1. ערעור על החלטת וועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שליד בית משפט שלום בחיפה, בראשות כב' השופטת (בדימוס) ר.טובי פרידמן מיום 25.9.06 בתיק ענ 254/02. 2. המערער יליד 1971, התגייס לשירות סדיר בצה"ל בתאריך 31.7.89 בפרופיל 97, שירת כלוחם חי"ר והשתחרר בתאריך 27.7.92 בפרופיל 97. בתאריך 8.1.00 התגייס המערער לשירות קבע בפרופיל 97, והשתחרר בתאריך 28.2.05 בפרופיל 24. 3. ביום 22.1.02 הגיש המערער למשיב תביעה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959, בגין כאבי גב תחתון שנגרמו לו לטענתו בעקבות אירוע מיום 11.6.01 (להלן - "האירוע"). המערער טען כי בעת שירותו במחנה גדעון נאלץ לסחוב שני מטפים במשקל 50 ק"ג כל אחד ותוך כדי כך הוא נפגע בגבו. 4. בהסתמך על תוצאות הבדיקות הרפואיות שנערכו למערער ולאור חוות דעתו המייעצת של פרופ' ביאליק מיום 25.3.02, הגיע קצין התגמולים למסקנה כי אין קשר סיבתי בין כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער לבין הארוע מיום 11.6.01 ולפיכך דחה את תביעתו. 5. המערער הגיש ערר לפני ועדת הערר. המערער צירף לוועדה את חוות הדעת הבאות: חוות דעתו של ד"ר אסלאן חאלד מיום 18.5.02 וכן השלמה לחוות הדעת מיום 3.9.03. חוות דעת נוספת של ד"ר ברוסקין מיום 15.2.04 וכן חוות דעת של ד"ר קליגמן מיום 8.7.04. המשיבה הגישה את חוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 25.3.02 וכן חוות דעת משלימות מיום 7.11.02, 13.11.03, 24.5.04 ו- 15.11.04. כמו כן הוגשו תשובות לשאלות הבהרה מיום 25.4.04. 6. בפני וועדת הערר לא היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם קרות האירוע, וכן לא היתה מחלוקת לגבי האבחנה כי המערער סובל מכאבי גב תחתון על רקע בלט דיסק בין חולייתי מותני. כן לא היתה מחלוקת כי המערער נפגע בגבו בתאונת דרכים קלה בשנת 1993, אשר לא הותירה כל נכות ו/או מגבלות. המחלוקת נסבה סביב שאלת הקשר הסיבתי; האם כאבי הגב מהם סובל המערער הינם תוצאה של האירוע? 7. המומחים מטעם המערער היו בדעה כי הממצאים ההדמיתיים ב-C.T. וב-M.R.I של בלט דיסקלי פוראניאלי שנתגלו בתקופה הסמוכה לאירוע, מעידים על הקשר הישיר בין האירוע לבלט הדיסק שנמצא. לפיכך, כל המומחים קבעו כי קיים קשר סיבתי בין הפגיעה הדיסקלית בגב מותני ממנה סובל המערער לבין האירוע. ד"ר ברוסקין מטעם המערער הוסיף וציין כי אין כל קשר בין החבלה שנגרמה למערער בתאונת הדרכים משנת 1993 לכאבי הגב התחתון שנגרמו לו כתוצאה מהאירוע. ד"ר קליגמן קבע בחוות דעתו מיום 8.7.04 כי הוא מסכים עם מסקנות ד"ר ברוסקין וד"ר אסלאן לגבי הקשר בין כאבי הגב לבין האירוע, יחד עם זאת ציין, בין היתר, כי "הנני סבור שקיים קשר ישיר בין תלונות הנבדק לחבלה הנדונה בשנת 1993 בה נפגע בחוליות עמוד השדרה מותני. מכיוון שהיה א-סימפטומטי עד התאונה הנדונה כאן, הנני סבור שההתלקחות וההחמרה בממצאים קשורה באופן ישיר לתאונה (11.6.01)". 8. קצין התגמולים הסתמך בטיעוניו בפני ועדת הערר על קביעתו של פרופ' ביאליק לפיה המערער סובל מפגם מולד אנטומי המהווה את המקור לכאביו. לדעתו, האירוע היה אחד מהאירועים הגורמים להתקף אצל אנשים הסובלים מבקע דיסק בין חולייתי מותני. לדעת פרופ' ביאליק הממצאים בעמוד השדרה המותני מעידים על כך שאינם אחרי חבלה. לדעתו, גם הממצא בהדמיה מעיד על תהליך ממושך עם התלקחות חדשה שאינה קשורה לאירוע. פרופ' ביאליק גורס כי העדר רישום על כאבי גב במהלך כל השנים משנת 1993 עד שנת 2001, אינו שולל קיומם. 