פסק דין רקע חברת נטוויז'ן בע"מ (להלן: "התובעת") עוסקת, בין היתר, במתן שירותי גישה לאינטרנט. לטענתה, בין החודשים 10/04 לבין 05/05 גב' דבורה גואטה (להלן: "הנתבעת") קיבלה גישה לאינטרנט וזאת בתום מבצע משותף עם חברת הוט אשר בסיומו הזמינה הנתבעת את שירותי התובעת. המסלול הנבחר היה מסוג גלישה כבלים ב 119 ₪ לחודש. עם זאת הנתבעת לא שילמה את התשלומים החודשיים להם התחייבה. לאחר שכל ניסיונות התובעת לגבות את החוב האמור העלו חרס, לא נותר בידיה כל ברירה אלא להגיש תביעה זו כאשר סכום החוב צמוד ומשוערך ליום הגשתה. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת מכל וכל. לשיטתה, בשנת 2003 פנתה אליה חברת הכבלים (להלן: "הוט") בהצעה לרכישת חבילת כבלים ואינטרנט במחיר אשר ראתה לנכון הנתבעת לשלם. בתום השנה הראשונה, פנתה אליה בשנית חברת הכבלים ושוב הנתבעת נענתה להצעתם. לאחר תקופה של שישה חודשים התקבל בביתה מכתב דרישה מעת התובעת אשר דרשה תשלום בעבור השירות אשר אותו היא מספקת (שירותי אינטרנט). מבירור שערכה הנתבעת נאמר לה כי העסקה אשר בוצעה אל מול חברת הכבלים פוצלה ודורשת, כעת, תשלום לשני ספקים בנפרד. הנתבעת טענה כי מעולם לא ביקשה את שירותיה של התובעת ושכל עסקה היה אל מול חברת הוט. מעולם לא העבירה לתובעת כל פרט מזהה או אמצעי תשלום כלשהו. לגישתה במצב דברים בו היה נאמר לה כי יהיה עליה לשלם תשלום נוסף מעבר לתשלום לחברת הוט הייתה נמנעת מהעסקה. בתאריך ה - 18/06/06 התקיים דיון בבקשת הרשות להתגונן בו התקבלה הרשות להתגונן והתביעה הועברה לפסים של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. דיון לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לדחות את התביעה והכל כפי שיפורט להלן. הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 - 1004 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364). אכן בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו עליו הוא מוטל. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות". בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 נקבע: "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% " ו נציגת התובעת גב' אסנת גוליק אשר ממונה מטעם התובעת על מחלקת הגבייה, העידה בפני ביום 27/03/2008 לשאלת הנתבעת (דיון מיום 27/03/08 עמוד 7 שורות 7-16): ש. האם זה נכון שיש לכם מנהל שירות לקוחות ? ת. כן. קוראים לו מיכה כתראן. ש. למה לא הבאתן אותו להעיד? ת. כי הוא לא נתן תצהיר. ש.מה התפקיד שלך שם? ת. במועד הזה מנהלת מחלקת גביה. ש. מה הקשר בין מנהלת גבייה לבין שירות לקוחות? ת.ברגע שלקוח הופך להיות חייב הטיפול בלקוח עובר לגבייה. ש. ז"א שזו עדות שמיעה? ת. לא. גביה אני מטפלת. לאור תצהירה וחקירתה של נציגת הנתבעת, ממנה עולה כי היא לא יודעת דבר מכלי ראשון, שוכנעתי כי אכן המדובר בעדות שמיעה. לעניין זה יפים דבריו של פרופ' י.קדמי בספרו "על הראיות" (חלק ראשון) 481: "כידוע, הכלל הוא שעד מעיד בבית משפט על עובדות שהוא קלט בחושיו שלו; ואין הוא רשאי למסור בעדותו עובדות שנקלטו בחושיו של אחר והגיעו לידיעתו של העד מפי השמועה, לאמור: מפיו של אחר אשר קלט אותן בחושיו שלו, או שמע אודותן מאחר." הנציגה ביקשה להסתמך על דו"ח תיעוד שיחות לקוח (אשר סומן כנספח ה'). לשאלת ב"כ לשאלת התובעת (דיון מיום 27/03/08 עמוד 10 שורות 3-8) ש. כששוחחו איתך בטלפון לא ידעת שמדובר בתובעת כספק? ת. הם פנו אלי בכתב ואני התקשרתי ושאלתי אותם על מה החוב. כשאמרו לי ביקשתי שינתקו אותי. לא צריכה קשר עם עוד חברה. ש. סעיף 6 לתצהירך את טוענת שלא דיברת עם התובעת. על פי אותו פלט תיעוד שיחות רואים שדיברו איתך עשרות פעמים. ת. איתי אף אחד לא דיבר. רק כשהגיע המכתב אני פניתי אליכם לראות מה החוב. סעיף 36 לפקודת הראיות קובע קיומם של תנאים מצטברים על מנת שרשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בהליך משפטי. לשם הכשרתם כראיה על הנתבעת להוכיח את תנאי הקבילות הבאים: (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה. בנוסף, מקום שהרשומה היא "פלט" כהגדרתו בחוק המחשבים התשנ"ה - 1995 קרי - "נתונים, סימנים, מושגים או הוראות, המופקים, בכל דרך שהיא, על ידי מחשב", וכך הם החשבונות, יש להוכיח בנוסף כי : (א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה; (ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב. אינני סבור שדו"ח זה מהווה רשומה מוסדית כמשמעה בפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971. בענייננו לא מתקיימים תנאיו של סעיף 36 לפקודת הראיות המכשיר את קבילותה של רשומה מוסדית, לרבות פלט מחשב, להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי כחריג לכלל הפוסל עדות שמיעה (ראה: י' קדמי "על הראיות" (חלק שני - תשנ"ט) 707-709). מכל מקום, גם אם נקבל את הפלט כראייה, היא לא יכולה להיות עדיפה על פני עדותה המפורשת, הברורה והאמינה של הנתבעת. מנהל שירות הלקוחות מר מיכה כתראן ונציגי התובעת אשר שמותיהם מתנוססים על רישומי התובעת לא הובאו לעדות. מטבע הדברים עובדים בחברות מסוגה של הנתבעת מטפלים במאות אם לא אלפי פניות לחודש ומתחלפים לעיתים תכופות, אך תיק הלקוח נותר על מכונו. היה מקום כי מנהל שירות הלקוחות יגיע ליתן עדות באשר למקרה, במיוחד כשאין כל חוזה בכתב בין התובעת לנתבעת ונסיבות ההתקשרות נותרו בערפל. לעניין זה ראה גם ספרו של יעקב קדמי, דיני ראיות, חלק שלישי, תשנ"ט בעמ' 1391 שם נכתב כדלקמן: "יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית-המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד...התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד...היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל - מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה." סוף דבר העדויות אשר נשמעו והמסמכים אשר הוצגו בפני בית המשפט, הביאוני למסקנה לפיה הנתבעת לא הסכימה להתקשר בעסקה נוספת מעבר לזו אשר רכשה באמצאות הוט. עדותה של הנתבעת הייתה אמינה לטעמי, קוהרנטית ואחידה. בפני התובעת עמדה האפשרות בעת קבלת לקוחות בצורה של "העברה חמה" ליצור קשר עם הלקוח מבעוד מועד ולא להמתין תקופה של מספר חודשים ורק לאחר מכן להודיע כי קיים חוב. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 1,800 ₪ שישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל, וניתן יהיה לפתוח תיק הוצאה לפועל בגין פסק דין זה. מחשבים ואינטרנטספקי אינטרנט (תביעות)חוב