תביעה נגד סוחר רכב מורשה - תקלות אחרי קניית רכב

התביעה נוהלה בהליך של "סדר דין מהיר" ועל כן יהיה פסק דין זה מנומק באופן תמציתי, כהוראת תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. התובע (להלן - התובע), רכש ביום 12.12.05 מכונית מסוג פולקסוואגן גולף מהנתבע (להלן - הנתבע). הנתבע הינו סוחר רכב מורשה. התובע שילם לנתבע 50,000 ₪ בגין רכישת הרכב. עם ביצוע העסקה נחתם זכרון דברים, אשר סומן ת/1. הנתבע רכש את המכונית כשבוע לפני מכירתה לתובע, מאדם אחר, מכר שלו (להלן - המוכר הראשון), ולפני ביצוע הרכישה, הוא בעצמו בדק את הרכב. טענות התובע לטענת התובע, זמן קצר לאחר הרכישה החלו להופיע תקלות ברכב כשבועיים לאחר הקניה, נדלקה מנורת "חוסר מים" והרכב התחמם. הרכב הועבר למוסך מורשה של חברת צ'מפיון מוטורס - ג.ג.ג רעננה (להלן - המוסך), ובדיקת המוסך העלתה כי קיימת דליפה של נוזל קירור. לפיכך, ביום 02.01.06 הוחלפו משאבת מים ותרמוסטט (להלן - התיקון הראשון). כשבועיים לאחר התיקון הראשון, חזרה התקלה. התובע החזיר את הרכב למוסך, והפעם הוסר מצנן המנוע והוחלף, וזאת ביום 23.01.06. ביום 06.02.06 מצא המוסך, בעקבות תקלה נוספת, כי מתג מאוורר המנוע פגום. המתג הוחלף, בוצע ניקוי וכיוון. ביום 24.04.06 הושבת הרכב, לאחר שהחל לאבד נוזל קירור דרך צינור הפליטה. הוא הועבר פעם נוספת למוסך, בגרירה. במוסך הוסר ראש המנוע, ואז התברר כי גוף המנוע "אכול" מקורוזיה בדפנות הצילינדרים החיצוניות. התברר, כי מצבו של המנוע אינו מאפשר המשך שימוש, ולפיכך הוא הוחלף באחר, משומש ותקין. מומחה מטעם התובע, מר שאולי יעקבי (להלן - המומחה), בדק את הרכב וגם מצא חומר דבק על אטם ראש המנוע, כעולה מהצילומים שצורפו לחוות דעתו (חוות הדעת סומנה ת/2). העלות של כל הטיפולים ברכב אשר תוארו לעיל שולמה על ידי התובע והחשבוניות צורפו לכתב התביעה. בגין כל התיקונים האמורים, שולם למוסך סך של 15,764 ₪. לפי חוות דעתו של המומחה, מתברר שראש המנוע, שהורכב על פני שטח בלוק המנוע, הוא תקין לחלוטין ומצד שני, על גוף המנוע נמצאו סימני איכול משמעותיים בחלקו העליון. המומחה הסביר כי הסימנים בבלוק המנוע היו בולטים ונראים לעין, ולכן כאשר הורכב ראש המנוע, המכונאי שביצע זאת ראה וידע כי יש להחליף גם את בלוק המנוע וכי התיקון שמבוצע, והכולל החלפת ראש מנוע בלבד, לא יוביל לפעולתו התקינה של מכלול המנוע, אלא לתקופת פעילות קצרה ומוגבלת. המומחה ציין, כי בראש המנוע אין הסימנים האמורים (סימני האיכול) שנמצאו בגוף המנוע, ולכן ניתן להבין כי הוא הוחלף באחר בסמוך לרכישת הרכב על ידי התובע. במילים אחרות, מדובר בתיקון "קוסמטי" שנועד לכסות על הבעיה, להסתירה ולא לפתרה. בנוסף, המנוע, לאחר הבדיקה, נראה לכאורה תקין, לתקופה קצרה, עד התפוררות חומר הדבק שהושם בין ראש המנוע לבלוק המנוע. עוד ציין המומחה, כי גם בבדיקת קומפרסיה ולחץ הפוך לא ניתן היה לזהות את התיקון הזמני. מסקנתו של