פסק דין 1. על פי כתב התביעה, נסע התובע לארה"ב עם משפחתו ביום 17.7.07, והיה ברצונו להשתמש בחו"ל בטלפון הסלולארי של הנתבעת המצוי ברשותו. לשם כך פנה התובע טלפונית, מספר ימים לפני הנסיעה, למוקד פלאפון-חו"ל ולטענתו נאמר לו שהמכשיר יפעל במדינת פלורידה וניו יורק, היעדים בהם התכוון לבקר. ליתר בטחון הגיע התובע באופן אישי למוקד שירות לקוחות של הנתבעת ביום 13.7.07. המכשיר נמסר לנתבעת והוחזר לאחר כשעה תוך הבטחה שהתוכנה שודרגה וניתן להשתמש בו בחו"ל כמבוקש. לטענת התובע, בהגיעו לפלורידה התברר לו שאין אפשרות להשתמש במכשיר. על אף שיצר קשר מחו"ל עם מוקד השירות של הנתבעת בארץ והובטח לתובע שיישלח אליו מכשיר אחר באמצעות שליח - הדבר לא בוצע. כתוצאה מחוסר יכולת ליצור קשר עם התובע, לא נמסרה לו הודעה מבעוד מועד על פטירת אמו ביום 28.7.07 (צורפה תעודת פטירה), וכתוצאה מכך לא הצליח התובע להגיע להלוויה ואף נאלץ לשבת "שבעה" בחו"ל. התובע דורש פיצוי בסך 17,800 ₪ בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו. 2. לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, דין התביעה להידחות על הסף הואיל וההתקשרות לא היתה עם התובע אלא עם ההסתדרות המדיצינית הדסה, שהעמידה את המכשיר לשימושו של התובע כמעסיקתו, והתשלומים השוטפים בגינו משולמים על ידה. ייאמר מיד שמדובר בטענה מקוממת. הרי הנזק הנטען נגרם למשתמש במכשיר, קרי התובע, ולא לבעלים או למי שמממן את החזקתו. גם השירות של התאמת המכשיר לשימוש בחו"ל ניתן לתובע ולא לבעלים של המכשיר. לפיכך, מוטב היה אילו הנתבעת לא היתה מעלה טענה מקדמית זו כלל. 3. לגופו של עניין טוענת הנתבעת, כי בעת השיחה הטלפונית של התובע עם מוקד פלאפון חו"ל, עובר לנסיעתו, מסרה לו נציגת הנתבעת בשם ליטל חדד כי המכשיר לא יפעל בקנדה וכן במדינות מסויימות בארה"ב לרבות פלורידה. הנתבעת מודה, בסעיף 6 לכתב ההגנה, כי ביום 13.7.07 התייצב התובע במרכז השירות של הנתבעת לצורך צריבת המכשיר והתאמתו לארה"ב, קרי צריבת תדר מעודכן התואם את יעד נסיעתו (ארה"ב). כמו כן מודה הנתבעת, כי הציעה לתובע לשלוח מכשיר חלופי, אך נאמר לה על ידי אשת התובע שהוא "הסתדר" זה מכבר. לפיכך טוענת הנתבעת, כי אין לתובע להלין אלא על עצמו לגבי הנזקים שנגרמו לו. 4. עוד טוענת הנתבעת, כי היא חוסה תחת החסינות שבסעיף 41(2) לחוק התקשורת, התשמ"ב-1982 (להלן - החוק), לפיו אין היא נושאת באחריות לנזק שנגרם, בין היתר, עקב אי מסירת מסר בזק. בהקשר זה ייאמר כי הסעיף האמור לא חל במקרה דנן הואיל ולא מדובר באי מסירת מסר בזק אלא בפיצוי עקב התנהלות הנתבעת עובר לנסיעתו של התובע לחו"ל, כפי שיובהר להלן. 5. לגופה של התביעה - לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, ראיתי להעדיף את גירסת התובע על פני גירסת הנתבעת. אך הגיוני הוא שאדם שיוצא לחו"ל ומבקש להשתמש במכשיר טלפון נייד במהלך שהותו יפנה לנתבעת, כפי שעשה התובע, לצורך מציאת פתרון מלא וכולל לכל בעיות התקשורת שלו בכל המקומות שבהם הוא אמור לשהות. גם אם אקבל את טענת הנתבעת, שלא הוכחה, לפיה הנציגה ליטל חדד אמרה לתובע שהטלפון לא יפעל בפלורידה, סביר להניח שזו היתה הסיבה להופעתו של התובע במשרדי הנתבעת - מציאת פתרון עבורו גם במשך שהותו בפלורידה, ולא רק בניו יורק לענין זה נאמנים עלי דברי התובע (פרוטוקול עמ' 1 שורות 8-9): "על פי ההגיון לא אנסה להפעיל את המכשיר במקומות שאמרו לי שאי אפשר להפעילו. הם טוענים שיש מכשיר חלופי שאפשר להשתמש אבל לא הציעו לי מכשיר כזה". 6. מסעיף 6 לכתב ההגנה ומדברי נציג הנתבעת בדיון שנערך בפני ביום 13.3.08 (פרוטוקול עמ' 1 שורות 13-16) עולה, כי הצריבה של המכשיר התאימה לניו יורק אך לא התאימה לפלורידה, וכי בעת הצריבה לא נאמר לתובע דבר בענין זה. מכאן, שהתובע רשאי היה להניח במידה רבה של סבירות שלאחר ביצוע הצריבה נמצא לו פתרון כולל לתקופת שהותו בארה"ב, בכל המקומות שבהם ישההלרבות פלורידה. כאשר התברר כי בפועל אין הדבר כך עם כל התוצאות העגומות מבחינת התובע - הרי שמדובר ברשלנות מצד הנתבעת בעת ביצוע השירות של התאמת המכשיר לשימוש בחו"ל. 7. זאת ועוד, גם טענתה של הנתבעת לפיה אשת התובע הודיעה כי הוא כבר "הסתדר" ולכן יש לראותו כמי שלא הקטין את נזקיו - דינה להידחות. הרי אשת התובע היתה עמו בחו"ל (ראה פרוטוקול עמ' 2 שורות 11-12), ועל כן לא יתכן שהשיחה שמופיעה בנספח ב' לכתב ההגנה מתייחסת לתובע (מה עוד שנאמר שם "חוזרת ללקוחה" - איזו לקוחה, ההסתדרות המדיצינית הדסה?...). 8. לאור כל האמור, ולאור הנסיבות הספציפיות של התובע, שלפיהן נגרם לו נזק בלתי הפיך ועוגמת נפש רבה - אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 ימים, סכום של 17,800 ₪. סכום זה כולל כבר הפרשי הצמדה וריבית וכן הוצאות משפט. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. פלאפוןסלולר (תביעות)