האישומים הנאשם עסק בעבודות שיפוצים וקבלנות, וב-1.9.05 נרשם אצל רשויות מע"מ כעוסק מורשה. בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם נטען, כי הוא לא פעל על פי המתחייב בחוק לגבי עוסק מורשה. שכן, בין השנים 2003 ו-2007, ביצע הנאשם עבודות שונות, והוציא בגינן ארבעים חשבוניות מס (שש מהן הוצאו ללא הרשאה, קודם שנרשם הנאשם כעוסק מורשה), אשר הסתכמו כולן בלמעלה מ-1.6 מיליון ₪. אולם, הנאשם נמנע מלדווח על העסקאות לרשויות מע"מ כנדרש בחוק, ונמנע מלשלם את המס הגלום באותן חשבוניות, שסכומו 246,712 ₪ (ערך הקרן). נטען, בנוסף, כי הנאשם לא ניהל פנקסי חשבונות ורשומות אחרות כנדרש בחוק, וכי כל מעשיו בוצעו מתוך כוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס כדין. הנאשם מואשם בביצוע העבירות הבאות: 33 פרטי אישום שעניינם - הוצאת חשבונית מס בלא ששילם במועד את המס הכלול בה, לפי סעיף 117(א)(14) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"); לא ניהל פנקסי חשבונות או רשומות אחרות שהיה עליו לנהל, לפי סעיף 117(א)(7) לחוק; 6 פרטי אישום שעניינם: הוצאת חשבונית מבלי שהיה זכאי לעשות כן, לפי סעיף 117(א)(5) לחוק; עשיית מעשה אחר בכוונה להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק. הנאשם הודה ב-4.7.10 במיוחס לו והורשע בביצוע העבירות המפורטות מעלה. עמדות הצדדים לעונש לאחר דחיות אחדות שנועדו לאפשר לנאשם הזדמנות להסרת המחדלים, אשר לא הסתייעה, נשמעו הטיעונים לעונש. בטיעוניה לעונש עתרה ב"כ המאשימה לתת משקל לחומרת העבירות שהתפרשו על פני תקופה ממושכת, להיקף המע"מ שלא שולם, ולעובדה שהמחדלים לא הוסרו עד היום, הגם שניתנו לנאשם הזדמנויות לעשות כן, לרבות הסכמת רשויות מע"מ לפרישת החוב לתשלומים רבים. עתירת ב"כ המאשימה היא לגזור על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי. ב"כ הנאשם לא הקלה ראש בחומרת המעשים ובעובדה שהמחדלים לא הוסרו. אלא שלגישתה, קיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, המצדיקות הקלה משמעותית בעונש: מדובר, נטען, בנאשם בן 48, אדם נורמטיבי לחלוטין, בעל משפחה, אב לחמישה, רובם בגירים, אולם, כולם סמוכים על שולחנו. הנאשם נפצע בתאונת דרכים בשנת 2001, כף רגלו נקטעה, והוא הוכר כנכה (אסופת מסמכים במ/2), ועקב כך, נעזר שנים רבות בקביים להליכה, ונבצר מעמו לעבוד בעבודה מסודרת (התדיינותו מול המוסד לביטוח לאומי במ/3). מצב זה הביא להידרדרותו הכלכלית של הנאשם, כמו גם חובו לשוק האפור עקב ערבות שערב לחברו הטוב, ומצא עצמו מאויים על ידי משפחה עבריינית. בשל מצבו הכלכלי החמור (רשימת תיקים לחייב בהוצל"פ - במ/7), מתקשה הנאשם לעמוד בתשלומי המשכנתא בגין דירתו (במ/5), דירה שהוצא לגביה צו הריסה. בשל מכלול הנסיבות שתוארו, התקשה הנאשם להסיר את המחדלים, אף שהיה בכוונתו לעשות כן. בהתחשב באלה ובחרטה שמביע הנאשם; בהתחשב ברמת הענישה הרווחת בעבירות דומות, שדוגמאות ממנה נמסרו לעיוני [לדוגמה: ת"פ (שלום חיפה) 8281/99 מדינת