תביעה נגד אולם אירועים בלי תעודת כשרות

פסק דין תביעה כספית על סך 10,008 ₪. עילת התביעה היא אירוע שהזמינו התובעים אצל הנתבעת 1 המנוהלת על ידי הנתבע 2, על מנת לחגוג את הולדת בתם. לטענתם הגיעו למקום בעקבות פרסומים בעיתונות שהוצגו לעיוני במהלך הדיון ושבהם נאמר במפורש שאולם האירועים של הנתבעת 1 כשר בהשגחת הרבנות בראשל"צ. סמוך לפני האירוע התברר שאין תעודת כשרות למקום, והנתבע 2 טען שחרף זאת אין בעיה מבחינת כשרות מכיוון שכל המזון המוגש מוזמן על ידו בספקים אשר להם יש תעודת כשרות. התובעים ביקשו וקיבלו מהנתבע 2 מכתב המאשר את הדבר, אולם בירור שערכו במועצה הדתית בראשל"צ לימד שאין למקום תעודת כשרות. עקב כך ביטלו את האירוע ונאלצו להזמין אירוע חלופי במקום אחר, לטענתם בעלות גבוהה יותר בסך כולל של 450 ₪. עוד הם טוענים כי ביול ההזמנות שנשלחו עלה 120 ₪ ועוד 150 ₪ עלו שיחות הטלפון לכל המוזמנים על מנת להודיעם על השעה והמקום החלופיים של האירוע. יתרת התביעה כוללת 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש ובגין העובדה שלטענתם חלק מהאורחים לא הגיעו עקב שינוי מקום ושעת האירוע, וסך נוסף של 2,925 ₪ לפי נוסחת הביטול שבסעיף 7ב' לחוזה. הנתבעים טוענים בתוקף שלא היתה סיבה לביטול ועל כן הם זכאים לדמי ביטול על פי החוזה אף שלא קיבלו מקדמה כלשהי, ובוודאי שאינם חייבים לשלם דבר לתובעים. לטענת הנתבעים רק בשל עיכוב שהרבנות המקומית גרמה לו טרם קיבלו תעודת כשרות. אין חולק שבפרסומים נאמר במפורש שמדובר באולם אירועים כשר בהשגחת הרבנות ראשל"צ. לפי חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, סעיף 3, בעל בית אוכל (אשר הגדרתו כוללת גם אולם אירועים), לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר אלא אם ניתנה לו תעודת הכשר. מכאן שהמצג שעשו הנתבעים נוגד את החוק גם אם כל טענות הנתבעים הן אמת מבחינה עובדתית, דבר שלא הוכח. בנסיבות אלה רשאים היו התובעים לבטל את האירוע מבלי לחוב בתשלום דמי ביטול כלשהם, מחמת הטעיה. בשל אותה הטעיה זכאים התובעים גם לפיצוי ככל שניזוקו. התובעים הזמינו מהנתבעת 60 מנות עם אפשרות להגדיל את המספר הכולל ב-20 מנות נוספות. במקום החלופי הזמינו 80 מנות ועוד אופציה ל-20 נוספות. מכאן שהאירוע החדש היה רחב יותר ולא מצומצם יותר. בכל מקרה גם אין וודאות שהרכב המנה זהה כך שהפרש המחירים אינו בהכרח נזק אלא יכול והוא נובע מהבדל בכמות ובסוג המזון האמורים להיות מוגשים. ביול ההזמנות אינו נזק שכן לא נשלחו הזמנות חדשות בדואר דווקא לשיטת התובעים. התובעים הם שטוענים שבמקום לשלוח הזמנות חדשות בדואר הם התקשרו טלפונית לכל האורחים להודיע להם על השינוי. בנסיבות אלה ועל דרך האומדן הם זכאים לפיצוי בסך 100 ₪ בגין עלות שיחות הטלפון. עוגמת הנפש היא מינורית לכל היותר משום שהאירוע בוטל כבר כשבוע לפני מועדו והתובעים הצליחו לקיימו באותו יום גם אם בשעה אחרת. על כן על דרך האומדן אני פוסק לזכותם 400 ₪ בגין ראש נזק זה. למותר לציין שלא רק שלא הוכח שהיו אורחים של הגיעו בשל שינוי מקום ושעת האירוע, אלא שההבדל בכמות ההזמנות מעיד לכאורה שהאירוע דווקא הוגדל עם שינוי המקום. הטענה שיש להחיל את הוראות הביטול שבסעיף 7ב' לחוזה שבין הצדדים חבל שנטענה, הסעיף במפורש חל רק כאשר הלקוח מבטל וזאת כמובן כאשר אין לביטול עילה בדין. הסעיף אינו צריך לחול לחובת התובעים מכיוון שהיתה להם עילה מוצדקת לביטול, אולם הוא בעליל אינו יכול וגם לא צריך לחול לזכותם. התוצאה הסופית היא שהתביעה מתקבלת בחלקה במובן זה שאני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעים סך של 500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/10/07. בשל העובדה שרק כ-5% מסכום התביעה התקבלו, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים רק 100 ₪ בגין הוצאות המשפט (סכום זהה לסכום האגרה ששולם), גם זאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 17/10/07. אם לא ישולמו הסכומים במלואם עד לתאריך 10/3/08 ועד בכלל רשאים התובעים לאחר תאריך זה לפתוח תיק הוצל"פ. אירועים (תביעות)מסמכיםאולם / גן אירועיםכשרות