פסק דין לפני תובענה בעניין חוב נטען בגין שירותי טלפון סלולרי. רקע כללי - הנתבעים, בני הזוג נדיה ומוחמד חטיב (להלן: "הנתבעים" ביחד ו-"הנתבע", בהתאמה), הינם לקוחות של התובעת, חברת פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "התובעת"). כפי שהסביר הנתבע, בבעלותו היה מכשיר טלפון החל משנת 2001 (והדברים לא נסתרו ואף נתמכו בצילום הוראת הקבע של הבנק לגבי חיוב הנתבעים לטובת התובעת אשר נחתמה במאי 2001). אין חולק כי בחודש אוקטובר 2003 רכשו הנתבעים "ערכת מכשיר לרכב", מסוג "סולו-דו חכם" (להלן: "המכשיר הישן"), אשר כוללת למעשה שני מכשירים בעלי אותו מספר - האחד : המותקן ברכב (המכונה, וכך גם להלן: "השלוחה"), והשני : מכשיר נייד "רגיל" (המכונה, וכך גם להלן: "המכשיר הראשי"). רכישת ערכת הרכב היתה בהתאם להסכם אשר צורף לתצהיר התובעת וסומן נספח "ב". מוסכמה נוספת היא כי בחודש יולי 2005 חתמו הצדדים על הסכם בדבר שדרוג הערכה לרכב (נספח "ג" לתצהיר התובעת, להלן: "המכשיר החדש" ו-"הסכם השדרוג", בהתאמה). בנוסף, הצדדים מסכימים כי בשל הצטברות חובות מצד הנתבעים, נותקו שני מכשירי המכשיר החדש בסוף נובמבר 2005. המחלוקת בין הצדדים - לטענת התובעת, הנתבעים צברו חובות כדלקמן : יתרת חוב בגין עלות המכשיר הישן, יתרת חוב בגין עלות המכשיר החדש ועלות אחזקה שוטפת וזמן אויר לגבי התקופה 8/9/2005 ועד 1/12/2005 - והכל בסכום כולל של 1,701 ₪ נכון לפברואר 2006. לטענת הנתבעים, כאשר הם שידרגו את המכשיר הישן, נאמר להם שהתשלום החודשי בגין המכשיר החדש הינו במקום החיוב החודשי בגין הישן, דהיינו - כי הם ישלמו רק את עלות המכשיר החדש. לכן, מהרגע בו שודרג המכשיר - אין לגבות מהם את העלויות של המכשיר הישן אלא רק את עלויות המכשיר החדש (מה גם שהמכשיר הישן הושב לתובעת). בנוסף, הנתבעים טוענים כי התשלום החודשי לגבי המכשיר הישן אמור היה להיות 9.90 ₪/לחודש ולא 19.90 ₪/לחודש, וכי העלות של המכשיר החדש - אמורה היתה להיות 15.00 ₪/לחודש ולא 30.00 ₪/לחודש. באשר ליתרת החוב המתייחסת לתשלומים השוטפים והשיחות - טענו הנתבעים כי אם קיימת יתרת חוב כלשהי - הם ישלמו אותה. ההסדר הדיוני - הצדדים הסכימו כי פסק הדין יתבסס על תצהירה של הגב' מורן יצחק מטעם התובעת (על נספחיו) ועל תצהירו של הנתבע (אשר הוגש בתמיכה לבקשה למתן רשות להגן), כאשר הצדדים מוותרים על החקירות ההדדיות של המצהירים. דיון - לאחר בחינת הראיות שהונחו לפני ושקילת טענות הצדדים, לרבות בסיכומיהם בכתב - מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה. כיון שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר, בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקר נימוקי. באשר לחוב בגין זמן האויר, התשלום למפעילי התקשורת האחרים והשוטף - היות והנתבעים לא הכחישו את חובתם לשאת בעלויות בגין השיחות שבוצעו - יש לחייב אותם בגין השיחות כאמור, בסכומים הבאים : לגבי התקופה 8/9/2005 - 7/10/2005 : 71.08 לפני מע"מ; לגבי התקופה 