ישראל נ' טאלה עבודות בניה ושיפוצים בע"מ ואח' (להלן: "עניין טאלה"); ת"פ (שלום חיפה) 605/94, 5435/95 מדינת ישראל נ' זמלר מתכות ואח'], עתרה ב"כ הנאשם להסתפק בענישה מתונה, שעיקרה מאסר אותו יוכל הנאשם לשאת בעבודות שרות, מאסר על תנאי וקנס התואם את מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם. הנאשם הביע חרטה, והכה על חטא באומרו שהוא נוטל אחריות, ועדיין מתכוון לשלם את החוב למע"מ. דיון והכרעה מלאכת גזירת הדין כרוכה, ככלל, בהפעלת שיקול דעת שיפוטי ועריכת איזון בין מכלול של שיקולים: מטרות הענישה מצד אחד, וביניהן, שיקולים של הרתעה, מניעה, גמול והוקעה, העומדים ביחס ישר לחומרת המעשים, לנסיבות בהם בוצעו ולתוצאות שגרמו, ובצדם שיקולים חברתיים שעניינם בשיקום וחינוך העבריין; מן הצד השני, ניצבים שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של העבריין, לרבות, הרקע האישי ממנו צמח, עברו, הנסיבות האישיות והמשפחתיות, וסיכויי הישנות העבירות. בכל מקרה ומקרה אמור בית המשפט למצוא את המשקל הראוי שיש לתת לכל אחד ואחד מן השיקולים, ובכך, מפעיל הוא את שיקול דעתו, כשהעונש הנגזר בסופו של דבר, הוא תוצאה משוקללת של השיקולים השונים שהובאו בחשבון, כל זאת, על רקע מדיניות הענישה הכללית הנוהגת במדינה, כפי שהיא מיושמת על ידי בתי המשפט [ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2), 421]. ההכרעה בין הכוחות הנוגדים המובילים את מטרות הענישה השונות תלויה, בסופו של יום, בנסיבותיו של כל מקרה, בטיבו של העבריין ובנסיבות האישיות המייחדות אותו, באופי העבירות, ברקע לביצוען ובחזרה עליהן, וגם במידת הנזק שהיסבו [ע"פ 291/81 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (4), 438, 443-444] עניינו של הנאשם שלפניי בסידרת עבירות שעבר לפי סעיף 117(א) ו-117(ב) לחוק מע"מ. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות אלה היא חמורה, שכן, המשקל המכריע בקביעת העונש הוא לשיקולי ההרתעה, הגמול, המניעה וההוקעה. הענישה החמורה מתחייבת, נפסק בבית המשפט העליון, כדי להעמיד עבריינים אלה על מלוא חומרת מעשיהם, מחדליהם ותוצאותיהם שמשמעותן, גריעת כספים מהקופה הציבורית; לתת ביטוי לאינטרס הציבורי-חברתי של הוקעת העבריינים, להגן על הציבור מפני פגיעתם, ושלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שמעלו מעילה בוטה באמון הרשויות, וניצלו לרעה את העובדה שגילוין של עבירות אלה קשה [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (1) 550; ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2004 (1), 1390; וכן, ע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח' (וערעור שכנגד), פ"ד נח(3) 245 (להלן: "עניין גולן")]. בהתאם לקווים מנחים אלה, מורים בתי המשפט, כי ככלל, בעבירות כלכליות ובעבירות מס, יש להורות על עונשי מאסר בפועל, ולפגוע בכיסם של העבריינים [ע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 211, בעמ' 220-221; ע"פ 522/82 עאזם נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4), 411]. אמרתי דברים כלליים אלה כדי לגזור מהם קווים מנחים לקביעת עונשו של הנאשם שלפניי. אכן, בהתאם לנסיבות האישיות שפירטה הסנגורית, עליהן אין צורך לחזור, עשוי הנאשם שלפניי להיחשב לאדם מן הישוב, למעט הסתבכותו בעבירות אחדות לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965. איני מטילה ספק, על פי התרשמותי מהנאשם, כי הנאשם חש חרטה על מעשיו ומחדליו, ומבין את משמעותם העבריינית. אפשר גם אפשר שהנאשם התכוון להסיר את המחדלים, אלא שהצטברות של נסיבות כלכליות קשות מנעו בעדו מלממש את כוונותיו. תהיינה כוונותיו של הנאשם טובות ככל שתהיינה, העובדה היא שהמחדלים לא הוסרו עד היום. בכך לא מתמצים השיקולים השוקלים לחומרה. שכן, התמונה המסתמנת היא של נאשם שביצע עבודות למן שנת 2003, אף שהיה נכה, כטענתו, ובטרם נרשם כעוסק מורשה, והוציא חשבוניות מס שסכומן (כולל מע"מ) למעלה מ-280,000 ₪, בלא שהיה זכאי להוציאן; מכאן ואילך, גם לאחר שנרשם כעוסק, המשיך הנאשם להוציא חשבוניות מס בסכומים גבוהים, למעלה מ-1.3 מיליון ₪ (כולל מע"מ), ולא דיווח כנדרש על הוצאתן, גם לא שילם את המס המגיע. מדובר אפוא בפגיעה בוטה שפגע הנאשם בחובותיו כעוסק: הוא לא ניהל פנקסי חשבונות בכל תקופת עיסוקו בעבודות קבלנות ושיפוצים, ומשך חמש שנים נמנע מלהעביר את המע"מ שגבה. לא פעולה אקראית אחת, לא מעשה חולף וחד פעמי, אלא פעולות שיטתיות, מתוכננות ויזומות, בהן נקט הנאשם משנת 2003 ועד 2007, כשלנגד עיניו מטרה ברורה – להימנע ולהתחמק מתשלום המס המגיע ממנו. סכום המס נאמד ב-246,712 ₪. מעשיו של הנאשם, ויש לומר זאת בצורה מפורשת, מגיעים כדי גזל של קופת הציבור. מוסכם עמי כי לציבור אינטרס מובהק בהסדרת יחסי המדינה והעבריין. בכך, גלומה גם נכונות להקלה בעונשו של מי שהודה במעשים, הביע חרטה וקיצר את הליכי המשפט. ואם הסיר את המחדלים – מה טוב. מוסכם עמי כי גם לנסיבות האישיות הקשות שנמנו יש משקל לא מעט. אלא שבצד אלה מתנוסס, כאמור, ערך חברתי חשוב, המורה להעניש את העבריין כמידתו, באורח ההולם את חומרת המעשים; להגן על הציבור מפני פגיעתו, לצמצם את תופעת העבריינות, ושלא לפטור בלא כלום או בעונש קל מי שפעל כפעולת הנאשם, תקופה כה ממושכת, בהיקף כה גדול. סלחנות בענישת הנאשם, כעתירת הסנגורית, אינה הולמת את טיב המעשים, שיש עמם הפרה עמוקה של חובות נאמנות ומוסר בסיסיים. במקרה זה מתעצמת חומרת העבירות, ומתגמד מאוד משקלן של הנסיבות האישיות השוקלות לקולא. כפי שציינתי, מדיניות הענישה הרצויה וההולמת בעבירות "כלכליות" היא מאסר לריצוי בפועל, בין אם מדובר באיש עמל פשוט דרך, ובין שהמבצעים הם אנשים נשואי פנים, שומרי חוק בדרך כלל. הפסיקה ידועה ומוכרת [ראו: עניין "גולן", הנ"ל; רע"פ 4429/09 טולוצ'ינסקי ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2009(2), 2909, בקשר לע"פ (מחוזי חיפה) 198/08 טולוצ'ינסקי ואח' נ' מדינת ישראל]. אין באלה כדי לומר שאין בנמצא גזרי-דין מתונים, בהם