9. ועדת הערר דחתה את מסקנותיו של פרופ' ביאליק והעדיפה את קביעותיהם ומסקנותיהם של המומחים מטעם המערער. הוועדה קבעה כי קיים קשר סיבתי של החמרה בין האירוע לבין כאבי הגב התחתון מהם סובל המערער, זאת בין היתר, בהסתמך על קביעתו של דר' קליגמן, המומחה מטעם המערער, לפיה יש קשר ישיר בין תלונות המערער לתאונת הדרכים מיום 21.6.93. בהתחשב בכל הנסיבות, קבעה הוועדה כי ההחמרה היא בשיעור 75%. הערעור 10. המערער מלין כנגד תוצאה זו וטוען כי שגתה הוועדה בכך שנמנעה מלקבוע קשר של גרימה בין האירוע לכאבי הגב, ולחילופין, היה עליה לקבוע כי הפגיעה בתאונת הדרכים משנת 1993 היתה זניחה ונטולת כל משמעות. לטענת המערער, פגיעתו בתאונת הדרכים היתה קלה, לא משמעותית, וחלפה בלא להשאיר כל נכות, סימן, כאב או מגבלה, כלשונו. לטענתו, הוא חזר לתפקוד מלא לאחר תאונת הדרכים, לרבות שירות מילואים קרבי. עוד טוען המערער כי חודשים ספורים לאחר תאונת הדרכים הקלה, עבר בהצלחה גיבוש קרבי מפרך בן 3 ימים וזאת לצורך קבלתו ליחידת המסתערבים של מג"ב. 11. המשיב סומך ידיו על פסק דינה של הוועדה וטוען כי יש לדחות את הערעור, במיוחד נוכח קביעתו של ד"ר קליגמן מטעם המערער, כי קיים קשר ישיר בין תלונות המערער לבין תאונת הדרכים משנת 1993. דיון 12. דעתנו היא כי יש לקבל את הערעור. כאמור, הוועדה דחתה את קביעותיו ומסקנותיו של פרופ' ביאליק, אשר סבר כי כאבי הגב מהם סובל המערער הינם תוצאה של פגם אנטומי מולד. הוועדה אימצה, בצדק, את מסקנותיהם של כל המומחים מטעם המערער אשר קבעו כולם כאחד כי קיים קשר סיבתי מובהק בין כאבי הגב של המערער לבין האירוע. הוועדה אימצה אף את קביעת המומחה מטעם המערער, ד"ר קליגמן, כי "הנני סבור שקיים קשר ישיר בין תלונות הנבדק לחבלה הנדונה בשנת 1993 בה נפגע בחוליות עמוד השדרה מותני. מכיוון שהיה א-סימפטומטי עד התאונה הנדונה כאן, הנני סבור שההתלקחות וההחמרה בממצאים קשורה באופן ישיר לתאונה (11.6.01)". בהתאם לקביעתו זו של ד"ר קליגמן, קבעה הוועדה כי האירוע החמיר את מצבו של המערער. החמרה זו הוערכה על ידי הוועדה בשיעור של 75%. 13. אנו סבורים כי בהערכה זו שגתה הוועדה. הוועדה קבעה בפסק דינה כי אף שהמערער נפגע בגבו בתאונת דרכים בשנת 1993, הרי שמאז התאונה ועד לאירוע, הוא לא סבל מכל מגבלות או מכאובים שהפריעו לתפקודו (עמ' 46 ו-47 לפסק הדין של הוועדה). קביעה זו לפיה התאונה היתה קלה ולא הותירה אצל המערער כל מגבלות (נדגיש כי המשיב לא חלק על כך), אינה מתיישבת עם האחוז הגבוה של 25% אותו ייחסה הוועדה לתאונת הדרכים. משהגיעה הוועדה למסקנה כי התאונה היתה תאונה של מה בכך, אשר לא הותירה אצל המערער כל נכות ו/או כל מגבלה שהיא, הרי שלא היה מקום לייחס לתאונה זו רבע מכלל נכותו של המערער בגין כאבי הגב, כפי שקבעה הוועדה. משאין חולק כי מאז התאונה בשנת 1993 ועד לאירוע, לא סבל המערער מכל כאבים ו/או מגבלות הקשורים לגב התחתון - וההיפך הוא הנכון, המערער היה בשירות פעיל, לרבות גיבוש יחידת המסתערבים של מג"ב - כי אז יש לקבוע כי מצבו הרפואי של המערער כיום, בכל הקשור לכאבי הגב, נובע ברובו מהאירוע. משכך, אנו מחליטים להעמיד את שיעור ההחמרה על 90%. 14. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור וקובעים כי יש לייחס לאירוע הנטען מיום 11.6.01 החמרה במצבו הרפואי של המערער בשיעור של 90%. אנו מחייבים את המשיבה לשאת בהוצאות ערעור זה בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן בסכום נוסף של 2,000 ₪ בגין החזר חוות דעת רפואיות שהוועדה נמנעה מלהורות על השבתו למערער. עמוד השדרהצבאפרופיל צבאישחרור מהצבאכאבי גב / בעיות גב