המומחה, כעולה מת/2, היא שבמנוע המקורי בוצע תיקון חלקי, רשלני וחסר תועלת, אשר תכליתו לאפשר העברת הרכב, מבלי שתתברר התקלה המהותית הקיימת במנוע. לטענת התובע, הנתבע, שהינו סוחר רכב במקצועו ואף הציג עצמו כמי שמבין בכלי רכב, ידע בשעה שמכר לו את הרכב נושא התביעה, כי הרכב איננו תקין. למרות זאת, לא זו בלבד שלא גילה לתובע את דבר אי התקינות, אלא שגם המליץ לו לא לקחת את הרכב לבדיקה, אמר לו שהוא עצמו בדק את הרכב, ואף חתם על זכרון דברים שבו נאמר "המוכר מתחייב כי הרכב נקי מתאונות שלדה וכל הליקויים והתאונות למיניהם בעלי משמעות נמוכה". לטענת התובע, מדובר בהטעיה מכוונת של הקונה על ידי המוכר, ועל כן הוא רשאי לבטל את החוזה. בנוסף, מדובר בהפרת התחייבות מצד הנתבע כלפי התובע. כאשר רוכשים כלי רכב מסוחר רכב מורשה, קיים נטל גבוה יותר על המוכר, מאשר ברכישת רכב מאדם רגיל, בבואנו לבדוק את המצגים שעשה כלפי הקונה, כאשר נתן התחייבותו שהרכב תקין. בנוסף, גם אם הנתבע לא ידע באופן פוזיטיבי על הליקוי החמור ברכב, הרי שהנתבע אחראי כלפי התובע בשל רשלנותו, מאחר שלא נקט בפעולות הפשוטות הנדרשות כדי לוודא שהרכב שהוא מוכר אכן תקין ועומד בהתחייבות שנתן, לפיה "כל הליקויים ... הם בעלי משמעות נמוכה". טענות הנתבע לטענת הנתבע, גם אם ברכב נמצא אכן הליקוי המתואר בחוות דעת המומחה, הרי שהוא לא ידע על קיומו של ליקוי זה שעה שמכר לתובע את הרכב. כאשר הנתבע רכש את הרכב מהמוכר הראשון, הוא בדק אותו בעצמו, במוסך, שם הרים את הרכב על "ליפט". לדבריו, כך הוא נוהג לעשות תמיד, ורק אם יש לו חשד ממשי שיש ברכב בעיה רצינית, הוא מבקש מאדם מקצועי אחר לבוא ולבדוק את הרכב. במקרה זה, הוא לא פתח את המנוע ולא ידע שיש בעיה עם המנוע. גם אם היה פותח את המנוע, אך לא מפרקו, לא היה מגלה את הבעיה שקיימת לטענת המומחה, כפי שגם במוסך אליו לקח את התובע את הרכב לתיקון לא גילו את התקלה במסגרת התיקונים הראשונים שנעשו. כאשר נרכש הרכב לקחו התובע וחברו את הרכב לסיבוב, וראו בעצמם שהרכב נראה תקין. עוד טוען הנתבע, כי מזכרון הדברים, ת/1, עולה שהוא נותן אחריות על כך שברכב לא היתה תאונה, אך לא על המנוע והגיר. לדבריו, הוא אף פעם לא נותן אחריות על רכיבים אלה, כאשר מדובר ברכב בן 6 שנים. עוד ציין הנתבע, כי מדובר בכלי רכב שהיה מטופל באופן קבוע במוסך המרכזי של פולקסוואגן, והתלווה לו ספר טיפולים מעודכן, שנמסר גם לתובע. הוא ציין, כי במועד הרכישה, ביקש התובע שיפחית לו מעט ממחיר הרכב, במקום שילכו למכון בדיקה אשר ימצא כל מיני ליקויים קטנים, ויגרום להורדה במחיר. לדבריו, התובע ביקש ממנו שיוריד מראש סכום ממחיר הרכב, כדי שיהיה לו לתיקונים עתידיים. טוען הנתבע, כי משלא ידע אודות התקלה הנטענת, ומשלא נתן אחריות על המנוע, אין כל עילת תביעה נגדו ודין התביעה להידחות. הנתבע ציין, בתשובה לשאלה בחקירה נגדית, כי רכש את הרכב מהמוכר הראשון תמורת סך של 47,500 ₪, שהם כ-10% פחות ממחיר המחירון, וזאת לאחר שהתרשם שמדובר ברכב מיוחד (יד פרטית, ראשונה או שניה, עם מעט קילומטרים, ללא תאונות, מטופל במוסך המרכזי, עם ספר טיפולים, וטסט לשנה), במצב מעולה. לתובע נמכר הרכב, כזכור, ב-50,000 ₪. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות בתיק, ולאחר ששמעתי את העדים, והם: התובע, חברו שבא עמו לנתבע בשעה שקנה את הרכב ובחן אותו יחד עמו (מר רם יוגב), הנתבע והמומחה מטעם התובע, הגעתי למסקנות הבאות: קיבלתי את חוות דעת המומחה באופן מלא ואני מסתמכת על דבריו. המומחה ציין, כי על פי בדיקתו המקצועית, התיקון הקוסמטי אליו התייחס בחוות דעתו בוצע, לכל היותר, כ-100 שעות מנוע לפני שהמנוע קרס, אך יתכן שמדובר גם ב-50 שעות מנוע בלבד. אין מחלוקת שהנתבע רכש את הרכב מהמוכר הראשון שבוע לפני מכירתו לתובע (נרכש ביום 6.12.05. נמכר ביום 12.12.05). גם אם אתייחס למחצית מפרק הזמן שהמומחה קבע כפרק זמן מקסימאלי לענין ביצוע התיקון, היינו אתייחס לחלופה האחרת שציין המומחה, והיא שחלפו רק 50 שעות מנוע, ואפילו היה הנתבע נוסע כל יום ברכב, מרגע קנייתו ועד רגע מכירתו, במשך מספר שעות בכל יום (הנחה מחמירה עם הנתבע, שאיננה הגיונית במיוחד), הרי שגם אז תתבקש המסקנה שהתיקון הקוסמטי בוצע לפני שהנתבע קיבל את הרכב לידיו. מכאן, כי התיקון לא בוצע על ידי הנתבע, או בתקופה שהמכונית היתה אצלו, ולכן על התובע להוכיח שהנתבע ידע אודות התיקון ולמרות זאת מכר לו את הרכב, מבלי לגלות לו את הדבר. אין בראיות דבר, היכול ללמד כי ניתן היה לגלות את התיקון בבדיקה חיצונית. הרכב טופל מספר פעמים לאחר שנרכש על ידי התובע במוסך המורשה, שהוא בעל מומחיות מיוחדת. למרות זאת, בכל הטיפולים הראשונים, לא גילה המוסך את התקלה. יותר מכך - המומחה עצמו, בחוות דעתו, מציין כי "בבדיקת קומפרסיה וגם לחץ הפוך לא ניתן היה לזהות את התיקון הזמני שנועד לכסות על הבעיה". מכאן, שאין כל אינדיקציה שהנתבע, אף שהינו סוחר רכב ומבין במכוניות (הוא עצמו העיד שהוא נוהג לבדוק את המכוניות שהוא קונה בעצמו, כי הוא סבור שהוא מסוגל לכך), יכול היה לגלות את התיקון האמור מבלי לפרק את המנוע. הנתבע ציין גם, שרכש את הרכב בסך של 47,500 ₪ מהמוכר הראשון. אין זה סביר בעיני, אם אכן זה המחיר ששילם, שהיה מפחית רק 10% מערך הרכב בשעת הרכישה, אילו ידע על הליקוי במנוע. אם כך, בחומר הראיות לא מצאתי דבר, שיש בו כדי לערב את הנתבע במעשה המיוחס לו, של מכירת רכב לתובע, כאשר ידוע לו שיש ברכב תקלה חמורה במנוע. אם כך, הטענה היחידה שנותרה כלפי הנתבע, הינה שהמצג, הכלול בסעיף 9 לזכרון הדברים, ת/1, הינו מצג לא נכון. מאחר שאין הוכחה שהנתבע ידע שהמצג איננו נכון, הרי שלכל היותר מדובר במצג שווא רשלני. כך קובעים סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]: "35. עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה." "36. החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי בעל