נמנעו בתי-המשפט מהטלת עונשי מאסר ממושכים, ובמיוחד במקרים בהם עשו הנאשמים להסרת המחדלים. אסופת הפסיקה שצרפה ההגנה – תוכיח. אלא שכל מקרה ומקרה אמור להתברר על פי נסיבותיו המיוחדות; ככל שיגעתי לא מצאתי באסופת הפסיקה מקרה המתקרב בעובדותיו ובנסיבותיו לענייננו. לא מיותר להזכיר בהקשר זה כי במרבית המקרים אליהם הפנתה ההגנה בטיעוניה מדובר היה בנסיבות יוצאות דופן (כגון: עניין טאלה, בו מדובר היה בנאשם שסייע באורח משמעותי לכוחות הביטחון הישראליים), בסכומי מס נמוכים משמעותית מסכום החוב שחב בו הנאשם. אשר למצבו הבריאותי ונכותו של הנאשם: גם בכך עסקה הפסיקה, וחזרה ושנתה כי בעיות בריאות אינן יכולות לשמש חסינות או תעודת ביטוח מפני ענישה ראויה והולמת. מטעם זה לא נמנע בית המשפט מלהטיל עונש מאסר חמור על מנהלה של חברת אלקטרוניקה, שהורשע בעריכת רישומים פיקטיביים לגבי יבואם של מכשירי אלקטרוניקה, כדי להפחית מתשלום מסי היבוא ומע"מ. הנאשם הציג אז לבית-המשפט תעודה רפואית שהעידה כי נכנס לדיכאון וחוסר איזון נפשי, וכי הוא נמצא בדרגת סיכון גבוהה אם ירצה מאסר בפועל. בדחותו את טיעוני ההגנה הטיל בית המשפט על הנאשם 4 שנות מאסר בפועל, 3 שנות מאסר על תנאי, וקנס בשיעור 50,000 ₪ [ע"פ 600/91 מדינת ישראל נ' שמואל ארביב ואח' (טרם פורסם). ראו בעניין זה גם: ת"פ 6987/94 יעקב סרוסי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם). ייאמר כי גזר הדין שכלל עונש מאסר לריצוי בפועל אושר בבית-המשפט המחוזי; בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון נדחתה תוך שהנשיא ברק קובע כי איננו רואה מקום להתערב בעונש, וכי "חזקה על שרות בתי הסוהר שיתנו הטיפול הרפואי ההולם למבקש". רע"פ 1744/97 יעקב סרוסי נ' מדינת ישראל]. כשאני שוקלת בזהירות את העונש הראוי במקרה זה, להשגת מטרות הענישה, תוך שקלול הכולל גם היבטים אחרים השוקלים לקולא, בכללם - הנסיבות האישיות של הנאשם, אני סבורה כי רף הענישה הראוי והנכון איננו עונש מתון. אדגיש, כי אילולא הודה הנאשם, ואילולא הנסיבות האישיות והמשפחתיות שמנתה הסנגורית, הייתי מחמירה בעונשו. בשל מצבו הבריאותי והכלכלי, אתחשב בגובה הקנס הכספי. אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: א. 10 חודשי מאסר בפועל. ב. 5 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה לפי סעיף 117(א)(4), (5), (14) לחוק מע"מ. ג. 9 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא ישא עונש זה אלא אם יעבור, תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה לפי סעיף 117(ב) לחוק מע"מ. ד. קנס כספי בשיעור 18,000 ש"ח, או 4 חודשי מאסר תמורתו. הקנס יופקד בקופת בית-המשפט בתשעה תשלומים שווים ורצופים כדלקמן: תשלום הראשון יופקד לא יאוחר מ- 4.11.10, וכל תשלום נוסף ב- 4 לחודש שלאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו - יבוא הקנס כולו לידי פרעון מיידי. הודע על זכות ערעור לבית המשפט המחוזי משך 45 יום מהיום. עבירות מסעוסק מורשהמיסיםחשבונית