8/10/2005 - 7/11/2005 : 76.30 לפני מע"מ; לגבי התקופה 8/11/2005 - 1/12/2005 : 78.09 לפני מע"מ; ובסך הכל - 225.47 ₪, ובתוספת מע"מ - 260.42 ₪. באשר לחוב בגין המכשיר החדש - עיון בהסכם השדרוג מלמד כי עלות הערכה החדשה היה אמור להיות 31 ₪ לחודש כולל מע"מ, למשך 36 חודשים, החל מיולי 2005. מהחשבונות לגבי החודשים ספטמבר עד נובמבר 2005, לא ניתן להבין האם אכן הנתבעים חויבו ב-31 ₪ לחודש כולל מע"מ. קיים שם חיוב המכונה "תשלום חודשי קבוע" בסך 23.10 ₪ לא כולל מע"מ, חיוב המכונה "סל שירותים" בסך 9.90 ₪ לא כולל מע"מ והנחה מסויימת אשר משתנה מחודש לחודש. כל חישוב שלא נבצע לגבי שלושה נתונים אלו לא יכול להסביר כיצד אכן החיוב החודשי הינו 31 ₪ כפי שמופיע בהסכם השדרוג. עם זאת, כיון שהמכשיר החדש נשאר ברשות הנתבעים, גם לאחר שהפסיקו את ההתקשרות עם התובעת, מן הראוי לחייב אותם בעלות של המכשיר. 14. אם המכשיר היה אמור לעלות 31 ₪ X 36 תשלומים, הרי שעלותו הכוללת היתה אמורה להיות 1,116 ₪ (כולל מע"מ). מתוך סכום זה, שולמו כבר התשלומים החודשיים במשך חודשיים (יולי ואוגוסט), דהיינו כ- 76.89 ₪. כך גם שולם סכום של 457.83 ₪ (וראו את נספח "ז" לתצהיר מטעם התובעת). לכן ההפרש לתשלום בגין המכשיר החדש הינו - 1,116 פחות 76.89 ₪, ופחות 457.83 ₪ = 581.28 ₪. באשר לחוב בגין המכשיר הישן - הנתבעים טוענים כי הובטח להם שלאחר השדרוג הם לא יחויבו בגין יתרת עלות המכשיר הישן, אלא רק בעלות המכשיר החדש. אמנם הוראות הסכם השדרוג קובעות במפורש כי השדרוג - "אינו מבטל יתרת תשלומים קודמת שנותרה לתשלום בגין המכשיר הישן ששודרג", אך עם זאת - טענת הנתבע לגבי ההבטחה שקיבל בעל-פה לא נסתרה (ויודגש כי לא הובא לעדות נציג התובעת אשר ביצע את עסקת השדרוג וכי התצהיר מטעם התובעת הוגש על ידי נציגת המחלקה המשפטית). בנוסף, לא הצלחתי לראות בחשבונות של החודשים ספטמבר עד נובמבר 2005 היכן מופיע גם החיוב של המכשיר הישן (בנוסף על החיוב לגבי המכשיר החדש). עובדה זו מהווה תימוכין נוסף לטענת הנתבע לפיה "ויתרו" לו על יתרת החיוב לגבי המכשיר הישן. יתכן ולא ירדתי לעומקן של החשבוניות הרלבנטיות, יתכן ולא הבנתי את מסתורי השדות, המונחים והחיובים השונים, ויתכן שאי שם בחשבוניות כן מסתתר חיוב לגבי המכשיר הישן - ברם אולם, אני סבורה כי היה על נציגי התובעת להבהיר לבהמ"ש מה עומד מאחורי הנתונים הרבים שבחשבוניות. הדבר בוודאי אינו מצוי בידיעתי השיפוטית, וכל ספק בהקשר זה יזקף לחובת התובעת. לכן, לא שוכנעתי שיש לחייב את הנתבעים גם ביתרת עלות המכשיר הישן. סיכום - אשר על כן, על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום של 841.70 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/2005 ועד היום. כמו כן ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך 300 ₪ בתוספת מע"מ, וכן החזר יחסי של אגרת בהמ"ש ששולמה, בסך 100 ₪ נכון להיום. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פלאפוןסלולר (תביעות)לקוחות