כל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורשים באותו סעיף." לטעמי, בין שצודק התובע, כי הנתבע הוא שאמר לו שאין טעם או צורך לקחת את הרכב לבדיקה, ובין שצודק הנתבע, כי התובע הוא זה שלא רצה לקחת את הרכב לבדיקה, הרי שהמצג הכלול בסעיף 9 לזכרון הדברים, ואשר כיום התברר כי לא היה נכון (שכן ברכב היה ליקוי שלא היה "בעל משמעות נמוכה"), נעשה ברשלנות על ידי הנתבע. הנתבע הינו בעל מקצוע בתחום הרכב, הוא מציג עצמו ככזה, והתובע סבר שהוא כזה, וכאשר הוא חותם על מסמך בו הוא "מתחייב כי הרכב נקי מתאונות שלדה וכל הליקויים והתאונות למיניהם בעלי משמעות נמוכה", ומתברר שאין הדבר נכון - מדובר ברשלנות של הנתבע. יצוין, כי הנתבע טען שהמחיקה הנראית בסעיף 9 נועדה להפוך את המילה "והתאונות", ל"מהתאונות". יתכן, שבעותק הצילומי של ת/1 שצורף לתצהיר הנתבע, כך נראה הדבר, אך מעיון בת/1 המקורי, עולה בבירור שהאות "ב" מחוקה ובמקומה מופיע קו. בין שהקו משמש כאות "ו" ובין שהוא מוחק את ה"ב" בלבד, הרי שהאות "מ" בוודאי לא מופיעה שם. מכל מקום, הטענה כי הנתבע התכוון במסמך להתייחס רק לליקויים שנובעים מתאונות, איננה נראית לי נכונה, איננה הגיונית וגם איננה ראויה, לטעמי. אם לכך התכוון הנתבע, הרי שמדובר בהתחכמות מצדו, שכן הפרשנות הסבירה של ההתחייבות בסעיף 9, כפי שמבין אותה הקורא התמים, הינה שאין ברכב ליקויים משמעותיים, בין מתאונה ובין ליקויים אחרים. אם כך, אני מוצאת כי אכן התרשל הנתבע כלפי התובע, כאשר התחייב שאין ברכב ליקויים, אלא כאלה שהם בעלי משמעות נמוכה. מצד שני, לתובע רשלנות תורמת בשיעור משמעותי ומכריע, בכך שבחר שלא לקחת את הרכב לבדיקה, בין שויתר על כך מיזמתו, ובין על פי עצת הנתבע. כפי שהעיד המומחה, אילו נלקח הרכב לבדיקה, ולא היתה מתגלה התקלה, הרי שאם מדובר בנזק משמעותי והוא נתגלה פרק זמן סביר לאחר הקניה, למכון הבדיקה אחריות, אם נתברר שהוא התרשל בבדיקתו. יתכן, כי במקרה זה היתה לתובע כתובת בדמות מכון הבדיקה, ויתכן שמכון הבדיקה היה מגלה את הנזק וחוסך מהתובע את הרכישה. מכל מקום, בעיני, עיקר הרשלנות במקרה זה היא מצד התובע שבחר שלא לקחת את הרכב לבדיקה במכון מורשה. סיכום לאחר ששקלתי את כל הנסיבות האמורות לעיל, את רשלנותו של הנתבע ואת רשלנותו התורמת המכרעת של התובע, וכן לאחר ששקלתי את העובדה שהתובע ייחס לנתבע במקרה זה נסיון להטעות אותו בכוונת זדון, וייחס לו חוסר תום לב (בצד הטענה כי מדובר ברשלנות, שהיתה טענה חלופית), אני מחליטה לחייב את הנתבע בפיצוי לתובע בסך של 3,000 ₪, שהם כ-20% מההוצאות שהוציא התובע על תיקון הליקויים ברכב, כעולה מהמסמכים שצורפו. בנסיבות הענין, ולמרות שקיבלתי את התביעה באופן חלקי, לאור הדברים הקשים שייחס התובע לנתבע בנושא חוסר תום לבו, דברים שלא הוכחו, אך הסבו לנתבע עוגמת נפש והטילו בו דופי ללא ביסוס, אינני עושה צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. רכבתקלות ברכבסוחר רכבקניית רכב