פסק דין 1. על פי כתב התביעה, ביום 21.4.06 יצאו התובעים בטיסה של הנתבעת מס' 2 (להלן - המוביל) לורונה שבאיטליה, לטיול שהיווה את ירח הדבש שלהם. כאשר נחתו באיטליה גילו שאחת המזוודות שלהם לא הגיעה. המזוודה הגיעה אליהם רק כעבור חמישה ימים, יומיים לפני טיסת התובעים חזרה לישראל. 2. התובעים דורשים סכום של 2,850 ₪ - סך של 1,500 ₪ עבור האיחור בהגעת הכבודה, המהווה, לטענתם, הפרה של התחייבות הנתבעות כלפי התובעים, וכן סך של 1,350 ₪ - החזר הוצאות מזון (התובעים אוכלים מזון כשר ולטענתם נשאו אותו עמם במזוודה), ביגוד, ושיחות טלפון רבות. 3. לטענת הנתבעת מס' 1, המשמשת כספקית שירותי הקרקע לחברות תעופה בשדה התעופה בן גוריון (להלן - חברת הבידוק), אין לה כל קשר חוזי עם הנוסעים וכל תפקידה הוא לשנע את הכבודה עד להעלתה למטוס. 4. לטענת המוביל, העיכוב במסירת המזוודה נבע מהטיפול הרשלני והכושל של רשות שדות התעופה (להלן - הרשות). עוד נטען, כי החברה עשתה את כל המאמצים ונקטה בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי להביא את המזוודה לתובעים בהקדם האפשרי. 5. כל אחת מן הנתבעות סבורה, כי יש להטיל האחריות על השניה. בטרם אבחן טענות הצדדים, אביא את אופן העברת הכבודה מעת שהגיעה לנמל התעופה ועד להעמסתה על המטוס, תוך תיאור חלקה של כל אחת מהנתבעות בתהליך זה., כפי שעולה מכתבי הטענות. נוסע המגיע לנמל התעופה פוגש בחברת הבידוק - הנתבעת מס' 1. תפקידה של החברה הוא בדיקת מסמכי הטיסה של הנוסע ותיוג הכבודה, אותה מניח הנוסע על מסוע, אשר מסיע את הכבודה בהמשך, בהתאם ליעד הנסיעה. הרשות היא הבעלים של המסוע והאחראית לפעולתו. באמצעות המסוע מגיעה הכבודה לתעלת מיון וממנה מועברת הכבודה לבטן המטוס. כל הפעולות מרגע שהועלתה הכבודה על המסוע מבוצעות על ידי עובדי הרשות בלבד. פעולות חברת הבידוק עבור המוביל מבוצעות במסגרת הסכם בין הצדדים, ואילו פעולות הרשות נעשות עבור המוביל מכח חוק רשות שדות התעופה והכללים שנקבעו לפיו, המחייבים את המוביל להשתמש בשירותי הרשות להעמסת הכבודה, תמורת עמלה קבועה המשולמת לה בהתאם לאותם כללים, והמונעים מן המוביל לעשות כן בעצמו. 6. אחריות המוביל לכבודה קבועה באמנת ורשה (להלן - האמנה). הוראות האמנה שולבו בחקיקה הישראלית באמצעות חוק התובלה האוירית, התש"ם - 1980 אשר קובע בסעיף 3 כדלקמן: "על תובלה אוירית שמקום היציאה ומקום היעוד שלה נמצאים לפי תנאי הסכם בין הצדדים בשטחן של שתי מדינות שהן צדדים לפרוטוקול האג, או בשטחה של אחת מהן בלבד שהיא צד והוסכם על מקום חניה בשטחה של מדינה אחרת, יחולו הוראות אמנת ורשה כפי שתוקנה על ידי פרוטוקול האג." 7. האחריות לכבודה קבועה בסעיף 18 (1) לאמנת וורשה כדלקמן: "(1) המוביל אחראי לנזק שנגרם במקרה של השמדה, אובדן או נזק לכל כבודה רשומה, אם האירוע שגרם לנזק שנגרם כך התרחש בזמן ההובלה באוויר". על פי סעיף 18(4) לאמנה, הובלה באוויר מורכבת מפרק הזמן שבו מצויים הכבודה או המטען באחריות המוביל, בין אם בנמל התעופה או במטוס או במקרה של נחיתה מחוץ לנמל התעופה -בכל מקום שהוא. סעיף 18(5) לאמנה קובע: "(5) פרק הזמן של הובלה באוויר אינו כולל כל הובלה ביבשה, בים או בנהר שבוצעה מחוץ לשדה התעופה. אולם, אם