל אזרח. אין לתמוהה איפה על אזרח אשר מבין הוראות תמרור, ככתבן וכלשונן. יתר על כן, על פי הוראת סעיף 34כא לחוק העונשין התשל"ז-1977: "ניתן דין לפרושים סבירים אחדים לפי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין". המשיבה, אשר מציבה שלטים, מכוח סמכותה על פי דין, מוחזקת כמי שמנסחת את שלטיה בצורה ברורה, וחד משמעית כך שלא יטעו את האזרח. בנסיבות העניין, אזרח המוצא עצמו מול תמרור שהציבה העיריה, אינו אמור לעסוק בפרשנות מורכבת של דיני התעבורה וחוקי העזר של הרשות המקומית ולעשות מלאכת תשבץ ביניהם. הוא רשאי לפעול בהתאם להוראות השלט כלשונן, ובפרט כאשר הפרשנות שלו להוראות השלט והתמרורים היא סבירה. ניתן וראוי לדרוש מהמשיבה שהיא רשות ציבורית, כי תדאג לנסח שלטים והוראות באופן שלא יהיה בהם כדי להוות מכשול בפני אזרח תמים, שאינו מצוייד בעורך דין או פרשן צמוד לצידו. אשר על כן, בנסיבות העניין ולאור כל האמור לעיל, אני מזכה את המערער. הקנס במידה ושולם יוחזר למערער. משפט תעבורהקנסשלטחניהדוח חניה