מתקיימת הובלה כאמור במהלך ביצוע חוזה להובלה באוויר, למטרת טעינה, מסירה או שינוע, ההנחה היא שכל נזק, כל עוד לא הוכח ההיפך, הוא תוצאה של אירוע שהתרחש תוך כדי ההובלה באוויר." במלים אחרות: קמה חזקה בדבר אחריות המוביל לכבודה, ונטל ההוכחה לגבי נסיבות אובדן הכבודה מוטל עליו. 8. האם יש לייחס את מלוא האחריות למוביל או שמא נושאת חברת הבידוק או הרשות בחלק ממנה? נראה שהפרשנות הנכונה של סעיף 18 לאמנה היא, כי המוביל וכל הבא מכוחו חד הם, שכן מטרת האמנה בסעיפים אלה היא ייחוד העילה מחד,ופישוט ההליכים לפיצוי מאידך. על כן, נקבעה גם תקרת הפיצוי, ללא הוכחת נזק. המונח "אחריות", מטבעו, רחב הוא ובוודאי שאינו מחייב כי הכבודה תהיה בכל עת בחזקתו הפיזית של המוביל. פירוש כזה עלול לרוקן את הוראות האמנה מתוכן, שכן המילה "מוביל" מתייחסת לחברת תעופה שבאופן רגיל פועלת באמצעות עובדיה ו/או באמצעות אחרים מטעמה. האמנה דנה לכל אורכה במוביל עצמו, ובאחריותו הישירה כלפי הנוסע. במקרה דנן, המוביל לא הוכיח כי עומדת לו אחת מההגנות שבסעיף 20 לאמנה, קרי, שהוא נקט בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק, ו/או שאשמת הניזוק גרמה או תרמה לנזק, כפי שעולה מסעיף 21 לאמנה. לפיכך, האחריות לפיצוי לפי האמנה מוטלת במלואה על המוביל, ולא על גוף אחר, לא חברת הבידוק ולא הרשות. לעניין אחריות חברת הבידוק יצויין, כי עת הונחה הכבודה על המסוע והושלם תהליך תיוג המזוודות, ביצעה חברת הבידוק את תפקידה הן כלפי התובעים והן כלפי המוביל, ואין להטיל עליה אחריות כלשהי. 9. אשר לנזק - כאמור דורשים התובעים פיצוי בסך של 2,850 ₪. סעיף 22 לאמנה קובע את גבול אחריותו של המוביל לסכום של 250 פרנק לקילוגרם. מכח הוראת צו התובלה האווירית (זכויות משיכה מיוחדות), התשל"ט-1978 מוגבלת אחריות המוביל ל-17 זכויות משיכה מיוחדות לכל ק"ג של כבודה. 17 זכויות המשיכה המיוחדות שוות ל-250 פרנק. על פי הפסיקה (ע.א. 74/81 אולימפיק איירוויס ס.א. נ. מנקל מנזל קלימי, פ"ד ל"ז (1) 1, וכן בר"ע 11372/95) גבול האחריות של המוביל הוא 20 $ לכל ק"ג, והמשקל המותר של הכבודה הוא לכל היותר 20 ק"ג. כמו כן נקבע בפסיקה, כי אין לפסוק על אבדן מטען או על איחור בהגעת המטען אלא את הסכום שנקבע באמנה ובחוק התובלה האוירית, ואין לפסוק סכומים נוספים בגין עגמת נפש. (ראה בר"ע 8927/94 וכן בר"ע 11372/95 הנ"ל, שם החליט בית המשפט, כי מלבד פיצוי ישיר על אבדן המזוודה ובשעור הקבוע לעיל, אין בסמכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי מכח עילה אחרת). 10. במקרה שלפנינו, המוביל הציע לתובעים פיצוי בסך של 120 E. נראה שמדובר בפיצוי הוגן, לאור הוראות האמנה והחוק שפורטו לעיל. כמו כן, אין להתעלם מן העובדה כי כבודת התובעים הושבה להם בסופו של דבר ולא אבדה כליל. סוף דבר 11. לאור כל האמור אני קובעת כדלקמן: (א) התביעה כנגד חברת הבידוק, הנתבעת מס' 1, תידחה ללא צו להוצאות. (ב) התביעה כנגד המוביל, הנתבעת מס' 2, תקובל באופן חלקי. הנתבעת מס' 2 תשלם לתובעים, תוך 30 ימים, סכום בשקלים השווה לסכום של 120E לפי השער היציג ביום התשלום. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. פיצוייםאובדן מזוודה / כבודה